מסעי גוליבר
מסעי גוליבר (באנגלית: Gulliver's Travels) מאת ג'ונתן סוויפט הוא אחד הספרים הסאטיריים המוכרים בעולם כולו. המהדורה הראשונה שלו יצאה לאור בשנת 1726 בשם: "מסעות אל כמה אומות נידחות בעולם" (Travels into Several Remote Nations of the World), והייתה לרב-מכר בן-לילה.
 | |
| עמוד השער והעמוד שמולו, במהדורה הראשונה של מסעי גוליבר משנת 1726. הספר יצא לאור בעילום שם ומיוחס בעמוד השער למחבר "למיואל גוליבר" ולא לסוויפט. | |
| |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
ג'ונתן סוויפט  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
רומן |
| הוצאה | |
| הוצאה |
Benjamin Motte |
| תאריך הוצאה |
28 באוקטובר 1726 |
  | |
העלילה מספרת על מסעותיו של הגיבור, למיואל גוליבר, בארצות דמיוניות. בספר ארבעה חלקים שכל אחד מהם מתאר מסע אחר. החלק הראשון מספר על מסעו של גוליבר לארץ ליליפוט שתושביה הם גמדים, החלק השני מתאר מסע לארץ ברובדינגנאג שתושביה הם ענקים, בחלק השלישי נקלע גוליבר אל אי מעופף שנקרא "לפוטה" שתושביו הם מדענים, ובחלק הרביעי הוא מגיע לארץ הויהנהמס שתושביה הם סוסים בעלי תבונה.
שני החלקים הראשונים עובדו גם לסיפור לילדים, דבר שהעלה את הפופולריות של הספר מחד, אך הקהה את העוקץ הסאטירי שלו מאידך. הספר המקורי כתוב למבוגרים והסיפורים עצמם משמשים את הסופר כדי לנגח את סדרי השלטון הלקויים, וכדי לחשוף את צביעותה של החברה. פגעי התקופה לבשו צורה של אגדה והביקורת הוסוותה בעלילה דמיונית. בנוסף נחשב הספר כפרודיה מוצלחת על ספרות המסעות שהייתה פופולרית מאוד בזמנו - תקופת התגליות באמריקה באפריקה ובאסיה, זמן קצר לפני גילוי אוסטרליה. סוויפט, שנרדף במהלך חייו על רקע פוליטי, חשש שיתנכלו לו, ובחר לפרסם את הספר בעילום שם. גם כך, שינה המוציא לאור כמה פרטים שנראו לו בעייתיים לפני שהוציא את הספר לאור.
עלילה
עריכה
בחלקו הראשון של הספר נטרפת ספינתו של גוליבר בחופי ליליפוט, והוא נלכד על ידי האנשים הזעירים שבאי. הוא לומד שהממלכה, ליליפוט, נמצאת במצב מלחמה עם ממלכה שכנה בשם בלפוסקו, כשעילת הסכסוך הוא ויכוח מר בשאלה מאיזה צד יש לשבור או לחתוך את קליפתה של ביצה מבושלת: מן הצד החד או מן הצד הכד.[1] הוא מתחבב על המלך המקומי וזוכה להערכה, בעיקר משום שהוא מצליח לחסל את הצי של הממלכה היריבה "בלפוסקו". אולם גוליבר מסרב לשתף פעולה עם מלך ליליפוט שמנסה לשעבד את בלפוסקו, ולכן הוא מוקע כבוגד והמלך זומם להוציאו להורג. בנוסף, הוא מכבה שרפה בארמון המלך על ידי הטלת מימיו עליו, ובכך פוגע בכבודם של הליליפוטים. לבסוף בורח גוליבר לבלפוסקו ומשם מפליג בחזרה לאנגליה. הפרשנות המקובלת היא שליליפוט ובלפוסקו משולות לאנגליה וצרפת. פרטים רבים בתיאור הקונפליקט מצביעים על כך. בין השאר, מפרידה בין ליליפוט ובלפוסקו תעלה (אותה חוצה גוליבר בשחייה בקלות) בדומה לתעלת למאנש המפרידה בין אנגליה וצרפת. הליליפוטים מדומים לבריטים של אותם ימים - אנשים קטנים, קטנוניים, כפויי טובה ובוגדניים, המנהלים מלחמות עקובות מדם על הבלים. היחסים בין ליליפוט לבלפוסקו הם משל ליחסי בריטניה-צרפת באותם ימים. לפי פרשנות זו, הפך סוויפט את היוצרות, ומיקם את אנגליה (ליליפוט) ביבשת, ואת צרפת (בלפוסקו) באי.
בין לבין השתלשלות העלילה מתאר גוליבר אירועי השעשועים בחצר המלך. שעשועי הליכה על חבל דק נעשים על ידי המתחרים על משרות חשובות בממלכה. כאשר מתפנה משרה התחרות היא מי מבין המתחרים על המישרה יקפוץ גבוה יותר על החבל ולא יפול ארצה. זו דוגמה אחת לסאטירה של הסופר על התככים בפוליטיקה.
במסעו השני נקלע גוליבר לממלכת ברובדינגנאג, ארץ הענקים, שם כל יצור קטן מוכר הפך לענק. כך לדוגמה, חולדות בארץ הענקים יכולות לבתר אדם בוגר בקלות. גם כיעורם וחסרונותיהם של היצורים גדלים והופכים לבולטים לעין. סוויפט מאפשר לקורא לבחון מבעד לזכוכית מגדלת כמה מליקויי הבריות במידה כפולה ומכופלת, ודרך עיניי גוליבר אפילו נקבוביות העור הזעירות בגוף האדם הופכות למראה דוחה כשהן מצויות בגודל מופלג אצל הענקים. גם סיפור זה עובד לילדים, אך נותר פחות ידוע מקודמו.
מסר הנלמד משני המסעות הראשונים מובא בסופם, וכך לשונו (בתרגום הוצאת מסדה, 1975): "בסופו של דבר ראה אותם שוים לו, כמוהו כמוהם. לראות כך ולהעריך כך את בני--האדם נעים יותר ונוח יותר, שכן שוב אין צרך להרים ראש או לכופף ראש ברצותך להביט בפניהם, - ועליך להסתכל אך ישר - עין מול עין"; היינו, שאין להפלות אנשים, על אף הבדלי מעמדות.
במסעו השלישי מגיע גוליבר למספר ארצות שונות, שהבולטת בהן היא "לפוטה", האי המעופף. לפוטה מאוכלסת במדענים שראשם בעננים, ומגרשים מתוכם מדענים שפיתחו דבר מה בעל שימוש מעשי. בחלק זה מבקר סוויפט את הרציונליזם של רנה דקארט, שביכר את עבודת התבונה על פני ניסויים אמפיריים. ארץ נוספת אליה מגיע גוליבר בפרק זה היא בלנינאובי, שם הוא פוגש מדענים אשר עוסקים כולם במחקרים אמפיריים חסרי תועלת, כגון הפקת אנרגיית השמש בחזרה ממלפפונים, או הפקת המזון המקורי מצואה אנושית. חלק זה הוא פרודיה על החברה המלכותית ועל ספרו של פרנסיס בייקון, "אטלנטיס החדשה", שכונן את האמפיריציזם האנגלי. סוויפט מיקם את הספר הזה כשלישי בסדרה, אף על-פי שכתב את הספר הרביעי לפניו. בדרכו חזרה לביתו הוא עובר ביפן - הארץ היחידה בסיפורי המסעות שאינה דמיונית, ומתאר באופן נלעג ומסולף את היחסים בין היפנים להולנדים, שהיו האירופאים היחידים שהגיעו ליפן וסחרו עמה באורח סדיר בתקופתו.
במסע הרביעי נתקל גוליבר בחברה המתוקנת ואוטופית, המיוצגת דווקא על ידי סוסים. בארץ הסוסים הנבונים והמתורבתים, הם ה"הוינהנהונים", הוא פוגש גם את גזע האנשים המכונים "יאהו". אלה ידועים כבריות מתועבות, מזוהמות וחסרות חינוך. ההוינהנהונים מקבלים את גוליבר לתוכם בתחילה, אולם אט אט הם משתכנעים שגם הוא יאהו, למרות חינוכו ומלבושיו. גוליבר מתאר למארחיו את "מעלות" התרבות, המשפט והמדינאות באנגליה בצורה סטירית חריפה שמעוררת בהם שאט נפש, ומשמשת את סוויפט כהזדמנות לבוא חשבון עם יריביו הפוליטיים באנגליה. בכך פוסל סוויפט את סיכוייו של המין האנושי להיחלץ מתהומות הברבריות שלו, ואפילו שהצליח לפתח לעצמו "תרבות" אינו שונה במהותו מהקוף. חלק זה הוא הפסימי ביותר שבכל חלקי המסע, וגוליבר חוזר ממנו מיזנתרופ, המלא תיעוב לשאר בני האדם ומעדיף את חברת הסוסים על החברה האנושית. גוליבר מגורש מארץ ההוינהנהונים ומחפש אי בודד לחיות בו לבדו, אולם מלחים פורטוגלים מוצאים אותו ומחזירים אותו לאנגליה. קברניט הספינה הפורטוגלית מוצג כאדם טוב-לב המטפל בגוליבר במסירות למרות התנהגותו המוזרה והמיזנתרופית. כשהוא חוזר הביתה אשתו ובני ביתו מקבלים אותו באהבה, אך הוא אינו מצליח להבחין בטוב הלב ובאהבה שמורעפים עליו. בסופו של דבר הוא מתנחם בחברתם של שני סוסים שהוא קונה ומגדל, ומנסה לשוחח אתם בשפת ההוינהנהונים. הספר הרביעי מציג, אם כן, בצורה אירונית גם את המיזנתרופיה.
חיזוי מדעי
עריכהבספרו של סוויפט מצויות שתי עובדות מדהימות מתחום האסטרונומיה שנתגלו דורות רבים אחרי כן. למשל, האסטרונומים של לאפוטה גילו אצל הכוכב מאדים שתי הילות, כפי שגילו מדענים 156 שנים אחרי כן, כי למאדים שני ירחים. כמו כן הצליח לנבא באופן משונה את משך סיבובם של ירחים אלה, ואת מרחקם ממאדים. כאשר כתב כי פובוס מקיף את הירח ב-10 שעות, ונמצא במרחק של שלוש קוטר מאדים[2] אחד מהם, פובוס, מקיף את מאדים בשליש הזמן שנמשך סיבובו של מאדים סביב צירו. על ידי כך נוצר הרושם כי הוא עולה במערב ושוקע במזרח. זהו הגוף היחיד הידוע עד כה שמקיף גוף אחר מהר יותר מאשר מסתובב הגוף האחר סביב צירו.
בשל ניבוי זה, נקרא מכתש על פני ירח דימוס על-שם סוויפט, "מכתש סוויפט", ומכתש נוסף על פני הירח פובוס נקרא "גוליבר". מכתשים נוספים נקראים על שמם של דמויות מהספר.
תרגומים לעברית
עריכההספר תורגם לעברית פעמים רבות. רוב התרגומים אינם מלאים.
תרגומים לנוער ולמבוגרים
עריכה- מסעי גוליבר, תרגום: מ' מבש"ן, ירושלים: דפוס כהנא, תרפ"ג 1923. (יצא שוב במהדורה משופרת בהוצאת שוקן בתש"ה-1945)
- גוליבר בארצות הפלאות, תרגום: אברהם אריה עקביא, איור: בינה גבירץ, יזרעאל, 1946, 153 עמ'
- מסעי גוליבר: א. לארץ הגמדים : ב. לארץ הענקים, תרגום: יעקב ניב, מסדה, 1961. 143 עמ'
- מסעי גוליבר, ירושלים: שוקן, תרגום: מ. מבש"ן, 1968, תרגום: ג' אריוך, 2000
- גוליבר, תרגום: מיכל אלפון, עם עובד, תל אביב, 2004, 143 עמ'
- מסעות גוליבר, תרגום: יותם בנשלום, כרמל, ירושלים, 2022, 426 עמ'[3]
עיבודים לילדים קטנים
עריכה- מסעי גוליבר לארץ הגמדים ולארץ הענקים, עיבוד: פלק הלפרין, ורשה: ברקאי, תרפ"ג
- מסע ללילפוט : ממסעי גוליבר, עיבוד: פסח גינזבורג, י. שרברק
- גולור באי הגמדים, עיבוד: ליפה שפר, דעת, 1945
- גוליבר בארץ-הגמדים, עיבוד: ש. סקולסקי, איור: צבי לבני, עמיחי
- מסע גוליבר ללילפוט ארץ הננסים, עיבוד: אברהם כהנא, הוצאת סיני, 1954. 64 עמ'
- גוליבר במדינת הגמדים, עיבוד: מ.ט., הוצאת טי-אל. 18 עמ'
- מסעות גוליבר, עיבוד: יצחק לבנון, איור: גואי פין, מ. מזרחי, 1966. 30 עמ'
- גוליבר בארץ הגמדים, עיבוד: נילי ארקין, איור: תרצה טנאי, עופר, 1975. 13 עמ'
- גוליבר בארץ הגמדים, עיבוד: עדנה פלג, איור: זיוית שפיר, כנרת (כנרת מספרת), 1986. 29 עמ'
- גוליבר, עיבוד: תלמה אליגון-רוז, כנרת (כנרת מספרת - לילדי הגן), 1998, 19 עמ'
קומיקס
עריכה- גוליבר בארץ הגמדים, עיבוד: יורם מארק רייך, איור: גיל בשן, משכל, 1993. 42 עמ'
עיבודים למדיה
עריכה
סיפורי המסעות של גוליבר עברו הרבה עיבודים לסרטים, ביניהם הסרט הקצר משנת 1934 "גוליבר מיקי" בכיכובו של מיקי מאוס, הסרט "מסעות גוליבר" שיצא בשנת 2010 והסרט ההנפשה הרוסי "מסעות גוליבר" שבה גוליבר שב לליליפוט אחרי ארבעים שנה (שעל פי החוק של יום-שנה, חלפו למעשה רק ארבעים ימים), בחברת עכבר שהכיר באחד ממסעותיו ומתגלה שתושבי ליליפוט באותו גובה זהה לשלו, ושגובהו העצום הייתה רק שמועה.
בשנת 2000 עלה בישראל המחזמר "גוליבר" בו שיחקו שרון צור, גדי יגיל, אדם, אורי גבריאל וקרן שמש.
גרסאות אחרות לסיפור
עריכה- "גוליבר בארץ הבבלונגי"[4] - מסע נוסף, המתאים לדרך חשיבתו של יונתן סויפט, שנכתב על ידי דוד שחם. גם סיפור זה הוא פרודיה על תפיסת העולם השונה של אנשים מתרבויות שונות. בסיפור של דוד שחם נקלע גוליבר למקום שבו אכילה היא דבר שראוי שיעשה בצנעה, משום שהוא מבזבז את משאבי כלל האוכלוסייה למטרות אישיות, לעומת עשיית הצרכים, שהיא יצרנית, ראויה לכבוד ונעשית בחברותא.
- "הגוליבר האחרון" - ספר מאת קרטר קרוקר שיצא לאור בשנת 2012, ותורגם לעברית בשנת 2013. בספר מסופר על הנער מייקל, אשר פוגש בגוליבר, נצר לגוליבר הראשון והידוע, אשר שומר על עיר הליליפוטים הממוקמת בגינת ביתו.[5]
לקריאה נוספת
עריכה- אלכסנדר פופ – ארבעה שירים בעקבות גוליבר (מאנגלית: יותם בנשלום), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך יג, 2021
קישורים חיצוניים
עריכה
- יונתן סוויפט; בתרגום מנחם מבש"ן, מסעי גוליבר, באתר פרויקט בן-יהודה
- מסעי גוליבר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- מסעי גוליבר, במדריך הרפתקה לספרי נוער
- מסעי גוליבר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- גיטה אבינור, "יונתן סוויפט והאקדמיה הגדולה למדעים", בספרה הפורטת על הפסנתר הכחול, מפעל סופרי חיפה, 1974, עמ' 201–208
- אריאנה מלמד, סיפור פשוט, באתר ynet, 16 במאי 2003
- שהם סמיט, גוליבר משתגע (סופסוף), באתר הארץ, 4 בנובמבר 2007
- אבנר שביט, גדול עלינו: על ההיסטוריה של "מסעות גוליבר", באתר וואלה, 29 בדצמבר 2010
- חן מלול, סיפורה המפתיע של יצירת המופת, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, ספטמבר 2021
הערות שוליים
עריכה- ^ אנקדוטה מעניינת היא שאפיון המחלוקת שסוויפט השתמש בו - Big Endian מול Little Endian, אומץ על ידי עולם המחשוב המודרני. ראו: "סדר בתים".
פרשנויות נוספות מייחסות מחלוקת זו למלחמות הדת בין הקתולים לפרוטסטנטים או ליריבות בין המפלגות הפוליטיות באנגליה. - ^ מסעי גוליבר, מסע 3 פרק 3,
They have likewise discovered two lesser stars, or satellites, which revolve about Mars; whereof the innermost is distant from the centre of the primary planet exactly three of his diameters, and the outermost, five; the former revolves in the space of ten hours, and the latter in twenty-one and a half; so that the squares of their periodical times are very near in the same proportion with the cubes of their distance from the centre of Mars; which evidently shows them to be governed by the same law of gravitation that influences the other heavenly bodies.
- ^
עופרה רודנר, גוליבר חוזר - והסאטירה הפוליטית הנוקבת שלו רלוונטית יותר מתמיד, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2022
- ^ הספר "מסעי גוליבר לארץ הבבלונגי", באתר "סימניה"
- ^ יותם שווימר, "הגוליבר האחרון": זה הגדול נשאר קטן, באתר ynet, 6 במרץ 2013
