מס חברות הוא מס המוטל על ידי המדינה על רווחיהן של ישויות משפטיות מסוימות, בעיקר חברות שהן ישויות משפטיות עצמאיות ונפרדות מבעלי מניותיהן. את המס ניתן להטיל ברמת המדינה או ברמה נמוכה יותר.

בדומה למס המוטל על יחידים, גם חברות חייבות במס. ככלל, המס מוטל על רווחי החברה. כללי המס משתנים בין מדינה למדינה בהתאם למשטרי המס אותן מאמצות המדינות. ההכנסות הממוסות על ידי מס החברות משתנות גם הן ממדינה למדינה. (למשל, חלק מהמדינות פוטרות ממס חברות הכנסות שמקורן ברווחי הון, ואחרות אינן).

המס מוטל בלא קשר עם המס המוטל על בעליה של החברה כיחידים. לפי עיקרון זה נוצר מס כפול על הרווח - מס ראשון על רווחי החברה, ומס נוסף על החלק ברווח המחולק כדיבידנד לבעלי המניות, הנגבה בעת החלוקה. בדומה לדרך גביית המס מן הנישום העצמאי, גם החברה משלמת תחילה כמקדמות ולאחר מכן משלימה אותן או מקבלת זיכוי על פי "שומה" סופית.

חברות בינלאומיות המעוניינות להתרחב ולהקים מרכזים במדינות נוספות, מבצעות לעיתים השוואה בין המדינות באשר לגובה מס החברות. על כן, מדינות נוהגות להפחית את מס החברות כדי לשפר את האטרקטיביות שלהן בעיני משקיעים זרים.

חישוב וגבייה

עריכה

חישוב המס מתבצע על ידי מכפלה של שיעור המס בהכנסה החייבת במס. תחילה מחושב הרווח החשבונאי על פי כללי חשבונאות מקובלים. הרווח החשבונאי עובר התאמות על פי חוקי המס החלים על החברה ומתקבלת הכנסה חייבת במס. הכנסה חייבת במס מוכפלת בשיעור המס ומתקבל המס שעל החברה לשלם.

גביית המס נקבעת בתקנות המסדירות את עיתוי תשלום המס (הפער בין עיתוי היווצרות החיוב לתשלום המס בפועל). מאחר שהדוחות החשבונאיים מופקים בסוף כל תקופה חשבונאית (לרוב שנה, חצי שנה או רבעון), חישוב המס מתבצע לתקופה מסוימת אולם חוקי המס מסדירים הסדרי גבייה במהלך השנה. במהלך התקופה משולמים מיסים בשיעור שנקבע מראש, כאשר בתום התקופה רשויות המס בוחנות אם הייתה גביית יתר/חסר ורשויות המס קובעות אם יוחזר התשלום העודף ששולם או שתדרש השלמה של המס החסר.

מיסים דיגיטליים

עריכה

חישובם של מסי חברות דיגיטליות שעיקר פעילותן בינלאומית ומקוונת הוא נושא מורכב במיוחד, ומכונה לפעמים "מיסים דיגיטליים". חברות דיגיטליות מפעילות פעמים רבות מטות ומשרדים במדינות בהן שיעור מס החברות נמוך, ומנהלות ממדינות אלו את עסקיהן ברחבי העולם. מבנה החברות הדיגיטליות יוצר מצב בו קשה למדינה נתונה להעריך את העלויות השונות של החברות ביחס להכנסות באותה מדינה, ומכאן הקושי להעריך את היקף הרווחים הרלוונטיים במדינה, והקושי לגזור מאותם רווחים את שיעור מס החברות. מצב זה מקשה על מדינות העולם לגבות מיסים מחברות אלו[1].

בניסיון לפתור את המורכבות של המצב הוצעו מודלים שונים, כאשר האיחוד האירופי הוביל את עיקר היזמה בנושא זה עם מודל שהציע בשנת 2018 להטיל מס בהתבסס על הכנסות החברות ולא על רווחים, ואף על פי שלא הצליח להגיע להסכמה בנושא - נכון לשנת 2019 - צרפת ואיטליה קבעו בחקיקה עצמאית הטלת מס על בסיס מודל דומה, ומדינות נוספות מהאיחוד בחנו חקיקה דומה[2][1]. בנובמבר 2019 במסגרת מיזם ה-BEPS (אנ') ליצירת עקרונות מס גלובליים, העביר ה-OECD טיוטה של עקרונות חקיקה בנושא המיסוי הדיגיטלי ל-130 מדינות[3]. במקביל, מודל מיסוי שונה נבחן בקרב מדינות אמריקה הלטינית[1]. בנוסף נבחנה על ידי ארגון ה-G7 יזמה בינלאומית של רף מס מינימלי עולמי למס חברות[4].

הארגון הבריטי Fair Tax Mark (אנ') העריך בדו"ח בשנת 2019 ששש חברות הטכנולוגיה המרכזיות בעולם - אפל, אמזון, גוגל, פייסבוק, מיקרוסופט ונטפליקס, נמנעו באופן זה מלשלם בעשור האחרון מיסים בסך כולל של 100.2 מיליארד דולר, אותם היו משלמים, על פי הדו"ח, אם היו משלמות מיסים בדומה לחברות בענפים מסורתיים[5]. אף על פי שלמדינות השונות אינטרס להסדיר את גביית המיסים להגדלת קופות האוצר המקומיות, לחצים מגורמים פוליטיים וכלכליים גם יחד מאטים את ההתקדמות בנושא[1].

מיסוי דו-שלבי

עריכה

המס מוטל בלא קשר למס המוטל על בעליה של החברה כיחידים. לפי עיקרון זה נוצר מיסוי דו-שלבי על הרווח: 1) בשלב הראשון ממוסים מיסי החברה במס חברות 2) בעת חלוקת הרווחים הנותרים לבעלי המניות כדיווידנד, נגבה מס דיווידנד.

מאחר שהחברה יכולה לבחור מתי לחלק דיווידנדים, יש באפשרותה לדחות את מס הדיווידנדים למועד כרצונה.

מס חברות בישראל

עריכה

פקודת מס הכנסה

עריכה

גביית מס החברות בישראל נעשית מכוח פקודת מס הכנסה[6]. חלק ז' של הפקודה עוסק ב-"שיעורי המס" וקובע בין-השאר את שיעור מס החברות (סעיף 126 לפקודת מס הכנסה).

שיעורי מס החברות בישראל

עריכה

מס החברות בישראל בין השנים 1980 ל־1986 עמד על 61%, מלבד שנת 1985 בה הגיע שיעור המס ל-66.1%[7].

משנת 1986 ועד שנת 1996 ירד מס החברות מ־61% ל־36%[8]. ההורדה באה על רקע המשבר הכלכלי של שנות ה־80 ומטרתה הייתה להאיץ את המשק ולהישאר מדינה אטרקטיבית מבחינת מיסוי לעומת מדינות ה־OECD שהורידו את שיעור מס החברות באותן שנים.

בשנים 1996 ועד 2003 נותר מס החברות ללא שינוי ברמה של 36%.

משנת 2003 ועד 2010 ירד שיעור מס החברות מ-36% ל-25%. הורדת המס באה על רקע המשבר הכלכלי בישראל בשנים הראשונות של המאה ה-21, שהושפע גם מהתפוצצות בועת הדוט-קום העולמית בשנת 2000. בעקבות המצב הונהגה מדיניות חומת מגן כלכלית שנועדה להוציא את המשק מהקיפאון הכלכלי ולאושש את הכלכלה, בין השאר באמצעות מדיניות מיסוי מקלה. הורדת מס החברות נמשכה עד שנת 2010, לרמה של 25%, שיעור המקובל בחלק גדול ממדינות אירופה באותה התקופה.

בעקבות המשבר הכלכלי העולמי (2008-2009), העבירה הכנסת תוכנית להמשך הורדת מס החברות על מנת לתמוך בסקטור הפרטי. בשנת 2009 הוחלט להמשיך בהורדת המס, באחוז לשנה, עד שבשנת 2016 הוא יעמוד על 18%. ההחלטה גרמה לכך שבשנת 2011 עמד מס החברות על 24%. בעקבות המחאה החברתית בשנת 2011, הוחלט להקפיא את הורדת שיעור מס החברות ולשוב למתווה עליית מסי חברות, ומס החברות עלה בהדרגה עד ל-26.5% בשנת 2014. במחצית העשור, הכנסת חזרה למדיניות המקורית להפחתת מס החברות, ומאז שנת 2016 חזר המס לרדת. בשנים 2020-2018 מס החברות עמד על 23%.

מס חברות בישראל

  לא ניתן להציג את הגרף באופן זמני –
ההרחבה Graph להצגת תרשימים מושבתת כרגע.


מיסוי דו־שלבי בישראל

עריכה
  ערך מורחב – מיסוי דו-שלבי

שקלול מס החברות ומס דיבידנדים שמשלם בעל מניות מהותי בחברה (מחזיק לכל הפחות 10% מהון המניות), נמצא במגמת ירידה גם הוא, זאת על מנת לעודד משקיעים ולהמריץ את הכלכלה.

שנת מס מס חברות מס דיבידנדים מס מצרפי
מיסוי דו-שלבי בישראל

  לא ניתן להציג את הגרף באופן זמני –
ההרחבה Graph להצגת תרשימים מושבתת כרגע.

2003 36% 25% 52.00%
2004 35% 25% 51.25%
2005 34% 25% 50.50%
2006 31% 25% 48.25%
2007 29% 25% 46.75%
2008 27% 25% 45.25%
2009 26% 25% 44.50%
2010 25% 25% 43.75%
2011 24% 25% 43.00%
2012 25% 30% 47.50%
2013 25% 30% 47.50%
2014 26.5% 30% 48.55%
2015 26.5% 30% 48.55%
2016 25% 30% 47.50%
2017 24% 30% 46.80%
2018 23% 30% 46.10%
2019 23% 30% 46.10%
2020 23% 30% 46.10%

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה