גיחון
מעיין הגִיחוֹן (בערבית: عين أم الدّرج, תעתיק: עין אום א-דרג'), הוא מעיין טבעי הנובע באפיק נחל קדרון שבישראל, בגובה 636 מטר מעל פני הים.
 | |
| מעיין הגיחון באיור של דייוויד רוברטס | |
| שם נוסף | עין אום א-דרג' |
|---|---|
| מיקום המעיין | |
| מדינה | ישראל |
| מחוז | ירושלים |
| אזור | ירושלים |
| קואורדינטות | 31°46′23″N 35°14′11″E / 31.77291944°N 35.23638333°E |
| גובה | 636 מ' |
| נתוני המעיין | |
| סוג זרימה | מעיין איתן |
| סוג נביעה | מעיין קארסטי |
| ספיקה ממוצעת | כ-600,000 מ"ק בשנה |
| אגן ניקוז | אפיק נחל קדרון |
| גישה למעיין | |
| נגישות לציבור | פתוח |
| דרך גישה | רגלית (תת-קרקעית) |
|
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)   גיחון | |
  | |
הגיחון הוא מעיין חשוב ביותר בעיר ירושלים, וכנראה היה מהגורמים הראשיים לייסוד יישוב במעלה הגבעה המתרוממת מעליו – הגרעין של ירושלים הקדומה. ספיקתו של המעין היא כ-600,000 מ"ק לשנה בממוצע רב שנתי, מהגדולים במעיינות הרי יהודה.
המעיין נקרא בשם 'גיחון' כנראה בשל היותו מעיין פועם, כלומר שמימיו מגיחים בפעימות וגיחות קצובות. הסיבה לכך היא מבנה אגן הניקוז התת-קרקעי שלו, המורכב מכיסי מים, המתמלאים עד גדותיהם כתוצאה של חלחול, ואז "נשפכים" אל פתח הנביעה. התיעוד האחרון של פעימות המעיין מובא אצל לואי ונסאן בשנת 1909, שכתב כי המעיין פועם למשך כ-15 דקות כל שעתיים־שלוש. כיום המעין הפסיק לפעום, כנראה בעקבות הפעילות האורבנית באגן ההיקוות של המעיין, או בעקבות תזוזות טקטוניות ששינו את מבנה אגן הניקוז שלו.
מפרשי התנ"ך כתבו ביאורים שונים לשם 'גיחון': על שם המעיים הנקראים גחון, כמו שכתוב בקללת הנחש (בראשית, ג', י"ד) ”עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ”, כן מימיו של מעיין הגיחון זורמים בניקבה צרה ונמוכה, והאדם ההולך שם צריך לגחון ולכופף את עצמו [דרוש מקור]; על שם שסתמו את פתחו הראשי ומשכו והוציאו את המעיין בחריצים קטנים מתחת לעיר ירושלים, ומשיכה זו נקראת גיחון כמו שכתוב (תהלים, כ"ב, י') ”גֹחִי מִבָּטֶן” על התינוק שמגיח ויוצא מבטן אימו[דרוש מקור], וגם גיחון ממנו יוצאים פלגים רבים להשקות את גינות ירושלים[1].
היסטוריה
עריכהמעיין הגיחון היה מפורסם בימי קדם. הוא מופיע בהקשר של המלכת שלמה למלך:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם: קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן... וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ בְּגִחוֹן וַיַּעֲלוּ מִשָּׁם שְׂמֵחִים וַתֵּהֹם הַקִּרְיָה, הוּא הַקּוֹל אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם.
בימי המלך חזקיהו, כהכנות לבואם של צבא אשור ועריכת מצור על ירושלים, מצווה המלך חזקיהו לחצוב מנהרה שתוביל את מי הגיחון מתחת לירושלים אל בריכת השילוח הנמצאת בתוך חומות העיר המורחבת של חזקיהו. כפי שמופיע בדברי הימים:
וְהוּא יְחִזְקִיָהוּ סָתַם אֶת מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן וַיַישְרֵם לְמַטָה מַעְרָבָה לְעִיר דָוִיד וַיַצְלַח יְחִזְקִיָהוּ בְכָל מַעֲשֵהוּ.
בתלמוד, בברייתא שחדרה גם למשנה בפסחים, מוזכר שמעשהו זה של חזקיהו לא עלה בקנה אחד עם דעת חכמים: ”תנו רבנן: שישה דברים עשה חזקיהו המלך. על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו... סתם מי גיחון ולא הודו לו.”[2]
כתובת נקבת השילוח שהתגלתה ב-1880, מתארת את מעמד סיום החציבה. כיום נמצאת הכתובת במוזאון באיסטנבול.
בחג הסוכות התקיימה "שמחת בית השוֹאֵבָה" שנסובה במקור על שאיבת מים ממעיין הגיחון והעלתם לבית המקדש. במים אלו קיימו את מצוות ניסוך המים על-גבי המזבח.
חברת המים והביוב של ירושלים המודרנית קרויה "חברת הגיחון" על שם המעיין החשוב.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- רונית בן-עמי עמיאל ואחרים, "ההידרולוגיה של מעיין קארסטי עירוני - מעין הגיחון, ירושלים", בתוך: אייל מירון (עורך), מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה 2, ירושלים, תשס"ז
- זהר עמר, "השתמרותם של מקומות מרפא מקודשים בירושלים", מחקרי יהודה ושומרון, דברי הכנס השביעי, תשנ"ז-1997, עמ' 212–221.
קישורים חיצוניים
עריכה
איל דוידסון , סוד המעיין הנעלם: על מקורותיו העלומים של מעיין הגיחון, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח.- חברת "הגיחון - מפעלי מים וביוב ירושלים".
מעיין הגיחון (ירושלים, ישראל), דף שער בספרייה הלאומית- איל דוידסון, המעיין הנעלם: היכן נובע מעיין הגיחון?, בבלוג "עונג שבת", 31 במאי 2024
- מעיין הגיחון – באתר 'הכל על ירושלים'
הערות שוליים
עריכה- ^ פירוש הרד"ק על בראשית, ב', י"ג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ"ו, עמוד א'