מערות מורבעאת

מערות מורבעאת (בערבית "מערות הריבועים") הן שלוש מערות קרסטיות בעלות פתחים מרובעים, השוכנות ברום מצוקי נחל דרגה בצפון מדבר יהודה. בראשית שנות ה-50 נתגלו בהן ממצאים מתקופות שונות, ובעיקר מימי מרד בר כוכבא, שהצביעו כי המערות היו מערות מפלט בתקופת מרד בר כוכבא. איגרות שנתגלו מימי המרד, שהיו חתומות בידי בר כוכבא עצמו, היוו מקור ראשון והוכחה לקיומו.

מיקום ומבנה

מערות מורבעאת שוכנות בקניון משאש, בחלקו התיכון של נחל דרגה. הן נוצרו על ידי חלחול מי גשמים בשכבות סלעי הגיר, דבר שגרם להמסה וליצירת החללים הגדולים. הפתחים המרובעים נוצרו בהמשך, עם שבירת חלל הסלע בכוח הכבידה בזוויות של 90 מעלות, בהתאם לשכבות הסלע. צורת שבירה זו אופיינית למערות קרסטיות בהן פסקו תהליכי ההמסה וחלל המערה התייבש. במערה פעילה (כמו מערת שורק) פעולת השבירה היא עגולה ורכה.

חקר מערות מורבעאת

בשנת 1950 מצאו בדואים תושבי האזור בני שבט תעמרה חפצים וכלים עתיקים בעומק מערות מורבעאת. היה זה אך שנים ספורות לאחר גילוי מגילות מדבר יהודה בקומראן, דבר שעורר עניין רב בעולם האקדמי. העניין הגדול גם בשוק העתיקות היווה תמריץ ליושבי המדבר לאתר ממצאים נוספים, בתקווה לתגמול הגון. במשך כמעט 20 שנה התגלו עוד ועוד ממצאים ותגליות מימי קדם במערות מדבר יהודה, עד כי בשנת 1965 כבר היו בידי החוקרים כ-1,200 איגרות ומסמכים מתקופות שונות, שנתגלו בהן.

לאחר שממצאים ואיגרות מימי מרד בר כוכבא החלו לצוץ בשוק העתיקות, הוזעקו למקום הארכאולוגים ג'רלד לנקסטר הרדינג, הממונה על עתיקות ירדן, והאב רולאן דה ווֹ מבית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה בירושלים, שניהל את החפירות במערות ובסביבתן בשנים 1951–1953. הוא חשף ממצאים במערות ובסביבתן, שלימדו על מגורים בהן החל מהתקופה הכלכוליתית עד לתקופה הערבית. הממצאים המשמעותיים ביותר היו חפצים (כמו תפילין) ואיגרות שנכתבו על גבי קלף ופפירוס מימי מרד בר כוכבא, וכן בריכת איגום למי שתייה ליד המערות, שהותקנה בידי המסתתרים במטרה לחסוך את מאמץ הירידה לתוך תוואי הנחל.

התעודות, שהיו ברובן מנהליות (בניגוד לרוב התעודות מקומראן, שהיו דתיות), הועברו בתום בדיקתן למוזיאון רוקפלר בירושלים, ושכנו שם עד מלחמת ששת הימים ב-1967. לאחר איחוד ירושלים, הועברו התעודות למוזיאון ישראל ונחקרו לראשונה בידי מומחים ישראלים. הארכאולוג יגאל ידין עמל על פענוח הטקסטים ועל קטלוגם, והעלה את ממצאיו על הכתב, בספר "המגילות הגנוזות במדבר יהודה".

ממצאים

מהממצא הארכולוגי עולה שהמערות שימשו את האדם בשתי תקופות עיקריות: הנאולית הקדם קרמי וימי המרידות ברומאים, בעיקר מרד בר כוכבא.

בשנת 2021 פורסם כי בסקר שנערך על ידי רשות העתיקות נמצא באחת המערות סל גדול. הסל העשוי להכיל כ-92 ליטר, נמצא כמעט ריק, וסגור במכסה המקורי שלו. החוקרים מתארכים אותו לתקופת הנאולית הקדם קרמי (לפני כ-10,500 שנה).^[1]

הממצאים העיקריים נחפרו בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20. מניתוחם עולה שמערות מורבעאת שימשו את לוחמי בר כוכבא כמערות מפלט, בשל גודלן שאפשר אכלוס קהל רב, ובשל ריחוקן ממקום יישוב. בין החפצים והכלים שהותירו אחריהם המסתתרים בלטו איגרות, שחלקן נכתב על ידי בר כוכבא עצמו, כשהוא חותם 'שמעון בר כוסיבא' או 'כוסבא', ומכאן נתברר ש'בר כוכבא' הוא כינוי.

במדבר יהודה חיו בכירים בצבאו של בר כוכבא, שהותירו אחריהם תכתובת ענפה בינם ובין מנהיגם ובין מפקדים אחרים. האיגרות עוסקות בציוד ואספקה, באופני הלחימה ומטרותיה, ואף איומים מצידו של בר כוכבא אם הוראותיו לא ימולאו.

האיגרת הראשונה שנמצאה במערות מורבעאת, ונשאה את שמו של בר כוכבא, נשלחה לישוע בן גלגולא, שמתעודה אחרת ידוע שהיה מפקד "מחנה" של מורדים, ו"לאנשי הכרך" (אולי הרודיון). זוהי איגרת ראשונה מתוך חמש איגרות שנשלחו לבן גלגולה. מאחר שהאיגרות נמצאו במערות מורבעאת, והוצע לזהות את "המחנה" ו"הכרך" עם הרודיון, הסיקו חוקרים כי המורדים שהסתתרו במערות מורבעאת, ברחו אליהן מהרודיון, השוכן בראש נחל דרגה. באיגרת זו פוקד בר כוכבא על בן גלגולה לעשות דבר מה לגבי "הגללאים" שאצלם. אולי מדובר ביהודים גליליים, שאולי נשבו והובאו למחנה המורדים, ייתכן בשל סירובם להשתתף במרד, ובר כוכבא מזהיר שיש לשמור עליהם היטב שלא יברחו. באיגרת הוא מאיים על אנשי צבאו שאם לא יעשו כדבריו, הוא יכבול את בן גלגולה וחייליו ברגליהם, ויעשה להם מה שעשה "לבן עפלול". איגרת זו מלמדת על אופיו של בר כוכבא, ועל האופן הכוחני שבו ניהל את צבאו.

מסמך צבאי נוסף שנשלח מבר כוכבא לבן גלגולה דן בשליחת תבואה למחנה, וחתום במילים: "התחזקו וחזקו את המקום", סיומת המאפיינת את מסמכי המרד. איגרת נוספת כוללת דרישה מבן גלגולה לשלוח חמישה כור חיטה ללוחמים, ואירוח השליחים שהביאו את האיגרת בשבת.

תעודה נוספת היא שטר חכירה של שדה, שנכתב על ידי אלעזר בן יהודה בן רבא בשנה השנייה למרד. השטר עוסק בשדה שהוחכר עד סוף "ערב" השמיטה, כנראה בשל האיסור לעבוד את האדמה בשנת השמיטה. חשיבותו של השטר הוא בתארוכו: השנה השנייה למרד (נתון חשוב גם לתיארוך המרד), דבר המקנה לשטר תוקף היסטורי,^{[דרושה הבהרה]} ומלמד על אורח חייהם של המורדים והקפדתם על מצוות גם בעיצומו של המרד.

האיגרת המאוחרת ביותר שנתגלתה במערות מורבעאת, ותוארכה לימי מרד בר כוכבא, נשתמרה באופן גרוע ביותר, וניתן היה לקרוא רק חלקים בודדים ממנה, ובעיקר סופי שורות. הטקסט הכיל ביטויים כמו "עד הסוף", "אבדו בחרב", "אין תקומה" וכדומה, ונדמה כי האיגרת תיארה את קריסת המרד ותוצאותיו.

מסמכים נוספים שנתגלו במערות מורבעאת היו קטעי מגילות, שנשאו טקסטים מקראיים. ניתוח מגילות אלו מלמד כי אנשי בר כוכבא הסתמכו בכתביהם על נוסח המסורה בלבד, זאת להבדיל מקומראן, שאנשיה, שחיו כ-60 שנה לפני מרד בר כוכבא, הסתמכו גם על נוסחים אחרים. מהאיגרות שנתגלו במערות מורבעאת ניתן ללמוד על לשון הדיבור והכתיבה של המסתתרים, הנחשבת חוליה מקשרת בין לשון תקופת בית שני ובין לשון חכמים. עיון מעמיק באיגרות מלמד כי אנשי בר כוכבא לא שלטו בעברית, עד כי באיגרות הראשונות נכתב הטקסט בעברית משובשת, ולאחריה תרגום ליוונית, עם התנצלות שאין בין הלוחמים דוברי עברית בצורה שוטפת. למעשה, היה זה בר כוכבא שהתעקש על כתיבת האיגרות בעברית, מתוך כוונה להחיות את השפה שהלכה ואבדה לאחר חורבן בית המקדש ונפילת ירושלים.^[^{דרוש מקור]}

כמו כן, נמצא חותם לחם צבאי מעץ, המציין שם חייל ואת הקנטוריה אליה השתייך.^[2] בשורה הראשונה רשום "הקנטוריה של Amae(us)".^[3]

ממצאים דומים מימי מרד בר כוכבא נתגלו במערות מפלט באזור עין גדי, שם נמצאו תעודות ומכתבים המלמדים על חיי היום-יום במערות ועל מהלך המרד.

גישה

מערות מורבעאת שוכנות ברום המצוק המזרחי של קניון משאש, והגישה אליהן אפשרית בטיפוס דרך שביל מסומן ובו יתדות אחיזה. הכניסה אפשרית למערה אחת בלבד; הכניסה למערה השנייה אסורה בשל מפולות אבנים, ואל המערה השלישית לא ניתן להגיע כלל. המערה הנגישה עמוקה מאוד, ומגיעה לכ-50 מטרים. בשל כך חובה להצטייד בפנס בעת הכניסה אליה.

ראו גם

לקריאה נוספת

יגאל ידין, המגילות הגנוזות ממדבר יהודה, הוצאת שוקן 1959
יגאל ידין, החיפושים אחר בר-כוכבא: פרשת התגליות במערות מדבר יהודה ואיגרותיו של מנהיג המרד נגד רומא, הוצאת מעריב 1977
מגילות: מחקרים במגילות מדבר יהודה, שנתון בהוצאת אוניברסיטת חיפה
חנן אשל, מגן ברושי וטימותי א"ג ג'אל, "ארבע תעודות מוואדי מורבעאת ושאלת השתלטותם של המורדים על ירושלים במהלך מרד בר־כוכבא", בתוך: חנן אשל ודוד עמית (עורכים), מערות המפלט מתקופת מרד בר-כוכבא, תל אביב תשנ"ט, עמ' 233–239.

P. Benoit, J. T. Milik and R. de Vaux, DJD II - Les grottes de Murabba'at, Oxford, 1961.

קישורים חיצוניים

צילומי התעודות ממערות ואדי מרבעאת, הספרייה המקוונת של מגילות מדבר יהודה של רשות העתיקות.
חשיבות התגליות במדבר יהודה - מאמר של עוזי דהרי באתר רשות העתיקות
הצעה למסלול למערות מורבעאת באתר החברה להגנת הטבע
מערות מורבעאת, באתר למטייל
שירות הידען, ‏מחקר חשף שלושה אריגים נדירים בני 2000 שנה אשר נצבעו בחילזון הארגמן, באתר "הידען", 31 בדצמבר 2013

הערות שוליים

^ Oldest woven basket in the world found in Israel, dates back 10,000 years, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
^ De-Vaux, R., Discoveries in the Judaean Desert II, Oxford 1961, p.35-36, fig.12.9, PL.IX.26. 106
^ גיא שטיבל, "ציוד צבאי מימי מרד בר כוכבא במערות מדבר יהודה", בתוך: מערות המפלט מתקופת מרד בר כוכבא - קובץ שני, עורכים: רועי פורת וחנן אשל, 2010, עמ' 328–329.

[:0-1] Oldest woven basket in the world found in Israel, dates back 10,000 years, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)

[2] De-Vaux, R., Discoveries in the Judaean Desert II, Oxford 1961, p.35-36, fig.12.9, PL.IX.26. 106

[3] גיא שטיבל, "ציוד צבאי מימי מרד בר כוכבא במערות מדבר יהודה", בתוך: מערות המפלט מתקופת מרד בר כוכבא - קובץ שני, עורכים: רועי פורת וחנן אשל, 2010, עמ' 328–329.

[1]

[2]

[3]