שמירת הנפש
שמירת הנפש הוא שם כולל לכמה פסוקים במקרא המזהירים בנוגע לשמירת הנפש. קיימים פירושים שונים באשר לפשרה של "שמירת נפש" זו, הנפוץ בהם מפרש כי הכוונה היא להישמרות מסיכונים פיזיים. אף ציווי מסוג זה אינו נמנה במניין המצוות כחלק מתרי"ג מצוות, בספרי מוני המצוות.
הפסוק הנפוץ ביותר הוא ”ונִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם”, המשמש במקומות שונים, ביהדות ובתרבות הכללית, כאזהרה להישמרות מסיכונים.
מקורות מקראיים ופרשנויות
עריכהבספר דברים נכתב: ”וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵש” (ד', ט"ו); במקום נוסף נכתב: ”הִשָמֵר לְךָ וּשְמוֹר נַפְשְךָ מְאוֹד” (ד', ט').
שני פסוקים אלו אינם עוסקים בהקשרם המקורי בשמירת הנפש במובנה הפיזי, והם נסובים אודות דברים אחרים, אך מובא בתלמוד בבלי שהגמון אחד למד משם על החובה להיזהר בשמירת הנפש[1]. מכאן הסיק רבי מרדכי יפה בספר ה"לבוש":
שיש במשמעות אלו הלשונות שצריך האדם לשמור את נפשו שלא יביא את עצמו לידי סכנה, אף על גב שפשוטן של אלו הכתובים לא מיירי בזה (עוסק בזה), מכל מקום סמכו חז"ל על מקראות הללו ואסרו כל הדברים המביאין את האדם לידי סכנה.
— לבוש על שולחן ערוך, חלק יורה דעה, סימן קט"ז.
המהרש"א חולק וכותב כי להלכה אין כל איסור על נטילת סיכונים פיזיים שנובע מפסוקים אלה, מהסיבה שהם אינם עוסקים בנושא זה.[2]
הרמב"ם למד ממצוות מעקה להלכה כי כל מעשה שיש בו סכנת נפשות, מהווה עבירה על מצוות שמירת הנפש.[3] הוא מתבסס על דברי רבי נתן בתלמוד, שלמד מן הפסוק ”וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ” (ספר דברים, פרק כ"ב, פסוק ח') שאסור לאדם לגדל כלב רע בתוך ביתו, או להעמיד סולם רעוע בביתו, שמא יזיקו את באי הבית.[4]
מפרשים רבים פירשו את פסוקי "ונשמרתם" כפשוטם, בשמירה רוחנית על הנפש במובנה הערטילאי, על פני החברה והתרבות היהודיות:
וזהו שהזהיר השי"ת (השם יתברך) "אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", דהיינו שהיו צריכים שמירה גדולה שלא ידבקו בגלולי אדום והעיד הכתוב כל העדה, דאף שעברו בגבול בני עשו וראו את גלוליהם לא נפקד ממנו איש לעבירה וכל העדה היו צדיקים, והיינו דפירש"י ואלו מאותן דכתיב בהן ואתם הדבקים חיים כולכם היום.
— הרב פנחס הורוויץ בספרו פנים יפות על ספר במדבר, פרק כ'.
פירוש אחר שייך לאיש תנועת החסידות רבי צדוק הכהן מלובלין. לדבריו פירושו הפשוט של הפסוק "ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה..." עוסק באיסור על אמונה בגשמיות האלוהות; כלומר, האיסור להאמין שלאלוהים יש גוף או כל ביטוי גשמי.[5]
יישומים הלכה - למעשה
עריכההחפץ חיים פוסק להלכה, בהסתמך על חוות דעת של רופאים, כי האיסור בעישון סיגריות נובע מהציוויים על שמירת הנפש.[6] אך לעומתו הרב משה פיינשטיין והרב עובדיה יוסף פוסקים כי הדבר אינו מהווה ביטול ציווי מהתורה, וזאת על פי הפסוק ”שומר פתאים ה'” (ביאור:תהלים קטז ו) המבטא אמונה כי אלוהים שומר מפני סיכונים הנובעים מדבר ש"דשו בו רבים" (שנהגו רוב העולם לעשותו). אך גם הם מודים כי על פי רוח ההלכה רצוי שלא לעשן.[7] לעומתם כתב הרב אליעזר יהודה ולדנברג בספר "ציץ אליעזר":
- ”נראה ברור ללא צל של ספק כי אין מקום להתברך בלב (כפי שאחרים רוצים לומר כן) ולהורות כי היות והעישון רבים דשים בו אם כן יש להחיל על זה המאמר ...'והאידנא דדשו בו רבים שומר פתאים ה'. דלא אמרו כן אלא במקומות דלא נתגלה בהתם, והמציאות לא הראתה על היפוכו של דבר,... אבל בכגון הנידון שלפנינו אשר בעיקר בעשרות השנים האחרונות לאור המחקרים המדעיים והרפואיים השונים נתגלו בממדים מבהילים היזיקי הגוף המרובים והמסוכנים אשר העישון גורם בכנפיו, והתודעה הזאת גם יצאה כבר טבעה בעולם עד כדי כך שבכמה מדינות גדולות ועצומות יצא החוק מאת ממשלותיהם על חובת ציון אזהרה על כל חפיסת סיגריות האומרת 'הרופא הממשלתי הראשי מזהיר את המעשנים שהעישון מסכן את בריאותם ומזיק לה'... אם כן בודאי ובודאי שאבסורדי הוא להעלים עין מכל זה ולהפטיר כלאחר יד ולומר כי גם על כגון זה נאמר שומר פתאים ה'”[8].
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ב, עמוד ב'
- ^ .מצוטט בספרו של הרב ברוך אפשטיין, תורה תמימה, בהערות על ספר דברים, פרק ד', הערה ט"ז.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק י"א, הלכה ד'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ט"ו, עמוד ב'
- ^ רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו קונטרס ספר הזכרונות, מצווה שלישית.
- ^ בספרו ליקוטי אמרים, פרק י"ג.
- ^ הרב עובדיה יוסף בספרו שו"ת "יחווה דעת", חלק ה', סימן ל"ט; הרב משה פיינשטיין בספרו שו"ת "אגרות משה", כרך ה', חלק יורה דעה, סימן מ"ט.
- ^ שו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן לט