מצר טאיוואן
מצר טאיוואן (או מצר פורמוזה שנגזר משם שניתן על ידי הפורטוגזים לאי טאיוואן – Ilha Formosa, דהיינו "האי היפה"; נודע גם בכינוי "התעלה השחורה") הוא מצר ים בין המחוז הסיני פוג'יין ממערב לבין האי טאיוואן ממזרח. המצר מקשר בין ים סין הדרומי שמדרום לו לבין ים סין המזרחי שמצפונו.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום |
גבולות טאיוואן, גבולות הרפובליקה העממית של סין  |
| מקשר | בין ים סין הדרומי לים סין המזרחי |
| מפריד | בין המחוז הסיני פוג'יין לבין האי טאיוואן |
| סוג |
מצר ים |
| מידות | |
| אורך | כ-380 ק"מ |
| רוחב מזערי | 130 ק"מ |
| רוחב ממוצע | 180 |
| עומק ממוצע | 60 מטר |
| מידע נוסף | |
| נהר מזין |
מין ג'ילונג |
| מדינות באגן הניקוז |
 הרפובליקה העממית של סין טאיוואן |
| ערים |
גאושיונג, טאינאן, שינג'ו (טאיוואן); פוג'ואו, שיאמן (סין) |
| איים |
פנגו, מַאצוּ, קִינְמֵן (טאיוואן); פּינג-טאן,[1] האי שיאמן, גולנגיו (סין) |
| מנהרות | מנהרת מצר טאיוואן (פרויקט עתידי)[2] |
| קואורדינטות | 22°48′40″N 119°55′42″E / 22.81111°N 119.92833°E |
  | |
רוחבו של המצר בנקודה הצרה ביותר הוא 130 ק"מ (בין שינג'ו שבטאיוואן לבין פּינג-טאן שבסין) בצפון, והוא נפתח לכדי 180 ק"מ במרכז. עומקו הממוצע הוא כ-60 מטר (לעומת זאת, בתעלת פנגו מגיע עומקו ל-177 מ') ואורכו כ-380 ק"מ.
ערי הנמל העיקריות לחופי המצר הן פוג'ואו (בירת המחוז פוג'יין הסיני), שיאמן, וגאושיונג.
במצר שוכנים איים רבים: קִינְמֵן (אנ'), שיאמן, פּינג-טאן (אנ') ומַאצוּ (אנ') סמוכים לחופה הדרום-מזרחי של סין, בעוד שאיי פנגו ממוקמים כ-50 ק"מ מערבית לחופה של טאיוואן ומופרדים ממנה על ידי תעלת פנגו. הפצצה ארטילרית של צבא השחרור העממי הסיני על איי קינמן (כ-2 ק"מ בלבד מפרידים אותם מהחוף של פוג'יין או משיאמן) ומאצו (הממוקמים מזרחית לפוג'ואו), הנשלטים על ידי טאיוואן ומהווים חלק מהפרובינציה הטאיוואנית פוג'יין (אנ'), עמדה ברקע לסכסוך בין סין לטאיוואן בשנים 1954–1955 ובשנת 1958 (משבר מצרי טאיוואן הראשון (אנ') ומשבר מצרי טאיוואן השני (אנ'), בהתאמה).
בדצמבר 2008 חודשו לראשונה מאז שנת 1949 טיסות ישירות, משלוחי דואר ותובלה ימית (ובכלל זה בין הנמלים משני צדי המצר) בין סין לטאיוואן, קשרים שזכו לכינוי "Three Links" (אנ').
נתיב השיט משמש תכופות את אוניות המכולות (לאורך החוף הסיני) וסירות דיג. כמו כן, הוא משמש את סחר הטרנזיט באנרגיה – שינוע נפט גולמי, גז טבעי נוזלי, בנוסף למצר לוזון, בדרכו מהמפרץ הפרסי, אפריקה ואוסטרליה ליפן וקוריאה הדרומית.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- U.S. Deparment of State, Office of the Historian, The Taiwan Straits Crises: 1954–55 and 1958
קישורים חיצוניים
עריכה
- מבוא לטאיוואן, באתר הרדיו הבינלאומי של סין (באנגלית)
- Navigating the Black Ditch: Risks in the Taiwan strait, Center for International Maritime Security (CIMSEC) website, December 25, 2014
- מצר טאיוואן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה
