מקס ברנר הוא מותג של מוצרי שוקולד חלביים בבעלות דודו וקנין ויניב שטנגר, שרכשו את המותג משטראוס בשנת 2017. המפעלים המייצרים את מוצרי החברה ממוקמים בנוף הגליל ובבית שמש. משרדי ומחסני החברה ממוקמים בפתח תקווה. מנכ"ל החברה הוא סאם בורג'ס.

מקס ברנר
נתונים כלליים
תקופת הפעילות 1996–הווה (כ־28 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה פתח תקווה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענפי תעשייה קמעונאות עריכת הנתון בוויקינתונים
 
https://max-brenner.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שוקולד בר של מקס ברנר, סניף הרצליה
סניף של מקס ברנר בניו יורק ברחוב ברודוויי
סניף מקס ברנר בפרמטה, ניו סאות' ויילס, אוסטרליה

כדי לשמור על תדמית יוקרתית נמכרים מוצרי החברה, הארוזים בעיצוב רטרו, רק בחנויות גורמה, ביקבים, בבתי מלון, בחנויות של מקס ברנר, במסעדות של מקס ברנר הקרויות שוקולד-בּר (Chocolate bar, בעברית 'דוכן שוקולד'), וכדומה. שוקולד-בּרים של מקס ברנר ממוקמים באוסטרליה, בארצות הברית, בסינגפור, בפיליפינים ובישראל. בתי עסק נוספים של החברה פזורים אף במדינות רבות יותר.

היסטוריה

עריכה

החברה נוסדה בישראל בשנת 1996. תחילתה בחנות שוקולד קטנה ברעננה שהוקמה על ידי שני שותפים: מקס פיכטמן, אופה מדנמרק, ועודד ברנר. החנות זכתה להצלחה רבה ועד מהרה התרחבה ופתחה סניפים נוספים בארץ, בהם בפינת הרחובות דיזנגוף ונורדאו בתל אביב. רוב המתכונים של מקס ברנר מבוססים על מתכונים של הקונדיטור הפריזאי מישל שודה אצלו עבד עודד ברנר כשוליה.

בעקבות קשיים כלכליים, נמכרה החברה בחלקה לבועז שנפלד. בשלב זה עזב מקס פיכטמן את החברה אך שם החברה נותר כשהיה. כדי לרענן את תדמית החברה ולמתג אותה מחדש פנה עודד ברנר לחברת G-FACTOR בבעלות אבי גנור ויונתן פקטור, אשר מיתגו ועיצבו מחדש את מקס ברנר.

בתערוכה בסן פרנסיסקו הציגו ברנר ושנפלד רעיונות חדשים של תרבות השוקולד שלהם והם זכו לעניין על ידי חברות מסחריות גדולות כגון הרודס ודין אנד דה-לוקה. בן־לילה נפתח שוק גדול מאוד בפני החברה הקטנה וזו לא הצליחה להתמודד עם גודל הביקוש. על רקע המשבר נתגלע סכסוך בין ברנר לשנפלד שבעקבותיו עזב שנפלד את החברה. עודד ברנר החל לחפש קונה חדש לשיקום החברה. בשנת 2001 החל שיתוף הפעולה עם "עלית" (כיום שטראוס גרופ) שרכשה חלק מהמותג והשאירה בידי ברנר את הידע והאחריות על קו המוצרים.[1] בהמשך בעקבות ניסיונו של ברנר להקים בניו יורק רשת בתי קפה מתחרה, פנתה שטראוס לבית משפט בניו יורק בטענה שהפר הסכם עימם. בפשרה בין הצדדים, נאסר על ברנר לעסוק בנושא שוקולד במשך חמש שנים.[2]

ביוני 2016 אירע במסעדה במתחם שרונה פיגוע ירי, בו נרצחו ארבעה ונפצעו עשרות.

במאי 2017 שטראוס מכרה את מקס ברנר לזכיינים דודו וקנין ויניב שטנגר תמורת 18 מיליון ש"ח. העסקה כללה את מכירת המותג, 3 מסעדות בארצות הברית ואת הסכמי הזכיינות הבינלאומיים.[3]

מוצרים מקוריים

עריכה
 
שלל מוצרי שוקולד של מקס ברנר

בקו המוצרים של מקס ברנר קיימים מספר רעיונות מקוריים המשלבים מאכלים ומשקאות מתרבויות שונות. כך לדוגמה מגישים שם משקה שוקולד קטן (שוֹט) מרוכז ועשיר המוגש בכוס שמזכירה בצורתה כוס לשתיית המשקה הדרום-אמריקאי מאטה. בתחתית הכוס ישנו חלל לנר המחמם את המשקה. בדומה למאטה, משמשת קשית-כפית מתכת לשתייה וערבוב המשקה. שם המשקה הוא "סאקאו" (suckao) - הלחם של suck ("מציצה" באנגלית) משום שמוצצים את המשקה עם קשית ו־kakao ("קקאו").

עוד מוצרים ייחודיים הם "צ'יקאו" (chicao): לוחיות שוקולד דקיקות משובצות בשברי פולי קקאו, על שם אזור בוונצואלה בו מגדלים קקאו איכותי; "כוס חיבוק" (hug mug) - ספל למשקאות חמים ללא ידית אשר צורתה מחייבת את השותה לחפון את הספל בשתי כפות ידיו כמגיש מנחה ולקרב את שתי כפות ידיו לפניו בזמן השתייה; ופיצת שוקולד - בצק דק מרוח בשוקולד חלב ולבן מומס, עם תוספות לבחירה, כמו: מרשמלו צלוי, בננות טריות, נוגט ועוד.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מקס ברנר בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ עדי דברת-מזריץ, אחרי 15 שנה: עודד ברנר עוזב את "מקס ברנר", באתר TheMarker‏, 9 בדצמבר 2011
  2. ^ גבי בר-חיים, "שוקולד מריר" מוסף "7 לילות", ידיעות אחרונות, 3 ביוני 2016, עמ' 6
  3. ^   עדי דברת-מזריץ, שטראוס מוכרת את מקס ברנר לזכיינים תמורת 18 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 24 במאי 2017