מקס מלדרום
דאנקן מקס מלדרום (באנגלית: Duncan Max Meldrum ; 3 בדצמבר 1875 – 6 ביוני 1955) היה אמן ומורה אוסטרלי יליד סקוטלנד, הידוע בעיקר כמייסד הטונליזם האוסטרלי, סגנון ציור ייצוגי שהפך פופולרי במלבורן בתקופה שבין מלחמות העולם. הוא גם זכה לתהילה על עבודות הדיוקן שלו, וזכה בפרס ארצ'יבלד (אנ') היוקרתי לדיוקנאות ב-1939 וב-1940.
 | |
| צילום של מקס מלדרום, בין 1920 ל-1925 | |
| לידה |
3 בדצמבר 1875 אדינבורו, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
6 ביוני 1955 (בגיל 79) Kew, אוסטרליה |
| שם לידה |
Duncan Max Meldrum |
| מקום לימודים |
בית הספר לאמנות של הגלריה הלאומית של ויקטוריה |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
Australian Tonalism |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ביוגרפיה
עריכהראשית חייו
עריכהמלדרום נולד באדינבורו, סקוטלנד, בנו של אדוארד דייוויד מלדרום, כימאי, ורעייתו כריסטין, לבית מקגלשן. המשפחה היגרה לאוסטרליה בשנת 1889. מלדרום למד בגלריה הלאומית של בית הספר לאמנות בויקטוריה (אנ'). בשנת 1899 הוא זכה במלגה הוויקטוריאנית, במסגרתה בחר להשלים את לימודיו באמנות בפריז. [1] זמן קצר לאחר מכן, הוא לא היה מרוצה מהמוסכמות האקדמיות של בתי הספר בפריז. בעודו גר בצרפת הוא התחתן עם ז'אן יוג'ני ניטש, זמרת.
הוא חזר למלבורן למשפחתו בשנת 1912, שם התגורר עם הוריו במזרח מלבורן (אנ'). בשנת 1915 הוא שכר סטודיו.
קריירה
עריכה.jpg)
הוא ניהל בסטודיו את בית הספר לציור מלדרום בין השנים 1916 ו-1926. בין תלמידיו היו קלריס בקט, קולין קולאהן (אנ'), [2] אוגוסט קורנלס, פרסי ליסון (אנ'), ג'ון פארמר, פולי הארי (אנ') וארנולד שור (אנ'), והייתה לו השפעה ניכרת על עבודתו של חברו אלכסנדר קולקוהון (אנ'), שבנו ארצ'יבלד היה אז גם סטודנט בבית ספר של מלדרום. בשנים 1916–1917 נבחר לנשיא אגודת האמנים הוויקטוריאנית (אנ'), אך עזב את התפקיד על רקע מחלוקת בשנה שלאחר מכן, מה שגרם לתלמידיו להקים קבוצה פורצת דרך - "אגודת עשרים ציירי מלבורן (אנ')", שנותרה פעילה בעולם האמנויות במלבורן.
אמנות מודרנית
עריכהלמרות מנהיגותו את הקבוצה של הטונליזם האוסטרליים, שנחשבו כמבשרי המינימליזם, [3] יחסו של מלדרום לאמנות מודרנית היה ריאקציוני. בשנת 1937 הוא תיאר את המודרניזם כ'פראות ','גס ושפל' ו'עלול להשפיל את טעמם של ילדינו'. [4]
על אמניות
עריכהאף שנשים היו בין חסידיו, ואת אחת מהן, קלריס בקט, העריך מאוד היו לא דעות מוצקות על אי יכולתן של נשים להיות אמניות. הוא היה ביקורתי על זכייתה של נורה הייסן בפרס ארצ'יבלד בשנת 1938 ואמר: "גברים ונשים מורכבים בצורה שונה. נשים קשורות יותר לדברים הפיזיים של החיים, ולצפות מהן שיעשו דברים מסוימים באותה מידה כמו גברים זה רעיון מטורף [...] אמן גדול צריך לנסוע בדרך עצמאית. הוא נהיה גדול רק על ידי התאמצות מתמדת עד גבול כוחו. אני מאמין שחיים כאלה אינם טבעיים ובלתי אפשריים עבור נשים." [5]
בשנה שלאחר מכן הוא זכה בעצמו בפרס ארצ'יבלד, ושוב בשנת 1940.
מוות
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Joyce McGrath, Bernard Smith, Australian Dictionary of Biography, Canberra: National Centre of Biography, Australian National University
- ^ Meldrum, Max; Colahan, Colin, 1897-1987 (1919), Max Meldrum, his art and views, Alexander McCubbin
- ^ Lock-Weir, Tracey (22 September 2009), "The sound of silence: twentieth-century Australian tonalism.(art feature)", Art and Australia, Art and Australia Pty. Ltd, 46 (3): 448(6)
- ^ "MODERN ART". Age (Melbourne, Vic. : 1854 - 1954). 4 August 1937. p. 14. Retrieved 3 November 2020.
- ^ "Can a Woman Be an Artist". The Mail (Adelaide). 27 (1, 391). South Australia. 21 January 1939. p. 1.