מרדוך-אפלה-אידינה השני
מרדוך-אפלה-אידינה השני, הידוע גם בשמו התנכ"י מְרֹדַךְ בַּלְאֲדַן וגם בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן, היה נסיך כשדי שמלך על השבט הכשדי בית יַכִּין והפך למלך בבל. הוא מלך על בבל בין השנים 721/2–710 לפנה"ס, ופעם נוספת למשך תשעה חודשים בשנת 702-703 לפנה"ס, בתקופת השושלת העשירית, שכונתה גם השושלת האשורית. משמעות שמו היא "מרדוך נתן (לי) יורש".
 | |
| כודורו של מרדוך-אפלה-אידינה השני שבו הוא מעניק אדמה לפקידו | |
| לידה |
המאה ה־8 לפנה״ס  |
|---|---|
| פטירה |
700 לפנה"ס עילם |
| מדינה |
בבל |
  | |
ביוגרפיה
עריכהמרדוך-אפלה-אידינה היה נסיך כשדי שעלה לשלטון בבבל בתקופת המהומה של תחילת תקופת מלכותו של המלך האשורי סרגון השני. הוא מרד בשלטון האשורי על בבל. מוצאו היה משבט כשדי ששמו בית יַכִּין ששלט בחלק הדרומי של דרום מסופוטמיה. בתעודות האשוריות כונה בן יכין, כלומר בן שבט יכין. בכתובת משנת 721 לפנה"ס הוא מתאר את עצמו כבנו בכורו (במשמעות יורשו) של אריבה-מרדוך מלך בבל מהשושלת התשיעית שהיה גם הוא ממוצא כשדי ומלכותו הסתיימה בשנת 761 לפנה"ס. פער זה בין התאריכים מעלה ספק אם היה בנו של אריבה-מרדוך, אולי היה נכדו.
מרדוך-אפלה-אידינה השני מופיע לראשונה בתעודות בין השנים 728-732 לפנה"ס, בתקופת מלכותו של המלך האשורי תגלת-פלאסר השלישי שערך מסעות לבבל. באותה תקופה בבל והשבטים הכשדיים היו מרכז התנגדות לשלטון של אשור. מרדוך-אפלה-אידינה ניצל את הפילוג בין שבטי הכשדים השונים והיה הגורם העיקרי שהביא לכניעת בבל לתגלת-פלאסר השלישי בשנת 729. תפקידו זה הביא אותו לעמדת כוח בין ערי בבל המפולגות ביניהן, הוא נהנה גם מאמונו של תגלת-פלאסר השלישי ובנו ויורשו שלמנאסר החמישי.
עליית סרגון השני לשלטון בשנת 722 לפנה"ס לוותה במהומות ברחבי האימפריה האשורית. מרדוך-אפלה-אידינה ניצל את אי היציבות השלטונית ומרד במלך אשור. הוא עלה לכס המלוכה בבבל בחודש ניסן בשנת 722 לפנה"ס ומלך על בבל במשך 12 שנים. מיד לאחר עלייתו לשלטון כרת ברית עם מלך עילם ויחד הם תקפו בשנת 720 לפנה"ס את צבא אשור באזור העיר דיר. בקרב נוצחו האשורים. תעודה בבלית מציינת שהמנצחים בקרב היו העילמים ואילו כוח הצבא בראשותו של מרדוך-אפלה-אידינה, הגיע באיחור לשדה הקרב. בתעודה אחרת שלו הוא טוען שהוא ניצח את אשור.
מרדוך-אפלה-אידינה ניצל את הזמן שבו היה עסוק סרגון השני במאבקיו במקומות אחרים כדי לחזק וללכד את ערי בבל כיש, ארך כותה יחד עם בבל עצמה. עיקר הצלחתו הייתה באזור שמדרום לבבל ובקרב שבטי הכשדים והארמים שתמכו ברצונו להשתחרר משליטת אשור. הערים הצפוניות יותר בבל עצמה סיפר, ניפור ובורסיפה לא תמכו בו תמיכה מלאה.
בשנת 710 לפנה"ס ערך סרגון מסע צבאי נוסף לבבל. בקרב זה ניצח סרגון השני, הוא הבריח את מרדוך-אפלה-אידינה מבבל. הלה ביקש מקלט בעילם, אך מלך עילם, שחשש מאשור, סירב לתת לו מקלט. סרגון הצליח לנתק אותו מבעלי בריתו הארמים. סרגון עלה למלוכה בבבל בשנת 710 לפנה"ס, במלחמתו במרדוך-אפלה-אידינה הגלה מבבל 90,580 איש.[1] בסופו של דבר הצליח כנראה מרדוך-אפלה-אידינה להגיע לעילם יחד עם שריו. מכתובת של סרגון הנקראת "כתובת הראווה" עולה כי אולי נפל בשבי. לאחר שהורד מהשלטון בבבל המשיך מרדוך-אפלה-אידינה לשמש כמלך השבטים הכשדיים בדרום מסופוטמיה.
לאחר מותו של סרגון השני בשנת 705 לפנה"ס, עלה לשלטון בנו סנחריב. תחילת שלטונו התאפיינה גם היא במרידות ברחבי האימפריה. מרידות אלה נוצלו גם על ידי העיר בבל. בשנת 703 לפנה"ס, אציל בבלי בשם מרדוך-זכיר-שומי השני ניצל את המהומה ועלה לשלטון למספר חודשים, הוא הורד מהשלטון באותה שנה על ידי מרדוך-אפלה-אידינה שהגיע והתקבל בבבל ברצון. הוא מלך 9 חודשים בשנים 702-703 לפנה"ס. הוא חידש את הברית עם עילם וגייס לצדו את כל ערי בבל הגדולות וכן את הארמים והכשדים. 9 חודשים אחרי המלכתו יצא הצבא האשורי לקרב נגדו ליד כיש, הוא נמנע מעימות גלוי וברח משדה הקרב ולא חזר יותר לבבל. סנחריב כבש את בבל, בזז את ארמונו של מרדוך-אפלה-אידינה ואת ערי בבל המורדות ואת שבטי הארמים והכשדים שהתגוררו בדרום מסופוטמיה. הוא הגלה לאשור 208,000 חיילים ורכוש רב.[2]
מרדוך-אפלה-אידינה נשאר בדרום מסופוטמיה. תעודה מהעיר אור מציינת שהיא נכתבה בשנה ה-22 לשלטונו כלומר שנת 700 לפנה"ס, אבל תוארו בתעודה אינו מלך בבל, אלא "בן השלטון". בשנה זו יצא סנחריב למסע מלחמה נוסף נגדו. הוא ברח למקום בשם נגיתו ששכנה כנראה בעילם. בבריחתו לקח איתו את עצמות אבותיו. לפי כתובת של סנחריב משנת 694 לפנה"ס מת מרדוך-אפלה-אידינה באותו מקום.
אזכורים במקרא
עריכהמרודך בלאדן שלח משלחת אל חזקיהו מלך יהודה לאחר ששמע שחלה. שמו של המלך הבבלי מופיע פעמיים במקרא[3] במהלך סיפור זה (אזכור שלישי[4] הוא של משלחתו). המשלחת מסרה לחזקיהו "ספרים" (=אגרות מלכותיות ממלך בבל), ומנחה. חזקיהו, שכבר הבריא ממחלתו, ערך להם סיור ב"בית נכותו", והראה להם את כל אוצרותיו.
בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן-בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ-בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל-חִזְקִיָּהוּ וַיִּשְׁמַע כִּי חָלָה וַיֶּחֱזָק. וַיִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת-בֵּית נְכֹתֹה אֶת-הַכֶּסֶף וְאֶת-הַזָּהָב וְאֶת-הַבְּשָׂמִים וְאֵת הַשֶּׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת כָּל-בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאֹצְרֹתָיו לֹא-הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא-הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל-מֶמְשַׁלְתּוֹ.
החוקרים חלוקים בדעותיהם באשר לזמן התרחשות מאורע זה: יש הטוענים[5] שהתקיים בתקופת מלכותו הראשונה של מרדוך-אפלה-אידינה, משום שלא ייתכן ששלח משלחת כזאת בתקופה מלכותו השנייה, הקצרה; אולם אחרים טוענים[6] כי המאורע התרחש כנראה בין השנים 704/5–703 לפנה"ס. בתקופה שבו עדיין חזקיהו היה בשיא השפעתו, משום שלאחר מסע סנחריב לארץ ישראל מצבו של חזקיהו לא היה מאפשר לו כל קשר עם מלך בבל.
התנהלותו של חזקיהו מעלה כי הוא הבין את מטרת המשלחת, ונערך לחיבור פוטנציאלי עם מלך בבל.[7]
לקריאה נוספת
עריכה- פנחס ארצי, הערך מרדך בלאדן, אנציקלופדיה מקראית כרך ה', עמ' 449-445
- יהודה אליצור, ישעיהו מול חזקיהו ומראדך בלאדן, בית מקרא י', חוברת א, תשכ"ה
קישורים חיצוניים
עריכה
- מראדך בלאדן באתר דעת
- אלכסנדר רופא, משלחת מראדך בלאדן באתר מקראנט
- מרדוך-אפלה-אידינה השני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ אנציקלופדיה מקראית ה, עמ' 93
- ^ אנציקלופדיה מקראית ה, עמ' 1063
- ^ ספר מלכים ב, פרק כ, פסוקים יב-יט; ספר ישעיהו, פרק לט, פסוקים א-ח.
- ^ ספר דברי הימים ב, פרק לב, פסוק לא.
- ^ אסטרליי ורובינסון, דורם ואחרים, אנציקלופדיה מקראית, כרך ה עמ' 449
- ^ פנחס ארצי, סדני סמית ואחרים, אנציקלופדיה מקראית, כרך ה עמ' 449
- ^ אנציקלופדיה מקראית, כרך ד עמ' 258, כרך ה, עמ' 449
| הקודם: שלמנאסר החמישי 727–722 לפנה"ס |
מלך ממלכי בבל בתקופת השושלת העשירית האשורית 710-722 לפנה"ס |
הבא: סרגון השני 710–705 לפנה"ס |
| הקודם: מרדוך-זכיר-שומי השני 703 לפנה"ס |
מלך ממלכי בבל בתקופת השושלת העשירית האשורית 703 לפנה"ס |
הבא: בל-איבני 703–700 לפנה"ס |