מרווה משולשת

מרווה משולשת
	מרווה משולשת
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	צינוראים
משפחה:	שפתניים
סוג:	מרווה
מין:	מרווה משולשת
שם מדעי
	Salvia fruticosa Mill; ‏Schumann, 1900

מַרְוָה מְשֻׁלֶּשֶׁת (שם מדעי: Salvia fruticosa Mill, בערבית: مرمية) היא שיח קטן ים-תיכוני, ירוק-עד, זקוף, ריחני וצופני. היא אחד מ-986 מינים בסוג מרווה ממשפחת השִׂפְתָנִיִּים, שרובם הגדול נפוצים באזורים הסובטרופיים והממוזגים ברום 50 עד 2,300 מטרים^[1]^[2]. היא מתנשאת לגובה של חצי מטר ועד מטר וחצי, ומכוסה בפלומה לבנה וצפופה ובבלוטות אָרוֹמָטִיים (בְּשָׂמְתִּיים) של שמן אתרי. כאשר ממוללים את העלווה, הבלוטות מפיצות ריח עז ואופייני - סימני ההיכר של מרווה משולשת: הפרחים הדו-שפתניים גדולים יחסית (כ-2 ס"מ) וחיוורים, צבעם בגוונים של לילך, ורוד, ארגמן או לעיתים רחוקות לבן; עלי התפרחת, אלו שמתחת לתפרחת, פשוטים, אבל בחלק הגדול של הצמח העלים מורכבים והם לעיתים קרובות בעלי שתי אונות צדדיות קטנות ואונה מרכזית; בעת הפריחה מתפתחים בראשי הגבעולים עפצים כדוריים, דמויי תפוחים קטנים ייחודיים שיפים למאכל בצעירותם ובראשם עלים קטנים.

תפוצה בעולם ובישראל

עלה אופייני של מרווה משולשת

עמוד תפרחת של מרווה משולשת

תקריב של דּוּר פרחים (תפרחית) של מרווה משולשת

מרווה משולשת גדלה בבר במזרח הים התיכון, כולל דרום איטליה, האיים הקנריים וצפון אפריקה, והיא שכיחה מאוד בלבנון וארץ ישראל.

בישראל גדלה מרווה משולשת בבתי גידול טבעיים בלבד, והיא שכיחה בבתות, בחורש וביער הים-תיכוני של שדרת ההר המרכזי, של השפלה, ושל צפון חוף הים התיכון (חוף הכרמל, עמק עכו, וחוף הגליל). למשל, בשמורת המסרק ברי יהודה עצי אורן ירושלים מלווים גם במרווה משולשת. בכרמל יוצרת חברת המרווה המשולשת את תצורת הצומח ים-תיכוני, ששולטים בה שיחים שגובהם מגיע למטר (גריגה), שעל קרקע הטרה-רוסה המכסה סלעי גיר ודולמיט. והיא גם מלווה את חברת החרוב המצוי ואלת המסטיק במערב הכרמל במפנים הדרומיים של נחל אורן ונחל המערות.

מרווה משולשת הוכרזה כערך טבע מוגן לפי חוק גנים לאומיים ושמורות טבע, תשכ"ג-1963^[3] בתקנות אכרזת גנים לאומיים ושמורות טבע (ערכי טבע מוגנים), תשל"ט-1979 בעקבות השימוש בה ודלדול האוכלוסיות הטבעיות^[4]. הכרזה זאת אושררה באכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), תשס"ה-2005^[5]^[6].

מאפיינים מורפולוגיים

מרווה משולשת היא שיח אפור, שבסיסו מעוצה ומתנשא לגובה של 0.5 עד 1.5 מטרים. הוא מכוסה בשערות צמריות הדוקות ומפריש שמן אתרי נדיף וריחני.

השורש הראשוני גדל ומסתעף.

הגבעולים זקופים אפורים, צמירים ועולים מבסיס הגזע המעוצה. הם מכוסים בשערות פשוטות, לבנות, ארוכות, רכות וצפופות וגם בשערות בלוטיות יושבות (ללא עוקץ). הגבעולים המעוצים עם ארבע פאות (רְבוּעִים), בעת הפריחה מתפתחים בראשי הגבעולים עפצים כדוריים, דמויי תפוחים קטנים ייחודיים, שיפים למאכל בצעירותם ובראשם עלים קטנים. העפצים במרווה משולשת נוצרים כתגובה להטלת ביצים על ידי צרעה קטנה שמוביל לחלוקה מואצת של תאים והסעת חומרי מזון ומים עבור הזחלים. צורת העפץ קבועה במרווה משולשת והיא מזכירה כאמור תפוח קטן ירוק שבראשו קבוצת עלים. העפץ של השנה הקודמת אפור ומחורר בנקבים רבים שמתוכם יצאו הצרעות הזעירות שהתפתחו בו.

העלים נגדיים, בעלי פטוטרת, ואורכם 2 עד 5 ס"מ. העלים, פשוטים או חלק מהם מורכבים משלושה עד חמישה עלעלים ברורים מאוד (מכאן שמה). הם מקומטים, בעלי מרקם קטיפתי, דמויי ביצה עד דמויי אזמל. קטומים או דמויי לב כמעט בבסיסם. שפת העלה חרוקה, דהיינו השפה משוננת עדינות לשיניים מעוגלות קטנות. צדו העליון ירוק וצדו התחתון של העלה צמיר ומלבין-מאפיר, שערותיו פשוטות ורב-תאיות והבלוטות ללא עוקץ. כאשר ממוללים את העלים האָרוֹמָטִיים (הבְּשָׂמְתִּיים), הבלוטות מפיצות ריח עז ואופייני – סימן ההיכר של המרווה.

העלים מתחת לתפרחת עם עלעל אחד או שניים, לעיתים רחוקות ארבעה עלעלים או עם אונות דמויי ביצה או אליפטיות בבסיסן, ואז בבסיס הטרף שתי אונות קטנות פי 20 מן האונה האמצעית.

עלי התפרחת, קצרים מדורי הפרחים, יושבים ונושרים אחר כך.

התפרחות, שאורכן 15 עד 20 ס"מ, דביקות ונושאות דורים מדומים של ארבעה עד שישה פרחים או יותר. הדורים על פי רוב מרוחקים זה מזה.

הפרחים בעלי עוקצים ובעלי חפים קטנטנים, קרומיים ונשירים.

הגביע לא נכון ובעל סימטריה דו-צדדית, דמוי פעמון בעלת שתי שפות ברורות ושלוש אונות מחודדות מאוד. השפה עליונה בת שפה אחת והשפה התחתונה בעלת שתי שינים ברורות. הגביע דביק, מכוסה בשערות פשוטות או בלוטיות ואורכו 0.7 עד 0.8 ס"מ,

הכותרת דו-שפתנית, ארוכה פי שלושה מהגביע (18 עד 20 מ"מ) צבעה לילך או ורוד או ארגמן או לעיתים רחוקות לבן.

טקסונומיה ושמות

בגלל המגוון הרב בצורת העלים של מרווה משולשת, המיון של המרווה המשולשת היה מבולבל במשך שנים רבות. 16 מינים הוגדרו כמינים מובחנים ונתנו להם שמות מדעיים. ושניים נוספים הוגדרו כזנים. כיום כולם נחשבים כשמות נרדפים למרווה משולשת^[2]. רבים מן השמות באנגלית הם שמות נרדפים שנובעים מאותו בלבול במיון, למשל, S. libanotica, S. triloba, S. lobryana, S. cypria.

שמות נוספים באנגלית הם: Greek sage, Three Lobed Sage או East Mediterranean sage.

שמות נוספים בשימוש: בערבית: מֵיְרַמִיֶה, גַ'עְסָס, קוּסִעֵין.

רפואה עממית

מרווה משולשת משמשת ברפואה העממית מימי יוון ועד ימנו. ביוון העתיקה האמינו כי משקה העשוי מעלי מרווה מטהר את הדם. בתקופת הרומאים היא מוזכרת בהקשר של שימוש רפואי בספרו של אסף הרופא. יהודי תימן משתמשים בה לשיכוך כאבי אוזניים, ויהודי תוניס להקלת כאבי בטן, ויהודי מרוקו כסם משתן. השימושים בה רבים ובמסורת תושבי המזרח התיכון היא נחשבת כאחד מצמחי המרפא העיקריים בעיקר לטיפול באלו הקשורים למערכת העיכול: כאבי בטן, שלשול, קלקול קיבה ועודף גזים. הצמח מומלץ על ידי רופאי צמחים להסדרת המחזור החודשי, להגברת הפריון, לחיזוק שרירי הרחם לפני ואחרי הלידה ולטיפול בבעיות של גיל המעבר^[7].

ברוך צ'יזיק מזהה במרווה הזו את ה"מרמהין", סממן שפותח את דרכי הנשימה, המופיע בתלמוד^[8], שם מוזכר כמרכיב ביצירת שיקוי בעל סגולות רפואיות.

רפואה מודרנית ומחקרים

לא ידוע על שימוש ברפואה המודרנית במרווה, וזאת לעומת השימוש הנרחב בצמח ברפואה העממית.

השמן האתרי המופק מעלי מרווה מכיל בעיקר טוּיוֹנִים (Thujone - monoterpene ketone) המדכאים את מערכת העצבים המרכזית (חוסמים את קולטני GABA), מבטלים את פעולתם של רעלנים שונים ומשפעים בצורה הלוציגנוגנית (הזיות המתבטאות בשינויים סובייקטיביים בתפיסה, במחשבה ובדמיון).

השמן האתרי מכיל גם פנולים הפעילים נגד חיידקים.

בניסויים בבעלי חיים נמצא, כי מיצוי מעלי מרווה משפיעים עליהם באופן פיזיולוגי: מניעת פרכוסי שרירים, הורדת רמת סוכר, הגברת השתנה ועוד. גם השמן האתרי הוריד את לחץ הדם ואת רמת הסוכר של חיות המעבדה^[7].

תמונות

דּוּרִים של פרחים (תפרחיות) של מרווה משולשת
מרווה משולשת בהר ג'וקטאס (אנ') שבכרתים

לקריאה נוספת

נסים קריספיל, ילקוט הצמחים, תשמ"ו, בערכו, עמ' 79

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרווה משולשת בוויקישיתוף

מרווה משולשת, באתר ITIS (באנגלית)
מרווה משולשת, באתר NCBI (באנגלית)
מרווה משולשת, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
מרווה משולשת, באתר צמח השדה
מרווה משולשת, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
מרווה משולשת, באתר Tropicos (באנגלית)
מרווה משולשת, באתר GBIF (באנגלית)
מרווה משולשת, באתר The Plant List (באנגלית)
מרווה משולשת, באתר IPNI (באנגלית)

הערות שוליים

^ Salvia leucantha Cav., Tropicos.org. Missouri Botanical Garden, ‏7/9/2015 (בספרדית)
^ ¹ ² Salvia fruticosa Mill, World Flora Online, ‏2022
^ חוק גנים לאומיים ושמורות טבע, תשכ"ג-1963, באתר נבו
^ אכרזת גנים לאומיים ושמורות טבע (ערכי טבע מוגנים), התשל״ט–1979, באתר נבו
^ צבי אבני, התפתחות הגנת האילנות בחוק הישראלי (חלק ראשון), יער גיליון 8, קק"ל, 9-2006, עמ' 9–13
^ אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), התשס"ה-2005, באתר נבו
^ ¹ ² דן פלביץ, זהרה יניב, צמחי המרפא של ארץ-ישראל, תל-אביב: מודן בע"מ, 1991, עמ' 216–218
^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס"ט, עמוד ב', בתחילת העמוד: "וניבחשיה בגווזא דמרמהין". שם עתיק זה כנראה התגלגל לשם הערבי "מֵרַמִיֶה". ע"פ: נסים קריספיל, "ילקוט הצמחים", בערכו, עמ' 79

[:02-1] Salvia leucantha Cav., Tropicos.org. Missouri Botanical Garden, ‏7/9/2015 (בספרדית)

[:1-2] ¹ ² Salvia fruticosa Mill, World Flora Online, ‏2022

[3] חוק גנים לאומיים ושמורות טבע, תשכ"ג-1963, באתר נבו

[4] אכרזת גנים לאומיים ושמורות טבע (ערכי טבע מוגנים), התשל״ט–1979, באתר נבו

[5] צבי אבני, התפתחות הגנת האילנות בחוק הישראלי (חלק ראשון), יער גיליון 8, קק"ל, 9-2006, עמ' 9–13

[6] אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), התשס"ה-2005, באתר נבו

[:0-7] ¹ ² דן פלביץ, זהרה יניב, צמחי המרפא של ארץ-ישראל, תל-אביב: מודן בע"מ, 1991, עמ' 216–218

[8] תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס"ט, עמוד ב', בתחילת העמוד: "וניבחשיה בגווזא דמרמהין". שם עתיק זה כנראה התגלגל לשם הערבי "מֵרַמִיֶה". ע"פ: נסים קריספיל, "ילקוט הצמחים", בערכו, עמ' 79

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]