מריה, נסיכת רומניה (1870–1874)
מריה, נסיכת רומניה (ברומנית: Prinţesa Maria a României; 8 בספטמבר 1870 – 9 באפריל 1874) הייתה בתם היחידה של הנסיך (לימים המלך) קרול מרומניה ושל אשתו, אליזבת, נסיכת ויד.
 | |
| לידה |
8 בספטמבר 1870 בוקרשט, הנסיכויות הרומניות המאוחדות   |
|---|---|
| פטירה |
9 באפריל 1874 (בגיל 3) ארמון פלש, סינאיה, הנסיכויות הרומניות המאוחדות |
| מקום קבורה |
ארמון קוטרוצ'ן |
  | |
 |
| קרול הראשון |
|---|
| המלכה:
צאצאים: |
| פרדיננד הראשון |
| המלכה:
צאצאים: |
| קרול השני |
| המלכה:
צאצאים: |
| מיכאי הראשון |
| המלכה:
צאצאים: |
ביוגרפיה
עריכהראשית חייה
עריכההנסיכה מריה נולדה בבוקרשט כנסיכה הראשונה של רומניה שהשתייכה גם לבית הוהנצולרן-זיגמרינגן, ב-8 בספטמבר 1870. אחרי חודש, באוקטובר, היא הוטבלה כאורתודוקסית רומנית במנזר קוטרוצ'ן (סמוך לאתר של ארמון קוטרוצ'ן כיום).[1] במשפחתה זכתה הנסיכה הצעירה לכינוי "מריכן"[1] (הומאז' אפשרי למורשת הגרמנית של הוריה) או "איטי" (שמקורו במועט). כל מי שהכיר את מריה תיאר אותה כילדה צעירה ויפהפייה, ואמרו עליה שהיא הייתה מסתכלת במפות ומזהה מדינות שונות בשביל הכיף בגיל שנתיים וחצי בלבד.[1] אומרים שמתישהו לפני מותה, הנסיכה מריה אמרה לאמה שיום אחד היא תרצה להיות מסוגלת לרכב על כוכב.
למריה לא היה סיכוי לרשת את כס אביה; חוקת 1866 הגבילה את הירושה לגברים בלבד.
מותה
עריכהב-5 באפריל 1874,[1] הנסיכה חלתה בקדחת השנית. מגפה פקדה את הבירה באותה תקופה. היא הועברה מיד לטירת פלש. למרות שטופלה בזהירות רבה על ידי רופא בשם תיאודורי ורבים אחרים,[1] הנסיכה הצעירה מתה ב-9 באפריל 1874 ונקברה במנזר קוטרוצ'ן.
טקס ההלוויה התקיים בכנסיית קוטרוצ'ן בשטח הארמון המלכותי של קוטרוצ'ן.[2] הארון היה מכוסה בסאטן לבן, מנוקד בעיטורי תחרה כסופים והיה גדול כמו ארון קבורה של מבוגר, מכיוון שגופת הנסיכה התינוקת הייתה סגורה בכמה ארונות מצטמצמים שהונחו זה בתוך זה. לאחר הטקס הדתי בפולחן האורתודוקסי הרומני, צעדו מלוויה דרך גני הארמון אל מקום הקבורה שליד כנסיית הארמון. הגנים האלה היו מגרשי המשחק האהובים על הנסיכה הצעירה, שם רק חצי תריסר ימים קודם לכן היא שיחקה עם האחות שלה.[2]
מורשת
עריכההוריה של מריה היו שבורים בשל מותה. ב-5 במאי באותה שנה, קרול כתב לאביו קרל אנטון, נסיך הוהנצולרן, שהוא ואליזבת מתכוונים לעבור לארמון קוטרוצ'ן, כדי להיות קרוב יותר למקום מנוחתה של בתם התינוקת:
עצביה של אליזבת כל כך מזועזעים עד שיש צורך בטיפול הגדול ביותר. אני חייב להתוודות בפניך שלעתים קרובות אני חרד בעצמי, ומדוכא מאוד מכאב, צער וחשש. אני ישנה מעט מאוד בלילה, ושמעתי שוב ושוב את אליזבת המסכנה שלי זועקת בחלומותיה: 'מתה, מתה!'. זעקת הכאב הזו היא בכל פעם דקירה חדשה בליבי הפצוע!
במכתב אחר ללסקר קטרג'יו,[2] הוא כתב:
הזיכרון המתוק ביותר שהותירה לנו בתנו האובדת כאוצר שלא יסולא בפז הוא אהבתה חסרת הגבולות למדינה בה נולדה, אהבה כה חזקה שלמרות גילה הרך חשה ייסורי געגועים הביתה במהלך שהותה הראשונה בחו"ל.
מותה של מריה החמיר את היחסים בין קרול ואליזבת, ולא נולדו להם ילדים נוספים. בשנת 1875, קרל שטורק יצר פסל חזה של הנסיכה הישנה שהוקם ליד קברה. פסל חזה זה נתן השראה לאליזבת לכתוב שירים רגשיים רבים.[1] כשהמלכה אליזבת מתה ב-1916, על פי רצונה, הוצאו שרידי בתה מהקבר והארון הונח על ארונה לקראת התהלוכה הציבורית. האם ובתה נקברו אז יחד באותו קבר בקתדרלת קורטאה דה ארג'ש.[1] בארמון אליסאבטה, עדיין ניתן לראות רהיט בסגנון שנות ה-1880 המכיל תבנית גבס של הנסיכה התינוקת.
גלריה
עריכה-
הנסיכה מריה ואמה זמן קצר לאחר לידתה, ב-1870. -
מריה ואמה ב-1871. -
הנסיכה מריה עם אמה בשנת 1872. -
מריה עם הוריה ב-1873. -
הנסיכה מריה עם המטפלת שלה, בערך 1873. -
הנסיך קרול הראשון והנסיכה אליזבת ליד קברה של מריה זמן קצר לאחר מותה. -
שרידיה של מריה נלקחים לקתדרלת קורטאה דה ארג'ש, בשנת 1916.
אילן יוחסין
עריכה| קרל, נסיך הוהנצולרן-זיגמרינגן | מארי אנטואנט מירא | קרל, הדוכס הגדול של באדן | סטפני דה בוהארנה | יוהאן אוגוסט קרל, נסיך ויד | סופיה אוגוסטה, נסיכת זולמס-בראונפלס | וילהלם, דוכס נסאו | לואיזה, נסיכת סקסוניה-הילדבורגהאוזן | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| קרל אנטון, נסיך הוהנצולרן | יוזפינה, נסיכת באדן | הרמן, נסיך ויד | מריה, נסיכת נסאו | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| קרול, נסיך רומניה | אליזבת, נסיכת ויד | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מריה, נסיכת רומניה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
