מריה תרסה אנדרואטו

מריה תרסה אנדרואטו (באנגלית: María Teresa Andruetto; נולדה ב-26 לינואר ב-1954) היא סופרת, משוררת ועורכת ארגנטינאית. היא הסופרת הארגנטינאית הראשונה והיחידה עד כה שזכתה בפרס אנדרסן, אשר הוענק לה בשנת 2012. עד היום, אף אחד מספריה לא תורגם לעברית.

מריה תרסה אנדרואטו
María Teresa Andruetto

לידה	26 בינואר 1954 (בת 70) Arroyo Cabral, ארגנטינה
מדינה	ארגנטינה
שפות היצירה	ספרדית
סוגה	ספרות ילדים ונוער
תקופת הפעילות	מ-1993
פרסים והוקרה	פרס אנדרסן (2012)

חייה הפרטיים

אנדרואטו נולדה בארגנטינה, בעיירה בשם ארוז'ו קבראל שבפרובינציית קורדובה. עיירה קטנה זו מאופיינת בקהילות הרבות והמגוונות שחיות בקרבה, שכן מרבית תושביה הם מהגרים מארצות אחרות. אביה של אנדרואטו היה מהגר בעצמו, שהיגר מאיטליה.

אנדרואטו טענה שהסיפורים שכתבה הושפעו לא רק מכך שבית ילדותה היה משופע בספרים, אלא בעיקר מנטיית הוריה לספר לה סיפורים. אנדרואטו טוענת שהכתיבה שלה היא תוצאה של העידן והסביבה שבה היא חיה ושל החוויות אותן צברה, למשל ספרה "סטפאנו" מספר על מהגר שברח מאיטליה לארגנטינה בשל הקשיים שחווה במדינת הולדתו, סיפור מאוד דומה לסיפורו של אביה וספרה "האישה בשאלה" עוסק באישה שחיה תחת משטר הרודנות בארגנטינה.

בלימודיה האקדמיים, היא למדה ספרות באוניברסיטה הלאומית של קורדובה, והפכה בשנת 1975 לבעלת תואר שני בספרות ילדים.

כיום, אנדרואטו גרה עם שתי בנותיה ובן זוגה בעיירת ילדותה. אנדרואטו מספרת על מה שאירע לחברי המשפחה שלה במהלך המלחמה המלוכלכת, הכינוי לטרור המדיני נגד אנשים בעלי דעה שמאלנית, בחסות הממשל הצבאי בארגנטינה. היא מספרת על כך שבמהלכה בן זוגה אולץ לצאת לגלות פוליטית, שהיא שהייתה צריכה לפרנס את בנותיה באותם זמנים קשים, ושהיא עצמה אולצה לצאת לגלות בפטגוניה. אנדרואטו אומרת שכל אלה הם השפעות נוספות על הכתיבה שלה.

קריירה

אנדרואטו אמנם מוכרת כיום כסופרת וכמשוררת זוכת פרסים, אך היא הייתה דמות משפיעה בחוגים הספרותיים הארגנטינאים עוד לפני פרסום ספריה. היא עבדה בתור עורכת במגזין ספרות לילדים ונוער "אבן חופשייה" (בספרדית: "Piedra Libre") בין השנים 1986–1995. בנוסף, היא הייתה חלק ממועצת המנהלים של ארגון לחקר ופרסום ספרות ילדים ונוער בארגנטינה בין השנים 1984–1995. כמו כן, היא מלמדת ספרות יוצרת, מבקרת בבתי ספר ואוניברסיטאות כדי ללמד ספרות ילדים, ועורכת ב"ליקוי עריכות" (בספרדית: "Ediciones del Eclipse"), הוצאה לאור ארגנטינאית.

ספריה תורגמו לשפות גרמנית, פורטוגזית, איטלקית וגליצית. שיריה הופיעו במגזינים ואסופות בצרפת, איטליה, פורטוגל, אמריקה הצפונית וליטא.

היצירות שלה נלמדות באוניברסיטאות אמריקאיות ואירופאיות. בהשראת יצירותיה נעשו יצירות אמנות כגון ספרי אומן, סרטים קצרים, מופעים מוזיקליים, מופעי ריקוד, מופעי קריינות וקטעי תיאטרון.

כחלק מעשייתה הפוליטית, אנדרואטו היא מנהלת-שותפה באוסף שמטרתו להציל משכחה יצירות של סופרות ארגנטינאיות, שבשל השתייכותן הפוליטית במשך המלחמה המלוכלכת, יצירותיהן נעלמו, אבדו או שהתעלמו מהם ועל כן איש אינו זוכר אותן עוד.

בשנת 2012 הוענק לאנדרואטו פרס אנדרסן לספרות ילדים. הפרס הוענק לה בזכות מומחיותה בכתיבת יצירות חשובות ומקוריות המאופיינות באסתטיקה ייחודית. וכן, בשל העובדה שספריה עוסקים במגוון נושאים חשובים בעולמנו העכשווי, כגון הגירה, עולמות פנימיים, אי-צדק, אהבה, עוני, אלימות וסוגיות פוליטיות. בנאום שנשאה בעת קבלת פרס אנדרסן, אמרה ש"כאשר אני כותבת, אני דבר ראשון, מתעמתת עם הדעות הקדומות שלי, אני מפקפקת בעצמי, והייתי רוצה שקוראי, קטנים כגדולים, יעשו כמוני וירצו לנקוט עמדה. הרגשות שלי משמשות אותי כמצפן, אני מסתמכת עליהם, וכתיבתי מגיעה ממקום של התבוננות והקשבה אינטנסיבית."

ספריה

• "הטבעת המכושפת" (1993).
• "טמה" (1993).
• "מילים לגחלות" (1993).
• "תעלומה בפטגוניה" (1993).
• "תפילת אשכבה" (1993).
• "טביעות רגל בתוך הארנה" (1997).
• "סטפאנו" (1997).
• "פווס ועוד פואמות" (1997).
• "פיפה הוא ככה" (1999).
• "תנו לו אלוף!" (2000).
• "הערפדית" (2001).
• "קודק" (2001).
• "כל תנועה מהפנטת" (2002).
• "בנג'מינו" (2003).
• "האישה המדוברת" (2003).
• "הסוס של צ'אונג צ'ו" (2004).
• "סולגו" (2004).
• "ביאטריז" (2006).
• "הבית בצבע לילך" (2006).
• "זיגוג" (2006).
• "לשון אמא" (2007).
• "רכבות" (2007).
• "הנמנמן" (2008).
• "חלום אמריקאי" (2008).
• "פווס\קודק" (2008).
• "הילדה, הלב והבית" (2011).
• "המדינה של חואן" (2012).
• "מנומר" (2015).
• "לא הרבה אנשים כמו השקט הזה" (2017).
• "קלרה והאיש בחלון" (2018).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מריה תרסה אנדרואטו בוויקישיתוף