מרים גלזר-תעסה

מרים גלזר-תעסה
לידה	11 באוגוסט 1929 (בת 95); חוביש, תימן
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1934
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים, בית המדרש לרבנים באמריקה
מפלגה	הליכוד
בן זוג	חיים גלזר
	20 ביולי 1981 – 21 בנובמבר 1988; (7 שנים)
כנסות	10 - 11
	28 בנובמבר 1984 – 21 בנובמבר 1988; (4 שנים)
	→ עוזי ברעם מיכאל קליינר ←
	סגנית שר החינוך והתרבות; יו"ר קרן לב"י;
	סגנית שר החינוך והתרבות; יו"ר קרן לב"י;

מרים גלָזֶר-תעסה (נולדה ב-11 באוגוסט 1929) היא מחנכת ואשת ציבור ישראלית, שכיהנה כחברת הכנסת מטעם הליכוד, וכסגנית שר החינוך והתרבות.

ביוגרפיה

נולדה בשם מרים תעסה בשנת 1929 בחוביש שבתימן, למשפחה שומרת מסורת, בתם של שרה ויששכר תעסה.^[1] בשנת 1934 עלתה לארץ ישראל עם משפחתה וגדלה בשכונת נווה צדק בתל אביב. למדה בבית הספר לבנות ולאחר מכן בגימנסיה הדתית "תלפיות". בשנת 1945, בעודה תלמידת תיכון, החלה לפעול בהגנה, אולם עברה לאצ"ל לאחר חצי שנה. תחילה פעלה בחת"ם (חיל תעמולה מהפכני) ועסקה בתעמולה וגיוס חברים חדשים לארגון ולאחר מכן צורפה לח"ק (חיל הקרב) ובמסגרתו השתתפה בניסיון להחרים כסף מבנק ברקליס ברחוב אלנבי בתל אביב. שימשה גם כמפקדת בארגון. עם סיום לימודיה החלה ללמוד בסמינר לוינסקי, אך כעבור שנה, ב-1948, נשלחה להשתתף במערכה על ירושלים במלחמת העצמאות. עם שובה ב-1949 הייתה למדריכה וחברת הנציבות הארצית של בית"ר (1950–1955) וכן בארגון בני אצ"ל עד שהתאחד עם בית"ר. ב-1955 שירתה רק תקופה קצרה בצה"ל מפאת נישואיה.

משנת 1950 ועד בחירתה לכנסת ב-1981 הקדישה את זמנה לחינוך. היא החלה לעבוד כמורה בבתי ספר בסביבות תל אביב, ובמשך כשלושים שנה (1980-1951) פעלה כמחנכת בכפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי בבאר יעקב, שאותו גם ניהלה לסירוגין. בשנת 1973 השלימה תואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים וב-1975 תואר שני בבית המדרש לרבנים באמריקה (הסמינר התאולוגי היהודי). מ-1976 עבדה במקביל כמרצה למקרא בסמינר לוינסקי. כיהנה כיו"ר נשי חרות.

כחברת כנסת

בשנת 1981 נבחרה לכנסת העשירית מטעם הליכוד. היא מונתה לסגנית שר החינוך והתרבות. במסגרת תפקידה פעלה להנחת הוראת השואה בתוכניות הלימוד, בתגבור לימודי היהדות בבתי הספר ובהנחת מורשת יהדות תימן וצפון אפריקה ותרומתם לציונות וליישוב ארץ-ישראל. במהלך כהונתה עוררה דיונים ציבוריים בנוגע לחופש הביטוי והיצירה. בשנת 1984 נבחרה בשנית לכנסת ה-11 וכיהנה כיו"ר ועדת העלייה והקליטה, מטעמה לקחה חלק בקליטת העלייה מאתיופיה. בשנים 1982–1987 עמדה בראשות הוועדה הבין משרדית לבדיקת נושא ה'כתות' ('קבוצות חדשות') בישראל, ועדת בדיקה ממשלתית אשר מונתה על ידי שר החינוך דאז, זבולון המר, לבדיקת נושא הכתות בישראל^[2]. כמו כן הייתה יו"ר קרן לב"י.

נודעה בביקורתה השמרנית, בזמן כהונתה כסגנית שר החינוך והתרבות, על יצירות אמנות שחרגו לדעתה מהמקובל לתקופתן. לאחר פרסום שירהּ של יונה וולך "תפילין", ביקרה גלזר-תעסה את וולך בחריפות וכינתה אותה "בהמה מיוחמת". לאחר הצגתו של חנוך לוין, "יסורי איוב", עלתה על הבמה, טענה בנאומה בכנסת כי המדינה אינה צריכה לממן תיאטרון "בו גבר עירום תלוי עשרים דקות וכל ערוותו מתנדנדת".