מרצדס-בנץ W 100
מרצדס-בנץ W 100 (ידועה גם כמרצדס-בנץ 600) היא מכונית סלון מפוארת יוקרתית אשר יוצרה על ידי חברת מרצדס-בנץ הגרמנית בין השנים 1963–1981.
מאפיינים כלליים | |
---|---|
יצרן | מרצדס-בנץ |
יחידות שיוצרו | 2,677 |
מודל קודם | Mercedes-Benz Type 300 |
רוחב | 1,950 מ"מ |
גובה | 1,485 מ"מ |
מפרט טכני | |
מנוע | מנוע בנזין |
מעצב | ברונו סאקו |
מבנה
עריכההיא הוצגה בספטמבר 1963 ונועדה להתחרות מול רכבי העילית של התוצרת הבריטית דוגמת רולס-רויס ובנטלי, כמו גם האמריקאית דוגמת קדילק, לינקולן ואמפריאל.
המכונית יוצרה בשני מרכבים: ארוך (LWB) וקצר (SWB), כאשר באופן כללי הגרסה בעלת בסיס הגלגלים הקצר נועדה לבעלי מכונית הנוהגים במכוניתם, וגרסת בסיס הגלגלים הארוך לימוזינה נועדה ותוכננה בשימת דגש לנוסע מאחור, כאשר את המכונית נוהג נהג מקצועי. דוגמה לתכנון כזה היא מחיצת חלון חשמלי החוצצת בין הנהג לנוסעים מאחור.
המרצדס-בנץ 600 מקבילה לדגם ה-S600 של ימינו כאשר הייתה ספינת הדגל של מרצדס-בנץ, והמכונית הגדולה והמפוארת ביותר של החברה. ירשה את שתי קודמותיה ה-300SEL 6.3 והמרצדס-בנץ 450SEL 6.9.
היצור החל בשנת 1964 ונמשך עד לשנת 1981. בסך הכל יצרה מרצדס-בנץ 2,677 יחידות[1] מהם 2,190 במרכב הסלון הקצר, 304 במרכבי פולמן ארוכים, 124 במרכבי פולמן 6 דלתות ו-59 במרכב לנדאולט.
"מרצדס-בנץ W 100" כ"מכונית שרד" של מנהיגים
עריכה- חביב בורגיבה
- חסן השני, מלך מרוקו
- חוסני מובארכ
- אידי אמין
- יוסיפ ברוז טיטו
- ג'ון פורסטר
- ג'ומו קניאטה
- ח'אלד, מלך ערב הסעודית
- חוסני מובארכ
- יאקובוס יוהנס פושה
- קים איל-סונג
- קים ג'ונג-איל
- ליאוניד ברז'נייב
- לאופולד סדאר סנגור
- מוחמד רזא שאה פהלווי
- מוחמד השישי, מלך מרוקו
- מאו דזה-דונג
- ניקולאה צ'אושסקו
- עומר בונגו
- סדאם חוסיין
- סוליימאן דמירל
סלבריטאים וטייקונים שרכשו "מרצדס-בנץ W 100"
עריכהקוקו שאנל, אריק קלפטון, יו הפנר, אריסטוטלס אונאסיס, ג'ון לנון, ג'ורג' האריסון, אליזבת טיילור, קארן קרפנטר, ג'ייסון קיי, דייוויד בואי, ג'ק ניקולסון, אלביס פרסלי[2], ג'יי לנו, ג'רמי קלארקסון, ג'יימס מיי, רואן אטקינסון
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ http://media.daimler.com/dcmedia/0-921-1408430-1-1409752-1-0-0-0-0-1-0-0-0-1-0-0-0-0-0.html
- ^ Jasper Gerard, Classic Mercedes 600 - as owned by Elvis Presley, The Telegraph, 10 December 2010