משה צדיקוב
משה צדיקוב (בבולגרית Моше Цадиков; 1885, סופיה, נסיכות בולגריה – 4 בנובמבר 1947 ניו יורק, ארצות הברית) היה מנצח, מלחין, מעבד מוזיקלי ומנהל מקהלת צדיקוב בבולגריה. צדיקוב נחשב לאחד ממניחי היסודות לשירת המקהלות המקצועית בבולגריה המודרנית בכלל ובקרב יהדות בולגריה בפרט.[1]
 | |
| המנצח והמלחין משה צדיקוב | |
| לידה |
1885 סופיה, נסיכות בולגריה |
|---|---|
| פטירה |
4 בנובמבר 1947 (בגיל 62 בערך) ניו יורק ארצות הברית |
| מוקד פעילות | ממלכת בולגריה |
| תקופת הפעילות | 1909–1939 (כ־30 שנה) |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה למוזיקה בווירצבורג  |
| עיסוק | מנצח, מלחין ומעבד מוזיקלי, מנצח ומנהל מקצועי של מקהלת צדיקוב |
| שפה מועדפת |
בולגרית |
| בת זוג | אנה צדיקובה |
| צאצאים | 2 |
| פרסים והוקרה |
מסדר המופת האזרחי הבולגרי (1935) |
  | |
קורות חיים
עריכהראשית הקריירה
עריכהמשה צדיקוב נולד בסופיה למשפחה קשת יום וכבר מגיל צעיר התבלט בכישוריו המוזיקליים. הוא למד מוזיקה אצל המלחין הבולגרי הנודע דוברי חריסטוב. ב-1908 הוקם מבנה בית הכנסת בסופיה והנהלת הקהילה בסופיה החליטה להקים מקהלה אשר תלווה את התפילות והאירועים בבית הכנסת. המקהלה הוקמה וחבריה היו 35 תלמידי בית הספר העברי בסופיה.[2] משה צדיקוב זכה למלגת לימודים מטעם הקהילה, נשלח ללימודים בקונסרבטוריון בווירצבורג (אנ') וב-1910 סיימם בהצטיינות, ביקש וקיבל לידיו את ניהול מקהלת בית הכנסת בסופיה.
במהלך לימודיו בווירצבורג הושפע צדיקוב מיצירותיהם של מלחינים אירופיים קלאסיים ועם שובו לבולגריה, שילב ברפרטואר של המקהלה גם מיצירות בטהובן וכן מוזיקה עממית בולגרית בנוסף לניגוני התפילות. שילוב זה הוביל לעימות בין צדיקוב ובין ההנהגה הוותיקה של הקהילה (נוֹטָאבֶּלִים) וכן הממסד הדתי.
בעקבות העימות נאלצה המקהלה לעזוב את בית הכנסת ולחפש משכן חדש. ב-1911 ערך צדיקוב את הקונצרט הציבורי הראשון של המקהלה לקהל הרחב ובו שולבו מיצירותיהם של שוברט ומנדלסון.[1] במהלך מלחמת הבלקן הראשונה והשנייה גויסו חלק מחברי המקהלה וצדיקוב ארגן הופעות לצורך התרמת כספים למשפחות הנפגעים בקרבות.[2] במהלך מלחמת העולם הראשונה, גויסו כל חברי המקהלה, הסולנים המגויסים הוחלפו בתלמידי תיכון וצדיקוב ארגן אירועי צדקה בהשתתפות המקהלה לצורך גיוס תרומות למשפחות החיילים ובכלל זה הופעה בתיאטרון הלאומי של בולגריה.[1]
שיא הקריירה ואחריתו
עריכהבראשית שנות ה-20 של המאה ה-20, מנתה המקהלה 120 זמרים וזמרות וצדיקוב הוזמן שוב לבית הכנסת בסופיה והמקהלה חזרה להשתתף בתפילות חגיגיות ואירועים קהילתיים. צדיקוב כתב את אופרטת הילדים "אביב" והופיע עמה ביחד עם המקהלה בסדרות הקונצרטים ברחבי בולגריה בשילוב סולנים מהאופרה הלאומית הבולגרית. צדיקוב יצא גם לסדרת קונצרטים בבלגרד בירת ממלכת יוגוסלביה. ב-1934 ניצח צדיקוב על הביצוע הראשון בבולגריה של האורטוריה בריאת העולם מאת יוזף היידן. ההופעה זכתה לביקורות נלהבות בעיתונות הבולגרית וכונתה "חגיגה למוזיקה בבולגריה". במקביל, פעל צדיקוב גם בערי שדה לייסוד מקהלות מקומיות ואף דאג לציוד והדרכה. באירועי חצי היובל ליסוד מקהלת צדיקוב, השתתפו נכבדים מכל שדרות הקשת הפוליטית והתרבותית בבולגריה. המלחינים דוברי כריסטוב ופטקו סטאינוב, כתבו במיוחד יצירות לרגל החגיגות. בוריס השלישי, מלך בולגריה העניק עיטור מיוחד למשה צדיקוב על מתן שרות אזרחי למופת למען בולגריה.
בנובמבר 1938, לאור התגברות האנטישמיות הממוסדת בבולגריה, החליט משה צדיקוב לסיים את עבודתו בבולגריה, להגר לארצות הברית ולהרחיב את פעילותו המוזיקלית, לאחר הגיעו לארצות הברית, לא עלה בידיו לממש את רצונותיו. הוא הלך לעולמו ב-1947 בניו יורק והוא בן 62 שנים. לאחר עליית חברי המקהלה לישראל הוחלט להעניק לה את השם "המקהלה על שם משה צדיקוב" כהוקרה לפעילותו, והיא נודעה כמקהלת צדיקוב.
צדיקוב היה נשוי לאנה צדיקובה (1890–1987) ואב לשני בנים: ויקטור ויעקב. יעקב (ז'אק) צדיקוב (1911–2003) הלך בדרכי אביו והיה למנצח,[3] וויקטור (1920–2007) היה לפסנתרן.
קישורים חיצוניים
עריכה
- משה צדיקוב, באתר "כולנו בולגרים"
- תולדות מקהלת צדיקוב - הפרק הבולגרי, באתר "כולנו בולגרים"
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 Биньямин Ардити, Видни евреи в България,Том I ,Тел Авив, 1969, 199-203. עברית: בנימין ארדיטי, יהודים בולטים בבולגריה, כרך ראשון, תל אביב, 1969, עמודים 199–203, תרגום לעברית: איזי מאיר.
- ^ 1 2 אלברט מיכאל, היהודים באמנות, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 756-755.
- ^ ז'אק צדיקוב, באתר data.carnegiehall (באנגלית).