משולם ליבונטין
ד"ר משולם לֶיבונטין (כ' באייר תרמ"ד, 15 במאי 1884[1] – 18 בספטמבר 1957) היה רופא, מנהל בית החולים הדסה (תל אביב) ומייסד ארגון מגן דוד אדום בתל אביב.
 | |
| לידה |
1884 מוהילב, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
18 בספטמבר 1957 (בגיל 73 בערך) תל אביב-יפו, ישראל |
| תפקידים |
רופא |
  | |
קורות חיים
עריכהליבונטין נולד במוהילב שברוסיה הלבנה (אז חלק מרוסיה, כיום בבלארוס) למשפחה ציונית. אביו, זלמן דוד ליבונטין, היה ממייסדי ראשון לציון והמנכ"ל הראשון של בנק אנגלו-פלשתינה. אימו הייתה ציפורה-פייגה לבית הלל הכהן ממוהילב.
מאחר שהוריו חיו לסירוגין בארץ (ושבו לישיבת קבע ב-1903), גדל משולם ברוסיה אצל דודו, יחיאל יוסף ליבונטין, וקיבל חינוך מסורתי. הוא החל לימודי רפואה באוניברסיטת מוסקבה, קיבל תואר דוקטור באוניברסיטת מינכן והתמחה בהמבורג במכון לחקר מחלות טרופיות.
ב-1911 עלה לארץ ישראל וכמומחה למחלות טרופיות התמנה לרופא ציבורי בלוד וברמלה בשל מגפת הכולרה. במקביל הועסק על ידי ההסתדרות הציונית כרופא בחולדה ובן שמן. ב-1912 התמנה לרופא העדה היהודית בחברון ובטבריה, ושנה אחר כך החל לעבוד כרופא בבית החולים הממשלתי לדבר ביפו.
ב־1914 השתתף בוועידה בנושא מיגור הגרענת[2]. הוועידה התכנסה בד' בניסן תרע"ד ב"בית חולי עיניים העברי" בירושלים, ונמשכה שלושה ימים, במהלכה התקיימו חמש ישיבות ובוצעו הדגמות של ניתוחים בבית החולים, "למען ציון". בוועידה השתתפו 24 רופאים מרחבי הארץ, לאו דווקא רופאי עיניים, וביניהם: יהודה לייב פוחובסקי ודב מאיר קרינקין מיפו, אברהם אבושדיד, אריה גולדברג, משה וולך, חנה ונפתלי וייץ, מרים נופך, אברהם טיכו, זאב ברין, אריה לייב שמעוני-מקלר, אריה פייגנבאום אהרן יוסף ירמנס וקורבקוב מירושלים. לוועידה הוזמנו גם מורים. ד"ר הלל יפה, מעמודי התווך במאבק בגרענת, שהיה פעיל בגיבוש המדיניות להדברת המחלה וממוקירי רעיון הוועידה, לא נכח בה והרצאתו הוקראה על ידי ד"ר יעקב סגל[3].
בינואר 1915, בעת מלחמת העולם הראשונה, בגירוש יפו (1914) גורש מארץ ישראל כנתינים רוסיים אחרים והתנדב לגדוד נהגי הפרדות כרופא. ליבונטין נשלח לגליפולי באפריל 1915. באניה בדרך לקרב נכתבו פקודות המלחמה העבריות הראשונות בשיבת ציון: "הספינה הימטוס על הים 18 אפריל 1915 – פקודות האניה מהקולונל ג'ון פטרסון הד"ר משולם ליבונטין נתמנה למפקד מדיקלי של הגדוד מ-15 באפריל במקום הד"ר בן זאב בתשלום של 20 ליום"[4].
אחרי מערכת גליפולי שירת במצרים עד סוף המלחמה בדרגת סרן בצבא המצרי.
לאחר המלחמה נשא לאישה את גניה בת נתן דוּנביץ (דונעוויטש, Duniewicz) (במקור מסראטוב) שגורשה מהארץ בשל היותה נתינה רוסית. ב-1918 נולדה לזוג בת, נתניה (נתה), הם שבו לארץ וליבונטין החל לעבוד בבית החולים הדסה בתל אביב, התמנה למנהלו ומסוף 1933, אחרי שביקש להתפטר, נשאר מנהל המחלקה הפנימית (75 מיטות) והמחלקה למחלות מידבקות (אפידמיות) ופתח פרקטיקה פרטית[5].
באפריל 1930 נפתח הקורס הראשון בעזרה ראשונה, בחדר צר במרתף ביה"ח הדסה, בהדרכתו של ליבונטין שהיה בעל ניסיון קודם בהדרכה. בחודש ספטמבר הוסמכו 73 חברים וחברות והם צורפו לגדוד המתנדבים[6].
ב-7 ביוני 1930 התכנסו ליבונטין וחברים אחרים ביניהם הד"ר אריה אלוטין והחליטו להקים את "מגן דוד אדום – תל אביב" (או בשמו הראשון "אגודה לעזרה מהירה בשעת אסון") אחרי שניסה לעניין את עיריית תל אביב בהצעה לרכישת שני זוגות אופניים שישמשו לעזרה רפואית דחופה. ב-24 בינואר 1931 נחנכה נסיעת האמבולנס הראשון בתל אביב מביתו של ליבונטין עד ביתו של מאיר דיזנגוף. ליבונטין יזם את איחוד ארגוני מד"א שפעלו בערים השונות (כגון זה שבחיפה בניהולו של ד"ר ברוך ניסנבוים), ובתרצ"ו נבחר לנשיא הארגון המשותף. ב-1936 הקימו ליבונטין ואלוטין את ארגון תורמי הדם הראשון בישראל.
לפני מלחמת העולם השנייה הצטרף למרדכי נימצָביצקי (נמצא-בי) בארגון ההתגוננות האזרחית ובמסגרת ההכנות פרסם ב-1938 חוברת על דרכי ההתגוננות נגד התקפות מהאוויר: "סכנת המתקפה על היישוב האזרחי, מצד האוויר וארגון ההגנה הפסיבית נגדה", בהוצאת הוועד המרכזי של ארגון החיילים המשוחררים מצבאות ה.מ. בארץ-ישראל מהגדודים העברים תל אביב. ב-1940 ליבונטין פרסם את הספרון: "מגן דוד ותפקודי האישה בו", (מו"ל: דפוס שכלול)[7].
במלחמת העצמאות ליבונטין היה ממקימי "השירות הרפואי", (19 בדצמבר 1947), במשותף עם ד"ר משה פלר, ד"ר יוסף מאיר, ד"ר משה קריגר וד"ר אברהם קצנלסון. דוד בן-גוריון רשם ביומנו לאחר פגישה עם צוות ההקמה: "הוקמה ועדה רפואית לשעת חירום ונקבעו רופאים אזורים. הוחלט על תוספת 500 מיטות בבתי-החולים הקיימים, עם פרסונל רזרבי (בייחוד קבוצות צוותי ניתוח). דרושים 76,600 לא"י לציוד – מיטות, שולחנות-ניתוח, ולתוספת מיטות"[8].
ליבנטין היה חתן פרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית מטעם עיריית תל אביב לשנת 1955 (פרס כבוד).
מתלמידיו: ד"ר נתן (וילהלם) וולף.
נטמן בבית העלמין קריית שאול בתל אביב[9].
ליבונטין היה אב לשניים, הציירת נתה דושניצקי-קפלן והמשפטן פרופ' אביגדור לבונטין.
לקריאה נוספת
עריכה- נסים לוי ויעל לוי, רופאיה של ארץ ישראל 1799–1948 (עריכת תוכן, עיצוב וסדר: חדוה רוקח, איתי בחור), זכרון יעקב: א. בחור, 2008, עמ' 220
- נסים לוי, פרקים בתולדות הרפואה בארץ-ישראל 1799–1948, הקיבוץ המאוחד והפקולטה לרפואה ע"ש ברוך רפפורט – הטכניון, חיפה, 1998
- ברוך הורוויץ, ׳רפואה צבאית עברית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי׳, בתוך: יהושע בן אריה (עורך), ירושלים בתקופת המנדט: העשייה והמורשת, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, משכנות שאננים, תשס"ג 2003, עמ' 331
קישורים חיצוניים
עריכה- משולם ליבונטין, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
- דוד תדהר (עורך), "ד"ר משולם ליבונטין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 366
- משולם ליבונטין באתר אלבום המשפחות – עדת ראשון לציון
- א. ק., עשרה רגעים עם... ד"ר מ. ליבונטין, דואר היום, 19 באוקטובר 1934
- ד"ר מ. לבונטין – למנוחות, מעריב, 19 בספטמבר 1957
- ד"ר משולם ליבונטין, דבר, 19 בספטמבר 1957, המשך
- ד"ר משולם ליבונטין הובא למנוחות, דבר, 20 בספטמבר 1957
הערות שוליים
עריכה- ^ משולם ליבונטין באתר GRAVEZ
- ^ אורית נבו ואברהם גרוס, "המלחמה בגרענת", Medicine – עיניים: רבעון בנושא רפואת עיניים 1, 2007, עמ' 6–11
- ^ אורית נבות ואברהם גרוס, המלחמה בגרענת: ראשית בריאות הציבור בארץ ישראל, קתדרה 94, דצמבר 1999, עמ' 89–114
- ^ יהושע בן-אריה, עורך, ירושלים בתקופת המנדט – העשייה והמורשת, הוצאת משכנות שאננים, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2003, פרק: "התפתחות שירותי הרפואה בירושלים בתקופת השלטון הבריטי", פרופ' שמואל ניסן (כצנלסון), עמ' 331
- ^ לכבוד ד"ר ליבונטין, דבר, 8 באוגוסט 1933
- ^ היסטוריה בתמונות-מגן דוד אדום
- ^ ערך: אביגדור ליבונטין, הספרייה הלאומית
- ^ גרשון ריבלין, אלחנן אורן, (עורכים), דוד בן-גוריון מן היומן (מלחמת העצמאות, תש"ח–תש"ט), משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ו, 1986, עמ' 27, "הקמת שירות רפואי", 19 בדצמבר 1947
- ^ ד"ר משולם ליבונטין הובא למנוחות, דבר, 20 בספטמבר 1957