משומד

משומד או יהודי מומר הוא מי שהמיר את דתו מהיהדות לדת אחרת. במרוצת הדורות, בעקבות הצנזורה הנוצרית על ספרי הקודש היהודיים, הומר הכינוי "משומד", שהובן על ידי הנוצרים כגנאי לנצרות, ותחתיו נכתב בכל מקום "מומר", במובן של המרת דת. הרמב"ן על שמות פרק יב פסוק מג כתב, על פי התרגום אונקולוס לפסוק, וז"ל: "פירושו מנוכר ושיעורו 'משומדע' מלשון ואשתמודע יוסף לאחוהי ואינון לא אשתמודעוהי (בראשית מב ח) וחסרו העי"ן כמו שהבליעוה במלות רבות" אחרים כתבו כי "משומד" קשורה לשורש ש.מ.ד ולהשמדה. יש שטענו כי היא צורת "שפעל" של הפועל "עמד" או "אמד" במשמעות של טבילה או צלילה (בדומה למילה "אמודאי"), ומקורה בארמית של ארץ-ישראל.

המרתו של שאול התרסי בדרך לדמשק (קאראווג'ו, 1601) על פי "אחרי כולם נראה גם אלי, אני, האחרון, אשר כנפל אני;"

סוגים ומעמדם בהלכה

בהלכה משמש המושג 'משומד', או בעקבות הצנזורה, 'מומר', לא רק לציון מי שהמיר את דתו במוצהר לדת אחרת, אלא גם למי שעובד עבודה זרה, או שמחלל שבת בפרהסיה.

'משומד' הוא אדם שאינו שומר מצווה מסוימת או שאינו שומר מצוות כלל. מבחינים בין משומד לדבר מסוים, "משומד לדבר אחד", לבין משומד לכל המצוות, "משומד לכל התורה כולה". כמו כן קיימת הבחנה בין משומד שעובר על המצוות בגלל תאוותו, "משומד לתיאבון", לבין משומד שעובר על המצוות מכיוון שהוא כופר בהן, "משומד להכעיס".[1]

על השאלה אם המשומד הוא יהודי או שאינו יהודי, הייתה מחלוקת במשך דורות רבים. לפי שיטת רש"י, המשומד הוא יהודי, ולפיה נפסק בשולחן ערוך: ”ישראל מומר שקידש, קידושיו קידושין גמורים”. זו הייתה גם עמדתו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג שאמר שהמשומדים נשארים בקדושתם, אך הם "בעלי מומים ויהודים רעים". לעומת זאת, דעת הרדב"ז שמעיקר הדין המשומד נחשב כגוי לכל דבר, ויש שכתבו שאינו בכלל 'אחיך' האמור בתורה. לפי כל הדעות, אם המשומד יחזור בתשובה, הוא יחזור להיות יהודי ללא צורך בגיור.

ברכת למשומדים (למינים)

ערך מורחב – ברכת המינים

בתפילת שמונה עשרה נאמר "לַמְּשֻׁמָּדִים אַל תְּהִי תִקְוָה...". במרבית נוסחי התפילה היום השתרש שינוי שנערך מאימת הצנזורה הנוצרית, ובמקום "משומדים" מופיעות המילים "מינים" או "מלשינים" ולעיתים שתיהן. המילים המקוריות מופיעות רק בנוסח התימני הבלדי.

חזרה בתשובה

כתבו כמה ראשונים, שיש לקבל באהבה מומר שמבקש לשוב בתשובה, ואין להכביד עליו ולדרוש ממנו להרבות בסיגופים, מפני שעצם בחירתו לשוב בתשובה אחרי היא מאמץ וסיגוף גדול עבורו, ועוד שאם נקשה עליו יש חשש שיוותר על תהליך התשובה.

ראו גם

• רשע (הלכה)
• עבודה זרה
• תינוק שנשבה

לקריאה נוספת

• משה ברוך לזבניק, המשֻמד, מסורת עם, ורשה: הוצאת לוין אפשטין, תרע"ד.
• יוסף ארן, "דיוקנו של יהודי משומד", מאזניים סז [10] (תשנ"ג), עמ' 55–59.
• נפתלי בן מנחם, "יחזקאל הוגה", סיני ס (תשכ"ז), עמ' 182–183.
• אסף תא-שמע ויחיאל שילה, "משומד לכל התורה ברמב"ם", גלֻת ד (תשנ"ו), עמ' 291–295.
• "תשובות גדולי אשכנז בעניין גט של משומד", מוריה ו [י-יא] (תשל"ו), עמ' 4–12.
• "תשובת רבינו ישראל מברונא בעניין גט של משומד", מוריה ו [יב] (תשל"ו), עמ' 5–8.
• פרופ' נחום רקובר, תקנת השבים, מינוי משומד שחזר בתשובה לתפקיד שליח ציבור, 266. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, 2007

קישורים חיצוניים

• סוגיית מומר להכעיס מאמרים ושיעורים באתר 'שפע'
• כפירה - apostasy - יהדות, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.