משתמש:DanielSchwake/היסטוריית העיר

סיפורה של העיר מינסר משתריע על יותר מ 1200 שנה של תרבויות, קרבות והסכמי שלום שנתנו לעיר האוניברסיטאית מקום מרכזי בספרי ההיסטוריה הגרמניים והארופיים.

שלט האצולה של העיר מינסטר

פרהיסטוריה

למרות גלוי עכבותיהם של ציידי תקופת האבן. לא היו אלה גלויים מרחקי לכת. מתקופת הברונזה נמצאו פגיונים מצור ותכשיתי קברים מברונזה באזור העיר. על סמך גילויים אלה, יש לשער שהאזור נשאר מיושב עד לתקופת הברזל, אך לא העיר עצמה. ממצא ארכיולוגי מרובע העיר "גאיס" מצביע על עובדת חרושת ברזל כנראה מתרבות ההאלסטט או הלה תנה.

תקופת הקיסרות הרומית

על התל של הקתדרלה, אותה ניתן לראות היום, נמצאו עכבות של ישוב גרמאני מתקופת הקיסרות הרומית. אך עד לשנת 300 לספירה ננטש ישוב זה.

לפי חיבורי ההיסטוריונים טקיטוס וסטרבו השתייכו בני ישוב זה לשבט הגרמאני ברוקטרי. הברוקטרים השתתפו בקרבות השבטים הגרמאנים נגד הקיבוש הרומי. נשר הלגיון, אותו כבשו בקרב יער טאוטבורג בשנה התשעית לספירה, נכבש מהם בחזרה ב 15 לספירה במערכות הנקם של גרמאניקוס נגד הגרמאנים.

ישוב סקסוני

לוחם גרמאני. מועצת שבט גרמאנית. תבליט מעמוד מרקוס אורליוס ברומא

היסטוריונים מעריכים שמאז המאה השישית שכן באזור מרכז העיר של מינסטר, ישוב סקסוני קטן בשם מימיגרנאפורד.

הסקסונים המערביים נקראו וסטפלים (westfalai). אין הוכחות מבוססות על מקור השם ומשמעותו.

שם הישוב מימיגרנאפורד נשאר בשימוש עד למאה העשירית.

ימי הביניים

שחר ימי הביניים

כחלק מתוכנית קרל הגדול לנצר את הסקסונים הוא שולח את המסיונר לודגר (Liudger) הפריזי בשנת 793 ליסד מנזר בישוב מימיגרנאפורד. המילה מנזר בלטינית היא מונאסטריום וכנראה שזה הוא מקור שם העיר.

בשנת 805 הוכתר לודגר כהגמון מימיגרנאפורד, כמו שקראו למינסטר דאז, שהוכתרה כעיר, מקום ישובם המקובל של ההגמונים. בניית הקתדרלה החלה.

בסביבות שנת 900 החלה התישבות של סוחרים ובניית בתי חרושת. העיר משכה חקלאים, דייגים וסוחרים בגלל שוקיה הרבים.

הבודנטורם: נבנה ב 1150 כחלק מחומת העיר

על רקע גידול האוכלוסיה מימנו הסוחרים את בניית כנסיית למברטוס בשנת 1040. בשנת 1068 הופיע השם מונסטריום, שמה החדש של העיר. השגשוג הכלכלי נמשך עד שתושבי העיר גירשו את ההגמון על רקע הסיכסוך בין האפיפיור והקיסר על סמכויות אנשי הכמורה. כתוצאה לכך שרף הקיסר לותאר השלישי את העיר כליל ב 1121. מונסטרה, כמו שנהיה מקובל לקרוא לעיר, נבנתה מחדש ונוסף לה השוק המרכזי, הפרנציפאלמרקת, מרכז העיר התוסס של ימינו. בשנת 1170 הוענק לעיר מעמד עיר חופשית רשמי. לאחר נפילת נסיך סקסוניה, היינריך הארי, בשנת 1180 החלה תקופת הנסיכות ההגמונית בעיר, מחוזות דתיים שהונהגו על ידי הגמון או על ידי נסיך-הגמון. במקרה האחרון, נהנה השליט מעוצמה דתית ומדינית כאחת.

לאחר שהעיר נשרפה כליל בשנת 1197 נמנע מהסוחרים ובעלי בתי החרושת להתיישב באזור הקתדרלה. הסוחרים החלו להשתיישב מאזור המזרחי של מינסטר, שמה של העיר לפי מסמכים משנת 1206. העיר גדלה ונהייתה מרכז מקומי. חומות העיר הורחבו כדי להגן על המתיישבים שלא גרו בקרבת הקתדרלה.

החומה הזו הייתה באורך 10 מטר והשתרעה על 4 ק"מ ולפנייה נחפרה תעלה. כדי להגן על החומה ועל עשרת שעריה נבנו ששה מגדלים. היום ניתן לראות איפה עברה החומה לפי הטיילת שתוחמת את מרכז העיר.

בברית ערי הנזה

העיריה ההיסטורית

באמצע המאה ה 13 גובשו הסכמים לברית סחר בין ערי וסטפאליה. ההסכמים על ביטחון הסחר בין הערים באו כתוצאה לאנרכיה ששלטה באזור. דרך ברית זו קיבלה מינסטר מקום מרכזי באזור. ראיה לכוח השפעתם של סוחרי העיר דאז היא הבניה מחדש של כנסיית למברטוס בשנת 1375, בניגוד לכנסיות אחרות שנבנו על ידי הדיוקסיה, כנסייה זו הייתה הראשונה שנמבנתה ע"י התושבים. לא הרחק מכנסיית למברטוס שלבנו הסוחרים ערייה מפוארת, כסמל לכוחם בעיר.

בשנת 1358 הוכרזה מינסטר כשותפה רשמית בברית ערי הנזה. כנראה שהיא שמשה כבר לפני זאת כחברה לא רשמית.

לאחר מותו של ההגמון היינריך השני מתקבלים שני מועמדים לתפקיד, "ולראם פון מורס" "ואריך פון הויא" שנתמך ברוב אנשי הכמורה של העיר. האפיפיור ניקולאס החמישי מחליט על ולראם והקיסר פרידריך השלישי נותן את תמיכתו להחלטה זו. אך פון הויא לא מבתר. קרבות מתחילות בין הכוחות. תומכי הויא מסולקים מהכנסייה, אך הם נשארים על היד העליונה. עם הזמן הדף מתהפך וכוחותיו של ולראם מתקדמים אט אט. פון היוא מרגיש מחויב לצאת כנגד ועד העיר. פעולה זו גורמת לסלוק מינסטר מברית ערי ההנזה בשנת 1454. בשנת 1454 נפטר ולראם. ובשנת 1457 מכריז האפיפיור קליקסטוס השלישי על זמרן-צויברוגן כהגמון ופון הויא מסתכם בפנסיה עד סוף ימיו.

אבן מליבק

לאחר שנת 1494 קבלה העיר את תואר המשנה עיר "נספחת בברית ההנזה" וחשיבותה המסחרית חזרה אליה. בחגגות 1200 לעיר מינסטר ב 1993 נוספו אבני רחוב מכל ערי ההנזה עם סמלן לאבני המדרכוב של העיר, הזלצשטראסה, סמל לחשיבות העיר בברית.

העת החדשה

כיתוב תמונה

הרפורמציה הפרוטסטנטית

תושבי העיר ניסו בספר מהלכים להיפטר ממשל ההגמון ולקבל תואר של עיר חופשית. רצונם של התושבים רק גבר עם הקרבות של סוף ימי הבניים בשנים הראשונות של המאה 16 שלא השאירו נחת לעיר. מצד שני האמינו רבים כסוף העולם קרב וחיפשו תשובה ומנוחה רוחנית בכנסייה.

עם ההוצאה לאור של ה 95 תיזות של מרטין לותר בשנת 1517 נגד שטרי המחילה של הכנסייה התחילה תנועת הרפורמציה הפרוטסטנטית באימפריה הרומית הקדושה. בסוף שנות העשרים של המאה ה 16 הגיעו גלי התנועה לעיר מינסטר.

פרנץ פון ולדק

בשנת 1529 החל הכומר הצעיר, ברנד רוטמן, להטיף בנימת הרפורמציה. הבישוף פרידריך השלישי פון ויד מנע ממנו לשאת דרשות בכנסייה ולבסוף הופנה טיפולו לנסיכות ההגמונית. אך רוטמן המשיך להטיף למרות האיסור ופנה במכתביו הרבים לבישוף ולועד העיר, להרשות לו להטיף את תורתו בציבור. לאחר הפגנות ענק בעד סכות הביטוי וחופש הדת נאלץ ועד העיר להכניס את רוטמן לועד הגילדות של העיר.

לאחר שההגמון פרידריך השלישי התפטר מתפקידו ולאחר שיורשו נפטר אחרי חודש וחצי בתפקיד, הוכתר פרנץ פון ולדק להיות הבישוף החדש של מינסטר. למרות שהגמון זה היה פתוח לדיעות מרטין לותר, עם קבלת תפקידו היה עליו להשבע להלחם בתנועה. בשנת 1532 הטיל פון ולדק סנקציות כלכליות על העיר לאחר שועד העיר נכנע לבקשת התושבים להקציב נושא דרשות רפורמי לכל כנסייה בעיר. מאחר וסנקציות אלה לא הועילו, העניק פון ולדק ב 14 בפברואר 1533 חופש דת לעיר.

ברנד רוטמן התרחק עם הזמן מהתורה הלותרנית וחתר בכוון יותר רדיקלי. רוטמן השתייך לתורה של מלכאור הופמן, אחד ממנהגי האנבפטיסטים. תנועה זו התנגדה למסורת הקתולית של הטבילה בילדות והייתה בקורתית כלפי תורת הסעודה האחרונה, דבר שהביא לריב בועד העיר ב 7 וב 8 לאוגוסט 1533. בספטמבר של אותה שנה סירב הכומר של כנסיית למברטוס להטביל ילדים דבר שהחזיר את האי השקט לעיר. כתשובה הוציא ועד העיר צו האוסר לשאת בקורת על טבילת ילדים ועל הסעודה האחרונה. אך באותו הזמן כתב באותו צו את האותיות (V.D.M.I.E :„Verbum Domini Manet In Eternum“). משמעות המשפט היא "מילת השם נשארת לעד" והוא נודע כמשפט לותראני מובהק. בזאת הביע הועד את השתייכותו לתנועה הרפורמיסטית ולסלדתו מהכנסייה הקתולית. אך את תנועת האנבפטיסטים לא היה ניתן לעצור. בתחילת שנת 1534 התפרצה תורתה בעיר.

האנבפטיסטים

"הסלסלאות המקוריות על מגדל הפעמונים"

בשנת 1534 התחילה התקופה עקובת הדם של האנבפטיסטים בעיר. תנועה רפורמית זו דגלה בעיקרון טבילת מבוגרים. רוב האנבפטיסטים נשארו באמפריה הרומית הקדושה חיו את אמונת בשקט ונשארו שומרי חוק. הם ידעו דיכוי מצד ממסד הכנסייה הקתולית.

אך "הטבולים שנית" שהגיעו למינסטר מהאזורים הפלמים השתייכו לזרם קיצוני, שהלך לפי תורתו של מלכיאור הופמן שהטיף על אחרית הימים ועל בניית ירושלים החדשה. עם הגעם לעיר מצאו "הטבולים שנית" אהדה רבה אצל רוב תושבי מינסטר אשר השתייכו לזרם הלותראני שסלדו לשלטון הכנסייה הקתולית. נסיון ההגמון לגרש את המטיפים מההעיר נחלו כשלון והוא נאלץ לעזוב את ההעיר. ההגמון, פרנץ פון ולדק כיתר וביצר את ההעיר והדף את מתקפת הנגד של "הטבולים שנית".לאחר נצחון ההאנבפטיסטים בבחירות לועד העיר ועלייתם לשלטון העיר הם מארגנים שרפות של ספרים ומשחיטים פסלים ותמנות של קדושים נוצרים. הם מבטלים את הכסף ומותרים פוליגמיה.

"המלך" יאן ואן ליידן

כל המסרב להטבל מסולק מהעיר או מוטבל בכוח. יש לאמר שהאנבפטיסטים בטלו את העיניים לפני ההוצאות להורג, אך מספר המוצאים להורג תחת שליטתם לא קטן.

מנהיגם של "הטבולים שנית" ושליט מינסטר, יאן מארטוס, אופה לשעבר, מינבא את אחרית הימים בפסחה של 1534, לאחר שהעולם לא מוצא את סופו כמתוכנן, "הנבי" מארטוס מוביל מתקפה נגד הכוחות שמבצרים את העיר ונהרג. את מוקומו יורש יאן ואן ליידן, שמעניק לעצמו תואר מלך ומכריז על מינסטר מלכות ציון. באותו הזמן גרדו התושבים את אבן גיר של הבניינים אותו הם ערבבו במים ושתו כחלב. למרות הרעב המחמיר בעיר המבוצרת, נשארים חומותיה חסונים ורק לאחר שנגר וכמה משרתים פותחים את אחד משערי העיר ב 24 ליוני 1535 נכנבשת העיר על ידי צבאו של ההגמון. הוא דאג שהאנבפטיסטים יענשו ויעונו. גופותיהם של המנהיגים הוכנסו לסלסלאות מברזל ונתלו על מגדל הפעמונים של כנסיית למברטוס בעיר. הסלסלאות המקוריות תלויות שם עוד היום.

תוצאות תקופת האנבפטיסטים

לאחר תבוסת האנבפטיסטים ידעה העיר תקופת דכאון כלכלי וחברתי. הבישוף פון ויידק ביטל את הבחירות לועד העיר ועוד זכויות רבות. אך זמן קצר לאחר מכן לאחר שפון ויידק בנה על תמיכת תושבי העיר, הוא החזיר את הבחירות לועד. חברי הועד כיהנו כממשלה בעלת השפעה פוליטית גדולה של הנסיכות ההגמונית. הגילדות נבנו מחדש ותמכו בועד בביטחון ובמסוי.

תחת כהונתו של ההגמון יוהאן השני פון הויא ידעה העיר תחיה כלכלית. ממסדים כנסייתים יכלו בעזרת אנשיהם הרבים לתמוך בזולת ולעזור רבות לשיפור המצב. בנוסף העביר פון הויא בין השנים 1571 ו 1574 רפורמות במשפט ובממשל שעודדו את השגשוג גם כן. לעיר נוצרו מטבעות זהב וכסף. בנוסף נבנו הרבה בניינים צבוריים לתמיכה בנזקקים. לשמירה על השגשוג הורחבה חומת העיר, דבר שהוכח כיתרון בטחוני אדיר כשמלחמת שלושים השנים פרצה בשנת 1618 . עכב זכרון מאורעות הדמים של שלטון האנבטיסטים נטו זרמי הקתולים והלותרים למהלכים שכולים ביותר. רק לאחר עליית ארנסט פון ביירן לכס הגמון העיר בשנת 1585 הוא דחף למהלכים יותר שרירותיים ולמרות התנגדוד ועד העיר, הוא נתן למסדר הישועים את נהול הגמנזיה הגדולה של העיר. מטרותו העיקרית של מסדר הישועים שהוקם ב 1534 הייתה להלחם בזרם הרפורמי הלותרני דרך מוסדות לימוד ברחבי האמפריה הרומית הקדושה. הישועים בנו את כנסיית פטרוס ויסדו מכללה על שם מזדרם. מכללה זו מהווה את בסיס אונברסיטת מינסטר של ימינו. ממסדי המזדר ובתי ספריו נתו לו השפעה גדולה על תושבי העיר. בשנת 1592 עבר כל תושב עשירי בגמנזיה הישועית כך שהעיר חזרה מובלעת קתולית מובהקת.

שלום וסטפליה

ראה ערך מורחב שלום וסטפליה

מינסטר שיחקה תפקיד מאות שולי במלחמת שלושים השנים. חוץ משני נסיונות של כוחות ההסים לכתר את העיר בשנים 1633 ו 1634 פסחה המלחמה מעל לעיר. נסויונות ההסים נכלו כשלון בשל שריון חומות העיר במאה הקודמת.

בשל נסיבות אלו ראו השוודים את העיר כמקום נטרלי לארוח שיחות השלום. לאחר הסכמת קיסר הקיסר פרדיננד השלישי ולאחר שתושבי העיר הביעו את רצונם הפכה העיר לאזור נטרלי רשמי בין הכוחות. במינסטר דנו נציגי הכוחות הקתולים ובשכנתה אוסנברוק, שהייתה תחת שלטון מלך שוודיה, דן הצד הפרוטסטנטי.

ב 30 לינואר 1648 נחתם הסקם השלום בין הולנד לספרד. הסכם מינסטר הביא סוף למרד ההולנדי נגד הספרדים שנמשך שמונים שנה ומהווה את תחילת הולנד כמדינה עצמאית. הטקס הרשמי נערך ב 15 למאי 1648 בפרידנסזאל (אולם השלום) בעיריה מינסטר.

אשרור הסכם מונסטר מאת חררד טרבוך (1648)

הדיונים במינסטר ואוסנברוק בין הקיסר, חברי הרייכסטג, השוודים והצרפתים נמשכו יותר. ב 18 פברואר 1649 עם חתימת והעברת ההסקמים בין הצדדים נגמרה מלחמת שלושים השנים רשמית.

"אולם השלום" סרד את המאות ואפילו את הפגזות מלחמת העולם השניה והוא פתוח היום לקהל המבקרים. חוץ מהאח האולם נשאר משלמותו המקורית.

העיר נגד הנסיך הגמון

בזמן שיחות השלום קיבלה העיר עצמאות חלקית. עצמאות שעליה היא לא הייתה מוכנה לוותר. בשנת 1647 עתר ועד העיר רשמית לקיסר פרדיננד השלישי להעניק לעיר סמכויות עיר אימפריה חופשית. על ערי האמפריה החופשיות לא שלטו נסיכים והן השתייכו ישירות לתחום אחריות הקיסר.

העימות בין התושבים לנסיך-הגמון, כריסטוף ברנרד פון גאלן שכונה גם בישוף התותחים, היה בלתי נמנע.

העימות החזיתי הראשון בין התושבים לנסיך-הגמון היה בשנת 1654 כשנסיון זה לעצור את יריבו בבחירות נכשל עקב העדר תמיכת התושבים. נסיון פון גלן לכבוש את העיר נכשל גם כן. בסוף חתמו שני הצדדים על הסכם שהביא רגיעה זמנית. כבר ב 1657 חזר האי שקט כאשר פון גאלן עצר את המשפטן העליון של ועד העיר. הפעם אף הטיל ההגמון מטר תותחים על העיר. רק אחרי התפזרות השמועות שכוחות הולנדים מתקרבים לסיוע ויתר פון גלן לועד וחתם על הסכם שני עימו.

הפגזות 1657

אך הבישוף כריסטוף פון גלן לא התכוון לוותר. לאחר התערבות הקיסר בסוף שנת 1659 שאסר על התושבים לחפש עזרה אצל מדינות אחרות כתר פון גלן את העיר בשלישית. הפעם המצור התארך עד לקניעת הועד. פון גלן לא חסך בדרכים להעיק על התושבים את הרעב. בזמן חג המולד של 1660 הוא דאג שהנהר הקטן שעובר בעיר יומס. זה הביא לשטפונות בעיר מוכת הרעב. זה לקח לתושבים עוד ארבעה חודשים עד לקניעתם הסופית במרץ 1661. עם ידו על העליונה פון גלן בטל את הבחירות לועד ופזר את הגילדות של העיר.

מלחמת שבע השנים

עם פרוץ מלחמת שבע השנים חזר ההרס ופקד את מינסטר שבואתם זמנים צדדה במריה תרזה, ארכי-דוכסית אוסטריה ומלכת בוהמיה והונגריה. וכך חזרה העיר להיות שדה קרב למערכות בין פרוסיה והנובר מצד אחד ואוסטריה וצרפת מצד שני. שני הצדדים הטילו מצורים על העיר וכבשו או אחד מהשני. כתוצאה להרס המוחלט של אחד מרובעי העיר מהפגזור כוחות הנובר בשנת 1759 החליט שר הנסיך-הגמון פרנץ פון פורסטנברג להרוס את חומות העיר. וכך נהייתה מינסטר עיר פתוחה לכל אך "חסינה" להפגזות.

לאור הבקשה הגוברת של התושבים הורה הנסיך-הגמון מקסימיליאן קניך רותרפלס בשנת 1767 על בניית ארמון שנמשכה עד שנת 1787.

הארמון של מינסטר

האדריכל יוהן שלאון ניהל את הבנייה עד למותו ב 1773. ולהלם ליפן השלים את בניית הארמון. שלאון היה זה שתכנן את הטיילת שהוקמה במקום שעמדו חומות העיר. בשנים אלו החליט הנסיך-הגמון על בניית אוניברסיטה שנחנכה ב 16 לאפריל 1780 ולימים התפתחה להיות אוניברסיטת וילהלם בוסטפאליה. שר הנסיך-הגמון פרנץ פון פורסטנברג נטל חלק גדול במיזם זה.

עם פרוץ המהפכה הצרפתית בסוף המאה השמונה עשרה ברחו המוני פליטים למינסטר מהם רוב עצום של אנשי דת קתולים. בשנת1794 נספרו בעיר לבד יותר מאלף פליטים. בשל הסכם באזל בין פרוסיה לצרפתים נשאר אזור מינסטר נקי מהתקפות אך כבר בתחילת המאה התשע עשרה הגיעו קרבות המהפכה לעיר.

תחת שלטון פרוסיה

לפי הסכמי הפיצויים בין הצרפתים והפרוסים הועברה העיר ב 1803 לסמכותה של פרוסיה. לפני אישורם הרשמי של הסכמים אלו פלשו כוחות הפרוסים עם פרשיהם ההוסרים לעיר והחלו בלהט לפרק את הנסיכות ההגמונית. הנריך פרידיך פום שטיין היה אחראי על תהליך החילון.

נפוליון בונפרטה כבש עם כוחותיו את העיר מינסטר בשנת 1806. הצרפתים הפכו את מינסטר לעיר מרכזת של האזור. עד שבשנת 1813 נכבשה העיר בחזרה על ידי הפרוסים וכוחות רוסים. קונגרס וינה העביר את השליטה על העיר רשמית וסופית לפרוסיה. מאז ועד 1945 הייתה מינסטר בירתה הרשמית של וסטפאליה.

בשנת 1864 הוציא האפיפיור פיוס התשעי רשימה של 40 טיזות מנוגדות לאמונה הנוצרית. בניהם קומוניזם וליברליזם. כל המורים והמרצים שהמשיכו ללמד את הטיזות הללו במוסדות הקתולים פוטרו. בין פרוסיה הפרוטסטנטית לכנסייה הקתולית היו קשרים קרים ביותר. משום שהמרצים והמורים גם פקידים פרוסים ראתה פרוסיה בפיטורם פגיעה מתחום אחריותה. מעל זאת זעם ביסמרק על כך שבתי ספר קתולים השמשיכו ללמד בשפה הפולנית באזורים הפולנים למרות האסור המוחלט על לימוד ספות זרות בבתי ספר גרמנים. לסכסוך זה קוראים קרב התרבויות "Kulturkapf" בגרמנית.

קרב התרבויות הגיע גם לעיר מינסטר הקתולית שראתה בזאת הזדמנות למרוד בשולט הפרוסי. ההתפרעויות של התושבים בשנת 1875 הביאו למעצר הבישוף בריקמן שמצא מקלט בהולנד. ההגמון התקבל בעיר כמנצח בשנת 1884.

התפתחות התעשייה ושילוב כפרים למינסטר גרמו לעיר לצמוח ולגדול. בשנת 1885 גרו בעיר 44060 תושבים. בינהם 36751 קתולים, 6784 פרוטסטנטים ו 513 יהודים.

בשנת 1899 נפתח נמל לעיר על תעלת דורטמונד-אמס החדשה. בנוסף באותה שנה נכנחה תחנת הרכבת המרכזית של העיר. באזור בין תחנת הרכבת והנמל צמח אזור תעשייה משגשג. באותם שנים נוספה מערכת טיהור שפכים ראשונה בעיר. עוד נבנו שלושה קוים של רכבת עירונית שאמורים היו להחליף אט אט את המרכבות והסוסים.

ב 22 לאוגוסט 1907 בטקס רשמי בנוכחות הקיסר וילהלם השני נחנכה אוניברסיטת מינסטר שנית על שמו של הקיסר.

מלחמת העולם הראשונה ורפובליקת ויימר

התערבות העיר במלחמת העולם הראשונה נשארה התערבות בניה שנשלחו לקרבות. ידוע שבעיר שלטה אויפוריה בשנים הראשונות של המלחמה. אך בסוף רעב ועוני פקדו את העיר. חוץ מ 100000 תושבי העיר היה צורך להאכיל את 90000 שבויי המלחמה, משימה שנשארה בלתי אפשרית.

הנאצים עולים לשלטון

בתחילת עליית גל הנציזים בגרמניה נשארה מינסטר הקתולית סקפטית. כך שבשנים הראשונות נשארה המפלגה הנאצית רק עם מספר יחסית קטן של חברים. אך בשנת 1931 התחיל הדף להתהפך כאשר המפלגה דאגה לארגן ארועי ענק שהגיעו לשיא בנאומהם של הרמן גרינג ונסיך פרוסיה אוגוסט ולהלם ב 25 לאוגוסט 1931. כך הצליחו הנצים לחדור למרכז התמונה הפוליטית כמפלגה מין המניין.

לאחר גל הפרופגנדה הנאצית הענק שפקד את מינסטר אורגן אירוע ענק למפלגה בו השתתפו ראשי המפלגה יוזף גבלס, רוברט ליי, וילהלם פריק וגרגור שטרסר ואיפילו ראש התנועה הנאצית אדולף היטלר. במסגרת תעמולת הבחירות לנשיאות הרייך, נאם פושע המלחמה ב 8 לאפריל 1932 מול קהל של 7000 איש באולם העיר ועוד 3000 איש שמעו את נאומו מבחוץ. נאום הטלר הביא את פירותיו בעוד שבבחירות לנשיאות שהתקיימו ב 5 למרץ 1933 הצליחו הנאצים לקבל את המקום השני במנסטר עם 36.1% (מפלגת המרכז הגרמנית המשיכה להוביל עם 41.6%), אך בבחירות לראשויות המקומיות שהתקיימו רק כמה ימים מאוחר יותר, הצליחו הנאצים עם 40.2% לגרוף את מרבית הקולות (מפלגת המרכז הגרמנית הסתפקה ב 30.7%). בבחירות שהתקיימו ב-5 למרץ 1933 קיבלה המפלגה הנאצית 43.9% מכלל הקולות ברמניה.

בזמן שלטון גרמניה הנאצית נהייתה מינסטר עיר מרכזת (גאו)של המפלגה. בירת הגאו נהייתה מושב הקבע של חטיבת האס אה 66, ופלוגה 13 של האס אה, פלוגה 19 של החי"ר של האס אה, ומנהיגות ה"היטלר יוגנד" של האיזור ועוד.

בליל הבדולח נשרף בית הכנסת של העיר ויהודי מינסטר נרדפו. מ 708 יהודי מינסטר נשלחו 298 למחנות ריכוז, מהם שרדו 24. 280 מיהודי העיר הצליחו לברוח אל מחוץ לגרמניה, שבעה התאבדו וארבעה שרדו את המשטר הנאצי במחבוא בעיר. חוץ מ 77 היהודים שנפטרו מוות טבעי בין אותן השנים נשארים 42 שאין יודע מה עלה בגורלם.

ביולי ואוגוסט 1941 נשא הבישוף קלמנס פון גאלן את דרשותיו נגד המשטר הנאצי בהן הוא גינה את את המתת החסד וכתוצאה קיבל קובלנה פלילית. בשל גבורתו קונה ההגמון הארי של מינסטר. שנה לאחר המלחמה מונה פון גאלן להיות קרדינל ושנה לאחר מכן ב-22 למרץ 1946 הוא נפטר. בשנת 2005 הועלה פון גאלן למעמד קדוש בכנסייה הקתולית.

כיתוב תמונה

לאחר המלחמה

בפרואר 1947 פקד את העיר שיטפון עז וזאת בשל הגשמים שהציפו את הנהר הקטן מעל גדותיו ובשל הרסות הבתים שמנעו בהמים לזרום אל מחוץ לעיר.

ב -25 לפרואר 1947 נכנס חוק בעלות הברית לתוקף, פרוסיה מפורקת ונורדריין וסטפאלן מורכבת.

בקיץ 1949 מוצגים התוכניות לבנייה מחדש של מרכז העיר. הבנייה נמשכת במהלך שנות החמישים. בניגוד לרוב ערי גרמניה שהוחרבו במלחמת העולם השנייה, התנגדו תושבי מינסטר חריפות לבניה מודרנית של מרכז העיר. וכך שוחזרו בניינים רבים בניהם בניין הערייה הישנה.

המילה

המלה פנתאון מוצאה בשפה היוונית (παν, פנ-, "כל", ו- θεόs, תאוס, "אל") ומתארת מקדש לכל האללים.

המשמעות הזאת מוצאת את שורשיה במתולוגיה השומרית, היוונית והמניכאית. עם הזמן משמש מונח זה לציון מבנים ספציפיים.

שימוש זה של המונח בא מרומא העתיקה, הפנתאון ברומא כמבנה הרומאי היחידי שנשמר היטב היווה בסיס לשמותיהם של בניינים אחרים עם פונקציה דומה. כדוגמת הפנתאון בפריז שמשמש ככנסיית זכרון לכל האשים המשמעותיים של האומה הצרפתית.