משתמש:H. sapiens/טיוטה5

מארי ספנדר (Mary Spender) היא זמרת-יוצרת, גיטריסטית ויוטיוברית בריטית.

ביוגרפיה

נולדה ב-2 ביולי 1990 בגרמניה כבת לקצין בריטי בנאט"ו, גדלה בעיר האנגלית סולסברי, ולמדה בבית-ספר סמוך לקתדרלה העתיקה של העיר, שממנו ניתן היה לשמוע מדי יום את נגינת העוגב הענקי שלה. לימים כתבה בשיר "במשך רוב חיי תכננתי את החתונה שלי שם... כל מה שאני צריכה עכשיו זה גבר"

מגיל 6 למדה זמרה קלאסית, נגינה בפסנתר ובכינור, ובשנות העשרה שלה עברה ללמוד ויולה. במקביל לימדה את עצמה לנגן בגיטרה אקוסטית וחשמלית, והופיעה בלהקות נעורים שונות, בעיקר בסגנון מטאל, ובמופעי קברט. החלה לכתוב שירים מקוריים בגיל 15, אותם העלתה בסרטונים לרשת מייספייס, בנוסף לגרסאות כיסוי לשירים פופולריים.

למדה לתואר ראשון במוזיקה קלאסית באוניברסיטת בריסטול, וניגנה בויולה בתזמורת הסימפונית של האוניברסיטה. לאחר לימודיה החליטה לעבור למוזיקה פופולרית, ובינתיים עבדה בבריסטול בעבודות מזדמנות, והופיעה במופעי רחוב בבריטניה ובגרמניה.

בחייה האישיים (נכון לשנת 2023) היא רווקה. היו לה מספר מערכות יחסים מכאיבות שהיא מרבה לעסוק בהן בשיריה, תוך שמירה על סודיות פרטי השותפים.

קריירה

בשנת 2009 פתחה ערוץ יוטיוב, והחל משנת 2014 היא מעלה אליו תוכן בקביעות, בדרך-כלל מדי שבוע. התוכן כולל את שיריה המקוריים וגרסאות כיסוי, סקירות של גיטרות, מגברים, רמקולים ומוצרים אחרים מתעשיית המוזיקה, ראיונות עם מוזיקאים כקיי.טי. טאנסטול, ג'יימס ולנטיין, דווין טאונסנד, וקייקי קינג (Kaki King) והקלטות משותפות עם מוזיקאים יוטיוברים אחרים, בהם ליאו מורצ'יולי (Leo Moracchioli), אדם נילי (Adam Neely), ריינה דל-סיד (Reina del Cid), וג'וש טרנר (Joshua Lee Turner). נכון לפברואר 2023, לערוץ שלה למעלה מ-660 אלף צופים רשומים ולמעלה מ-65 מיליון השמעות, וכן עשרות מיליוני השמעות לסרטונים שהשתתפה בהם בערוצים אחרים.

ספנדר היא מוזיקאית עצמאית שאינה חתומה על חוזה מול חברת הקלטות, ומשווקת את המוזיקה שלה בעצמה. נכון לשנת 2023 הוציאה באופן פרטי 9 סינגלים ושלושה אלבומים, אחד מהם אלבום כפול, כולם של שירים מקוריים. תכופות היא מלווה את עצמה בשיריה, בעיקר בגיטרה אקוסטית וחשמלית, וכן בגיטרה בס, בפסנתר, בתופים ואף בויולה, וכן היא מקליטה, מצלמת, עורכת, ממקססת ומפיקה את המוזיקה שלה בכוחות עצמה. היא נוהגת להציב לעצמה אתגרים שונים בסרטונים שהיא מעלה בערוץ שלה, כגון חיבור והקלטה של שיר מקורי חדש תוך שעה אחת. כאשר ג'ון מאייר ואדל פרסמו קטעים מוקדמים מתוך שירים חדשים שלהם, ספנדר העלתה לערוץ שלה סרטונים בהם היא "משחזרת" את השירים המלאים. מאייר הגיב בהערכה לתעלול זה, ומאוחר יותר אף שלח לספנדר שיר שאותו לא הצליח להשלים, בבקשה שתעשה זאת במקומו. באתר שלה מציעה ספנדר קורסים מקוונים שחיברה לליווי בגיטרה, לעריכה והפקת מוזיקה, לניהול ערוץ יוטיוב, ולניהול עצמאי של קריירה מוזיקלית.

כזמרת יוצרת, ספנדר מתאפיינת בקול בעל מנעד רחב, ומצטטת כהשפעות עיקריות את ג'וני מיטשל וטרייסי צ'פמן. כגיטריסטית היא מנגנת באופן בלעדי בטכניקת פינגר סטייל, בסגנון ייחודי שסיגלה לעצמה "תוך כדי נסיון כושל לחקות את ג'ון מאייר". לעיתים קרובות היא מלווה את שירתה בגיטרה בלבד, תוך אצבוע קו הבס בעזרת אגודל יד שמאל, בו-זמנית עם נגינת האקורדים ואף גיטרה מובילה.

מנגנת בעיקר בגיטרות פנדר, מרטין, PRS ווויז'יה (Vigier Guitars). היא אחת ממספר יוטיוברים שחברת פנדר נוהגת לשלוח להם לסקירה דגמים חדשים של גיטרות מתוצרתה.

בשנת 2020 דיבבה את דמות בשם אריה ב-12 פרקים של סדרת האנימציה (12 oz. Mouse) של המפיק האמריקאי מאט מיילארו (Matt Maiellaro), ששודרו ברצועת השידור Adult Swim. בשנת 2023 דיבבה דמות חדשה בשם "מרי" בסדרת האנימציה "פסטוקליפסה" של אותו מפיק.

שלום, לא התכוונתי להגיב כאן, ולמעשה ביקשתי מן השומאי להחליף אותי בתפקידי. אני חושב שאינני האדם המתאים לעימותים פוליטיים בויקיפדיה. אם קיוויתי משום מה שתהליך בוררות לא יהיה עימות פוליטי מאוד, אני חושש שטעיתי.

אני חושב שהערך השתפר משמעותית כתוצאה מן הבוררות, אם כי לא מספיק בהתחשב במאמץ שהושקע. התוצאה החיובית העיקרית מבחינתי היא שהטענה לפיה "החילונים הישראלים לא באמת חילוניים", שבערך המקורי הוצגה כעובדה שאין עליה עוררין, הפכה בערך הנוכחי למה שהיא: דעה של כמה סוציולוגים.

כמו כן דעות שונות ומתנגדות מקבלות ייצוג בערך הנוכחי, אם כי עדיין רחוק מחשיבותן בתחום (פירוט למטה).

הערך הנוכחי עדיין מוטה לטובת תחום מאוד מסויים בקהיליה האקדמית (סוציולוגיה), מתודות מאוד מסויימות בתחום הזה (תאוריה ביקורתית ומחקר איכותני, בהבדל משיטות מחקר כמותניות), עמדות מאוד מסויימות בתחום הזה (פוסט-חילוניות, פוסט-ציונות, פוסט-קולוניאליזם), וחוקרים מסויימים (יהושע ליבמן שמופיע 5 פעמים ב"לקריאה נוספת", יעקב ידגר שמופיע שם 4 פעמים, שניהם לא תרמו מחקר כמותני משמעותי בנושא חילונים).

לעומת זאת "לקריאה נוספת" לא כולל את שני המאמרים הכמותניים החשובים ביותר בערך:

Schwartz, S. H., & Huismans, S. (1995). Value priorities and religiosity in four Western religions. Social Psychology Quarterly, 88-107

Saroglou, V., Delpierre, V., & Dernelle, R. (2004). Values and religiosity: A meta-analysis of studies using Schwartz’s model. Personality and individual differences, 37(4), 721-734

שני מאמרים אלו נזכרים רק פעם אחת בכל ערך, באותה פסקה, בפרק "תפיסות ואמונות". להערכתי היו צריכים להיזכר הרבה יותר, בוודאי ב"לקריאה נוספת". להלן כמה מן הנימוקים מדוע הם שני המקורות החשובים בערך, בהפרש עצום:

1. המאמר מ-2004 הוא מטא-אנליזה, היחידי מכל מקורות הערך שמקבל את העדיפות הגבוהה ביותר בוק:ביבליוגרפיה: "בעדיפות הגבוהה ביותר: מאמרי סקירה ו/או מטא-אנליזה, שפורסמו בכתבי עת מדעיים אשר עברו ביקורת עמיתים, או פרסומים דומים אשר מסכמים מספר גדול של מאמרים מדעיים אחרים." (גילוי נאות: אני כתבתי מילים אלו לפני שאומצו בוק:ביבילוגרפיה). המאמר מ-1995 הוא מאמר תוצאות כמותי, ולפיכך לא בעדיפות הגבוהה ביותר אלא בעדיפות גבוהה "בלבד", אך כפי שמיד נראה אין שום מקור "פוסט-חילוני" בערך שאפילו מתקרב אליו, בכמה וכמה קריטריונים אקדמיים מרכזיים:

2. למאמר מ-1995 יש בגוגל סכולר 1247 ציטוטים. למאמר מ-2004 יש 975 ציטוטים. לעומת זאת לכל המקורות האחרים שבדקתי בערך יש לכל היותר כ-100 ציטוטים, ולרובם פחות מ-10. לא טרחתי לספור אבל נראה שלשני המאמרים המדוברים ביחד יותר ציטוטים מאשר לכל עשרות המאמרים והספרים הפוסט-חילונים בערך יחד, מה שנותן אינדיקציה לגבי מידת ההשפעה שלהם על האקדמיה. וק:ביבליוגרפיה מעניק למספר ציטוטים רק חשיבות משנית ("תכונות מועדפות" סעיף 5), אבל לעתים רחוקות אנחנו נתקלים בהבדלים של סדרי-גודל בין מאמרים באותו ערך.

3. מאמר המטא-אנליזה מ-2004 מבוסס על 8,551 נבדקים שנדגמו אקראית (חלקם מופיעים כבר במאמר מ-1995). זהו המדגם הגדול ביותר בין המאמרים בערך. למעשה, נראה ש-8,551 הם הרבה יותר נבדקים מאשר בכל המאמרים ה"פוסט-חילונים" בערך יחד.

4. אפילו יותר חשוב: 8,551 הנבדקים הם מ-15 מדינות שונות, ומשלוש דתות: נוצרים (קתולים ופרוטסטנטים), מוסלמים ויהודים. למעשה שני מאמרים אלו הם היחידים בערך שראיתי שבדקו גם נבדקים ישראלים וגם נבדקים ממדינות ודתות אחרות באותן השאלות או בשאלות ברות-השוואה. לכן שני המאמרים המדוברים הם היחידים בערך אשר מבחינה מתודלוגית כשרים להסיק משהו בעל ערך מדעי על הדימיון, ועל ההבדלים, שבין חילונים ישראלים לאנשים חילוניים (או אנשים אחרים כלשהם) ממדינות אחרות.

5. שני המאמרים אכן משתמשים בכוח המתודלוגי שלהם, ומפיקים ממנו מסקנות כמותיות רבות-עוצמה. המסקנות הן לא רק שחילונים יהודים-ישראלים למעשה דומים לאנשים לא-דתיים ממדינות ומדתות אחרות. יותר מזה: דתיים וחרדים יהודים-ישראלים דומים לאנשים דתיים במדינות ובדתות אחרות, מבחינת הערכים הבסיסיים שלהם. זו מסקנה מרכזית בשביל הערך (ולמעשה בשביל הערכים על מסורתיים, דתיים לאומיים ויהדות חרדית), בוודאי חשובה דיה לאיזכור בפתיח של הערך הנוכחי, ובעיקר לנוכח האינדיקציה למעלה להשפעת המאמרים האלו באקדמיה.

7. שני המאמרים מכמתים לא רק את הדימיון בין יהודים ישראלים לשאר העולם, אלא גם את ההבדלים: המאמר מ-2004 מודיע על כך במפורש כבר באבסטרקט שלו: רוב ההבדלים בין מדינות ודתות מוסברים על-ידי מדד הפיתוח האנושי. במילים פשוטות: חילונים ישראלים הם אכן פחות חילונים מאלו של רוב מדינות מערב-אירופה, כפי שדתיים ישראלים יותר דתיים מאשר אלו של רוב מדינות מערב-אירופה, אך במידה הצפוייה מכך שהם בעלי רמה נמוכה יותר של הכנסה, השכלה וכדומה. באותו אופן החילונים הישראלים גם יותר חילוניים (והדתיים הישראלים פחות דתיים) מאשר אלו ממדינות אחרות שהשתתפו באותו מחקר. שוב, לא בגלל שהם ישראלים או יהודים, פשוט כי הם חיים במקום עם מדד פיתוח גבוה יותר (מסקנה משעממת משהו, אני יודע... אבל מבוססת היטב מבחינה מתודולוגית וכמותית). כמובן, מסקנה זו הייתה אפשרית רק משום שהמחקר נערך ב-15 מדינות, לא באחת או אפילו בשתיים או שלוש. המסקנה הזו לא נזכרת כרגע בשום מקום בערך.

8. שני המאמרים בקושי מזכירים חילונים ישראלים, וזה לדעתי יתרון חשוב ביותר: הם לא נועדו ספציפית לעסוק בחילונים ישראלים, ו(בניגוד לרוב המקורות הפוסט-חילוניים בערך) לא נראה שיש למחבריהם (רובם לא-ישראלים) עמדה פוליטית חזקה בנושא, אם בכלל. יותר מזה: המטרה העיקרית של מאמרים אלו אפילו לא הייתה השאלה של דתיות/חילוניות בעולם, אלא תיקוף מודל שוורץ לכימות של ערכים אנושיים בפסיכולוגיה בין תרבותית. במסגרת מודל זה נערכו מחקרים כמותיים במדגמים גדולים בנושאים רבים ושונים, ומחקרים אלו מתקפים אחד את משנהו. אך חשוב לציין שלמרות זאת, המאמר מ-1995 בדק ומצא מתאם טוב בין המימד דתיות-חילוניות כפי שהוא נמדד באמצעות מודל שוורץ לבין החלוקה העצמית בישראל של חילונים/מסורתיים/דתיים/חרדים. בכך יש עדות כמותית רבת-עוצמה שחלוקה זו אכן משקפת מציאות, שהיא לא רק ישראלית אלא גם בינלאומית ואנושית. העדות הזו לא נזכרת בדיון על החלוקה הזו בערך.

9. באופן מדהים, בעיקר בהתחשב במספר הציטוטים הענקי שלהם, שני המאמרים הנ"ל אינם מצוטטים ע"י אף אחד מן המאמרים בערך בפרדיגמה ה"פוסט חילונית", גם לא אלו שפורסמו מאוחר מהם. זה משהו שבשבילי כמדען הוא בלתי-נתפס: הייתכן למשל שנוירוביולוגים יתעלמו באופן גורף מתוצאות גנטיות שרלוונטיות באופן ישיר לנושא שלהם? מה יכולה להיות הסיבה להתעלמות גורפת כזו? יש לי השערות בנושא שלא אפרט כאן. בכל מקרה: לא סימן טוב בשביל הפרדיגמה הפוסט-חילונית.

שתי הערות נוספות בנושא זה:

1. בפרק האמונות והדעות מופיעים מספר מחקרים כמותיים נוספים שעסקו גם בחילונים ישראלים. גודל המדגם שלהם הרבה פחות מרשים משל השניים שלמעלה, ועם זאת עדיין טוב בהרבה משל כמעט כל המאמרים ה"פוסט חילוניים" האיכותניים. גם המאמרים האלו לא מופיעים ב"לקריאה נוספת", ולא מוזכרים במקומות אחרים בערך.

2. מאז הבוררות איתרתי מאמר נוסף רלוונטי מקבוצתו של שלום שוורץ (פסיכולוג) (אגב: חתן פרס ישראל ולפי הערך שלו המדען הישראלי המצוטט בעולם):

Caprara, G. V., Vecchione, M., Schwartz, S. H., Schoen, H., Bain, P. G., Silvester, J., ... & Caprara, M. G. (2018). The contribution of religiosity to ideology: Empirical evidences from five continents. Cross-Cultural Research, 52(5), 524-541.‏

המחקר הזה לא מופיע כרגע בערך בכלל. גם בו השתתפו למעלה מ-8,000 נבדקים מ-16 מדינות ושלושת הדתות האברהמיות, כולל יהודים ישראלים. הממצא הכי מעניין מבחינתנו (עמ' 8-9 וטבלה 1): מכל המדינות במחקר, ישראל היא בעלת המתאם הגבוה ביותר בין דתיות/חילוניות לעמדה פוליטית ימנית/שמאלית. יתר-על-כן (תוצאה שקשורה רק חלקית) ישראל היא גם בעלת המתאם הגבוה ביותר בין דתיות/חילוניות לעמדה פוליטית שמרנית/ליברלית. אפשר כמובן לטעון שהדתיים והחרדים אצלנו מאוד ימניים ושמרנים, אבל זה לא שחסרים ימנים ו/או שמרנים בארה"ב, בטורקיה או בפולין, מדינות שגם השתתפו במחקר. בהתחשב בכך שחילונים הם עדיין כמעט חצי מהיהודים בארץ, קשה לראות איך היינו יכולים להגיע למקומות הראשונים בשתי הקטגוריות, אלא אם החילונים שלנו מאוד שמאל ומאוד ליברלים, ובכל מקרה שונים מאוד פוליטית מהלא-חילונים. זה מאוד שונה ממה שמופיע כרגע בערך, על סמך דעות אישיות ומאמרים איכותניים שאף אחד מהם לא תקין מתודולוגית להשוות ישראלים מול לא-ישראלים.

סיכום אישי שלי: נראה לי שתהליך הבוררות לא התבסס מספיק על שיקולים אקדמיים ומתודולוגיים. מצד שני, כמי שעוסק בנושא כמדען, אני יודע עד כמה שיקולים כאלו אינם פשוטים אפילו במדעים מדוייקים ובמדעי החיים, ומן הסתם עוד הרבה פחות במדעי הרוח והחברה. H. sapiens • שיחה 17:09, 6 ביולי 2024 (IDT)

טכני

עוד הסבר שאני חייב כאן זה למה אני לא מתאים לבוררות הנוכחית (כאמור ניסיתי לעזוב את התפקיד אך לא נמצא מחליף): בעקבות העיסוק המדעי שלי בהדירות ובתגליות שגויות, נושא הדגל שלי בויקיפדיה הוא היחס לפרסומים ומקורות מדעיים. את עמדותי המנומקות בנושא ניתן לראות בראש דף המשתמש שלי ובדף השיחה שלי, וחלק מהן כבר אומץ רשמית בוק:ביבליוגרפיה.

העובדה שאני מגיע מתחום מדעי החיים היא יתרון מבחינה זו, כי אני יודע (ופרסמתי במאמרים מדעיים) שקל מאוד להטות תוצאות אפילו במדעי החיים ובמדעים מדוייקים, בד"כ בלי כל כוונה זדונית, רק ע"י בחירה באיזה תחומים ובאיזה שאלות לעסוק, ואילו תוצאות לפרסם. ואם זה נכון במדעי החיים ובמדעים מדוייקים, אז קל וחומר במדעי הרוח והחברה, אם כי בהם פחות עסקתי אישית (אבל גם בכמה מהם, למשל בתחום הפסיכולוגיה, שנמצא היום בחזית המאבק בנושא ההדירות ותגליות שגויות). ואם במדע עצמו, קל וחומר בויקיפדיה.

מן הסתם המצב במדעי הרוח והחברה לא זהה למצב במדעי החיים ובמדעים מדוייקים. אבל באופן מאוד כללי אני דווקא מתרשם שהוא דומה. מנסיוני עד עתה, השונות בין דיסציפלינות מדעיות, ואפילו בין תת-תחומים מאוד ספציפיים בתוך מדעי החברה והרוח, או בתוך מדעי החיים ומדעים מדוייקים, היא הרבה יותר גדולה מאשר איזשהו פער כללי בין מדעי הטבע ומדעי הרוח.

ועכשיו אנחנו סופסוף מגיעים לסוציולוגיה. הסיפור של סוציולוגיה מסובך וחריג אפילו במונחים של מדעי הרוח והחברה. לוקח לי שנים לפענח אותו, ואני לא משוכנע גם עכשיו כמה קרוב אני לאמת. בכל אופן, בעשרות השנים האחרונות בסוציולוגיה פופולרי (עדיין לא ברור לי כמה במונחים כמותיים, ייתכן מאוד שזו אופנה שבשנים האחרונות כבר דועכת) סגנון דיון פילוסופי-פוליטי שלעיתים קרובות קורא לעצמו תאוריה ביקורתית. איך זה עובד בדיוק אני עדיין לא סגור, אבל בתאוריה... תאוריה ביקורתית חולקת על רוב ההנחות הבסיסיות של מדע מודרני, ולכן צריך אולי לתאר אותה כזרם פילוסופי. רק שאנשים שעוסקים בה לעתים קרובות נמצאים במסגרות שמוגדרות גם מדעיות, בעיקר בסוציולוגיה.

במסגרת הזו אנחנו רואים סוציולוגים כמו יעקב ידגר למשל. לא הצלחתי לגלות באיזה מחקר סוציולוגי הוא עסק. בוודאי לא בחילונים (תזת הדוקטורט שלו עסקה במסורתיים). אני לא מכיר בכלל מחקר כמותני שפרסם, ובעצם גם לא מחקר איכותני. ועם זאת הוא כן פרסם מספר מאמרים וספרים, שלהבנתי כולם עוסקים בתאוריה ביקורתית של מדינת ישראל, של החברה הישראלית, ושל קבוצות שונות בה (חילונים, דתיים לאומיים וכו', אני לא בטוח אם גם מסורתיים). בתכלס זהו דיון פילוסופי-תאורטי-פוליטי-מוסרי, שמסתמך בעיקר על "תאורטיקנים" אחרים (רובם לא-ישראלים שלא דנו בחילונים ישראלים), ומותח ביקורת על עמדות פוליטיות וחברתיות, כפי שהופיעו בעיקר בעיתונות ובתקשורת בישראל. התייחסות לנתונים ולתוצאות מדעיות/כמותיות נדירה, ובד"כ מוגבלת למקורות מאוד מסויימים, למשל סקר גוטמן (למרות הביקורת שלהם על חסרונותיו) ותוך התעלמות ממקורות יותר עדכניים ואמינים סטטיסטית.

ידגר מגדיר את עצמו, באופן טיפוסי מיד בפתיחת כל מאמר או ספר שלו, כ"פוסט-חילוני", וגם זה כנראה לא מקרה, כי יש מתאם ברור בין סוציולוגים שעובדים עם תאוריה ביקורתית ואלו שמגדירים עצמם "פוסט-חילוניים". הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא יורגן הברמאס שמוגדר בכלל "פילוסוף ותאורטיקן" ולעתים קרובות נחשב לאב רוחני של הפוסט-חילוניות, ושל תאוריה ביקורתית בתחום הסוציולוגיה. עוד דוגמאות טיפוסיות מרשימת "לקריאה נוספת" בערך הנוכחי הם ישעיהו ליבמן (נפטר כבר, היה המנחה של ידגר), יוכי פישר, חזקי שוהם, ובמידה מסויימת אולי גם גיא בן-פורת, היחיד בקבוצה זו שמצאתי אצלו איזשהם מחקרים כמותניים (מעטים, מדגם קטן, מינוריים במסקנותיהם, ובעייתיים לצורך הערך הנוכחי מכיוון שהם לא מפרידים בין חילונים למסורתיים). חמשת הפוסט-חילונים הישראלים הנ"ל מחזיקים כרגע לפחות 12 מתוך 26 מקורות "לקריאה נוספת" בערך חילונים. לעומת זאת אני לא בטוח שבין ה-26 האלו יש כרגע אפילו מחקר סוציולוגי כמותני אחד.

בנקודה זו מותר וצריך לשאול אם קיים בכלל מחקר כמותני בסוציולוגיה? התשובה היא "כן, בהחלט". מטבע הדברים הוא יותר קשה לביצוע מתאוריה ביקורתית: צריך להשיג מימון למחקר, צריך לדגום מאות (ורצוי אלפי) נבדקים, צריך לתכנן את המחקר וצריך לנתח אותו סטטיסטית בצורה הנכונה, להיזהר מליפול לשגיאות וכשלים מתודולוגיים, ואז לעבור ביקורת עמיתים מחמירה בכתב-עת כמותני. כל הנ"ל לא פשוט בכלל ודורש המון עבודה והמון מומחיות מדעית וטכנית. איתרתי כמה וכמה מחקרים כאלו מן השנים האחרונות שעוסקים בחילונים והוספתי (באישור הבוררים) לערך. אף אחד מהם לא מופיע כרגע ברשימת "לקריאה נוספת", ורובם גם לא במקומות נוספים רלוונטיים בערך. כמה נפוצים מחקרים כאלו בסוציולוגיה כיום? קשה למדוד ומן הסתם תלוי באיזה נושא ואיך סופרים, אבל באופן כללי מדובר בלפחות חצי מהסוציולוגיה. בנוסף יש מחקר כמותני בנושא חילונים בתחומים אחרים, למשל בפסיכולוגיה או בדמוגרפיה, חלקו בהיקף גדול משמעותית ממה שיש בסוציולוגיה. ועוד משהו חשוב: מבחינת השפעה אקדמית, אני מתרשם שמאמרים כמותניים באופן כללי מצוטטים יותר מאשר המאמרים ה"תאורטיים". לפעמים הרבה יותר. בוודאי בנושא חילונים.

הדבר השני שכדאי לשאול זה אם המחקרים הכמותניים והתאוריה הביקורתית מגיעים למסקנות דומות, ואז אולי אפשר להתייחס אליהם כאל מתודות שמשלימות זו את זו. אבל כרגע נראה שלפחות בנושא חילונים, המחקרים הכמותניים והתאוריה הביקורתית מגיעים יותר למסקנות הפוכות מאשר דומות.

מה המסקנות שלי מכל הנ"ל לעניין הערך חילונים? אני בינתיים משעה מסקנות סופיות (עוד סיבה למה אני לא מוצלח לעניין הבוררות הנוכחית, בוודאי מול ההחלטיות של בר הפלוגתא שלי). אבל מסקנת הביניים שלי, לדעתי מספיק חשובה, היא שמסוכן לבסס את הערך רק או בעיקר על ספרות לא-כמותנית, פוסט-חילונית ותאוריה ביקורתית. במינימום זה לא מייצג לפחות חצי מהסוציולוגים שחוקרים חילונים בשיטות כמותניות, שלא לדבר על חוקרים מתחומים נוספים שחוקרים חילונים בשיטות כמותיות, ואין שום סיבה לקפח אותם. לכן לדעתי חיוני לדאוג שלפחות חצי מן הערך הנוכחי, מכל היבט כולל רשימת "לקריאה נוספת", מיוצג ע"י מחקר כמותני.

יש להפחית משמעותית את מספר המקורות ב"לקריאה נוספת", ובכל מקרה לאזן אותם גם עם המקורות שאינם מן המתודה הפוסט-חילונית, כגון המקורות של שוורץ וחויסמנס 1995 וסארוגלו ועמיתים 2005. הסדר צריך להיות סדר אובייקיבי כלשהו (למשל אלפביתי או לפי מספר ציטוטים)

בסופו של דבר, הבוררות וכל הסיפור עוד מלפניה נסוב סביב עורך, אשר במשך שנים תובע סוג של בעלות על הערך הנוכחי, ומתנגד מאוד לכל נסיון לעצב אותו בדמות/תוכן שונים מעט.
אין לי ספק שאדמור מתמצא מאוד בסוג מסויים של ספרות סוציולוגית/היסטורית/מדע המדינה/תאוריה ביקורתית (בהבדל מתאוריה מדעית!)/תאוריה פוליטית. הרבה יותר מכל עורך אחר אצלנו. אני בטוח שהוא קרא במשך השנים עשרות עם לא מאות ספרים ומאמרים מן הסוג הזה בנושא, מה שגורם לו להראות כבעל ידע רב. אלא שזהו ידע מסוג מאוד מסויים ומוגבל.
לעומת זאת, אני בספק אם אדמור קרא ולו מחקר סוציולוגי כמותני אחד בנושא, או בכלל. שלא לדבר על מחקרים בפסיכולוגיה בין-תרבותית, למשל. אני בספק אם הוא בכלל היה מודע לקיום מחקרים כאלו, או אפילו לעצם קיומם של התחומים. האם הוא יודע שלפחות כחצי מהסוציולוגיה המודרנית היא סוציולוגיה כמותנית? אני גם לא בטוח שהוא יכול להבין מאמרים כמותניים, כלומר האם יש לו את הרקע המתמטי, הסטטיסטי והמתודולוגי הדרוש. או אפילו את הפתיחות לנסות להבין למה יש צורך מדעי חיוני בכל "הנוקדנות הגולמית" הזו.
אני בטוח שאדמור לא מבין שבמדע מודרני, כולל בסוציולוגיה מודרנית, רק השוואה ישירה "נוקדנית גולמית" של חילונים ישראלים מול אוכלוסיות אחרות בשאלות זהות, בתנאים זהים ובדגימה זהה, יכולה לקבוע בוודאות מי מהם יותר "לא דתיים", או כל טענה כמותית אחרת. וכמובן שכל השוואה כזו, ובתנאי שהיא "נוקדנית וגולמית" מספיק כדי לעמוד בביקורת עמיתים, חשובה יותר מכל הערכה איכותנית, או על בסיס נתונים שלא נמדדו בתנאים שווים.
זה אירוני שאדמור, אשר התנגד בחריפות להסתמכות על כתבי האקדמאים האידאולוגים החילונים מבית , בסופו של דבר מסתמך על אקדמאים תאורטיים, אידאולוגים ופוליטיים באותה מידה, אם כי כמובן באידאולוגיות שונות.
להערכתי אדמור מאמין שהמאמר של ליבמן וידגר מ-2009 (למשל) הוא "מחקר כמותי", מכיוון שיש שם טבלה או שתיים של מספרים מתוך סקר גוטמן. אין לו שום קנה מידה להשוואה של איך נראה מאמר כמותני אמיתי בסוציולוגיה, עם פרק "שיטות" וכיום לעתים קרובות גם נספחים ברשת, עם הסברים מפורטים מי היו המשתתפים, איך נדגמו, מאיפה הגיעו הנתונים, איך נמדדו, איך עובדו, מה הם גורמי השונות האפשריים, וכו'. פרק שבכתבי-עת רציניים (להבדיל מהוצאות אקדמיות של אוניברסיטאות) עובר ביקורת עמיתים קפדנית על כל פרט.
ככל שהצלחתי לברר, אחרי שנים של חיפושים בספרות, ליבמן וידגר לא היו שותפים אפילו למחקר כמותני אחד בנושא חילונים, לחוד או ביחד. זה לא מפריע לאדמור למלא את הערך ואת רשימת "לקריאה נוספת" בתאוריה הביקורתית שלהם, על חשבון מחקר כמותני אמיתי.
וכמובן: הבוז, העליונות והביטול שבהם אדמור מתייחס דרך קבע, לא רק לחילונים עצמם ולעורכים אחרים בויקיפדיה, אלא גם לסוציולוגים ולחוקרים מתחומים אחרים, שכותבים מאמרים שעברו ביקורת עמיתים מחמירה, ומצוטטים רבות, רק לא מתאימים למה שאדמור חושב.
בקיצור, נראה שלערך של אדמור נדרש איזון מדעי, ואני חושב שהבוררות עשתה לא מעט בכיוון הזה, אם כי לא מספיק. כרגע מה שמאוד מתבקש זה לאזן גם את רשימת "לקריאה נוספת" עם המחקרים הכמותניים שהוספתי. זה משהו שלהערכתי הבוררים היו עושים מעצמם אם רק היו שמים לב לנושא, או אם אני הייתי שם לב ומעיר על כך קודם.
לאחר שייפתר הנושא הזה, אני חושב שהבוררות צריכה להמשיך בכיוון של העשרת הערך הנוכחי בנושאו, היינו תרבות והווי חילוני בישראל, תמונות של חילונים, וכו'.
וכמובן, לזכור שיהדות חרדית, דתיים לאומיים ומסורתיים הם הבאים בתור.

סיכום ביניים להערותי על הליך הבוררות:

התבקשתי להשתתף בהליך והסכמתי בהסתייגויות, מאחר שאין לי הכרות מיוחדת עם תחום הסוציולוגיה (באותו זמן קיווינו להעזר בעוד מישהו שלמד סוציולוגיה, אך זה לא התממש ברובו). עקב חוסר ההתמצאות שלי בתחום היססתי רוב הזמן להעלות טענות מול אדמור, למרות שהיה לי ברור מהתחלה שהוא משתמש בשלל שיטות להטיית תוצאות ומסקנות מחקר. בזה יש לי ניסיון מסוג אחר, כי חלק לא-קטן מקריירת המחקר שלי עסקה בהטייה של תוצאות ומסקנות (לאו-דווקא מכוונת) במדעי החיים ובמדעי הרפואה.

לאחר לא מעט קריאה ומחקר בנושא שאני כאמור לא מתמצא בו, מסתבר שלפחות אחת השיטות של אדמור היא התעלמות מוחלטת או (באותם מקרים מעטים בהם כבר לא ניתן להתעלם עוד) ביטול מוחלט של כל מחקר וכל תוצאה מדעית שלא באים מתת-תחום די ייחודי במדעי החברה: סוציולוגיה איכותנית. גם כשמדובר במחקרים ותוצאות שבבירור עדיפים לפי כל קריטריון אובייקטיבי של פעילות מדעית, גם במדעי החברה. כולל קריטריונים שכיום מנוסחים אצלנו רשמית ב[וק:ביבליוגרפיה]] (אך לא היו מנוסחים עדיין בתחילת הבוררות).

אני מעריך (אך לא קל להוכיח) שאדמור כלל לא מבין היבטים בסיסיים ביותר של מדעים, מדעי החברה, סוציולוגיה כמותנית, פסיכולוגיה חברתית ופסיכולוגיה בין-תרבותית. אני לא בטוח שהוא אפילו ידע על קיומם לפני שהעליתי אותם. הוא פשוט מבטל אותם אוטומטית, בטענות שגויות-בעליל או בלתי-ענייניות לחלוטין, מתוך תקווה שיתקבל כמומחה על סמך בקיאותו בספרים ובמאמרים בתחומים מאוד מסויימים של היסטוריה וסוציולוגיה איכותנית. גם בתחומים אלו, אני מעריך (שוב לא קל להוכיח) שהוא מנצל את בקיאותו הספציפית בכדי להעלות כל שבב טענה או ניסוח שעשוי לתמוך בתזה שלו, ושוב להתעלם או (באותם מקרים מעטים בהם לא ניתן להתעלם עוד) לבטל כל את כל מה שלא תואם אותה.

אחת התזות (אולי העיקרית) שאדמור מנסה לקדם בערך זה היא הטענה שחילונים ישראלים הם לא באמת חילוניים, והם לא כמו אנשים לא-דתיים במדינות המערב. גם בכך הוא מסתמך באופן בלעדי על נימוקים איכותניים בלבד של קומץ סוציולוגים/אנשי מדעי-המדינה. רובם ככולם בעלי עמדות פוליטיות מוצהרות וחזקות, לא בהכרח זהות אבל לכולם אינטרס פוליטי כלשהו למעט בערכם של חילונים יהודים-ישראלים. אדמור לא מודע (וספק אם איכפת לו) שמדעית ניתן לבחון טענה כזו רק במחקרים אשר בודקים ישירות חילונים ישראלים מול לא-דתיים ממדינות ודתות אחרות, באותן שיטות ובמדגמים דומים. הוא לא מודע (ומנסה להתעלם) מכך שהמעטים שאכן ערכו מחקרים כאלו, לא בסוציולוגיה אלא בפסיכולוגיה בין-תרבותית, לא מוצאים הבדלים ממשיים. הם כמובן מוצאים הבדלים כמותיים, שקל להסבירם באמצעות מדדים סטנדרטיים של הבדלי הכנסה, השכלה ובריאות בין מדינות.

ניסיתי ככל יכולתי לאזן את ההטייה של אדמור, ואני שמח להגיד שהצלחתי להכניס לערך מספר מחקרים וסקרים כמותניים אשר מדגימים את ההיפך (מה שאדמור מכנה באדיבות אופיינית "גושי טקסט"). עם זאת, הם עדיין לא באים לידי ביטוי בחלק מהדיונים בערך, שבהן כן מוצגות טענות איכותניות לחלוטין ללא כל בסיס במחקר כמותני. באופן הבולט ביותר, רשימת "לקריאה נוספת" בערך עדיין נשלטת באופן כמעט בלעדי על-ידי המקורות האיכותניים של אדמור, ולא מיוצגים בה כלל המחקרים הכמותניים עם תוצאות שונות או הפוכות. אני מאמין שכשל ספציפי זה לא היה מכוון מצד הבוררים אלא חוסר-תשומת לב (גם מצידי), ומקווה שהוא לפחות יתוקן.

"בשאלת מדיניות החוץ והסכסוך עם הפלסטינים, להזדהות כחילוני יש מתאם מובהק עם נטייה אל המרכז והשמאל ועם תמיכה בסיום הכיבוש הישראלי בגדה המערבית, תוך חתירה לפתרון של דו-קיום.[מקור: נוימן]"

המקור למשפט זה הוא קלמן נוימן: https://www.idi.org.il/media/3435/pp96.pdf מדובר במאמר/ספר שיצא במסגרת פרסומי המכון הישראלי לדמוקרטיה, ולמיטב הבנתי לא התפרסם בבמה אקדמית כלשהי, ובוודאי לא בכתב-עת אקדמי כמותני עם ביקורת עמיתים, שהוא המקור הכמותני האמין ביותר. ועל אילו שיטות ונתונים כמותניים מסתמך נוימן? כל שמצאתי אצלו הוא פסקה אחת בהערת שוליים:

"אני מודה למרכז גוטמן במכון הישראלי לדמוקרטיה ולפרופ' תמר הרמן, העומדת * בראשו, על שהם מעמידים לרשות המחקר, באשר הוא, את האוצר הבלום של סקרי דעת קהל שנעשו במסגרת מדד השלום. הסקרים שאני עצמי השתמשתי בהם נעשו בין השנים 2007 ל־2011. הממצאים שהתייחסתי אליהם מבוססים על ממצאי המרואיינים היהודים בלבד (בין 386 ל־584 מרואיינים). תודה מיוחדת לדרור וולטר, שסייע לי להפיק מהנתונים של סקרי המרכז את הממצאים הרלוונטיים לספר זה."

פסקה כזו איננה תיעוד רציני של מחקר כמותני. למשל, איך המשתתפים זיהו את עצמם כחילונים או אחרים? מה הם נשאלו? מתקבל רושם שצורפו במאמר הזה נתונים ממספר (כמה?) סקרים שונים במהלך ארבע עד חמש שנים, אך אין כלום לגבי ההבדלים ביניהם. והיו הבדלים, בכך אני בטוח כי בעולם האמיתי אין סקרים שחוזרים על עצמם באופן מדוייק. גם לא מצאתי רפרנס למקום אחר בו התפרסמו הנתונים באופן יותר יסודי ומפורט. לאורך הספר מופיעים גרפים צבעוניים רבים שמראים השוואות בין חילונים, מסורתיים וכו', מתוכם לא ניתן להבין שכולם מתבססים כנראה על אותם כמה מאות מרואיינים שקובצו באופן לא-ברור לאורך כמה שנים סוערות למדי בהיסטוריה של "מדיניות החוץ והסכסוך" (התפטרות רמטכ"ל, השמדת כור גרעיני בסוריה, התפטרות רה"מ, מבצע עופרת יצוקה, בחירות וממשלת נתניהו/ברק, מחאת האוהלים, וסתם פיגועים המוניים שונים). אני מקווה לפחות שהטענה עצמה (הזדהות כחילוני במתאם מובהק עם נטייה אל המרכז והשמאל) איננה במחלוקת. אבל כפי שנראה מיד, מקור כמותני חלש פותח את הדלת בפני מקורות אפילו יותר חלשים, ואף בלתי-קיימים, דווקא בנקודות המחלוקת האמיתיות.

"החילונים אומנם ליברלים בממוצע יחסית ליתר החברה הישראלית, אך עמדות לא-ליברליות מובהקות (כמו עוינות לערבים) נפוצות בקרבם.[מקור: הספר של בן-פורת]"

המשפט הזה כשלעצמו חסר-משמעות, בוודאי כמותית וכפי שהוא מובא גם מהותית. מה זה "נפוצות"? כמה נפוצות? בהשוואה למי? האם אצל ליברלים במדינות המערב הן פחות נפוצות? לפי מה? ולמה לתאר "עוינות לערבים" כעמדה "לא-ליברלית" במדינה שבמשך עשרות שנים רצופות נמצאת במצב מלחמה דה-יורה ודה-פקטו עם מספר מדינות, ארגונים וארגוני טרור ערביים? (שאלה סוציולוגית מרתקת, שלא מוכר לי מחקר כמותי שלה, בוודאי לא בישראל. הערך בוודאי שלא מפנה למחקר כזה).
למרות זאת אדמור רואה משפט זה כמשפט מפתח בגרסה הנוכחית, ומתבסס על "קביעת כל הסוציולוגים" (ההדגשה של אדמור). אגב, אדמור ניסח אותו למעלה קצת אחרת מאיך שהוא מופיע כעת בערך: "דעות אנטי-ליברליות (כמו גזענות ולאומנות) נפוצות ביותר בקרבם". אז כאמור, הבוררות בהחלט קידמה אותנו, אבל יש עדיין לא מעט עבודה.
בכל מקרה, למרות שזו "קביעת כל הסוציולוגים" המשפט מסתמך רק על מקור אחד: הספר של בן-פורת "עמ' 370–371 במהדורה העברית". בעמודים אלו יש שלוש פסקאות שפותחות (עוד לפני עמ' 370) במשפט "היות ותהליך החילון נישא על גבי כלכלת השוק ומשוחרר ממחוייבות או סדר יום פוליטי, ומאידך גיסא, תחום בזהות לאומית, מסבירים לא רק את היעדרם של השקפת עולם וסדר יום חילוני קוהרנטיים אל גם את המרחק בין החילון לערכים הליברליים דוגמת חירות, שוויון וסובלנות, המזוהים עם החילוניות" ועל מי ומה זה מסתמך? "חוקרים המתארים את ישראל כ"דמוקרטיה לא ליברלית" או "דמוקרטיה אתנית" וכו' המקורות בתכלס הם שלושה: סמוחה 1997, בן-דור, פדהצור וחסיסי 2003, אריאל רוזן-צבי, 1995. אף אחד משלושתם איננו כמותני, ולא פורסם בכתב-עת שמתאים לפרסום מחקרים כמותניים
הראשון, של סמי סמוחה, לא מזכיר "חילונים" אפילו פעם אחת. השני עוסק בעיקר במלחמה/יריבות בין יהודים לערבים. המחבר השלישי, אריאל רוזן-צבי, כלל איננו סוציולוג, אלא משפטן.

אגב, כמדען גם הייתי אומר שהם משעממים משהו: מדינת ישראל נלחמת בערבים, ובאופן מפתיע ביותר יש ישראלים ואפילו חילונים שלא אוהבים ערבים. האם איזשהו סוציולוג חקר פעם איך ישראלים, אולי אפילו ישראלים חילונים, מצליחים לחיות יום יום עם ערבים למרות מצב המלחמה המתמשך? האם איזשהם "ליברלים מערביים" נאלצים לחיות כל חייהם עם אתגר דומה? אז אולי זו דווקא העדות הטובה ביותר לחסינות הערכים הליברליים אצל חילונים ישראלים? במדע השערות מסוג זה נקראות השערות נגדיות (counter-hypothesis), וזה נהוג ואף מצופה ממדען, כאשר הוא שמציג את ההיפותזה שלו, שיציג באותה הזדמנות כמה היפותזות נגדיות אפשריות, ואז ישתמש בתוצאות שלו ע"מ לבדוק גם אותן. אבל כמובן, זה באותם תחומי מדע שבהם נהוג לבדוק היפותזות. בדרך-כלל בשיטות כמותניות.

המקור הרביעי שמצויין בעמודים אלו הוא (סופסוף) מחקר כמותי: בן-פורת ופניגר 2009. זהו ככל הנראה (אין

עליו נאמר "מחקר מוקדם יותר מצא שאנשים העורכים קניות בשבת אינם סובלניים יותר מאחרים כלפי מיעוטים בחברה הישראלית -- כגון הומסקסואלי וערבים, ונוכחותם להיאבק על אורח החיים החילוני מוגבלת לכל היותר

את שאר עמוד 371 בספר של בן-פורת תופסת טבלה 7.2 שמשווה בין חילוניים, דתיים, מסורתיים וחרדים בשלוש עמדות שונות על יחס לערבים. זה כבר נראה מבטיח מבחינה כמותית, אבל מהו המקור? כל מה שכתוב בראש הטבלה זה "מקור: סקר המחבר 2009" וזהו.
למעשה, בתוכן של הספר ספרתי לא פחות מ-13 טבלאות נתונים, ובנוסף 5 תרשימים, שעליהם כתוב נוסח זהה בדיוק. אז מהו לכל הרוחות "סקר המחבר 2009"?? ואיפה פורסם????
אין לי מושג.
מרשימת הביבליוגרפיה (בעברית ובאנגלית) בספר בוודאי שאינני מצליח להבין זאת. בשלב כלשהו שלאחר יאוש הרצתי חיפוש מחשב בכל הספר על "2009". לא מצאתי. אז הרצתי חיפוש בגוגל סכולר, באנגלית ובעברית, על "בן-פורת 2009". לא מצאתי.
אחרי זה ויתרתי אפילו על השנה והרצתי חיפוש בגוגל סכולר, באנגלית ובעברית, על "גיא בן-פורת סקר". לא מצאתי.
הפרסום היחיד שמצאתי שאולי מתקרב הוא אותו מאמר שמוזכר למעלה, של בן-פורת ופניגר ב-2009.

Ben-Porat, G., & Feniger, Y. (2009). Live and let buy? Consumerism, secularization, and liberalism. Comparative Politics, 41(3), 293-313.‏

https://www.researchgate.net/profile/Guy-Ben-porat/publication/233575835_Live_and_Let_Buy_Consumerism_Secularization_and_Liberalism/links/5750204208aefe968db722c1/Live-and-Let-Buy-Consumerism-Secularization-and-Liberalism.pdf?origin=journalDetail&_tp=eyJwYWdlIjoiam91cm5hbERldGFpbCJ9

אם הקישור מתחרבץ', חפשו את המאמר בגוגל סכולר ולחצו על הקישור משמאלו.

(אגב, אם אכן למאמר זה הכוונה ב"סקר המחבר", אז על פניו יש פה גם בעייה אתית משום שהמחבר השני של המאמר, יריב פניגר, אינו מוזכר)

כתב העת Comparative Politics הוא במדע המדינה, לא בסוציולוגיה. אין לכתב העת הזה ערך בויקי האנגלית, ובאתר שלו לא מצאתי את המילים ביקורת עמיתים, ולא אימפקט פקטור. בקיצור, לא נראה כמו אכסניה מתאימה לפרסום סקר סוציולוגי כמותני חשוב.

במאמר המדובר יש פרק, ואולי "סעיף" יהיה מדוייק יותר, שנקרא Data and Method, ובו פסקה אחת בלבד בת 18 שורות. היא מספרת שהמחברים ערכו שני סקרים בישראל בשנת 2005, הראשון באפריל, טלפוני בין 576 יהודים ישראלים, והשני ביוני, כנראה גם טלפוני אבל לא נאמר, בין 508 יהודים ישראלים, בנושא מוצהר של עריכת קניות בשבת. אין בו רשימה של השאלות נשאלו ומה היה הנוסח שלהן. אם מישהו פה תוהה אם סעיף כזה הוא בסיס מתודלוגי סביר לסקר השוואה מפורט בין חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים, התשובה היא לא.

אפשר אולי היה לתת את ההסברים החסרים בטבלאות של התוצאות. אבל המאמר מציג רק 4 טבלאות לא-גדולות של תוצאות, שמראות את הקשר בין קניות בשבת לחילונים מוצהרים ולמסורתיים מוצהרים, וכן לשמירת כשרות, צום ביום-כיפור, ביקור בבית-כנסת, משתנים בסיסיים של גיל, מין, השכלה והכנסה, ו... זהו.

ליתר בטחון בדקתי באתר המאמר בכתב העת: https://www.ingentaconnect.com/contentone/cuny/cp/2009/00000041/00000003/art00003 אם הופקדו גם קבצי נתונים בנספח מקוון, כמקובל היום בלא מעט מאמרים. אך כפי שאפשר לראות העמודה Supplementary Data איננה פעילה.

אם כך, מאיפה לכל הרוחות הגיע כל המידע המפורט בספרו של בן-פורת שמתוייג "סקר המחבר, 2009"? 13 טבלאות גדולות, ובנוסף 5 תרשימים. כבר הטבלה הראשונה, טבלה 2.1 (עמ' 99) מכילה התפלגות באחוזים של חילוניים, מסורתיים, דתיים וחרדים, לפי השכלה, מוצא אתני, שייכות פוליטית ומעמד חברתי-כלכלי, כל אחד ב-5 רמות שונות. בטבלה 3.1 התפלגות באחוזים של חילוניים, מסורתיים, דתיים וחרדים, לפי הסכמה לביצוע הפלה, נישואים חד-מיניים, וגידול ילדים ללא חתונה, שוב כל אחד ב-5 רמות שונות. טבלה 3.3: שלוש שאלות על נישואים אזרחיים לפי מוצא אתני, לכל מוצא ב-5 רמות שונות. פשוט אוצר בלום של מידע, אילו רק היינו יודעים מאיפה הגיע? איך נמדד? מתי? מה היה נוסח השאלות? כמה ענו על השאלות? איך נבחרו? אולי אפילו הקלטות? סרטונים? משהו?
אין כמובן פרק שיטות בספר. יש בו בערך עמוד אחד (חצי עמוד 20 עד חצי עמוד 21) על "טיעון מרכזי ומתודלוגיה". מתוכו פסקה אחת קצרה על סקר כמותני:

"חלקו השלישי של המחקר הוא סקר עמדות, המשלים את הראיונות באמצעות מבט-על של תפיסות הציבור היהודי בישראל בנושא מעמד הדת במרחב הציבורי והפרטי. המשיבים נשאלו על מרכיבים שונים של אמונות, העדפות ופרקטיקות הנוגעות לדת, לדתיות ולמעמדה של הדת בחיים הציבוריים. נתוני הסקר מאפשרים ניתוח של קטגוריות חילוניות שונות ומציגים תמונה רב-ממדית של החילוניות בישראל [אני מוציא כאן משפט על השלמות מסקרים של אחרים]. אחרי ביצוע הסקר, נעשה מערך נוסף של ראיונות עם חלק מהמשתתפים על-מנת לתת משמעות נוספת ופרשנות לנתונים הסטטיסטיים." אין אפילו מילה מועילה אחת של מידע, אין רפרנס אחד ויחיד למקום שבו יש אולי יותר מידע. לא ניתן אפילו לקבוע מה היחס של הסקר המתואר כאן והסקר המתואר במאמר מ-2009.

מסקנה שלי: אם פרופ' גיא בן-פורת הוא חוקר כמותני של חילונים, הוא מסתיר היטב את הצד הזה בקריירה שלו, מכל קורא אפשרי... אבל זו כמובן בדיחה. אין משמעות כיום במדע כמותני לנתונים "סודיים" כאלו. במאמרים כמותניים אמיתיים כיום, כולל בסוציולוגיה, מצפים ממך להפקיד את כל קבצי הנתונים שמהם הוצאת את המסקנות שלך, בקבצים שמתפרסמים כנספחים מקוונים וזמינים לכל קורא.

הדבר נכון במיוחד למהגרים מברית-המועצות לשעבר, שעל אף היותם חילונים מאוד, הם גם ימניים מאוד, ומפגינים עמדות נוקשות וגזעניות כלפי מיעוטים ועמדות ניציות בשאלה הפלסטינית. פער זה ניכר אותם ממפלגות השמאל ומציבור מצביעיהן, ובמקרים רבים בלם שיתוף פעולה פוליטי בין שתי האוכלוסיות.[מקור: בן-פורת (הספר) עמ' 41, 53 ועוד][מקור: המאמר של בן פורת ויריב פניג'ר מ-2014].

איך לשקר עם סטטיסטיקה (ולהשמיץ את החילונים העולים מברית המועצות לשעבר)

סרחון הצביעות מתחיל לנדוף ככל שמתקרבים ל"סוציו-אתניות" ול"פוסט-סובייטים". ואני חוזר לפסקה (הרביעית והאחרונה כרגע בפרק הקצר והתמציתי להפליא "אמונות ודעות"):

"החילונים אומנם ליברלים בממוצע יחסית ליתר החברה הישראלית, אך עמדות לא-ליברליות מובהקות (כמו עוינות לערבים) נפוצות בקרבם. הדבר נכון במיוחד למהגרים מברית-המועצות לשעבר, שעל אף היותם חילונים מאוד, הם גם ימניים מאוד, ומפגינים עמדות נוקשות וגזעניות כלפי מיעוטים ועמדות ניציות בשאלה הפלסטינית. פער זה ניכר אותם ממפלגות השמאל ומציבור מצביעיהן, ובמקרים רבים בלם שיתוף פעולה פוליטי בין שתי האוכלוסיות.".

כבר ראינו שהמשפט הראשון כאן מבוסס על "נתונים" כמותניים חסרי תוקף מדעי. תשמחו לדעת שמצבו הכמותני של המשפט השני יותר טוב: המאמר עם יריב פניג'ר מ-2014 (שנה לאחר שיצא ספרו של בן-פורת בעברית) פורסם בכתב-עת עם ביקורת עמיתים ואפילו אימפקט פקטור: https://www.researchgate.net/profile/Guy-Ben-porat/publication/236862182_Unpacking_Secularization_Structural_Changes_Individual_Choices_and_Ethnic_Paths/links/56e1883308ae23524090afc2/Unpacking-Secularization-Structural-Changes-Individual-Choices-and-Ethnic-Paths.pdf

ולכן אין פלא שיש בו פרק שיטות סביר למדי, שכולל אפילו את אחוז המשתתפים שלא השיבו, ורק את ניסוח השאלות עדיין אינני רואה.

חבל רק שבסקר הזה מתחילה התופעה היותר משמעותית אצל בן-פורת, לפחות לצורך הערך חילונים: יש לו שיטה לצרף יחד את החילונים והמסורתיים (מה שהוא קורא "לא-אורתודוקסים") לאותו ניתוח סטטיסטי, ואת הדתיים והחרדים להוציא מרוב הניתוח הזה. זה מן הסתם משפר סטטיסטיקות מסויימות, למשל יכולת הבחנה בהבדלים כתוצאה ממוצא אתני שונה, אבל מצד שני גם מטשטש את ההבדלים בין חילונים למסורתיים, ולכן המאמרים שלו פחות רלוונטיים לערך הנוכחי.

בייחוד: הטענות המנוסחות למעלה לגבי "מהגרים מברית המועצות לשעבר" אכן נכונות לגבי החילונים והמסורתיים ביניהם יחד, לפחות לפי תוצאות הסקר המדובר (סקר אחד לא-גדול). ואולם הן כנראה אינן נכונות (באופן מובהק סטטיסטית) לחילונים בלבד שביניהם. אם נדייק: בן-פורת ופניג'ר לא הראו במאמר שהן נכונות לחילונים בלבד, ואני מעריך שלו היה ביכולתם להראות זאת, הם היו עושים זאת. מאחר והסתבר להם שאינם יכולים, צרפו אל החילונים גם את המסורתיים, והראו זאת לגביהם ביחד. בנוסף, שיטת הצירוף הזו איננה אומרת דבר על ההבדל שבין החילונים והמסורתיים, ואף לא על ההבדל שבין כל אחד מהם לדתיים ולחרדים. כתוצאה מכל אלו, זהו ממצא (שוב, מסקר יחיד ולא-גדול) שיכול להתאים בערך על יוצאי ברית-המועצות לשעבר, אבל בערך חילונים הוא מטעה הרבה יותר מאשר עוזר. בייחוד משום שבמשפט הראשון למעלה נאמר בקול גדול "חילונים" אך לא "מסורתיים", ומכך יכול הקורא התמים להסיק רק שהמשפט השני נכון לגבי החילונים. אך מכיוון שממילא יש להוציא גם את המשפט הראשון, שכבר ראינו שאינו מבוסס על נתונים אמינים, מוטב לדעתי להוציא גם את השני.

הנקודה האחרת שנטענת פה לגבי עולי ברית המועצות לשעבר כולם (חילונים, מסורתיים, דתיים, חרדים) היא "שעל אף היותם חילונים מאוד, הם גם ימניים מאוד, ומפגינים עמדות נוקשות וגזעניות כלפי מיעוטים ועמדות ניציות בשאלה הפלסטינית". הטענה "חילונים מאוד" היא כמובן מטעה: הכוונה היא שאחוז החילונים אצלם אכן משמעותית יותר גדול, אך לא שכולם חילונים, ובוודאי לא שכולם "חילונים מאוד". ולכן גם כל שאר האיפיונים: ימניים מאוד, נוקשים, גזענים כלפי מיעוטם, ניציים בשאלה הפלסטינית, הם לכל היותר נכונים לכלל עולי ברית המועצות לשעבר ביחס לחילונים בארץ, אך אין כאן שום עדות שהם נכונים לעולים החילונים בלבד, בהשוואה לחילונים ילידי הארץ.

כמובן, זהו אותו כשל סטטיסטי שמשמש בערך גם להשמצת חילונים באופן כללי: לדוגמה הערך מודיע לנו שה"ישראלים" מאוד שונאים ערבים, או שבמדינת ישראל אין הפרדה בין דת למדינה. "אבל אנחנו הכי פחות שונאים ערבים מכל הישראלים" מעירים החילונים בצדק גמור, "ואנחנו דווקא מאוד בעד הפרדת דת ומדינה, שני הדברים האלו מוכחים סטטיסטית!" ועדיין איכשהו, כל פעם שאומרים (בצדק) שאין בישראל הפרדה בין דת ומדינה, דווקא החילונים מוקעים כאשמים העיקריים בכך. ובאותו אופן, כאשר העולים מברית המועצות לשעבר מתוייגים (שוב, בצדק מסויים) כימנים יותר, ניצים יותר, גזענים יותר, שונאי ערבים ומיעוטים... מי נתפס כאשם העיקרי בכך? העולים החילונים! אז שוב: אין ראייה כמותנית סטטיסטית שהעולים החילונים יותר ימניים, יותר ניצים, יותר גזענים או יותר שונאי ערבים ומיעוטים מילידי הארץ החילונים.

קצת פוליטיקה

אחרי שדיברתי לא מעט על כל מיני נושאים מדעיים מכובדים כמו כמותניות ומתודולוגיה, בואו נדבר קצת פוליטיקה. כי הגרסה הנוכחית, אפילו לאחר מיתון משמעותי של הבוררים (לא שלי, עקרונית יכולה להיות של אדמור, למה אני מפקפק בכך?) עדיין נשארה, במסווה "סוציולוגי" מכובד, אחד הערכים הפוליטיים מסוגו בויקי העברית. אולי בייחוד הביקורתיים ביותר פוליטית על נושאו.

נכון, לא פוליטי כמו הרפורמה המשפטית בישראל (2023) והמחאה נגד הרפורמה המשפטית שהם ערכים חדשותיים, ועדיין פוליטי וביקורתי לגבי נושאו הרבה יותר מכל ערך מקביל בויקי העברית. לדוגמה, חפשו איזושהי נימת ביקורת ביהדות חרדית נגיד בנושא לימודי ליבה או גיוס לצהל. או חפשו איזושהי נימת ביקורת בדתיים לאומיים, נגיד בנושא יגאל עמיר או המחתרת היהודית. לא תמצאו. גם לא מאיזה סוציולוג ישראלי מכובד בהוצאת אוקספורד. אני אגב (כחילוני טיפוסי) ממש לא נגד ביקורת על המגזר שלי, ולביקורת עצמית אפשר לומר בשקט שאני מכור. אבל הביקורת מבחוץ הייתה מרגישה קצת פחות צבועה אילו הייתה הומוגנית יותר על פני הקשת הפוליטית.

ספציפית לגבי הדיון ההוא, כבר שנים שאני לא עוקב אחריו (מדהים שהוא נמשך כל כך הרבה זמן). הצצתי שם במקרה, ולא התכוונתי להשתתף בדיון כי אין לי הפנאי או היכולת להתעמק בו ולתרום לגופם של דברים. אני ממש לא מתמצא בתחום. הרגשתי צורך להגיב בכל זאת רק כי ראיתי שכתבת שם דברים ברמת ה"מטא-דיון" שבעיניי היו מאוד חריגים. תראה, אני פעיל בוויקיפדיה כבר לא מעט שנים, ויש כמה עקרונות יסוד שתמיד היו בעיניי ברורים מאליהם. האמת שאני מתחיל לחשוב שאולי אני טועה (אני לא כותב זאת באירוניה או בהיתממות, אלא באמת מהרהר בכך). כפי שאני מבין זאת, העבודה האנציקלופדית היא לא עבודה מדעית או מחקרית כשלעצמה, אלא ספיח של המחקר שמסכם ומנגיש את מסקנותיו. קל וחומר כשמדובר באנציקלופדיה כללית שנכתבת על ידי ההמון. ברור שמותר ורצוי להפעיל שיקול דעת עריכתי, ולא כל דבר שמופיע במקור כלשהו חייב להיכלל בערך. אבל חייבים לנקוט זהירות וריסון עצמי. עלינו להישמר לא רק מהכנסת מחקר מקורי למרחב הערכים, אלא מעצם הפרקטיקה של מחקר מקורי: ניתוח ופרשנות של סקרים, סינתזה של נתונים גולמיים לכדי נרטיב, דירוג איכות של מקורות על פי קריטריונים זרים - כבר לפני שנתיים ויותר התרעתי בפניך על הבעייתיות שבניסיון להחיל את מדרג המקורות שגיבשת לגבי מדעי הרוח והחברה (אני מודה שביחס למדעי החברה התמונה פחות ברורה מבחינתי, ועדיין היומרה לפסול מאמרים שרלבנטיים ישירות לנושא הערך מזעזעת אותי) - וכדומה. לפי איך שהבנתי אתה למעשה מטיף בכיוון ההפוך. כך לפחות אני רואה זאת. ראובן מ. • שיחה 19:07, 15 באוגוסט 2024 (IDT)

   אני חושב שבעיקר מעניין אותי מה אתה מנסה להגיד על מדעי הרוח, כי זו אכן שאלה שגם מטרידה אותי, אבל אולי אני לא מכיר אותם מספיק מקרוב, ואני לא בטוח אם אנחנו מוטרדים מאותם דברים.
   לגבי ניתוח נתונים כמותניים, אני יודע שאני היום הרבה יותר בוטה, לעיתים קרובות בכוונה, גם במדע וגם בויקיפדיה, משהייתי לפני עשר או עשרים שנה. זה בחלקו תוצאה של המסע האישי שאני עשיתי במדע, אבל אפילו יותר תוצאה של מסע שעשה חלק לא קטן מהקהילה המדעית בעולם, בכל הנושא של שימוש בנתונים, שימוש בטכניקות סטטיסטיות, ומה זו תגלית מדעית.
   בתקופה שהתחלתי את הקריירה המדעית שלי, בסוף שנות ה-80, אני זוכר למשל שדיברו על מישהו כמו לינוס פאולינג: אולי המדען המכובד בעולם בתקופתו, ובנוסף אחד היותר מצפוניים, קיבל נובל אחד על המדע שלו ואז נובל נוסף לשלום. ובכל זאת, כשהוא עשה המון שטויות מתודולוגיות עם כל הסיפור שלו על ויטמין C, הרבה מדענים ואנשים הרגישו שהגדולה שלו כמדען פשוט לא נותנת לו זכות לכל מיני חטאים שלא היינו סובלים אצל מדען אלמוני או מתחיל.
   היום, לתחושתי לפחות, זו כבר נורמה במדעי החיים ובמדעים מדוייקים. כשמישהו מפר את הכללים האתיים והמתודולוגיים המאוד-ברורים, מוציאים לו כרטיס צהוב, ואם צריך אפילו אדום, ובכלל לא משנה כמה מכובד וכמה רציני הוא כמדען. הפוך אם כבר: המחוייבות שלו לכללים יותר גדולה.
   מן הסתם יש פה גם איזה סוג של עלבון אישי... דוגמה אקטואלית: בחודשים האחרונים אני עמל לפרסם מאמר מדעי מאוד יקר לליבי, המאמר האחרון בחייו שכתב המנחה שלי לדוקטורט (מה שחוקרים לפעמים קוראים "האבא האינטלקטואלי שלי") לפני שנפטר, ועושים לי צרות מפה ועד להודעה חדשה, על כל פסיק בהפקדת הנתונים (למרות שכל הנתונים האלו כבר פורסמו פעם ופעמיים ושלוש), על כל מילה וכל בדל ניסוח בהצהרה האתית, וברשות לאיורים, ועוד ועוד ועוד... ואז אני נתקל בויקיפדיה במקורות שלכאורה אמורים להיות כמותניים, אתיים, חברתיים, פוליטיים, ולספר לנו מה אנחנו (כלומר החילונים) חושבים באמת, ואיך לא מגיע לנו להחשב חילונים כי אנחנו צבועים ולא-מוסריים אפילו לפי קני-המידה של עצמנו. ואני מחפש את פרק השיטות ע"מ להבין איך אפשר בכלל להגיע לכל זה (מתי אתה יודע שהפסקת להיות סטודנט והתחלת להיות מדען? כשאתה מתחיל לקרוא מאמר חדש מפרק השיטות) אבל רגע... למה אני לא מוצא אותו? זה לא יכול להיות ש... אין בכלל פרק שיטות??? כאילו, עזוב הפקדת נתונים והצהרות אתיות וכל שאר טכניקות העינויים החדשות. איך אתה כותב משהו שאמור להיות כמותני, בלי להסביר איך עשית זאת?? ואולי בעיקר: איך הם הצליחו לקבל את הפריווילגיה לפרסם בלי שיטות בכלל, כאשר לי עוצרים את תהליך הפרסום על איזה פסיק שלא נמצא במקום הנכון...
   אני באמת חושב שניסיתי להיות הגון בעניין. מתישהו כשהתחיל תהליך הבוררות של חילונים באמת ניסיתי לשחק את המשחק של אדמור, והשקעתי שעות על שעות רק בלקרוא את הטקסטים הפילוסופיים-פוליטיים שנכתבו בנושא. ממש לא התלהבתי מזה, אבל אם באמת ככה עובדת הסוציולוגיה, אז אנחנו בתור וויקיפדים מחוייבים לה, נכון? זו הייתה טעות טקטית קריטית מבחינתי. היא גרמה לי לבזבז את כל זמן הבוררות, עד שלפני כמה חודשים פשוט התייאשתי, ובתכלס זנחתי את הבוררות ואת ויקיפדיה יחד (היו כמובן עוד כל מיני גורמים וסיבוכים בלתי-תלויים). אבל באיזשהו רגע חזרתי לעניין המתודולוגי, אולי רק לסגור איזו פינה, והבנתי שמבחינת סוציולוגים מסויימים הם פשוט כותבים ביקורת פילוסופית-פוליטית-מוסרית על חילונים. כל הנושא האמפירי-הכמותני-סטטיסטי לא באמת מעניין אותם. אז אם הסוציולוגיה הזו היא בעצם פילוסופיה, אני חושב שכך צריך לתאר אותה בערך. עם הנימוקים והטענות שלה, אבל להוסיף "גילוי נאות": זה נושא ביקורתי-פילוסופי, ואין לו בהכרח קשר כלשהו לנתונים שנמדדים במציאות. H. sapiens • שיחה 02:05, 16 באוגוסט 2024 (IDT)

   לא הייתי רוצה להעמיק בדיון על חילונים ועל סוציולוגיה בכלל, כי זאת באמת דיסציפלינה שאני לא מבין בה. אני כן רוצה להתייחס לנקודה עקרונית. אפתח בדעה ובהתרשמות אישית. דעתי היא שאתה מדען ואתה רואה הכל ושופט הכל דרך פריזמה של מדען, ואת כל מה שלא מתאים לפרדיגמה שלך אתה מכליל ופוטר בזלזול כ"פילוסופיה". זה נקרא סיינטיזם וזאת טעות חמורה, כמו לטעון שכל מה שלא מואר מתחת לפנס לא קיים או לא חשוב. לידע המדעי (במובן המצומצם של המילה) יש יתרונות ברורים אבל יש סוגים נוספים של ידע, סוגים ששונים ממנו מהותית. יש היבטים בקיום האנושי שלגביהם השיטה המדעית פשוט לא ישימה (או ישימה רק באופן מוגבל מאוד), לא בגלל מגבלה כלשהי אלא כמאפיין מהותי: מדובר בגופי ידע שנשענים על עקרונות יסוד שונים ומתודות שונות.
   ונניח שאני טועה לחלוטין בכל מה שאמרתי לעיל, ולמעשה אפשר למדוד ולכמת כל היבט של הידע האנושי ולזקק אותו במבחנות ובבקבוקים. בהקשר הוויקיפדי, דעתי האישית לא משנה, וגם דעתך לא. כשאנחנו כותבים על נושא מסוים תפקידנו לא לחקור את הנושא עצמו, אלא ללמוד את תמונת המחקר הקיימת ולנסות לשקף אותה בערך, לא לפי העדפותינו האישיות אלא לפי מה שמקובל בדיסציפלינה. ראובן מ. • שיחה 13:05, 16 באוגוסט 2024 (IDT)
  

מה שאתה אומר בפסקה האחרונה שלך, זה בערך מה שאני חשבתי בשנתיים האחרונות. בגלל זה ניסיתי לשחק את המשחק של מה שחשבתי שמקובל בדיסציפלינה, והתייאשתי בין השאר כי הבנתי שאדמור פשוט משחק בי כמו בעכבר במבוך, וממש נהנה לראות איך שאני מתרוצץ, רק כי הוא כבר הספיק לקרוא בתחום הזה פי 10 או 20 ממני והוא מוכן מראש לכל תגובה אפשרית שלי כמה צעדים קדימה.
ודווקא אחרי שהתייאשתי, ורק חזרתי להתעקש על כמה דברים פרוצדורליים, פתאום גיליתי שדווקא ההיבט של הניתוח הכמותי-סטטיסטי קיים ואפילו די מפותח בסוציולוגיה, ושכמה סוציולוגים מן החשובים ביותר (בינתיים בעולם, עוד לא מצאתי מישהו כזה בארץ) נכנסים עכשיו בכל הרצינות לניתוח של ביג דאטה וכו'. ושלא במפתיע הם מגלים שהפילוסופים הפוסט-חילונים (שלהם, עדיין לא שלנו) פשוט טעו בענק. ממש לא בכיוון אפילו. אני מעריך שהטרנד הזה יגיע די מהר גם אלינו לארץ. ייתכן מאוד שכבר הגיע ואנחנו עדיין לא מעודכנים. אז למה דיסציפלינה פילוסופית בסוציולוגיה כן, ודיסציפלנה סטטיסטית בסוציולוגיה לא?
אני ממש לא חושב שאני לוקה בסיינטיזם. להיפך: יש לי ביקורת עצומה על המדע, בדיוק בנושא הזה של ידע מתוך טיפול בנתונים. חלק לא קטן מהקריירה המדעית שלי הייתה להראות שהמדע עושה המון שגיאות בתחום הזה, וכתוצאה מכך יש בעיות עצומות. דברים הרבה יותר חמורים מאשר מה כתוב על חילונים באיזו אנציקלופדיה מקוונת באיזו שפה שבקושי מדברים בה כמה מיליוני אנשים. אני מדבר מן הסתם על אלפי ועשרות אלפי תגליות שגויות במדע, בנושאים ממש קריטיים כמו פיתוח תרופות. ואנחנו השקענו שנים על שנים של עבודה בשביל לשכנע את מדענים שיש להם בעייה קשה בנושא. לא בפילוסופיה, במדע. והבעייה אגב היא לא בגלל שיש מדענים מושחתים שמפתחים תרופות גרועות בשביל לעשות כסף (למרות שגם הדברים האלו קיימים), אלא שישנם כשלים בסיסיים בהבנה שלנו איך התהליך המדעי מתרחש. וע"מ למנוע את הכשלים האלו, חובה להיות מודעים לעניין ולעשות כמה דברים בסיסיים ביותר בטיפול בנתונים ובניתוח הסטטיסטי.

ואז אני מגיע לויקיפדיה, ונגרר איכשהו לקרבות על הערך חילונים, כמוך לא בגלל שאני מבין בזה משהו. אבל בניגוד לך אני חילוני, ויש לי לפחות אשליה שאני מכיר את עצמי. ואני שומע כל מיני דברים על חילונים שהאוזניים שלי נצלות... אז בלית ברירה אני נכנס לעניין ומנסה לגלות איך אותם סוציולוגים-פילוסופים הגיעו לרעיונות כל-כך מוזרים. ואני רואה בין השאר איך הם מטפלים במספרים ובשאלות דמוגרפיות ובסקרי דעות של חילונים. לפילוסופים האלו בעליל אין מושג ירוק על כל המהפכה שמתרחשת סביבם במדע בנושא של טיפול בנתונים. הם לא יבינו את הפתרון כי אין להם מושג שיש בעייה. הם כנראה רוצים להעניק לדיון הפילוסופי שלהם איזו לוויית חן מדעית-סטטיסטית, אז הם לוקחים מדו"ח גוטמן האחרון כמה מספרים ומשחקים בהם. מה הם חושבים על סטטיסטיקה אין לי מושג. אולי הם חושבים שאלו טקסים דתיים שהמדענים עורכים לאל הפוזיבטיביסטי? ושהם בעצמם, בגלל שהם פילוסופים, חסינים לטעויות כמותיות? אילו היו מנסים לעבור עם זה ביקורת עמיתים מדעית-כמותנית-סטטיסטית, היו זורקים אותם מכל המדרגות... אבל הם כנראה עברו ביקורת עמיתים של פילוסופים אחרים, אם בכלל. ועכשיו אנחנו מכניסים את זה לויקיפדיה כי זה "סוציולוגי" ואפילו "כמותני".

הערות שוליים

ועכשיו לעידכון זריז מהסקר הכי כמותי, הכי גדול והכי אמין: המציאות. ממשלת ישראל השלושים ושש הסתמכה על הקואליציה הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל שכללה מפלגה ערבית. ולא סתם מפלגה ערבית, אפילו ערבית-איסלמית. מכיוון היהודים היו חברים בממשלה הזו בעיקר חילונים (אבל גם ראש הממשלה חובש הכיפה הראשון, לאיזון). והפלא ופלא, גם מפלגת המהגרים מברית המועצות לשעבר! אז מה זה? כלום? סתם מציאות כזה... אז אני לא אומר להתעלם מהמקורות שיש כרגע, למרות שכבר ראינו שהם לא כמותניים, כי מקורות כמותניים בנקודה הזו היו אומרים את אותו דבר: ליברמן באמת לא הלך עם החילונים/מרכז/שמאל/ערבים/מוסלמים במשך הרבה מאוד שנים. רק שאז פתאום, הוא כן הלך איתם. וזה לא שעכשיו הוא פתאום רץ לחזור הביתה לחרדים/דתיים/ימין. אז לפחות תודה גם בזה, כי אחרת אה נראה, איך נגיד את זה? שבוי בקונצספציה?

מצע

חוק נישואים אזרחיים – יש עתיד מחויבת לחוקק חוק נישואים אזרחיים שיאפשר לכל שני בני אדם למסד את הזוגיות שלהם. המונופול האורתודוקסי על נישואים בישראל פוגע פגיעה קשה בזכויות היסוד של חלקים נרחבים בציבור שאינם יכולים למסד חיי משפחה במסגרת אזרחית מוכרת או של אוכלוסיות שאינן יכולות להינשא כלל. מצוקה זו הובילה לפיתוח מסלולים עוקפים לנישואים הדתיים כבחירה בסטטוס ה"ידועים בציבור" או נישואים בחו"ל. מסלולים אלו כוללים פתרונות נקודתיים וחלקיים בלבד ואינם מבטיחים ודאות משפטית ויציבות למערכת היחסים בין בני הזוג. נוסף על כך, הזוגות שאינם יכולים או מעוניינים למסד את חיי משפחתם באופן דתי נאלצים לשאת בהוצאות כלכליות כבדות הכרוכות בנישואים מחוץ למדינה. הם גם מאבדים את החוויה היסודית של מיסוד הזוגיות שלהם במדינה שבה הם חיים, בשפתם, בתרבותם ובלוויית משפחתם וחבריהם. החוק שנקדם יאפשר לכל אדם חופש בחירה בין מסלול אזרחי-חילוני למסלול דתי לקיום מסגרת זוגית-משפחתית אזרחית ויביא לשוויון זכויות מלא בין זוגות שנישאו בנישואים דתיים לאלו שנישאו אזרחית. בכנסת האחרונה קידם חה"כ יוראי להב-הרצנו הכרה של רשות האוכלוסין גם בנישואים אשר בוצעו מרחוק דרך "זום" בתקופת הקורונה, עניין שקיבל תוקף באמצעות החלטה של בית המשפט לעניינים מנהליים.

יש עתיד הובילה לחקיקת חוק השוויון בנטל, חוק המעניק פתרון לסוגיה החברתית המשמעותית והמפלגת ביותר בציבוריות הישראלית שהפילה ממשלות ופירקה קואליציות. אחרי 65 שנה התחלנו לסגור את הפצע הכי מדמם של החברה הישראלית. חוק שהביא לגיוס של מאות רבות של חרדים לצה"ל ושחרר עשרות אלפים צעירים שהיו כלואים בישיבות לשוק העבודה. חוק השוויון בנטל מסדיר את חובת הגיוס לחילונים ולחרדים כאחד, על החובות ועל הזכויות הנגזרות ממנה. החוק מטיל חובת התייצבות כללית ומכיל סנקציות פליליות על המשתמטים משירות ועל אי עמידה ביעדי הגיוס בשנה הקובעת. בחוק נקבעו יעדי גיוס ברורים לשירות צבאי ואזרחי של הציבור החרדי העולים משנה לשנה. לא עוד חוק טל או מתווים זמניים ופרטניים כאלו ואחרים, אלא חוק אחד לכולם.

אוכלוסיית היוצאים בשאלה במגזר החרדי מהווה היום כ-15% מהאוכלוסייה. נוסף על כך, יש הערכות, ולפיהן כ-15% נוספים הם חילונים "בארון", אשר אינם מגדירים עצמם יוצאים בשאלה מסיבות תרבותיות. יש עתיד תפעל לספק מענה לאוכלוסייה זו, אשר פעמים רבות חווה ניכור מסביבתה הקרובה עם היציאה בשאלה. היום יש מענים מסוימים לקהילת היוצאים בשאלה הדומים למענים אשר מקבלים חרדים הבוחרים להשתלב במסגרות האוכלוסייה הכללית. יש עתיד תפעל להרחיב תמיכות אלו ולוודא כי זכויות הקהילה מונגשות לה.

יש עתיד תוביל שיח יהודי ודמוקרטי שאינו מתנכר לאף לא אחד מערכי היסוד שלנו. לא שיח של שנאה, לא שיח המלבה קיטוב והקצנה, אלא שיח מכיל המבקש להביא את הסוגיות הסבוכות לידי הכרעה מחודשת ברוח אמנת גביזון-מדן ואמנות נוספות אשר ביקשו לחתור להסכמות בין דתיים, למסורתיים ולחילונים על הצביון היהודי של המדינה.

תחבורה ציבורית בשבת – נפעל כדי לאפשר תחבורה ציבורית בשבת באזורים חילוניים. תחבורה ציבורית תופעל בשבת לפי הצרכים ובהתאמה של צירי התנועה ותדירותה לנסיבות. תישקל הפעלת התחבורה הציבורית בשבת בידי זכיינים מיוחדים ובאמצעות כלי רכב קטנים (כגון מיניבוסים). אישור להפעלת תחבורה ציבורית בשבת יינתן רק על ידי הרשויות המקומיות, מתוך אמונה שהרשות מכירה את הצרכים המדויקים של התושבים בשטחה ואת אורחות חייהם.

יש עתיד תמשיך בהפניית תקציבים ובהפחתת מיסים למעמד הביניים ולאוכלוסיות חלשות אשר יביאו לצמצום הפערים החברתיים, לחיזוק המשק, לצמיחה באמצעות מדיניות תמריצים לעידוד יציאה לעבודה ולהגדלת שיעור ההשתתפות בעבודה בקרב גברים חרדים ונשים ערביות. כמו כן נפעל להרחבת השירותים החברתיים הניתנים על ידי המדינה לחינוך, בריאות ורווחה, וכן להגדלת ההכנסה הפנויה למשפחות במעמד הביניים והנמוך המאפשרת קיום בכבוד, לצד הגדלת הצמיחה.

התוכנית הממשלתית למאבק באלימות במשפחה הוקמה מתוקף החלטת ממשלה בשנת 2016 ופועלת בהובלת משרד הרווחה והביטחון החברתי בשיתוף של 12 משרדי ממשלה. במסגרת התוכנית פועלת ועדת היגוי ארצית, ולה מספר תת ועדות בין משרדיות אשר מונו לצורך קידום נושאים ספציפיים, כגון חקיקה, דיגיטציה, העברת מידע, חברה ערבית, מגזר חרדי, מקלטים ומחקר. שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן הביא להגדלה פי 3 של המסגרת התקציבית העומדת לרשות התוכנית לסך של 155 מיליון שקלים בשנת 2022. כתוצאה מהגדלת המשאבים פותחו במהלך השנה האחרונה מגוון מענים חדשים לטובת צמצום התופעה, למשל הקמת מרכזי אלומה, דירות להרחקת גברים אלימים וקידום נושא הפיקוח האלקטרוני. יש עתיד מחויבת לעמוד לצד נפגעות ונפגעי אלימות במשפחה ולהביא לצמצומה הדרמטי של התופעה.

משרד הרווחה, בהובלת השר מאיר כהן, הגדיל משמעותית את כמות העובדים הסוציאליים המסייעים ללהט"בים – גם בפריפריה החברתית והגיאוגרפית וגם בחברה הדתית, החרדית והערבית

יש עתיד שואפת לקיומה של חברה ישראלית אחת, מאוחדת, על כל מרכיביה ורבדיה השונים, שכולם בה ערבים זה לזה. אנו מאמינים בחובתנו לעשות תיקון בשסע הקורע את החברה, ליצור חיבור אמת: תרבותי, קהילתי, כלכלי ולאומי, בין הציבור החרדי לכלל הציבור בישראל וללמוד לחיות יחד מתוך הבנה, שיתוף, וגיבוש ערכים משותפים. +43

קנז והקנזי

• השמות "קנז" ו"קנזי" במקרא קושרו אף הם עם ההשערה המדיינית-קינית:
  • קנז משושלת עשו אבי אדום הוא בנו של אליפז אלוף תימן, ואחיינו של רעואל. אך קנז אחר במקרא הוא אביו של עתניאל בן קנז, שופט משבט יהודה הנזכר בספר שופטים כאחיו הצעיר (בן אותה אם אך לא אותו אב) של נשיא יהודה כלב בן יפונה.
  • כלב בן יפונה מכונה מספר פעמים במקרא "הקנזי", אף שקנז לא היה אביו אלא אבי אחיו עתניאל. אך "הקנזי" הוא גם עם מעמי כנען הנזכר בצמוד לקיני בסיפור ברית בין הבתרים.

חוקר המקרא האירי ג'וזף בלנקינסופ (Joseph Blenkinsopp) הציע שאין זה מקרה, אלא רמז שחלק משבט יהודה מוצאו בעמים פרוטו-ערביים מן הנגב, ובינהם הקיני, הקנזי והירחמאלי (שאף הוא נזכר מספר פעמים בסמוך לעם הקיני). בספר שמואל א, כאשר דוד, אף הוא משבט יהודה, עם שש-מאות אנשיו משרתים את אכיש מלך גת, הם פושטים על "הגשורי והגרזי [והגזרי] והעמלקי כי הנה ישבות הארץ אשר מעולם בואך שורה ועד ארץ מצרים", הורגים את האנשים ומביאים את השלל אל אכיש, אך דוד מרמה את אכיש ואומר לו שהם פשטו "על נגב יהודה ועל נגב הירחמאלי ואל נגב הקיני" .