משתמש:Orinattiv/טיוטה
.jpg) | |
| כריכת המהדורה הראשונה בצרפתית | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ז'ורז' בטאיי |
| שפת המקור | צרפתית |
| סוגה | ספרות ארוטית |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1928 (צרפתית) 1997 (הוצאת בבל, עברית) |
| הוצאה בעברית | |
| תרגום | מור קדישזון |
| מספר עמודים | 116 עמודים |
סיפור העין (צרפתית: L'histoire de l'œil) היא נובלה שנכתבה בשנת 1928 על ידי הפילוסוף הצרפתי ז'ורז' בטאיי תחת השם הבדוי 'לורד אוש' (Lord Auch). בספר מתוארות חוויותיהם המיניות המוזרות של שני אוהבים, נער ונערה, שהולכים ושוקעים בסטיותיהם. הספר נכתב בגוף ראשון, מנקודת מבטו של הנער, אם כי מתמקד בעיקר בנערה ואיך שהיא נתפסת בעיניו. ב-1940 מהדורה של סיפור העין יצאה לאור עם איוריו של האמן הגרמני האנס בלמר. ב-1 בינואר 2024 נכנס סיפור העין לרשות הציבור.[1]
עלילה
עריכהבחור צעיר חסר-שם שחשש כל חייו ממיניותו, פוגש בדודנית רחוקה שלו; נערה בשם סימון. מתחילה ביניהם מערכת יחסים מינית מוזרה, לאחר שסימון נענית לאתגרו לשבת עירומה בתוך צלוחית חלב. הם ממשיכים להגשים את הפנטזיות שלהם יחד, אך אף פעם לא מדברים אחד עם השנייה על מעשיהם. פעם אחת הם משלבים חברה ביישנית שלהם בשם מרסל, שפגשה בהם במקרה באמצע מעשה; באחרת הם מראים את נטייתם לאקסהיביציוניזם, בכך שהם מנהלים יחסים בטווח ראייתה של אימה של סימון. בשלב זה מפתחת סימון פטיש לביצים רכות, איתם היא משחקת ומחדירה אליה, פטיש שילך ויחמיר כשדברים שונים יתפסו את מקום הביצה. הזוג פיתח אובססיה משותפת למרסל התמה והביישנית, ומשכנע אותה לבוא למסיבה בביתם יחד עם עוד כמה בני גילם. שיכורים, הם הופכים את המסיבה לאורגיה סאדו-מזוכיסטית פרועה ומלוכלכת שמעבירה את מרסל התמוטטות עצבים, ולבסוף גורמת לאשפוזה בבית חולים פסיכיאטרי.
בני הזוג שהגיעו למסקנה כי לא יוכלו לשכב מבלי שמרסל תהיה שם, נוסעים באישון לילה לבית החולים בו היא מאושפזת. הם מגיעים למקום ומזהים את מרסל מבעד לחלון. בטירופם הרגעי הם פורצים לבית החולים, מאבדים את בגדיהם ומשכנעים את עצמם כי מרסל המסכנה כלואה שם בניגוד לרצונה. הם נוסעים חזרה לביתם עירומים ברגשות סוערים ובקהות חושים. לאחר מכן חלתה סימון לתקופה בה הייתה מאושפזת, ובמהלכה המשיכו בני הזוג בדמיונותיהם ובכמיהתם למרסל. בו בזמן העמיקה סימון בפטיש שלה לביצים, אותם הייתה שוברת על האסלה ובוהה בהם שעות ארוכות, ולעתים משתינה עליהם.
כשסימון מחלימה, השניים יוצאים שוב באישון לילה כדי לשחרר את מרסל מבית החולים. מרסל שלא מבינה לחלוטין מי הם או היכן היא, נענית. כשהם מגיעים לדירה שם הייתה האורגיה שהוציאה אותה מדעתה, מרסל תופסת לראשונה מי הם ומתחילה לצרוח. הגיבור יוצא מהמקום וחוזר כעבור כמה שעות כדי לגלות שמרסל תלתה את עצמה. הגיבור מנהל לראשונה יחסים מלאים עם סימון הבתולה לצד גופת מרסל, ומתאר בזכרונותיו כמה מכאיב ולא מובן היה המצב.
כדי לברוח מההשלכות המשפטיות של התאבדות מרסל, בורח הזוג לספרד. שם הוא פוגש באריסטוקרט אנגלי מושחת בשם סר אדמונד (Sir Edmund), שמתעניין במעשיהם ונותן להם מחסה. סר אדמונד מספר לסימון על מנהג אריסטוקרטי לאכול אשכים של שור שזה עתה נהרג תוך צפייה במלחמת שוורים. בזמן שצפו בלוחם השוורים המפורסם אל גרנרו (El Granero), דורשת סימון את אשכיו של אחד השוורים. סימון מחדירה את האשכים אליה בזמן שלוחם השוורים משופד מקרן שור שנכנסה לעינו הימנית, ומגיעה לאורגזמה בזמן שמת.
השלושה מבקרים בבזיליקה קתולית, היכן שסימון מפתה כומר צעיר ויפה תואר על ידי שהיא מאוננת בזמן שהיא מתוודה בתא הוידוי. מתוך התלהבות של חילול הקודש עורך סר אדמונד פרודיה על טקס האוכריסטה הנוצרי, תוך שימוש בזרע ובשתן של הכומר כלחם ויין. סימון חונקת את הכומר ברגע השיא של הטקס, והורגת אותו. סימון מוציאה לכומר את עינו הימנית ומחדירה אותה אליה, זמן שהיא ממשיכה עם היחסים עם המספר. כדי להתחמק מחקירת הרצח, בורחים השלושה לאנדלוסיה שם הם קונים יאכטה כדי להמשיך בהרפתקאותיהם המגונות על אדמת אפריקה.
באחרית דבר חושף בטאיי שהדמות של מרסל קיבלה השראה חלקית מאמו, שסבלה מהפרעה דו קוטבית. כמו כן הוא כותב שהיחסים בין המספר לאביו עוצבו לפי היחסים הלא טובים בינו לבין אביו. במהדורה האנגלית מספקים רולאן בארת וסוזן סונטג ביקורת על אירועי הספר.
בארת: מטאפורות של העין
עריכהרולאן בארת הוציא לאור את המהדורה הראשונה בצרפתית של המסה שלו "מטאפורות של העין" מעט אחרי מותו של בטאיי ב-1962. הניתוח של בארת מתמקד בעיקר בחשיבותו של מטאפורת העין במהלך אירועי הספר, ושם לב שהמטאפורה מוצגת במהלכו על ידי שימוש בביצים, אשכי שור, השמש ושאר אובייקטים בעלי צורה אליפטית. בנוסף לכך הוא מוצא סדרה משנית של מטאפורות של נוזלים בטקסט המועברות על ידי דמעות, חלב, חלבון ביצה, שתן, דם וזרע.
נוסף על כך, טוען בארת כי אין "סיפור העין" סיפור פורנוגרפי, שכן המבנה שיוצרות סדרות המטאפורות, הוא מבנה תומך קוהרנטי להתפתחות הסיפור.
בתרבות
עריכה- להקת הפאנק רוק הדנית "אייסאייג'" התייחסה לספר בשירה "אקסטזי", והזמר שלה ציין את "סיפור העין" כהשראה בכתיבת האלבום "Your'e Nothing".[2][3]
- בסרט "סוף השבוע", הדמות הראשית מספרת על אורגיה שהייתה בה. הרבה מהמאורעות שהיא מתארת נלקחו משני הפרקים הראשונים של "סיפור העין".[4]
- להקת האינדי פופ "אוף מונטראל" (of Montreal), מאזכרת את הספר בשירה "העבר הוא חיה גרוטסקית".[5]
- בסרטו של ריצ'רד לינקייטר "לפני הזריחה" נראית הדמות של "סלין" קוראת בספר כשהיא פוגשת לראשונה את "ג'סי".[6]
- זמרת הפופ הניסיוני ביורק, אמרה פעם שסיפור העין הוא הספר האהוב עליה, ולכבוד שירה "ונוס כבן" (Venus as a boy) ביימה הבמאית סופי מולר קליפ לשיר בהשראת הספר. בקליפ נראית הזמרת מבשלת ביצים.
עיבודים
עריכה- הסרט האיטלקי/בלגי "סימונה" (Simona) משנת 1974 הינו אדפטציה אוונגרדית ל"סיפור העין", שכתב וביים הבמאי הבלגי פטריק לונגשאמפ (Patrick Longchamps).
- "סיפור העין של ז'ורז' בטאיי" היא אדפטציה ניסיונית לספר משנת 2004.
הערות שוליים
עריכה- ^ [1]
- ^ Pelly, Jenn (10 January 2013). "Iceage". Pitchfork Retrieved 14 March 2019.
- ^ Iceage - Ecstasy Lyrics". SongMeanings. Retrieved 14 March 2019".
- ^ Fairfax, Daniel (17 March 2017). "Weekend (Jean-Luc Godard)" Senses of Cinema. Retrieved 8 March 2019.
- ^ "of Montreal - The Past is a Grotesque Animal Lyrics". Genius. Retrieved 10 July 2022.
- ^ Lee, Kyung Eun. "Coming back to love: The 'Before Sunrise' Trilogy". The Prospect. Retrieved 16 June 2023.