נאום הקלון
נאום הקלון הוא נאום שנשא הנשיא ה-32 של ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט, בישיבה של הקונגרס של ארצות הברית ב-8 בדצמבר 1941, יום אחרי המתקפה על פרל הארבור והכרזת המלחמה של האימפריה היפנית על ארצות הברית והאימפריה הבריטית. הנאום זכור בשל השורה הראשונה שלו: "אתמול, 7 בדצמבר 1941 - יום אשר ייזכר לדיראון עולם...".
נוסחו של נאום הקלון, שהשתמש בעיקרון הקיירוס (אנ'), נועד לחזק את טענת ארצות הברית כי היא קורבן של התגרות ותוקפנות יפנית שפנתה לפטריוטיות ולא לאידיאליזם. לדברי הסופרת סנדרה זילברשטיין, נאום הקלון היה נאום עוצמתי וחשוב מבחינה רטורית באומרה: "[איך] באמצעות מוסכמות רטוריות, הנשיאים מקבלים סמכויות יוצאות דופן בתפקידם כמפקד העליון, מצמצמים התנגדויות, אויביהם מושמצים, ונאבדים חיים בהגנה אחת על אומה ששוב מתאחדת תחת האל."
לנאום הייתה תגובה חיובית מיידית. נאום הקלון הוא אחד מהנאומים המפורסמים ביותר בפוליטיקה האמריקאית. נאום הקלון, אשר שודר בשידור חי ברדיו, בשיאו הגיע למספר המאזינים הגדול ביותר בתולדות הרדיו האמריקאי (למעלה מ-81%). זמן קצר לאחר הנאום אישר הקונגרס כמעט פה אחד הכרזת מלחמה נגד האימפריה היפנית. מאוחר יותר, הבית הלבן קיבל מספר מברקים המשבחים את עמדתו של רוזוולט. מאז שימש הנאום בסרטים שונים. תיאורו של ה-7 בדצמבר 1941 כ-"יום אשר ייזכר לדיראון עולם" הושווה ל-22 בנובמבר 1963 (יום רצח קנדי), ל-11 בספטמבר 2001 (פיגועי 11 בספטמבר), ול-6 בינואר 2021 (יום ההסתערות על הקפיטול).
שעה לאחר הנאום, אישר הקונגרס את הכרזת המלחמה של ארצות הברית נגד האימפריה היפנית.
