רצח ג'ון קנדי

רצח ג'ון קנדי
	הנשיא קנדי והגברת הראשונה, ג'קלין, לצד מושל טקסס ג'ון קונלי ואשתו, נוסעים בלימוזינה הנשיאותית מסוג לינקולן SS–100–X רגעים ספורים לפני ההתנקשות
תאריך	22 בנובמבר 1963
מקום	דילי פאלזה, דאלאס, טקסס, ארצות הברית
מטרה	ג'ון קנדי
קואורדינטות	32°46′45″N 96°48′31″W / 32.779277777778°N 96.8085°W
סוג	ירי ברובה צלפים
נשק	רובה, מנליקר קרקנו ארוך
הרוגים	ג'ון קנדי ; ג'יי. די. טיפיט
פצועים	ג'ון קונלי ; ג'יימס טאג
מבצע	לי הארווי אוסוואלד
מספר מפגעים	1

ערך זה עוסק ברצח נשיא ארצות הברית, ג'ון פ' קנדי. אם התכוונתם לרצח אחיו, רוברט קנדי, ראו רצח רוברט קנדי.

רצח נשיא ארצות הברית, ג'ון פ' קנדי, אירע בדאלאס שבטקסס, ב-22 בנובמבר 1963.^[1] הרצח אירע במהלך נסיעתו של הנשיא קנדי במכונית פתוחה ברחובות דאלאס לאחר ביקור בעיר פורט וורת', בדרכו לפגישה במרכז המסחרי של דאלאס. במכונית נסעו גם ג'ון קונלי, מושל טקסס, שנפגע אף הוא בהתנקשות, והגברת הראשונה, ג'קלין קנדי.

ארבע חקירות ממשלתיות ואחת מוניציפלית קבעו כי הרצח בוצע על ידי לי הארווי אוסוואלד. לאחר הרצח עלו תאוריות קשר שונות באשר לזהות המתנקש או המתנקשים. הרצח מהווה אירוע מכונן בתודעה ובתרבות האמריקנית, ועד היום נחשב בידי רבים לנושא בלתי פתור, שיוצרים וחוקרים שבים ודשים בו שוב ושוב.

העובדות

הרקע לרצח – מסעו של קנדי בדרום

נשיא ארצות הברית, ג'ון פ' קנדי, נבחר בבחירות שנערכו בחודש נובמבר 1960, ולאחר תקופת כהונה סוערת, החליט לרוץ שוב לתפקיד, בבחירות שעתידות היו להיערך בנובמבר 1964.

כשנה לפני הבחירות החל הנשיא להתארגן לקראתן. ניצחונו על ריצ'רד ניקסון בבחירות בשנת 1960 היה דחוק. קנדי סימן את מדינות דרום ארצות הברית כנקודת החולשה שלו. קנדי היה ליברל, צפוני, עירוני והנשיא הקתולי הראשון. הדרום היה בדרך כלל שמרני, כפרי ופרוטסטנטי. בבחירות הקודמות בחר קנדי בלינדון ג'ונסון הטקסני כסגנו על מנת לחזק את מעמדו. בינתיים נקלע ג'ונסון למאבק פוליטי בתוך טקסס, כאשר במפלגה הדמוקרטית בטקסס נוצרו שני מחנות. האחד, מחנה שמרני יותר של ג'ונסון ושל מושל טקסס ג'ון קונלי, ואילו השני, הליברלי יותר, בראשות הסנטור מטקסס ראלף יארבורו, וציר בית הנבחרים, הנרי גונזלס. מסע מתוקשר בטקסס היה בו כדי לפתור שתי בעיות - קנדי יוכל לרכוש אהדה במדינות הדרום, ובה בעת לאחד את שתי הסיעות, ולמנוע סכסוכים במחנהו.

מסעו בטקסס, אליו הביא את רעייתו ג'קי, נפתח בביקור בעיר פורט וורת' ב-21 בנובמבר 1963, וב-22 בנובמבר הגיע קנדי לנמל התעופה דאלאס לאב בדאלאס.^[2] על פי התוכנית אמור היה הנשיא לשאת נאום לנכבדי העיר במרכז הסחר של דאלאס. לשם כך יצא בשיירת מכוניות, שחלפה ברחובות העיר. הנשיא, אשתו, המושל קונלי ואשתו נלי נסעו במכונית הנשיאותית, שהייתה השנייה בשיירה, והייתה לימוזינה מסוג לינקולן קונטיננטל עם גג פתוח. המכסה הפלסטי השקוף וחסין כדורים הוסר ממנה בשל מזג האוויר הנאה. במכונית השלישית, מסוג קדילק, נסעו סגן הנשיא לינדון ג'ונסון ורעייתו, וכן הסנטור יארבורו ואנשי השירות החשאי. השיירה כללה מספר נוסף של מכוניות ובהן אנשי השירות החשאי ומשטרת דאלאס, והייתה מלווה במשמר אופנועים של משטרת דאלאס.

השיירה יצאה משדה התעופה לכיוון רחובות העיר התחתית, שהיא הרובע המסחרי של דאלאס. בצדי הרחובות עמד קהל צופים גדול והריע לנשיא, שנופף בידו להמונים. רבים מהם הביאו עמם מצלמות ומסרטות.

תרשים מוער של דילי פלאזה. מסלול הלימוזינה מסומן באדום. שימו לב לפניה החדה בת 60 מעלות מרח' יוסטון לרח' אלם

קנדי ישב בלימוזינה במושב הימני האחורי, כשאשתו לשמאלו, והמושל קונלי לפניו.^[3] במרכז העיר התחתית האטה השיירה את מהירותה בפיתולי הדרך. השיירה נכנסה לרח' אלם (Elm Street) הגובל בדילי פלאזה (Dealey Plaza), כיכר מעוצבת, שמימינה בניין משרדים בן 7 קומות, ששימש כמחסן ספרי הלימוד של עיריית דאלאס, ממנו חולקו ספרי הלימוד לבתי הספר בעיר, ובינה לבין הכביש של רח' אלם גדר מעץ, וגבעת דשא (Grassy Knoll).

המכונית פנתה מרח' יוסטון לרח' אלם, פניה חדה של כ-60 מעלות, במהלכה נאלצה להאט את מהירותה כמעט עד לעצירה מוחלטת. כשחלפה המכונית על פני מחסן הספרים, בדרכה לתוך רחוב אלם, פנתה נלי קונלי אל הנשיא, והעירה לו, "אדוני הנשיא, אינך יכול לומר שדאלאס אינה אוהבת אותך". "זה ברור" (That's Obvious) השיב הנשיא. היו אלו מילותיו האחרונות.

פעולותיו של אוסוואלד

לי הארווי אוסוואלד האדם שלדעת רבים הוא המתנקש בחיי קנדי, עבד מזה כמה ימים במחסן הספרים של עיריית דאלאס.

הרובה ששימש לרצח הנשיא קנדי (על פי דו"ח ועדת וורן)

על פי דו"ח ועדת וורן, בילה אוסוואלד את הלילה בבית ידידים, משפחת פיין, אצלם גר עם משפחתו (אשתו ושני ילדיו), לאחר שבחודשים האחרונים גר בכתובות שונות בדאלאס וניו אורלינס. בבוקר 22 בנובמבר התעורר אוסוואלד מוקדם, לקח את רובהו מן המקום בו הסתיר אותו בחנייה של משפחת פיין, עטף אותו בשקית חומה והגיע למקום עבודתו, כשהוא נעזר בידיד בשם פרייזר, שהיה מסיע אותו לעבודה. פרייזר, ואחותו לילי מיי רנדל, שמו לב לכך שאוסוואלד נושא חפץ כבד וארוך המונח בשקית חומה. לשאלתם הסביר להם אוסוואלד כי בשקית נמצאים מוטות לווילונות.

אוסוואלד עלה אל הקומה השישית של מחסן הספרים. בצדה הדרומי של הקומה היו חלונות גדולים שפנו אל רח' אלם ודילי פלאזה, המקומות בהם הייתה אמורה השיירה הנשיאותית לעבור. הוא נצפה בקומה השישית על ידי מספר עובדים, בהם פועלים אשר הניחו בקומה רצפה מעץ. בשעת הפסקת הצהריים נשאר אוסוואלד לבדו בקומה. רבים ניסו להוכיח כי בעת הרצח היה אוסוואלד במקום אחר, הוא עצמו טען כי בעת הרצח היה עם עובד אחר בשם "ג'וניור" ג'רמן ושתה קוקה-קולה ממכונה שהוצבה בקומה הראשונה של הבניין. ג'רמן מכחיש עדות זו, ולעדותם של עדים נוספים אשר ראו אותו במקומות שונים בבניין, כמו גם לעדות עובדת, אשר טוענת כי שהתה בקומה השישית בסמוך לרצח, והקומה הייתה ריקה, לא נמצא סיוע ראייתי. מספר עדים ששהו למטה, ראו אדם בחלון הקומה השישית.

בשעה 12:30 עברה השיירה הנשיאותית בסמוך לבניין. על פי הגרסה הרשמית של ועדת וורן, ירה אוסוואלד שלוש יריות לעבר השיירה. היריה הראשונה כפי הנראה החטיאה את מטרתה. היריה השנייה מכונה "כדור הקסם". לטענת דו"ח ועדת וורן הצליח אוסוואלד בירי כדור אחד לפגוע בקנדי בגבו. הכדור חדר דרך גופו של קנדי ויצא דרך צווארו, ומשם פגע בגבו של מושל טקסס ג'ון קונלי, שישב לפני קנדי במושב הקדמי של הלימוזינה, יצא מצידו הקדמי של קונלי, וננעץ בזרועו. כדור זה נמצא לאחר מכן על אלונקה בבית החולים כשהוא שלם, כמעט כאילו לא נורה. היריה השלישית פגעה בראשו של קנדי, ולמעשה הרגה אותו.

על פי תומכי תאוריות הקשר, נורו יריות נוספות, ממקומות שונים. חלק ניכר מהחוקרים הסבורים כי קנדי נפל קורבן לקשר, ממקמים את היריות בגבעת דשא (Grassy Knoll) שהייתה בעת הרצח מלפנים ללימוזינה הנשיאותית ומימינה.

דילי פלאזה ובית החולים פארקלנד ממוריאל

היריות עוררו מהומה בדילי פלאזה, אשר הייתה מלאה באנשים שעמדו לצידי הדרכים ורצו לצפות בשיירה הנשיאותית. רבים רצו לכיוונה של גבעת הדשא ממנה סברו כי שמעו יריות. רבים נמלטו בבהלה.

הלימוזינה הנשיאותית מיהרה, מבלי לעצור, לבית החולים פארקלנד ממוריאל הסמוך, שם נקבע מותו של הנשיא, 30 דקות לאחר שנורה.

ההימלטות ורצח השוטר ג'יי. די. טיפיט

על פי גרסת דו"ח ועדת וורן, נמלט אוסוואלד מיד ממקום האירוע דרך חדר מדרגות אחורי, כשהוא מסתיר את הרובה מאחורי קופסאות שהיו במקום. בדרכו למטה נפגש בשוטר מריון בייקר, אשר הניח כי היריות באו ממקום כלשהו בקומות הגבוהות של מחסן הספרים, ורץ כדי למצוא את הרוצח. יחד עם בייקר היה מנהל מחסן הספרים, רוי טרודי, אשר זיהה את אוסוואלד כעובד מחסן הספרים ואישר לו להמשיך בדרכו. אוסוואלד קנה קולה בקפיטריה שבקומה השנייה ויצא מהבניין.

הוא עלה על אוטובוס בדרכו הביתה, אך האוטובוס לא יכול היה להמשיך בדרכו בשל המחסומים שהציבה המשטרה עקב הרצח. אוסוואלד עלה על מונית לעבר האכסניה שבה גר עם שובו לדאלאס, והלך לשם על מנת להוציא משם את מעילו ואקדחו שנותרו שם. לא ידוע לאן התכוון להגיע משם, אך יש המשערים כי מטרתו הייתה לעלות על אוטובוס הנוסע למקסיקו.

השוטר ג'פרסון דייוויס טיפיט קיבל תיאור כללי של הרוצח שפורסם ברדיו המשטרתי, ונבע מתיאורים של עדי ראייה שראו את אוסוואלד בחלון הקומה השישית. טיפיט חשד באוסוואלד וביקש לעצור אותו, כשהוא מסמן לו מחלון הניידת בה נהג. אוסוואלד ירה בו למוות. רבים רואים במותו של טיפיט משום הוכחה לתאוריית הקשר, וסבורים כי טיפיט נרצח בשל חלקו בקשר, או כי אוסוואלד לא היה זה שרצח אותו. עדויות חזקות של עדי ראייה קושרות את אוסוואלד לרצח, אך נסיבותיו נותרו עלומות ומעלות חשד בעיני הסבורים כי הוא לא פעל לבדו.

אוסוואלד הסתובב חסר מעש באזור במשך דקות רבות, ולבסוף נכנס לקולנוע מבלי לשלם. אזרחים ערניים קראו למשטרה לעצור את הדמות החשודה. כמה דקות לאחר תחילת הסרט, נעצר אוסוואלד כמעט ללא התנגדות.

מעצרו ומותו של אוסוואלד

רצח אוסוואלד

אוסוואלד נעצר בחשד לרצח השוטר טיפיט, ולאחר מכן נקשר גם לרצח הנשיא קנדי. בעודו במעצר הצהיר בפני עיתונאים: "לא יריתי באף אחד" ו"אני רק שעיר לעזאזל". בחקירתו לא גילה אוסוואלד פרטים רבים, ושיקר באשר למעט הפרטים שמסר. לאחר חקירתו הראשונית עלה הצורך להעבירו לכלא המחוזי. במהלך ההעברה נורה אוסוואלד ונהרג על ידי ג'ק רובי, אשר כפי הנראה פעל מתוך רגש נקמה על רצח הנשיא אותו העריץ. אוסוואלד מת מפצעיו ב-24 בנובמבר 1963. רבים סבורים כי רובי לא פעל לבדו, וטוענים כי היו לו קשרים עם המאפיה, וכי הרצח היה חלק מתוכנית הקשר לרציחת הנשיא.

הסרטון של אברהם זפרודר

ערך מורחב – הסרטון של זפרודר

בעת הרצח שהו בדילי פלאזה עשרות אנשים בעלי מצלמות ומסרטות. ידועים במיוחד מרי מרמן (אשר צילמה את גבעת הדשא בשעת ההתנקשות, והצללים המופיעים בתמונה זכו לפירושים רבים, ויש מי שראו בהם את צלליותיהם של שלושה מתנקשים, אחד מהם לבוש במדי משטרה), אורוויל ניקס, וכן רבים אחרים. למעשה הרצח צולם מזוויות רבות. איש לא הצליח להנציח באמצעות מצלמה את מעשה הרצח עצמו, פגיעת הכדורים בלימוזינה והשפעתם, כפי שעשה זאת סוחר הבגדים אברהם זפרודר, באמצעות מצלמת 8 מילימטר ביתית.^[4]

מיקומו של זפרודר היה אידיאלי לצילום הרצח, ועל אף שבמקום היו עשרות אנשים עם מצלמות ומסרטות, סרטו של זפרודר נותן את ההמחשה האידיאלית לאירועים. זפרודר עמד על משטח מוגבה מבטון, שהיה בדיוק בין מחסן הספרים ובין גבעת הדשא. בעת שהלימוזינה הנשיאותית חלפה לידו ונפגעה מהיריות צילם זפרודר את הלימוזינה ואת המתרחש בה מקרוב, ומלמעלה.

הצופה בסרטו בן 26.6 השניות של זפרודר, רואה את השיירה הנשיאותית מתקרבת דרך רח' אלם, כאשר הנשיא, אשתו ג'קלין, מושל טקסס ג'ון קונלי ואשתו יושבים בלימוזינה בניחותא, ומנפנפים אל הקהל. לרגע מוסתרת הלימוזינה על ידי תמרור, וכשהיא נראית שוב, מעווה הנשיא את פניו בכאב, שולח את ידיו אל פניו, אולי כדי להגן על ראשו, וכל גופו נוטה קדימה ושמאלה, אל עבר אשתו. ואז נע ראשו של קנדי בתנועה אלימה אחורה ושמאלה, ולמעשה מתפוצץ בכתם של דם. קנדי קורס במושב הלימוזינה, בעוד שג'קלין קנדי ההמומה מנסה להימלט כשהיא מטפסת על אחורי הרכב, בעודו בנסיעה, ונעצרת על ידי סוכן השירות החשאי המזנק אליה על מנת לסייע לה. אורך הקטע המציג את ההתנקשות הוא 19.3 שניות.

מהירות המצלמה של זפרודר הייתה 18 תמונות בשנייה. הסרט הוא למעשה סדרה של תמונות סטילס, המהווה את "השעון" לפיו נבדק הרצח. ישנה חשיבות רבה מאוד לסדר האירועים בשאלה "כמה יריות נורו" ו"מאיזה כיוון נורו". בעשרים ושתיים השניות של סרטו של זפרודר, ניתן בצורה מדויקת לוח הזמנים. ניתן לראות מתי החלה תגובת כל אדם שהיה בלימוזינה אל היריות, ולערוך חישוב מסתבר של כמות היריות ואף של כיוונן. שאלות רבות נענות, אך רבות מהן נותרות פתוחות. הסרט צולם ללא קול.

הסרט משמש כבסיס הן לתומכי תיאורית "היורה הבודד" והן לתומכי תאוריות הקשר. הטענה העיקרית היא כי נראה בסרט שהיריות נורו מלפנים, מכיוון גבעת הדשא, וזאת משום שראשו של קנדי מושלך אחורה, למעלה ושמאלה, דבר התואם (לפי טענת תומכי תאוריות הקשר) ירייה שבאה מלפנים ומימין, בעוד שאוסוואלד ירה מאחור ומשמאל.

על פי אנשי הגרסה הרשמית, מוכיח הסרט בוודאות כי היריות מגיעות ממקור אחד. למעשה, החוקר מטעם ועדת וורן, ארלן ספקטר, אשר ביסס את תיאורית "הכדור הבודד", הסתמך על הסרט, כאשר קבע כי משום שלפי תגובות הנשיא והמושל המופיעות בסרט, לא חלף פרק זמן מספיק בין הזמן שבו נפגע המושל ובין הזמן שבו נפגע הנשיא (על פי המהירות המקסימלית לטעינת רובהו של אוסוואלד וליריית ירייה נוספת), ולפיכך הם נפגעו מאותו הכדור. תאוריה זו, תיאורית "כדור הקסם" היא אבן הבסיס לגרסה הרשמית, ואחת התאוריות המותקפות והמושמצות ביותר על ידי המבקרים, הסבורים כי הסרט מהווה הוכחה לכך שישנו יותר מיורה אחד, ומסיבה זו בדיוק.

החקירות

רצח קנדי היה הנושא של שתי ועדות חקירה, ושל משפט מתוקשר שהתנהל בניו אורלינס על ידי התובע המחוזי ג'ים גאריסון. כל אחת מן הוועדות, אשר פעלה בעשור שונה ובנסיבות שונות, הגיעה למסקנה שונה, ובחנה ראיות שונות. אין כיום אנשים הסבורים כי חקירת הנושא הסתיימה, וכי אחת הוועדות מיצתה את הבדיקה, ונתנה דו"ח אשר יסגור את הפרשה. סרט שנוי במחלוקת, "JFK תיק פתוח", הגביר את המבוכה. ועדה נוספת, שלישית במספר, פעלה לפתיחה לציבור של כל המידע הנוגע לרצח.

ועדת וורן

ערך מורחב – ועדת וורן

ועדת וורן מציגה לנשיא לינדון ג'ונסון את דוח החקירה

מיד לאחר הרצח עמד הנשיא החדש, לינדון ג'ונסון, במצב עדין. השמועות שרווחו קישרו את הרצח לגורמים רבים מארצות הברית ומחוצה לה. היה ברור שאם יימצא כי פידל קסטרו שליט קובה, או כי ברית המועצות היו מעורבים ברצח, מדובר בעילה למלחמה. מצד שני, עקבות הרוצחים יכולים להוביל לגורמים בתוך ממשל ג'ונסון גופא - אנשי ה-CIA אשר להם "חשבון פתוח" עם הנשיא מאז הפלישה הכושלת למפרץ החזירים, אנשי ה-FBI, שחברו לגורמי ימין קיצוניים במטרה להרוג את הנשיא הליברל, ואף אנשי הממסד הצבאי-תעשייתי שרצו להעמיק את מעורבות ארצות הברית במלחמת וייטנאם. חששו של ג'ונסון היה כי חקירה לא מוסמכת של גורמים מקומיים עלולה להוביל, בצורה שגויה או במכוון, לעבר אחד ממקורות אלו, וכי חקירה של גורם פדרלי עלולה להיראות כטיוח. ה-FBI ערך כבר, מהרגע שבו נודע על הרצח, חקירה משלו. כן בחשו בקלחת גורמים נוספים של אכיפת החוק בדאלאס, שבה אירעה ההתנקשות. לדעת המבקרים, היה צורך לקטוע את כל אלו באיבם, ולהכריז על חקירה בלתי תלויה, כאשר בצוות החוקרים יהיו גורמים שאין להטיל ספק ביושרם ובהגינותם, ואשר יקבעו את התוצאה שאותה ראה ג'ונסון כרצויה - כי לי הארווי אוסוואלד הוא המתנקש, וכי פעל לבדו.

ב-29 בנובמבר 1963, שבוע לאחר הרצח, הורה ג'ונסון בצו נשיאותי מיוחד על הקמת ועדה למציאת העובדות הקשורות ברצח, והעמדת שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית ארל וורן בראשה. שמה הרשמי של הוועדה היה "ועדת הנשיא לחקר ההתנקשות בנשיא ג'ון פ' קנדי". עד מהרה נקראה הוועדה בפי כל "ועדת וורן".

הוועדה קבעה כי אוסוואלד פעל לבד, וכי לא היה חלק מקשר.

ביקורת על ועדת וורן

כאשר פרסמה ועדת וורן את מסקנותיה, בשנת 1964, נראה היה כי התיק נסגר, אך רבים לא הסכימו עם מסקנותיה.

כמה מההסתייגויות הבולטות:

בשנת 1966 כתב החוקר מרק ליין את ספרו "הריצה אל הצדק" (Rush To Judgement) בו ביקר את עבודת הוועדה.
בתחילת 1967 חשף התובע המחוזי בניו אורלינס, ג'ים גאריסון, מה שנראה לו כקשר לרצח הנשיא קנדי, בניו אורלינס דווקא (ראו להלן).
בשנת 1976 יצא ספרה של העיתונאית החוקרת סילביה מאהר (Meagher) "שותפים לאחר מעשה" שכלל התייחסות מפורטת למסקנות הוועדה ומתיחת ביקורת פרטנית על כמעט כל מסקנה שאליה הגיעה.

ג'ים גאריסון

ערך מורחב – ג'ים גאריסון

בין הראשונים אשר מתחו ביקורת על ועדת וורן, ואף ניסו לפעול על מנת להביא את האשמים ברצח לדין, היה התובע המחוזי בניו אורלינס, ג'ים גאריסון. חקירתו בעניין רצח קנדי הביאה להעמדה לדין של קליי שאו, האדם היחיד שהועמד אי פעם לדין כנאשם בקשר לרצח קנדי.

משפטו המתוקשר של קליי שאו, ראש לשכת המסחר בניו אורלינס, וחבר מרכזי בקשר לו טען גאריסון, הסתיים בזיכויו של שאו, בשנת 1969, אך בחשיפה תקשורתית נרחבת לתאוריות הקשר, ובהצגה מיומנת, על ידי התובע גאריסון, של כל הפגמים והחולשות שניתן למצוא בדו"ח ועדת וורן.

סרטו של אוליבר סטון - JFK תיק פתוח

ערך מורחב – JFK תיק פתוח

בתחילת שנות התשעים יצר הבמאי המפורסם אוליבר סטון את סרטו "JFK תיק פתוח". סטון תכנן מראש את הסרט כסרט הסותר את קביעת ועדת וורן כי לי הארווי אוסוואלד היה היורה היחיד, וחיפש מקור לבסס עליו את עלילת הסרט. מבין האפשרויות שעמדו לפניו בחר לבסוף את ספרו של ג'ים גאריסון "בעקבות המתנקשים" ("In the trail of the assassins") כמקור לעלילת הסרט. הסרט יצא לאור בשנת 1991.

הסרט היה יומרני, יקר וארוך, ובעיקר עורר מחלוקת ציבורית. לדעת רוב המבקרים הסרט הוא מרשים ומרתק, אך נעשתה בו מניפולציה באמצעות שימוש באחת התאוריות הזניחות יותר בעניין רצח הנשיא, זו של ג'ים גאריסון, ושילוב קטעי תעודה שצולמו במציאות עם קטעים מבוימים באופן שקשה להבחין ביניהם, ובאופן המקבע בתודעת הצופה את גרסת הבמאי (היא גרסתו של גאריסון) כאמת שאין בלתה.

ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות

ג'ון פ' קנדי. 1961

ערך מורחב – ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות

בשנת 1968 נרצח גם רוברט פ' קנדי, אחיו של הנשיא קנדי, בעת מסע הבחירות שלו, על ידי לאומן פלסטיני בשם סירחאן סירחאן. כן נרצח לוחם זכויות האדם מרטין לותר קינג. הציבור האמריקאי היה נתון להרגשה כי אישי ציבור חשופים להתנקשויות, ולפחות בעניינם של קינג ושל הנשיא קנדי, חברו גורמים בעלי עניין לקשר לרציחת דמויות נערצות אלו. לאווירה זו הוסיפה חשיפתו של הסרט שצילם אברהם זפרודר, אשר הוקרן לראשונה בטלוויזיה האמריקאית בזמן צפיית שיא בתוכניתו הפופולרית של הרלדו ריברה "לילה טוב אמריקה". הייתה זו המחשה ויזואלית למה שהרגישו אמריקנים רבים בצורה אינטואיטיבית. משהו לא היה בסדר. מישהו עומד מאחורי הדברים.

בה בעת נחשפו קשרים בין המאפיה, סוכנות הביון המרכזית - ה-CIA, וגורמים בקרב הגולים הקובנים המיליטנטים, במטרה להתנקש בחייו של פידל קסטרו. גילויים אלה הראו כי הבלתי נתפס - קשר בין הממשל האמריקני, בדרגים הגבוהים ביותר, סוכנויות הביון השונות, הגולים הקובנים והמאפיה, הוא כעת עובדה מוחשית. האצבע הציבורית הופנתה אל גורמים אלו עתה אף בקשר לרציחתו של קנדי. קביעת ועדת וורן כי לא היה כל קשר לרציחת קנדי נראתה לרבים כקביעה מיושנת ומבוססת על מידע חלקי, במקרה הטוב, וכניסיון טיוח מצד המעורבים ברצח (לדעת המבקרים) לינדון ג'ונסון וחבר הוועדה אלן דאלס, במקרה הרע.

לאור הלחץ הציבורי, ובהשתדלות אישים כקורטה סקוט קינג, רעייתו של מרטין לותר קינג המנוח, מינה בית הנבחרים האמריקני בספטמבר 1976, ועדה לחקירת מותם של קנדי וקינג.

הוועדה קבעה כי אכן, לי הארווי אוסוואלד הוא שירה שלושה כדורים לעבר הלימוזינה הנשיאותית, וכי שניים מהם פגעו בנשיא. עם זאת, הוועדה קבעה כי אוסוואלד לא פעל לבד, וכי ירייה נוספת, רביעית, באה מלפנים, מכיוון "גבעת הדשא" (Grassy Knoll), מקום שבו רבים מתומכי תאוריות הקשר מיקמו את המתנקשים הנוספים. לאור זאת, קבעה הוועדה כי רצח הנשיא קנדי היה "קרוב לוודאי כתוצאה של קשר".

ועדת העיון מחדש ברשומות הנוגעות להתנקשות

ערך מורחב – ועדת העיון מחדש ברשומות הנוגעות להתנקשות

לאחר ששתי ועדות, ועדת וורן וועדת בית הנבחרים, הגיעו למסקנות הפוכות, ולאחר שגאריסון הצליח במשפטו המתוקשר של שאו להביא את התאוריות העיקריות של תומכי "תאוריות הקשר" לתודעתו של הציבור האמריקני, הביא סרטו של אוליבר סטון אל הקהל הרחב, בצורה מוחשית, את ההבנה כי המדובר בעניין סבוך שרב בו הנסתר על הנגלה. הסרט אף הרחיק לכת וטען כי ייתכן שרשויות אכיפת החוק הן חלק מן הקשר, וכי רשויות אלו מסתירות מהציבור האמריקני מסמכים שיש בהם כדי לשפוך אור על הפרשה. רשומות רבות הנוגעות לרצח עדיין היו חסויות, והייתה תחושה כי לאחר כשלושה עשורים שחלפו מאז הרצח, ולאחר סיומה של המלחמה הקרה, אין לכך כל הצדקה.

באווירה ציבורית זו החליט בית הנבחרים של ארצות הברית בשנת 1992 על חקיקת "חוק הרשומות הנוגעות לרצח הנשיא ג'ון פ' קנדי". על פי החוק (המכונה בקיצור "חוק JFK") הוקמה ועדה, שנקראה "ועדת העיון מחדש ברשומות הנוגעות להתנקשות" (Assassination Records Review Board) בת חמישה מומחים - היסטוריונים, משפטנים וארכיבאים. הוועדה הייתה גוף עצמאי הכפוף ישירות לנשיא ארצות הברית. תפקידה היה לבחון את כל הרשומות הנוגעות לרצח הנמצאות בידי הרשויות השונות, ולאשר את פרסומן לציבור. מתוך אוסף של כחמישה מיליון מסמכים, 88% שוחררו לציבור הרחב. 11% נוספים שוחררו כשחלק מתוכנם הוסתר, ואחוז אחד מהמסמכים, שהיו קשורים ישירות להתנקשות, אורכבו ותוכננו להיחשף לציבור הרחב לאחר 25 שנה, באופן מלא או חלקי, בהתאם ל"חוק JFK".^[5] לאחר 25 שנה, ב-24 ביולי 2017, נחשפו 3,810 מסמכים (מתוכם 441 מסמכים שלא נחשפו בעבר ו-3,369 מסמכים שנחשפו בחלקם). ב-26 באוקטובר 2017, בהתאם לחוק, נחשפו לציבור 2,891 מסמכים נוספים. בנוסף, הארכיון הלאומי חשף לציבור את התיעוד האלקטרוני הלא מסווג של תכתובות ועדת העיון מחדש ברשומות הנוגעות להתנקשות, במספר כולל של למעלה מ-69 אלף קבצים ומסמכים.^[6]^[7] עם זאת, בהוראת הנשיא דונלד טראמפ, קיימים מסמכים שנותרו חסויים משיקולי ביטחון. סוכנות ה-CIA הודיעה כי תבחון את 18 אלף המסמכים הנותרים בארכיון הסוכנות ותבדוק מה ניתן לשחרר לציבור הרחב עד אפריל 2018.^[8]

חקירות פרטיות

מלבד הוועדות הרשמיות שהוקמו לחקירת רצח הנשיא קנדי, קמו היסטוריונים, סופרים ועיתונאים, שביצעו חקירות משלהם אודות הרצח ונסיבותיו, צפו בסרטו של אברהם זפרודר, בצילומי עיתונות וביומני קולנוע, קראו חומר ראיות וקטעי עיתונות, ופרסמו את תוצאות חקירותיהם בספרים. יש מהם שהגיעו למסקנה כי הרצח היה פרי תאוריית קשר ואחרים תמכו במסקנות ועדת וורן כי לי הארווי אוסוואלד פעל לבדו ועל דעת עצמו. בין חוקרי רצח קנדי מסוג זה בולטים אחדים:

ג'ון מק-אדמס (נולד בשנת 1945) הוא פרופסור אמריקאי למדע המדינה. מחוקרי רצח קנדי ובעל אתר אינטרנט אודות רצח הנשיא.^[9] מק-אדמס הוא בוגר אוניברסיטת הרווארד ומשמש כפרופסור למדע המדינה באוניברסיטת מרקט הישועית בעיר מילווקי שבמדינת ויסקונסין, ומלמד בנושאים של פוליטיקה אמריקאית, דעת הקהל ודפוסי הצבעה. ג'ון מק-אדמס נודע כבר סמכא בנושא רצח הנשיא. מק-אדמס הוא מראשי התומכים במסקנות וועדת וורן כי הרצח בוצע על ידי "יורה בודד" שהוא לי הארווי אוסוואלד.
ג'רלד פוזנר (נולד בשנת 1954) הוא עיתונאי חוקר וסופר אמריקאי, יהודי במוצאו (מצד אביו). חקר פרשות שהתרחשו במאה העשרים ופרסם עליהן ספרים. ידוע כחוקר רצח קנדי שפרסם ספר מסכם על פרשת הרצח מפרספקטיבה של 30 שנה, Case Closed ובו המסקנה כי הרצח תוכנן ובוצע על ידי אדם יחיד והוא לי הארווי אוסוואלד וכי לא היו כל קשר או תאוריית קשר בקשר לרצח הנשיא.
דייוויד ליפטון (נולד בשנת 1939) הוא מהנדס ואיש מחשבים אמריקאי, חוקר את פרשת רצח קנדי בעל תאוריית קשר ייחודית, אותה פרסם בספרו Best Evidence, לפיה נחטפה גופת הנשיא מן המטוס הנשיאותי שהוביל אותה מדאלאס לוושינגטון הבירה, הוטסה במסוק למקום סתר בה בוצע בה טיפול ניתוחי שנועד להראות שהנשיא נורה מאחור, בעוד שהוא נורה מלפנים, וכל זאת לפני הנתיחה הרשמית.
מארק ליין (נולד בשנת 1927) הוא עורך דין וסופר פוליטי יהודי אמריקאי, מבין הראשונים שדחו את ממצאי ועדת וורן והעלו את התאוריה כי ההתנקשות בנשיא הייתה תוצאה של קשר. ספרו Rush to Judgement היה החלוץ מבין ספרי תאוריית הקשר.
וסלי ליבלר (1931 - 2002) הוא עורך דין שבשנת 1964 צורף לצוות החוקרים שמונו על ידי ועדת וורן לחקירת רצח קנדי, שתפקידם היה לסייע לחברי הוועדה בריכוז חומר החקירה ובתשאול העדים. באוקטובר 1966 כתב מזכר לשופט ארל וורן, ליתר חברי ועדת וורן, לתובע הכללי ואחיו של הנשיא רוברט קנדי ולנשיא לינדון ג'ונסון ובו קרא לפתוח מחדש בחקירה מחודשת בעקבות ממצאיו של דייוויד ליפטון, אך קריאתו לא נענתה.
ל. פלטשר פראוטי (2001-1917) קולונל בחיל האוויר האמריקני מתומכי תאוריית הקשר. הטיל את האחריות לרצח על הקומפלקס הצבאי-תעשייתי. דמותו של "מר x", שגולמה על ידי דונלד סאת'רלנד בסרט JFK תיק פתוח, איש הממסד הביטחוני המתאר לג'ים גאריסון (קווין קוסטנר) את אחריות הממסד לרצח, מבוססת על דמותו של פראוטי ועל התאוריה שלו.
ג'ים מארס (נולד בשנת 1943) הוא עיתונאי וסופר אמריקאי שכתב ספרים ומאמרים המצדדים בתאוריית הקשר. ספרו "אש צולבת" (Crossfire) היה אחד המקורות העיקריים עליהם התבסס אוליבר סטון בסרטו JFK תיק פתוח.

התעלומות

רצח קנדי הותיר שרשרת של תעלומות, שעד היום לא נפתרו, לשביעות רצונם של אנשי "תאוריות הקשר".

חלק מן התעלומות

שרשרת מיתות מסתוריות ולא טבעיות של העדים לרצח (ישנם שטרחו ומנו את העדים ואת דרך מותם. בספרו "תיק סגור" טוען החוקר ג'רלד פוזנר כי אל מול 53 עדים שמתו מוות טבעי ישנם 48 עדים שמתו מוות לא טבעי, אך גם מותם הוא ללא כל קשר לרצח קנדי).
ראיות הנוגעות לניתוח לאחר המוות של קנדי, לזוויות הירי, ולהתאמה (או האי התאמה) ביניהן. על סמך ראיות אלו בנה החוקר דייוויד ליפטון, בספרו "הראיה הטובה ביותר" "Best Evidence" תאוריה שלמה לפיה נחטפה הגופה ושונתה, כדי שהראיות מן הנתיחה תתאמנה לתיאורית "היורה הבודד". ספרו של ליפטון הוא מבוא מצוין הן לעובדות הנוגעות לרצח, הן להשתלשלות החקירות שלאחריו, והן לדרך המחשבה של תומכי תאוריות הקשר (על אף שהתאוריה שבו נראית מאוד לא סבירה).
ראיות בליסטיות ואקוסטיות הניתנות ליותר מפירוש אחד (כפי שייסקר להלן).
עדויות לריחות, מראות וקולות מסתוריים מ"גבעת הדשא" (Grassy Knoll) הסמוכה למקום הרצח (משם, לפי אנשי תאוריות הקשר, נורו היריות שפגעו בנשיא, בנוסף ליריות ממחסן הספרים).
שאלות באשר ללוח הזמנים של לי הארווי אוסוואלד הן במהלך הירי עצמו, והן במהלך רציחתו של השוטר טיפיט (אשר רבים טוענים כי אוסוואלד אינו זה שרצח אותו).

להלן תיסקרנה כמה מן השאלות הבולטות, לחלקן ניתנה תשובה, וחלקן נותרו בבחינת תעלומה. זוהי רשימה חלקית ולא ממצה.

גבעת הדשא

הגרסה הרשמית, שניתנה על ידי ועדת וורן, קבעה כי הנשיא ג'ון פ' קנדי היה קורבן לשלוש יריות שנורו מאחור על ידי אוסוואלד שפעל לבדו. ניתוח של מסלול הלימוזינה מראה כי אם אכן היה קנדי קורבן לקשר, הרי שהמקום האידיאלי למקם בו את היורים הוא, בנוסף לבניין מחסן הספרים, גבעת דשא (grassy knoll) אשר נמצאת בסמוך.

ואכן, ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות מיקמה את מקור הירייה הרביעית שאת קיומה הסיקה מהראיות האקוסטיות, בדיוק על אותה גבעת דשא. הן לפני פעולת הוועדה והן לאחריה, הצטברו ראיות רבות המראות כי על הגבעה נעו דמויות חשודות, נראה עשן רובים, והיה ריח חזק של אבק שרפה. הראיה המחשידה ביותר היא כי לאחר היריות רצו כל הנמצאים במקום בכיוונה של גבעת הדשא. מכאן מסיקים כי היו שם דברים שמשכו את לבם - חשודים, עשן, קולות וריחות.

ביום הרצח היו גבולות הגבעה - בצפון מזרח: בניין מחסן הספרים והעיקול החד ברח' אלם. בדרום: רח' אלם והמדרכה המובילה אל הכביש. בצפון מערב: חניון לרכב. במערב: מפגש פסי רכבת משולש. על הגבעה היה מבנה - מעין גדר או פרגולה העשוי מבטון, ומאחוריו עצים ושיחים.

תמונת הפולארויד שצילמה העדה מארי אן מרמן כשבריר שנייה לאחר היריה הקטלנית

את הנעשה על הגבעה צילמה העדה מארי אן מרמן, ועמה הייתה חברתה ג'ין היל. הן עמדו בצד הדרומי של הגבעה, מעבר לכביש, ונראו היטב בסרטו של אברהם זפרודר. ג'ין היל לבשה מעיל גשם ארוך ואדום, שנתן לה את הכינוי "האישה באדום". הרגע בו פגע הכדור בראשו של קנדי, מכונה Z-313. זוהי תמונה 313 בסרטו של זפרודר. ב-Z-315 כעשירית שנייה (1/9 שנייה, בהתחשב בכך שסרטו של זפרודר הוא במהירות של 18 תמונות לשנייה) לאחר מכן, צילמה מרמן את הלימוזינה. ברקע הלימוזינה הייתה גבעת הדשא.

תמונתה של מרמן היא מהבודדות בה נראית גבעת הדשא ברגע ההתנקשות, ומדובר בתמונת פולרואיד שצולמה על ידי חובבת, ואיכותה ירודה. חוקרים רבים בילו שעות רצופות בהתבוננות בצללים שיוצרים העצים בתמונה, ודימו לראות שם דמויות. הדמויות זכו לכינוי "איש הכלב השחור" ו"איש התג". אנשים אלו יכולים להשבע כי "איש התג" לובש תג, מחזיק ברובה, והרובה פולט ניצוצות של ירייה. אחרים רואים בתמונה רק את צללי העצים.

לאחר שהתברר להן כי הן מעורבות בהתנקשות, ניגש אל היל ומרמן (כך לפחות העידה היל בוועדת וורן) "סוכן" וסיפר להן ש"סוכן" אחר ראה כדור ניתז מן המדרכה לידן. בעת האירוע לא היו אמורים להיות כל "סוכנים" באזור דילי פלאזה. היל נבהלה והחלה לרוץ בכיוון גבעת הדשא, משם ראתה עשן עולה. אז ראתה אדם רץ מכיוון מחסן הספרים אל מגרש החניה שמאחורי הגבעה. בשנת 1978 הוסיפה היל כי ראתה יורה נוסף על גבעת הדשא. היל תמיד ראתה עצמה כשורדת, משום שבתור עדה לרצח הייתה אמורה כבר מזמן להיות מחוסלת, בנסיבות מסתוריות. בשנת 1992 כתבה ספר בשם "העד המתנגד האחרון".

עדויותיהן של היל ומרמן מראות את הבעייתיות שבניסיון לאתר את היורים על גבעת הדשא - בעיות של זכרונם של עדים שוודאי היה מושפע מן האירועים ולאחר מכן מחלוף הזמן, בעיות של מתן פירושים מרחיקי לכת לאירועים ונסיבות תמימים, ופירושים מרחיקי לכת לראיות (כגון תמונת צללי העצים). הוויכוח על היריות מגבעת הדשא עודו נמשך.

שלושת הנוודים

שלושת הנוודים לכאורה, דקות לאחר ההתנקשות

אחת ה"תעלומות" שהטרידו את מחפשי תאוריות הקשר במשך עשרות שנים לאחר הרצח הייתה מי הם "שלושת הנוודים" שנעצרו על ידי משטרת דאלאס, כשהוצאו מקרון רכבת שחנה ליד דילי פלאזה, כשעה לאחר הרצח, וצולמו על ידי העיתונות בדרכם אל המעצר.

במהלך השנים התפתחו תאוריות המייחסות לנוודים (אשר לפי אנשי תאוריות הקשר נראו לבושים טוב מכדי להיות נוודים), זהויות שונות, ורבים הם שטענו כי הם בעצמם הנוודים. לנושא נדרשו מנתחי תמונות מקצועיים, ואנתרופולוגים. ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות שדנה בנושא, קבעה כי אין לזהות את הנוודים עם כל אנשי ה-CIA והרוצחים השכירים אשר זוהו בתמונות, אך הדבר לא הרתיע את הוגי התאוריות מלהמשיך ולחפש לרמזים בתמונת "הנוודים".

ב-1989 פתחה עיריית דאלאס את תיקי המשטרה של יום הרצח לעיון הציבור. ב-1992 מצא עיתונאי שחיפש בתיקים אלו את תיקי המעצר של "הנוודים" והסתבר כי המדובר בנוודים אמיתיים שישנו בקרון הרכבת בלילה שלפני הרצח, ושאין להם כל קשר לרצח. שניים מהם (ג'ון גדני והרולד דויל) עוד היו בחיים בעת שנפתחו התיקים, רואיינו על ידי עיתונאים, וסיפרו את סיפורם התמים. אחת מאבני היסוד של תאוריות הקשר (שהספיקה אף להיות מונצחת בסרט "JFK תיק פתוח" של אוליבר סטון), נשמטה.

איש המטרייה

אחת התעלומות שהונצחו בסרט שצילם אברהם זפרודר הייתה אדם המחזיק בידו מטרייה, ופותח אותה. ה-22 בנובמבר 1963 היה יום שטוף שמש.

אחרי פניה לציבור של ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות, טען אדם בשם לואיס סטיבן וויט כי הוא "איש המטרייה". הוא עדיין החזיק ברשותו את המטרייה בעת שהעיד בפני הוועדה בשנת 1978, ולא היה לו מושג כי הוא נושא לתאוריות קשר ולמחלוקת. הוא אמר שהביא את המטרייה על מנת להתגרות בקנדי, אשר אביו, ג'וזף קנדי היה תומכו של ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין, בעת שזה חתם על הסכם מינכן, ולאחר מכן הופיע בציבור כשהוא מחזיק במטרייה שחורה. וויט טען כי בהחזקת המטרייה סבר שהוא מוחה כנגד משפחת קנדי.

אנשי תאוריות הקשר לא קיבלו הסבר זה. תאוריה אחת (המוצגת בסרט JFK של אוליבר סטון) היא כי המדובר בסימן למתנקשים כי שיירת הנשיא מתקרבת. תאוריה אחרת (שהגה החוקר ל. פלטשר פראוטי) טוענת כי המטרייה הייתה מתקן לירית חץ מורעל, אשר פגע בקנדי. יש הטוענים כי אדם אחד שעמד בסמוך ל"איש המטרייה" נראה מדבר למכשיר קשר. וויט טוען שהאיש שלידו לא החזיק כל מכשיר קשר.

בפני ועדת בית הנבחרים אמר וויט "אני חושב שאם ספר השיאים של גינס היה מציין את האיש שהיה במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון, ועשה את הדבר הלא נכון, אני הוא שהייתי מס' 1 בקטגוריה זו, ללא כל מתחרה רציני".

כדור הקסם

על פי ועדת וורן היה מסלולו של כדור CE399 כדלקמן:

פגע בקנדי בגבו, וגרם נזק לחוליית C6 בעמוד השדרה של הנשיא.
יצא דרך גרונו של הנשיא.
פגע בג'ון קונלי, שישב במושב הקדמי, בכתפו הימנית.
חלף דרך צלעו החמישית הימנית של קונלי, ויצא דרך חזהו.
פגע באמת ידו הימנית של קונלי, ושבר את עצם החישור שלו.
פגע בירכו השמאלית של קונלי, חדר את העור ועצר.
בעת הטיפול בקונלי בבית החולים פארקלנד, נפל מעצמו על אלונקה ונמצא שם על ידי עובד בעת ניקוי האלונקה.

תומכי תאוריות הקשר טוענים כי הדבר הראשון הברור לעין כל המסתכל על CE399 הוא כי על אף שחלף דרך שני אנשים וגרם לשבעה פצעים שונים, תוך שהוא שובר בדרכו שתי עצמות גדולות ומאסיביות, ומשיל חלקיקי מתכת (שנמצאו באמת ידו של קונלי) הכדור נראה כאילו זה עתה יצא מפס הייצור. היה על כדור זה לאבד חלקיקי מתכת רבים יותר, להתעוות בצורתו, ולמעשה להתרסק, כפי שהתרסק "הכדור השלישי" אשר פגע בראשו של קנדי, ורק חלקיקים ממנו נמצאו. למרות זאת סבורה הוועדה כי כדור זה CE399 הוא אשר גרם לכל פצעיו של קונלי, ולפצעים בקנדי שאינם תוצאה מהפגיעה בראשו.

כן הצביעו המבקרים על כי אם קנדי ישב מאחורי קונלי, ובהתחשב בזווית היריה ממחסן הספרים, היה על הכדור לסטות ממסלולו בצורות בלתי סבירות על מנת לפגוע בקנדי ובקונלי בדרך המיוחסת לכדור זה על ידי הוועדה. המבקרים הצביעו על אי התאמות ותיקונים בדו"חות מן הניתוח הפתולוגי שעבר קנדי, באופן שלכאורה תוקנו הדו"חות כך שיתאימו בדיעבד למסלול "כדור הקסם" כפי שקבעה אותו ועדת וורן.

תומכי תאוריית היורה הבודד הצביעו על כך שבבדיקת מרכיבי הכדור מתאימים אלו לחלקיקים שנמצאו באמת ידו של קונלי, כך שהיה כדור זה שפגע בקונלי בידו. כן הצליחו תומכי התאוריה להראות כיצד ישב קונלי בעת הפגיעה בזווית מסוימת אשר התאימה למסלול הכדור כפי שייחסה לו הוועדה. לטענת המנתחים שניתחו את הגופה אין כל אמת בטענה כי הדו"חות שונו על מנת להתאים למסלולו של "כדור הקסם".

הוויכוח בעניין "הכדור הבודד" עודו נמשך.

לאחור ולשמאל - ראשו של קנדי מושלך לכיוון הלא נכון

הצופים בסרטו של אברהם זפרודר, וכן רבים מאלו שניתחו את תמונותיו הבודדות (ובמיוחד רצף התמונות Z313 עד Z318) שמו לב לתנועה האלימה בה מושלך ראשו של קנדי לאחור ולשמאל, וזאת לאחר שנפגע בכדור שהגיע מבניין מחסן הספרים, הנמצא מאחור ולשמאל. ראשו של אדם שנפגע משמאל ומאחור אמור לנוע עם כיוון תנע הכדור הפוגע בו, קדימה ולימין, ולפיכך הגיוני כי היריה שלמעשה הרגה את קנדי, זו שפגעה בראשו, הגיעה מקדימה ומימין - מכיוון גבעת הדשא.

סרטו של אוליבר סטון "JFK תיק פתוח" מייחס את התנועה לאחור ל"כדור החמישי" שירה מתנקש מגבעת הדשא.

ניתוח מדוקדק יותר של סרטו של זפרודר וכן של סרט דומה שצילם אורוויל ניקס מראה כי בין Z313 ו-Z314 הושלך הראש מעט קדימה ולאחר מכן החל בתנועתו לאחור. אין, ככל הנראה, הסבר לתנועה החריפה אחורה, כשמדובר ביריה שבאה מאחור.

מחקרו של זוכה פרס נובל לכימיה לואיס אלוורז, שכלל הדגמה באמצעות ירי במלון, הראה כי קיים אפקט נוסף שאותו יש לקחת בחשבון, והוא אפקט "הנעת הסילון" לפיו הלחץ של הדם והמוח המותזים אל מחוץ לחור שיוצרת פגיעת הכדור בראש, יוצר אפקט סילון ההפוך לכיוון ממנו בא הכדור, ודוחף את ראשו של הקורבן לירי אל הכיוון ממנו הגיעה היריה.

גם נקודה זו, ככל ה"תעלומות" הכרוכות ברצח קנדי, שנויה במחלוקת, וישנם הסבורים כי אלוורז התעלם מהבדלים רבים שבין מבנה המלון ומבנה הגולגולת של קנדי, וכי אף אפקט הסילון לא יכול להתגבר על התנע של הכדור שפגע בראשו של קנדי. חוקרים רבים כתבו מחקרים בנקודה זו, והגיעו למסקנות סותרות. המורכבות של הבעיה (התנועה לפנים ולאחר מכן לאחור, במערכת הכוללת את ראשו של קנדי, עמוד השדרה שלו, המחוך האורתופדי שלבש, ואת תנועותיה של ג'קלין לידו), היא כנראה גדולה מאוד.

ראיות אקוסטיות

את השאלה המכרעת בדבר מספר הכדורים שנורו במהלך הרצח, וכיוונם, ניתן היה לפתור באמצעי פשוט - אם הייתה הקלטה של המתרחש במקום, ניתן היה לשמוע את היריות הבודדות, לספור אותן, ולנסות לשער את כיוונן. מסתבר כי הקלטה כזו אכן קיימת. בפני ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות שפעלה בשנת 1978, הובאה הקלטה, שנטען כי היא תוצאה של מכשיר קשר על אחד האופנועים שליוו את שיירת הנשיא, אשר נותר פתוח במהלך כל ההתנקשות, ושידר את המתרחש למטה המשטרה, שם הוקלטו הקולות על מכשיר דיקטפון.

מכשיר הדיקטפון הוא שיטה מיושנת להקלטה. בגרסה שהיה בה שימוש בדאלאס, נוצרו חריצים ברצועה פלסטית (הנקראת "דיקטבלט"), והשמעת הקולות היא בדומה לשמיעת תקליט ויניל ישן, באמצעות מחט המועברת דרך החריצים שברצועת הדיקטבלט.

בפני הוועדה הובאו ראיות של שני מומחים - וייס ואשכנזי, אשר קבעו בבירור כי בהסתברות של 95% ניתן לשמוע ארבע יריות. שוטר בשם מקליין העיד כי הוא השוטר שרכב על האופנוע בדילי פלאזה בסמוך לרצח, וכי מכשיר הקשר שלו נתקע ושידר את כל מהלך ההתנקשות.

על סמך עדויות אלו קבעה הוועדה כי בניגוד לקביעת ועדת וורן במהלך הרצח נורו ארבע יריות - שלוש מאחור, על ידי אוסוואלד, מן הקומה השישית של מחסן הספרים, ורביעית מלפנים, מגבעת הדשא. מכאן, שרצח קנדי הוא תוצאה של קשר, ולא פעולתו של מתנקש בודד.

חוקרים כפוזנר ומק'אדמס מותחים ביקורת על קביעה זו. פוזנר מוכיח, על פי גרסה שמסר לו מקליין לאחר עדותו בוועדה, כי לא ייתכן שמקליין היה זה שמכשיר הקשר שלו פעל, וכי מסיבה זו יש סבירות שההקלטה לא באה מדילי פלאזה אלא ממקום אחר.

ועדה של האקדמיה הלאומית האמריקאית למדעים בחנה את ההקלטה, והגיעה לתוצאה כי לא ניתן להסיק קיומה של ירייה רביעית.

אדם בשם סטיב בארבר, שהאזין להקלטה (אשר צורפה בפורמט של תקליט ויניל כמקדם מכירות למגזין לגברים בשם "גלרי מגזין", וניתן לכל רוכשיו), שמע בבירור, לאחר האזנות רבות, את המילים "Hold Everything Secure", הנאמרות בקול גברי מיד לאחר שנשמעות היריות. הקלטות אחרות ועדויות אחרות מראות כי אכן המילים נאמרו ברשת הקשר המשטרתית על ידי השריף ביל דקר, אך הן נאמרו כדקה לאחר שנורתה היריה האחרונה. מכאן שהקולות שהוקלטו על המכשיר אינם יכולים להיות היריות שנורו בהתנקשות.

מדי פעם נבדקת רצועת הדיקטבלט, וחוקר נוסף מגיע למסקנה לכאן או לכאן. באוגוסט 2004 פרסם העיתון "הגארדיאן" (בכתבה שפורסמה אף בעיתון הארץ) כי סרט הדיקטפון ייסרק אלקטרונית במטרה ליצור הדמיה דיגיטלית של תוכנו, שתוכל לסייע ולבודד את היריות משאר רעשי הרקע. על אף שתוצאות פעולה זו עדיין לא פורסמו, נראה כי אף בהן לא יהיה סיום לוויכוח בדבר הקלטת הרצח ומספר היריות שנורו במהלכו.

אוסוואלד 2

קיימת תאוריית קונספירציה שהיו שני אנשים בשם אוסוואלד שהיו דומים במקצת. המואשם רשמית ברצח על ידי ועדת וורן היה אמריקני לעומת אוסוואלד השני - שהיה רוסי בעל דעות קומוניסטיות סוציאליסטיות שרצה להפיל את קנדי כמה שיותר מהר. התאוריה מסבירה שייתכן והקומוניסט רצח את קנדי אבל כל הראיות - הובילו לאמריקני.

בנוסף לכך הייתה עדות לשיחה בין אוסוואלד הרוסי לבין ג'ק רובי - הרוצח של כפילו האמריקני.

שם כנראה תכננו חלק מהרצח.

החשודים

עלון שהופץ ב-21 בנובמבר 1963 בדאלאס, יום אחד לפני ההתנקשות בג'ון קנדי

ועדת וורן, שפעלה מיד לאחר רצח קנדי, הגיעה למסקנה, כי לי הארווי אוסוואלד הוא הרוצח, וכי פעל לבדו. אלו שאינם מקבלים מסקנה זו (ובהם ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות) סבורים כי ג'ון פ' קנדי נפל קורבן לקשר, וכי אוסוואלד היה אחד מחבורה של רוצחים, אם בכלל הייתה לו נגיעה לרצח, ולא היה קורבן שעליו העלילו גורמים עלומי שם את האחריות לרצח. מיהם, אם כן, אלו שעמדו מאחורי הקשר?

בבחינת החשודים ברצח, יש לבחון מספר גורמים העולים מחקירת ועדת וורן ומחקירת ועדת בית הנבחרים. כל גורם "מוסדי" פרט לאוסוואלד, לא הוכח כשותף לקשר, ויש להדגיש כי ככל שמדובר בגורמים מחוץ לאוסוואלד, יהא זה ה-CIA או ה-FBI, המאפיה או פידל קסטרו, מדובר בחשדות המבוססים על שמועות וחלקי מידע. בסקירת "החשודים" העיקריים, יש לבדוק את המניע, ההזדמנות והיכולת. לרוב החשודים, כארגונים מרכזיים ובעלי עוצמה ישנה היכולת וההזדמנות. נותר לבדוק את המניע, והמצב הוא כי בנובמבר 1963, היו לכל אחד מחשודים אלו מניע אפשרי וחזק להביא למותו של הנשיא, או שניתן לייחס לו מניע כזה.

קיימות גם תאוריות קשר נוספות. לפי תאוריה אחת נרצח קנדי על ידי "המוסד", מכיוון שעמד לאסור על מדינת ישראל את המשך הפיתוח הגרעיני בכור בדימונה. תאוריה זו, ביחד עם התאוריות המתייחסות למעורבות חייזרים, מכונות זמן, או טקס הוצאה להורג של הבונים החופשיים, לא תיסקרנה כאן. חלק מתת התרבות שנוצרה בעקבות הרצח, כולל אנשים המקדישים את מלוא זמנם ומרצם להעלאת תאוריות פרועות ואישושן.

אלו אם כן החשודים העיקריים, אלו שיש כנגדם יותר מהעלאת ספקולציה גרידא.

לי הארווי אוסוולד

אין כיום חוקר רציני של הרצח המטיל ספק במעורבות כלשהי של לי הארווי אוסוואלד ברצח. הגרסאות לפיהן כל האירוע, מתחילתו ועד סופו (כולל רצח טיפיט) הודבק על שעיר לעזאזל תמים, אינן נראות נכונות לאור הגוף המכריע של הראיות הקושרות את אוסוואלד אל הרצח:

מציאת הרובה ועליו טביעת כף היד של אוסוואלד בקומה השישית של מחסן הספרים, כשלידו שלושה תרמילים שנורו מאותו הרובה.
מציאת רסיסי כדורים שנורו מאותו הרובה בלימוזינה ובגופם של קנדי וקונלי.
עדויות עדי הראיה הן לפני הרצח והן לאחריו המציבים את אוסוואלד בקומה השישית של מחסן הספרים בעת הרצח.
עדויות עדי הראיה לרצח טיפיט.
העדויות הקושרות את אוסוואלד לרובה - ובמיוחד תמונתו כשהוא אוחז את הרובה, והזמנת הרובה מן החברה בדואר באמצעות השם "אלק ג'יימס הידל" בו ידוע כי אוסוואלד השתמש.

כל הראיות הללו מראות כי בדרגה גבוהה של ודאות אוסוואלד היה האדם אשר ירה שלושה כדורים מחלון הקומה השישית של מחסן הספרים בעת הרצח, ולאחר מכן רצח את השוטר ג'פרסון דייוויס טיפיט.

ניתן לייחס חשיבות לעדי הראיה אשר ראו את אוסוואלד מחוץ למחסן הספרים בסמוך לרצח, ולטענותיו של אוסוואלד עצמו. במקרה זה יש צורך להניח כי מישהו לקח את הרובה אל הקומה השישית, והניח לידו שלושה תרמילים שנורו (אם בעת הרצח או לפניו), והכל במטרה "להלביש" את הרצח על אוסוואלד. אותו אדם גרם לאוסוואלד להגיע למקום שבו נרצח טיפיט, ו"הלביש" עליו אף רצח זה (וזאת תוך שהרוצחים האמיתיים נמלטים, הן מזירת רצח קנדי והן מזירת רצח טיפיט, באופן כה מוצלח שאינם משאירים מאחוריהם ראיה חפצית כלשהי, או עדות של מישהו שראה אותם). דרגת התחכום שפעולה זו דורשת, דרגת הטיפשות המיוחסת לאוסוואלד כבובה של הקושרים, והתועלת השולית מאוד הצומחת לקושרים מפעולה מורכבת ומסובכת זו (כלום לא יכלו באותה מידה לגרום לכך, למשל, ששוטר יתפוס את אוסוואלד "על חם" בקומה השישית, במקום לשלוח אותו הרחק משם לרצוח את טיפיט?) גורמים לכך שנראה כי תאוריות אלו הן חסרות בסיס.

משנראה כי אוסוואלד הוא חלק מן הקשר, עולה השאלה הגדולה - האם פעל לבד? האם היה אוסוואלד "המשוגע הבודד" (Lone Nut) או "היורה הבודד" (Lone Gunman), או שמא פעל בסיועם של אחרים, כחלק מקשר גדול ומאורגן?

נראה כי התשובה לשאלה זו, שיכולה הייתה להינתן על ידי אוסוואלד עצמו לאחר כמה ימים של חקירה, ירדה עם אוסוואלד לקברו, וכי ג'ק רובי הוא שמנע לנצח את גילוי האמת, ברציחתו של אוסוואלד שיש הרואים בה נקמה ילדותית, ויש הרואים בה חלק משמעותי מן הקשר, והתנקשות המוזמנת על ידי המאפיה. מכל מקום, גם ללא גרסתו של אוסוואלד ניתן לבחון את הראיות לשני הכיוונים - "המתנקש הבודד" או "הקשר המתוחכם".

אם נייחס, כחלק ניכר מן החוקרים, וכבית המשפט בניו אורלינס, אמינות נמוכה לעדויות שהביא ג'ים גאריסון במשפטו של קליי שאו לפיהן הייתה חבורה שלמה של הומוסקסואלים מתנגדי קסטרו בניו אורלינס, אשר אוסוואלד היווה חלק ממנה, וכי חבורה זו היוותה את הבסיס לקשר, הרי שאין ראיה של ממש הקושרת את אוסוואלד לכל גורם שהוא. המדובר בחשדות בלבד, המבוססים על חייו יוצאי הדופן של אוסוואלד - שירותו במארינס, עריקתו לברית המועצות, נדודיו בין דאלאס, ניו אורלינס, ומקסיקו בחודשים שקדמו לרצח, תמיכתו הרעשנית בקומוניזם, פעילותו ב"ועד למען משחק הוגן לקובה". כל אלו נותנים קצות חוט ומניעים אפשריים, אך אין בהם כל ראיה של ממש, פרט לחשדות גרידא.

חוקרים חשובים כפוזנר מצביעים דווקא על הרקע יוצא הדופן של אוסוואלד כמקור להנחה כי פעל לבדו. כל חייו היה אוסוואלד זאב בודד, מנותק מן החברה. מעולם לא היו לו חברים. התנהגותו הייתה כשל אדם אנטי-חברתי, ובכל הקשר חברתי היה מוצא את הדרך לנכר את עצמו, להרחיק מעליו חברים, ולהשניא עצמו על הציבור (ולדוגמה תמיכתו המופגנת בקומוניזם כאשר שירת במארינס בשיאה של המלחמה הקרה). נראה כי בשלב שבו סירבו הקובנים לאשר כניסתו לארצם (כחודש וחצי לפני הרצח) היה אוסוואלד סבור כי אף הקובנים סטו מן האידיאלים הנעלים של הקומוניזם, כפי שהתאכזב מן הקומוניזם הרוסי כמה חודשים קודם לכן. אוסוואלד היה לא צפוי, מתבודד ואנטי-חברתי. לא בדיוק האדם שעליו ניתן לסמוך במזימת רצח מסובכת, הן כחלק מן המזימה, והן כ"שעיר לעזאזל". כבודד, היה נתון להתקפים של אלימות רצחנית, חלקם מחושבים ומתוכננים מראש - איים על אמו בסכין בעודו נער, הכה את אשתו וניסה לרצוח את הגנרל אדווין ל. ווקר, כמה שבועות לפני הרצח. מבנה אישיות זה תואם את פרופיל הרוצח הבודד יותר משהוא תואם את פרופיל המתנקש המקושר.

לעומת זאת עומדות השאלות העיקריות בתיק, והעדויות הפיזיות שלא ניתן להפריכן:

לוח הזמנים הצפוף, פחות מחמש שניות, בו היה על אוסוואלד לירות שלושה כדורים, ולפגוע בשניים מהם במטרה נעה. רבים הטוענים כי הדבר בלתי אפשרי, אף לאדם בעל הכשרה צבאית כאוסוואלד.
מסלולו הבלתי אפשרי של "כדור הקסם", כדור מס' 399 אשר נמצא על האלונקה והוא שלם כאילו לא נורה מעולם, וזאת לאחר שחדר דרך גבו וצווארו של קנדי, גבו וחזהו של קונלי (מושל טקסס שישב בלימוזינה במושב הקדמי), ואמת ידו של קונלי.
הסרט של זפרודר המראה את ראשו של הנשיא נזרק אחורה ושמאלה, לכיוון המשוער ממנו ירה אוסוואלד.
מגוון העדים שזיהו יריות ומתנקשים מכיוון גבעת הדשא.

כל אלו מראים כי ברמה גבוהה של סבירות, אוסוואלד לא היה לבד (אם כי לכל שאלה ושאלה העולה כאן, ניתן הסבר על ידי תומכי תיאורית "המשוגע הבודד").

אם כן, באשר לאוסוואלד, נראה כי הוא שירה שלושה כדורים מחלון הקומה השישית בבניין מחסן הספרים בעת ששיירת המכוניות של הנשיא קנדי עברה שם. האם פגעו כדורים אלו בנשיא, או האם היו אלו הכדורים היחידים שפגעו בנשיא קנדי ובמושל קונלי? רבים הם הסבורים כי התשובה לשאלה זו שלילית.

ממשלת הצללים

סרטיו של אוליבר סטון, ובהם "JFK תיק פתוח" ו"ניקסון", מעלים את התאוריה כי מאחורי מזימות רבות והתפתחויות רבות עומדים גורמי הון וימין קיצוני, במיוחד בתעשיית הנפט והתעשיות הביטחוניות, וכי אלו הם הכוח המניע מאחורי דמויות שליליות בהיסטוריה האמריקנית כג'ונסון וניקסון (עובדה היסטורית מעניינת היא כי ניקסון שהה בדאלאס בשעת הרצח).

אנשי תאוריות הקשר טוענים כי כוונתו של קנדי להוריד את הסובסידיות על ייצור נפט, היא שהעלתה אותו על מסלול התנגשות עם אנשים אלו, אשר הפעילו את הכוחות שעמדו מאחורי ההתנקשות. יש הטוענים כי בכך חברו הם לגורמים בצבא ובתעשיות הביטחוניות שסברו כי קנדי יפחית את מעורבות ארצות הברית בווייטנאם, ובכך יפגע באינטרסים שלהם.

CIA

ה-CIA, סוכנות הביון המרכזית, הייתה ביחסים גרועים עם קנדי מן היום שבו הורה על ניתוק הקשר עם הגולים הקובנים הפולשים למפרץ החזירים באפריל 1961. קנדי פיטר את ראש הסוכנות אלן דאלס, ונשבע כי יפרק את ה-CIA "לאלפי חלקים" ויעמיד בראשו את אחיו רוברט קנדי. ה-CIA מעולם לא היה בעל עכבות בהחלפת משטרים זרים, שיטה האהובה במיוחד על אלן דאלס, וייתכן כי עתה הרגישו בארגון כי הגיעה העת להחליף את המשטר בארצם שלהם.

מה שנראה כראיה המכרעת להשתתפות ה-CIA בקשר היא מינויו של דאלס לחבר בוועדת וורן. על אף שדאלס ידע על פעילות של ה-CIA, המאפיה, וגולים קובנים, בניסיונות להתנקש בפידל קסטרו, לא דיווח על מידע חשוב זה לוועדה, ולמעשה היה אחד מן הדוחפים למסקנה כי אוסוואלד היה היורה הבודד וכי פעל ללא כל סיוע. אדם כדאלס, אשר הקדיש את חייו לקשירת קשרים, ואשר היה מעורב בפעולות כגון קשר העשרים ביולי לרציחת אדולף היטלר, החלפות המשטר באיראן ובגואטמלה, צריך היה לחפש דווקא בכיוון ההפוך. ישנם רבים הסבורים שפעולתו היא למעשה טיוח.

FBI

ג'יי אדגר הובר ראשה הכול יכול של ה-FBI, לשכת החקירות הפדרלית, היה קרוב לגיל 70, הגיל בו פרישה מן השירות הממשלתי היא חובה. הובר רצה להמשיך בתפקידו, וידע כי קנדי, עמו היו להובר יחסים של בוז הדדי, יפטר אותו משתהיה לו ההזדמנות הראשונה לעשות כן. הובר, אשר היה יש האומרים כי היה הומוסקסואל חבוי, היה פגיע לסחיטה מצד המאפיה, ומצד גורמים נוספים שיכלו לדרוש ממנו שיתוף פעולה במזימותיהם, שיתוף פעולה אותו ממילא היה נותן, על פי החשדות, מרצון.

עובדה מעוררת חשד היא כי מרינה אוסוואלד נחקרה על ידי סוכן FBI בשם הוסטי, רק שבועיים לפני הרצח. עדות זו נחשפה רק זמן רב לאחר שוועדת וורן סיימה את פעולתה.

לאחר הרצח, בשנת 1964 הכריז הנשיא ג'ונסון על הובר כראש ה-FBI "לכל ימי חייו".

גם כאן מדובר בחשדות בלבד, ללא כל ביסוס ראייתי משמעותי. העובדה היא כי ה-FBI חקר את הרצח מיזמתו, החל מרגע הרצח, ועד לרגע בו נתבקש להעמיד את חקירותיו לרשות ועדת וורן. עובדה נוספת היא כי הובר הוא ששמר תיקים ובהם ראיות למכביר כנגד כל "המי ומי" בצמרת האמריקנית, וכי הפעיל השפעתו זו על נשיאי ארצות הברית מאז שמונה לתפקידו בשנות העשרים, ואין כל סיבה מדוע לא יכול היה להשתמש בשיטות אלו אף ביחס למשפחת קנדי, אשר הייתה פגיעה מאוד לשיטות אלו, בין היתר בשל היותו של קנדי רודף נשים אובססיבי.

לינדון ג'ונסון

תמונת הקריצה המפורסמת אשר העלתה תאוריות קונסיפרציה, בתמונה נראה לינדון ב. ג'ונסון בהשבעתו כנשיא ארצות הברית על מטוס אייר פורס 1 בדאלאס, כשלצידו ז'קלין קנדי ההמומה. אך בתמונה נראה גם לינדון פונה לכיוון אלברט תומאס, נציג בית הנבחרים ואלברט נראה כי קורץ לעבר לינדון ג'ונסון. תומכי תאוריית הקונספירציה רואים בתמונה זו כעדות למעורבות של ג'ונסון ברצח קנדי

בתקופה שלפני הרצח עמד קנדי בפני החלטה - מי יהיה מועמדו לסגן הנשיא בבחירות הקרובות. נראה כי סגן הנשיא המכהן, לינדון ג'ונסון הוא נטל, ונזקו למסע הבחירות גדול מתועלתו. בינו ובין מקורביו שוחח קנדי בחופשיות על האפשרות להודיע לג'ונסון כי לא יהיה מועמד לתפקיד סגן הנשיא. כנגד ג'ונסון עמדו 4 חקירות פליליות בחשד למעורבות בשוחד, הלבנת כספים, והסטת חוזים ממשלתיים. ג'ונסון לא פעל לבדו. מאחוריו עמדו אינטרסים של נפט, כסף, והממסד הצבאי-תעשייתי, שלא יכלו לוותר על נציגם בבית הלבן. ג'ונסון עצמו צבר מוניטין של אדם כוחני, אשר לא יוותר על אף אמצעי בדרכו אל הכוח.

כנגד חשדות אלו עולות מספר שאלות: ראשית, כיצד היה בכוחו של ג'ונסון, ששימש במשרה הטקסית בעיקרה של סגן נשיא, להצליח במזימה כה מדויקת ומתוחכמת? מי הם ה"חיילים" שפעלו? (לשאר החשודים - ארגוני ממשל, צבא, ואפילו המאפיה, היו "חיילים" שביצעו את הפעולה. מי הם חייליו של סגן הנשיא?). ומעבר לכל, על אף שכיום רואים בממשל ג'ונסון ממשל בעייתי מאוד בהקשר של מדיניותו הכוחנית בווייטנאם, הרי שג'ונסון עצמו הוא שבחר שלא לרוץ שוב לנשיאות בשנת 1968, ובכך לשמוט את בסיס הכח שהושג, לדברי אנשי תיאורית הקשר באופן כה שפל ובמאמצים כה רבים? נראה כי על אף שהדימוי של ג'ונסון כמקבת' מודרני נראה לרבים, ועל אף הקסם שבציורו של קנדי כקדוש מעונה ליברלי, אשר נרצח רק כדי לשים במקומו את ג'ונסון הרשע אשר יסלים את מלחמת וייטנאם בה ימותו בני התשע עשרה באמריקה (ומאות אלפי וייטנאמים) רק כדי לשמן את גלגלי המכונה הצבאית תעשייתית הטקסנית, יש צורך בביסוס ראייתי נרחב בהרבה על מנת לטפול אשמה זו על לינדון ב. ג'ונסון.

קסטרו

פידל קסטרו היה מטרה לניסיונות התנקשות רבים בחייו, שיזם ה-CIA. אך טבעי הוא כי ירצה להחזיר לאלו שניסו לפגוע בו. בספטמבר 1963 הזהיר קסטרו באופן פומבי את ארצות הברית והמנהיגים האמריקנים כי איש מהם לא יהיה בטוח בחייו אם ינסו לפגוע בו באופן אישי. קנדי אומנם הורה ל-CIA לחדול מניסיונות ההתנקשות, אך הארגון המשיך בהם במלוא המרץ.

לזאת יש להוסיף את נטייתו של אוסוואלד לטובת קובה, קשריו עם "הועדה למשחק הוגן לקובה" בשמה חילק עלונים ברחובות ניו אורלינס, ואת העובדה כי ימים מספר לפני הרצח שהה בשגרירות קובה במקסיקו וביקש לעבור שם בדרכו לרוסיה. כל אלו מצביעים על קסטרו כחשוד אפשרי. כאמור, קשה לראות כיצד היה יכול גורם זר, וחלש יחסית כקסטרו, לארגן מזימה הדורשת שיתוף פעולה נרחב מצד גורמים רבים, ובהם גורמי ממסד, כתנאי להצלחתה.

מתנגדי קסטרו

מתנגדי קסטרו אף הם חשודים ברצח. המדובר בקבוצות הגולים הקובנים שאומנו לקראת הפלישה למפרץ החזירים, ושאכזבתם מהוראת קנדי "לנתק" את הקשר עם הפולשים בעוד הפלישה בעיצומה והוראותיו להפסיק את ההתנקשויות בחיי קסטרו, נראו להם כבגידה במאמציהם. גורמים אלו אומנו ומומנו על ידי אנשי המאפיה וה-CIA אשר אף להם סיבות משלהם לרציחתו של קנדי.

חקירותיו של ג'ים גאריסון בניו אורלינס העלו קשר אפשרי בין אוסוואלד לבין גורמי ימין ואנטי קסטרו, והעלו כי העלונים שחילק אוסוואלד בעד קסטרו ציינו את כתובת מטה מתנגדי קסטרו בניו אורלינס. כיום רבים הם שאינם מייחסים חשיבות של ממש לחקירותיו של גאריסון, ול"קשר" שתיאר.

מאפיה

חשוד מרכזי בקשר הוא הפשע המאורגן באמריקה. ג'ון קנדי ואחיו רוברט קנדי, אשר שימש בתפקיד התובע הכללי של ארצות הברית במשטרו של הנשיא, היו אחראים לעליה של 110% במספר כתבי האישום המוגשים בעבירות הנוגעות לפשע מאורגן בארצות הברית. המאפיה הייתה שותפה של ה-CIA (באמצעות אנשי קשר כמאפיונרים סם ג'יאנקנה, ג'וני רוסלי, קרלוס מרסלו וסנטו טרפיקנטה) במספר ניסיונות לרציחתו של פידל קסטרו, נשיא קובה. נראה כי גורמים אלו, שהפכו למקורבים זה לזה, היו בנובמבר 1963 בעלי אינטרס חופף בכל הנוגע לסילוקו של קנדי מן הזירה.

קשרים מוזרים היו בין קנדי והמאפיוזו סם ג'יאנקנה, אשר טען כי קנדי "בגד" בו במדיניות האכיפה כלפי המאפיה, לאחר שזה סייע לו לנצח בבחירות, שהיו צמודות, ובהן היה זקוק קנדי לכל סיוע. לקשר זה נמצאה עדות מסייעת בדמותה של אישה בשם ג'ודית' קמפבל אקסנר(אנ') אשר טענה כי הייתה פילגשם המשותפת של קנדי וג'יאנקנה, וכי העבירה ביניהם מסרים.

עובדה היא כי בזמן שהוחלט על חקירת ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות משנת 1975 ואילך, נרצחו שלוש מן הדמויות העיקריות - ג'ימי הופה, נשיא איגוד נהגי המשאיות בארצות הברית (ארגון בעל השפעה שנקשר לעסקיו עם המאפיה), ואדם שבית הנבחרים חקר את מעורבותו ברצח, נעלם בשנת 1975. סם ג'יאנקנה, מראשי המאפיה בשיקגו נרצח במטבח בביתו באוק רידג' אילינוי ביולי 1975, וג'וני רוסלי, שהיה מאנשי הקשר המשמעותיים בקשר מאפיה CIA לרצח קסטרו, נמצא כשגופו מבותר והוא צף בתוך חבית נפט במפרץ במיאמי.

ועדת בית הנבחרים מצאה כי להופה, מרסלו וטרפיקנטה האמצעים, המניעים וההזדמנות להרוג את קנדי, אך לא מצאה ראיות מבוססות לכך כי אכן עשו זאת.

השפעה תרבותית

תמונה שצולמה בדילי פלאזה, דאלאס. ה-X המסומן על הכביש מראה על המיקום המוערך של הנשיא קנדי בלימוזינה הנשיאותית, ברגע שהוא והמושל ג'ון קונלי נורו

רצח קנדי הוא אירוע מכונן בתודעה הציבורית האמריקנית. רבים הם הטוענים כי כל אמריקני שחי אז יכול לענות על השאלה מה עשה בעת ששמע על הרצח. הרצח הוא נקודת מפגש למספר מיתוסים אמריקנים - הנשיא הצעיר, הכריזמטי, היפה וחובב הנשים, המתנקש הבודד, האנטי-סוציאלי. הקשר של "הממסד" כנגד הנשיא הרוצה להצעיד את האומה קדימה. המאבק של כוחות האור בכוחות החושך, "הטובים" כנגד "הרעים". הצעיר העובר שטיפת מוח והופך לקומוניסט אדוק, בניגוד לטבעו האמיתי, ומעל לכל - האקט האלים של הרצח, החוזר על עצמו בהיסטוריה האמריקנית, בתרבות האמריקנית הפופולרית, בספרות ובקולנוע האמריקני.

רצח קנדי בקולנוע

סרט דוקומנטרי

בשנת 1964, בטרם מלאה שנה לרצח קנדי, הוקרן הסרט הראשון אודות הרצח. הסרט הוא "ארבעה ימים בנובמבר" (Four days in November). היה זה סרט דוקומנטרי שהוסרט בשחור לבן והוצגו בו יומני קולנוע ויומני חדשות שהוקרנו בטלוויזיה, על ארבעת הימים מיום שהנשיא קנדי הגיע לטקסס ועד לטקס קבורתו. כן הוקרנו בסרט ראיונות עם אישים פוליטיים ואנשי מדינה, אנשי משטרת דאלאס, הנשיא לינדון ג'ונסון והנשיאים לשעבר הארי טרומן, ודווייט אייזנהאואר, המושל ג'ון קונלי שנפצע בהתנקשות, השופט ארל וורן, אברהם זפרודר שהנציח את הרצח במצלמת חובבים ורבים אחרים. הסרט הוקרן לראשונה ב-21 בנובמבר 1964, זמן קצר לאחר שועדת וורן פרסמה את מסקנותיה ב-24 בספטמבר 1964 ויוצרי הסרט יצאו מנקודת ההשקפה של מסקנות הוועדה, כי היה מתנקש אחד והוא לי הארווי אוסוואלד.

סרטים הנראים כמנבאים את הרצח

נושאי האלימות, האלימות הפוליטית והרצח הפוליטי, העסיקו את הקולנוע האמריקני מראשיתו. סרטים רבים שנוצרו לפני הרצח נראים כמנבאים אותו. שני סרטים שהופקו לפני הרצח נזכרים רבות בהקשר עם הרצח.

הסרט הראשון הוא הסרט "סאדנלי" (Suddenly) משנת 1954, סרט מתח המתאר ניסיון (כושל) לרצוח את נשיא ארצות הברית בעת חניית רכבת הנשיא בעיירה נידחת, ששמה "סאדנלי" או בעברית - "לפתע פתאום".

הסרט נוצר תשע שנים לפני רצח קנדי, אולם לאחר הרצח נתברר הדמיון בין עלילת הסרט הבדיונית לבין רצח הנשיא שאירע במציאות: ההתנקשות שבסרט הייתה מחלון בית מגורים העומד בראש גבעה, שהמתנקש מצוי בו גבוה מעל מקום המצא הנשיא וזווית הירי והמרחק מן המטרה דומים לזווית ולמרחק שבין מחסן הספרים בדאלאס, אשר ממנו נורו היריות הקטלניות, ובין מכונית הנשיא. כלי הרצח בסרט אף הוא רובה צלפים, ככלי הנשק ממנו נורה הנשיא; אולם עיקר הדמיון נבע מדמותו של המתנקש, שגולמה על ידי פרנק סינטרה, כדמות אדם צעיר ומופרע, שדמתה דמיון רב לדמותו של לי הארווי אוסוואלד. במשך שנים רבות נמנעה הקרנתו החוזרת של הסרט בטלוויזיה ובווידאו, כדי שלא לפגוע ברגשות הציבור האמריקאי. רק בשנות התשעים חודשה הפצתו.

הסרט השני הוא "השליח ממנצ'וריה" (The Manchurian Candidate) משנת 1962 בבימויו של ג'ון פרנקנהימר, על פי ספרו של ריצ'רד קונדון. סיפורו של סרט זה, בהקשר לרצח קנדי, הוא מדהים יותר. הסרט יצא להקרנה בשנה שקדמה לרצח הנשיא. כוונת הסרט הייתה לעסוק בדמות האם - האשה השתלטנית, הרודה בבניה ובבעלה ומכוונת אותם כרצונה, תוך שהיא מדכאת את התפתחות אישיותם העצמאית - סטראוטיפ מוכר בספרות ובקולנוע האמריקאיים. מוטיב שני בסרט הייתה הכוונה להראות כי מאחורי רטוריקה סופר - פטריוטית, לאומנית ואנטי - קומוניסטית יכולה להסתתר למעשה חתרנות אנטי - אמריקאית. הסרט הציג מזימה סובייטית להשליט על ארצות הברית אדם שיהיה "המועמד המנצ'ורי" לנשיאות (שם שסולף בגרסה העברית ל"שליח ממנצ'וריה").

עלילת הסרט מציגה את דמותו של ריימונד שאו (בגילומו של לורנס הארווי), סמל ראשון בכוחות האמריקאיים שלחמו במלחמת קוריאה, שעבר שטיפת מוח בנופלו בשבי ותוכנת לפעול כמתנקש במועמד לנשיאות ארצות הברית, בעת שזה ישא את נאום ההכתרה בוועידה הארצית שבחרה במועמדותו; זאת על מנת שהמועמד לתפקיד סגן הנשיא, שהיה סנטור רב מלל ומסית אנטי - קומוניסטי, ולמעשה סוכן סובייטי, יבוא במקומו וייבחר לנשיא שיהיה נשיא - בובה בשרות הסובייטים. משחקה המעולה של אנג'לה לנסבורי בדמות אמו השתלטנית של ריימונד שאו, שהייתה גם מפעילתו של בנה במשימת הרצח, ואשתו של הסנטור חסר האישים שנועד למלא את תפקיד הנשיא מטעם, וכן משחקו של פרנק סינטרה (שבסרט זה, בנוסף לסרט הראשון שהוזכר, שב למלא תפקיד בסרט שנושאו התנקשות בנשיא), בתפקיד מפקדו של ריימונד שאו שחשף את המזימה, הפכו את הסרט למוערך מאוד בעת הקרנתו לראשונה.

לאחר רצח קנדי עלו נקודות הדמיון שבין הסרט לבין אירוע רצח הנשיא: המתנקש בסרט היה "פתי" (patsy) שנשלט בידי כוחות חזקים ממנו, כפי שרוב תאוריות הקשר בנוגע לרצח קנדי, מייחסות כינוי זה ללי הארווי אוסוואלד, הירי היה מתא הקרנה של אולם הוועידה שנמצא בגובה ממול לבמה. זווית הירי והמרחק מן המטרה היו דומים לאלו שבין מחסן הספרים בדאלאס לבין מכונית הנשיא. הירי היה אף הוא ברובה צלפים. ריימונד שאו התגייס לצבא לאחר אכזבה בחיי האהבה שלו כדומה ללי הארווי אוסוואלד שהתגייס לחיל הנחתים.

כשהחלו להיווצר תאוריות הקשר על רצח קנדי, חלקן סבוכות ומסובכות מאוד, קשה היה שלא למצוא מכנה משותף בינן לבין המזימה המתוחכמת שבסרט.

סרטי עלילה המתבססים על הרצח

לאחר רצח קנדי נוצרו סרטי תעודה רבים הן על אירועי הרצח והן על תאוריות הקשר (רובם סרטי טלוויזיה), אך מאמר זה מתייחס רק לסרטי עלילה בדיוניים.

עשר שנים לאחר הרצח, בשנת 1973 הופק הסרט "פעולה שלטונית" (Executive Action) שתיאר לראשונה בקולנוע עלילה המבוססת על אחת מתאוריות הקשר, זו בדבר הקשר שקשרו בעלי הון וכוח פוליטי בטקסס, לרצוח את הנשיא הליברל הצפוני. הסרט מתבסס על צירוף עובדות שונות שנכללו בעדויות על הרצח ונסיבותיו, משלב קטעי יומני חדשות אותנטיים ומעלה תאוריה סדורה והגיונית כיצד שימש לי הארווי אוסוואלד ככלי משחק - כ"פתי" בידי הקושרים בעת ההתנקשות בה נורה הנשיא למעשה משלושה כיווני ירי שונים. הסרט בהשתתפותם של ברט לנקסטר ורוברט ריאן לא זכה להצלחה רבה בזמנו, אך ככל שהתרבו, במרוצת הזמן, תאוריות הקשר, ובייחוד לאחר שפורסם דו"ח ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות משנת 1976, שממנו נובע קיומו של יורה נוסף, הסותר את תאוריית היורה הבודד (Lone Gunman), זכה הסרט להערכה גוברת. לאחר הופעת סרטו מ-1991 של אוליבר סטון "ג'י. אף. קיי - תיק פתוח" (עליו ידובר להלן), שנתקבל בביקורת בשל המוניפולציה שנעשתה בו, גברה ההערכה לסרט "המזימה" אף יותר.
סרט בדיוני נוסף שעלילתו מושפעת מרצח קנדי הוא הסרט "The Parallax View", שתרגום שמו האפשרי לעברית הוא "הטיית מסלול הראייה", משנת 1974 של הבמאי המוערך אלן ג'יי פאקולה. הסרט מספר את סיפורו של עיתונאי (המגולם על ידי וורן בייטי), אשר לאחר שהיה עד לרצח פוליטי של סנטור אמריקאי, הוא נוכח לדעת כי עיתונאים שהיו עדים לרצח מתים זה לאחר זה באורח מסתורי והוא מתחיל לחשוד כי ההתנקשות בסנטור הייתה חלק ממזימה נרחבת, אף על פי שוועדת חקירה ממשלתית קבעה כי הרצח היה מעשה של מתנקש יחיד. עלילת הסרט מרמזת על שורת הפטירות המסתוריות של עדים לרצח קנדי ושל בעלי קשר כלשהו לאירוע. סרט זה הוערך במיוחד על ידי המאמינים בתאוריות הקשר, ה-Buffs (המשוגעים לדבר), כפי שנוהגים לכנותם בארצות הברית.
הסרט "חורף קטלני" (Winter Kills) משנת 1979 הופק על פי ספרו של ריצ'רד קונדון, מחברו של "השליח ממנצ'וריה". בסרט משתתפים ג'ף ברידג'ס, אנטוני פרקינס, סטרלינג היידן וג'ון יוסטון (הבמאי שהשתתף כשחקן עוד קודם לכן בסרטו של רומן פולנסקי "צ'יינהטאון"). הסרט מתאר, באורח סאטירי, שושלת משפחתית כדוגמת שושלת קנדי. גיבור הסרט הוא אחיו של בן השושלת, נשיא ארצות הברית לשעבר, שנרצח 19 שנה קודם לכן. הוא פוגש באדם גוסס המתוודה בפניו כי הוא היה "המתנקש השני", ובעקבות זאת הוא מחליט לחקור שוב את הרצח ומגלה עובדות לא נעימות ונחשף לסכנות.
סרט קולנוע הקשור לרצח קנדי שאיננו סרט אמריקאי הוא "I... comme Icare", סרט צרפתי משנת 1979, שתרגום שמו לעברית הוא "האות אי... כמו באיקרוס" (איקרוס הוא הגיבור מן המיתולוגיה היוונית אשר ניסה לעופף בכנפיים עשויות משעווה, וסופו שכנפיו נמסו והוא התרסק).

הסרט מתבסס על סיפור רצח קנדי, בהעתיקו אותו למדינה דמיונית (שאיננה ארצות הברית או צרפת), בה נרצח הנשיא. אחד מאנשי צוות החקירה, פרקליט המחוז (בגילומו של איב מונטאן) מסרב לחתום על דו"ח החקירה שעמד לקבוע שהנשיא נרצח על ידי מתנקש בודד וממשיך בחקירה. הוא מצליח לגלות עדה היכולה לזהות בוודאות את המתנקשים, אך הקושרים מצליחים לעלות על שיחת הטלפון של הפרקליט עם העדה ומעתה נתונים חיי הפרקליט בסכנה. הסרט מרתק וזכה להערכה רבה.

בשנת 2002 הופק הסרט העצמאי "ראיון עם מתנקש", שעלילתו הבדיונית מבוססת על העדויות שלפיהן היה מתנקש נוסף על גבעת הדשא. זהו מותחן פאונד פוטג' ערוך כסרט תיעודי, ובמרכזו עומדת דמותו של וולטר אולינגר, לשעבר צלף בחיל הנחתים של ארצות הברית, הטוען שהוא זה שהרג את קנדי בירייה מאחורי גדר גבעת הדשא, ואילו לי אוסוואלד היה רק שעיר לעזאזל שהופלל. מאחר שאולינגר חולה סרטן וימיו ספורים, הוא מבקש משכנו, צלם טלוויזיה מובטל, לצלם את וידויו אחרי ששמר על שתיקה במשך 37 שנים, מכיוון שיוזמי הרצח איימו עליו. אולינגר גורר את הצלם למסע לשחזור האירוע מנקודת מבטו, במטרה לחשוף את מניעיהם של מזמיני הרצח כביכול. או-אז מתחילים להגיע איומים והשניים נרדפים על ידי אנשים מסתוריים; והשאלה הגדולה היא האם אכן היה אולינגר היורה השני.

JFK תיק פתוח

המפורסם מכל סרטי הקולנוע שעסקו ברצח קנדי הוא הסרט "JFK תיק פתוח" ("J.F.K") משנת 1991 בבימויו של אוליבר סטון.

הסרט היה יומרני, יקר וארוך (שלוש שעות ו-9 דקות), אך התוצר הסופי הוא שנוי במחלוקת. אוליבר סטון תכנן מראש את הסרט כסרט הסותר את קביעת ועדת וורן כי לי הארווי אוסוואלד היה היורה היחיד וחיפש מקור לבסס עליו את עלילת הסרט. מבין האפשרויות שעמדו לפניו הוא בחר לבסוף את ספרו של ג'ים גאריסון "בעקבות המתנקשים" ("In the trail of the assassins") כמקור לעלילת הסרט.

המשפט שניהל פרקליט המחוז של ניו אורלינס ג'ים גאריסון בשנת 1969 נגד איש העסקים קליי שאו באשמת מעורבות ברצח קנדי נסתיים בפיאסקו משפטי כשהנאשם זוכה זיכוי מוחלט. רבים מחוקרי רצח קנדי, וביניהם המצדדים בתאוריות הקשר, ביקרו את האיש ג'ים גאריסון כשוחר פרסומת ומעורר שערוריות, ואת החקירה שניהל נגד קליי שאו כחקירה למציאת המטבע מתחת לפנס, בה נחקר והואשם אדם שהיה זמין לתובע בהיותו תושב ניו אורלינס, אף על פי שעד אז (ומעולם לא לאחר מכן) לא נמצאו ראיות מוצקות להעמיד לדין אדם כלשהו באשמת השתתפות ברצח, לא בדאלאס ולא במקום אחר בארצות הברית. הסרט מפאר את ג'ים גאריסון ומציגו כלוחם ללא חת במערכת השלטון וכצעיר נאה ומרשים (בגילומו של קווין קוסטנר), דבר שלא עלה בקנה אחד עם אישיותו ודמותו במציאות של ג'ים גאריסון האיש (שאגב הופיע בעצמו בסרט כשהוא מגלם את דמותו של השופט ארל וורן).

הסרט עורר מחלוקת ציבורית. לדעת רוב המבקרים הסרט הוא מרשים ומרתק, אך נעשתה בו מניפולציה על ידי שימוש באחת התאוריות הזניחות יותר בעניין רצח הנשיא, זו של ג'ים גאריסון. הביקורת החמורה יותר היא כי סטון עשה שימוש בעירוב של קטעים תיעודיים וקטעים מבוימים, באופן שיוצר גרסה חזותית בלתי ניתנת להפרדה, המציגה את האירועים מנקודת מבטו הסובייקטיבית (והמעוותת לדעת רבים) של סטון.

סרטים נוספים

הסרט "Flashpoint" משנת 1984, (שתרגום שמו לעברית הוא ככל הנראה "ההבזק"), בהשתתפות כריס כריסטופרסון הוא סרט מתח המספר על שני אנשי משמר הגבול של טקסס המגלים במדבר ג'יפ קבור בחול. בג'יפ, הנראה כקבור כבר עשרים שנה, מתגלים שלד אדם, רובה וכמות של מאות אלפי דולרים. השניים מתפתים לשמור את הכסף לעצמם ולהמשיך לחקור בחשאי את תעלומת הג'יפ הקבור. עד מהרה הם נוכחים כי אינם לבדם בשטח, למקום מגיעים אנשי הבולשת הפדרלית ומתרבים הסימנים שהג'יפ קשור לרצח קנדי שאירע עשרים שנה קודם לכן, חשד הגובר כאשר מתברר כי אנשי הבולשת מנסים להשתיק את העניין ולחסל כל מי שמעורב בידיעה על דבר הגילוי. למרות הרעיון המקורי זכה הסרט לביקורות שליליות.
הסרט "רובי" (Ruby) משנת 1992 מציג את תאוריות הקשר מנקודת מבטו של ג'ק רובי, רוצחו של לי הארווי אוסוואלד. רובי שבסרט (המגולם על ידי דני איילו) FBI והן כנותן שירותים למאפיה, הולך ומסתבך בקשר נגד קנדי מבלי יכולת לעצור. הסרט זכה לביקורות גרועות.
הסרט "בקו האש" (In The Line Of Fire) משנת 1993 הוא סרט מתח, בו סוכן השירות החשאי (בגילומו של קלינט איסטווד) מנסה למנוע התנקשות בחיי נשיא ארצות הברית, שעומדת להתבצע כמשימת יחיד של מי שהיה רוצח מטעם השירותים החשאיים האמריקאים (המגולם על ידי ג'ון מלקוביץ'), על מנת לנקום בממשל שלדעתו הפקיר אותו.

הסרט מתרחש במועד הסרטתו, שלושים שנה לאחר רצח קנדי. הגיבור שנמנה כסוכן צעיר על צוות השירות החשאי שליווה את הנשיא קנדי במסעו לדאלאס, סובל עתה על סף גיל העמידה מטראומה מתמשכת בשל הכישלון להגן על הנשיא, שהוא רואה בו כישלון אישי. המתנקש המוצג כמטורף רצחני, מכיר את השירותים החשאיים של ארצות הברית מבפנים ויודע את נקודות התורפה שלהם, מודע לטראומה של הגיבור ומנצל חולשתו זו למשחקי חתול ועכבר עמו.

הסרט "בתולות הים (Mermaids) משנת 1990 בכיכובה של וינונה ריידר מציג את התבגרותה הרגשית והמינית של נערה, על רקע שנות השישים, כאשר רצח קנדי מוצג כטראומה רגשית, וכנקודת מפתח בהתבגרות. כן שיחקו בסרט בוב הוסקינס, שר וכריסטינה ריצ'י. סרט זה מראה את המשמעות העמוקה שמייחסים האמריקנים לרצח, אם כי קשה לקרוא לסרט "עמוק" או "רציני" בכל מובן אחר, והוא זכור בעיקר בזכות משחקה המרענן של ריידר הצעירה, ושירה של שר המלווה את הסרט "צ'ופ צ'ופ סונג".
הסרט "סוף משחק" (End Game) משנת 2006 אינו קשור ישירות לרצח קנדי, אלא שניכרת בו השפעת תאוריות הקשר שנולדו בעקבות רצח קנדי ונמשכות זה כבר למעלה מארבעה עשורים. כן חוזר בסרט זה המוטיב, שהועלה בסרט "בקו האש", של נקיפות המצפון של מאבטחי נשיא שנרצח על כי לא מנעו את הרצח. עלילת בסרט, המתרחשת בימינו, מספרת על נשיא שנרצח ועל אנשי השרות החשאי המנסים לפענח את הפשע ולגלות את היורה. איש ביטחון שהופקד על הגנת הנשיא, המגולם על ידי קובה גודינג ג'וניור, בעזרת עיתונאית חוקרת, מבצעים חקירה וחושפים סבך של אינטריגות ומזימות אפלות.

הנשיא שנרצח היה בשנות הארבעים לחייו ובעל לאשה יפה וזוהרת (כדוגמת בני הזוג קנדי) וציירת מוכשרת. הרוצח היה איש משולי החברה, מחוסר כל וחולה במחלת הסרטן, שנשכר על ידי הקושרים לבצע את הרצח בתמורה לתשלום שישולם למשפחתו לאחר שבוודאות יהרג על ידי שומרי הנשיא. זהות הרוצח הייתה קצה החוט. המאבטח והעיתונאית, שיחזרו את השרשרת שהובילה ממנו לקושרים שעמדו מאחוריו, תוך סיכון נפשותיהם כשהקושרים ניסו לחסלם. פתרון התעלומה מעלה אפשרות שאף "המטורפים" ה-Buffs שבין חסידי תאוריות הקשר לגבי רצח קנדי לא העלו בדמיונם, בין שלל התאוריות שהעלו, כי העומדת מאחורי הרצח היא אשת הנשיא שנקמה בו על בגידותיו הרבות בה, בעשותה זאת בעזרת ראש השירות החשאי.

הסרט "פארקלנד" (Parkland) משנת 2013 הוא סרט אמריקאי בבימויו של עיתונאי בשם פיטר לנדסמן. הסרט איננו עוסק בחקירת תעלומת הרצח, אלא מביא, בדייקנות היסטורית רבה, את תיאורם של האנשים והאירועים סביב הרצח בשלוש היממות שמאז הרצח ועד לטקס הקבורה. הסרט, בסגנון של דמוי סרט תיעודי מתאר, בשמותיהם האמיתיים, את העיתונאים, השוטרים, אנשי השרות החשאי, האחיות והרופאים שנטלו חלק בכל האירועים שהתרחשו סביב הרצח. שם הסרט הוא שמו של בית החולים אליו הוחש הנשיא הפצוע ושם הוכרז על מותו.
הסרט להרוג את קנדי (Killing Kennedy) הוא סרט טלוויזיה אמריקאי משנת 2014 בכיכובו של רוב לאו בתפקיד הנשיא קנדי. הסרט הוא דרמה תיעודית המשחזרת בדייקנות את מהלכיהם של הנשיא ורוצחו שקדמו לרצח, את הרצח ואת האירועים שלאחריו. הסרט מתמקד בהדגשת הניגוד שבין הנשיא והרוצח.
הסרט אקס-מן: העתיד שהיה הוא סרט בבימויו של בריאן סינגר. בסרט מסופר שקנדי היה מוטאנט שנרצח לאחר התנקשות מתוכננת וכי מגנטו ניסה להצילו על ידי הסטת הכדור, אך הוא נעצר על ידי שוטרים וקנדי נהרג.

סדרות טלוויזיה

הסדרה "נובמבר 1963" אשר מבוססת על ספרו של סטיבן קינג, כאשר גיבור הסדרה חוזר בזמן ומנסה למנוע את רצח קנדי.
בסדרה "תיקים באפילה", בפרק (תיאור הפרק), רואים את ההיסטוריה של האיש המעשן, אשר בין היתר קיבל את ההוראה להתנקש בקנדי.
בסדרה "אקדמיית המטרייה" העונה השנייה מתרחשת כולה בשנות ה-60 ולעלילתה יש קשר ישיר עם רצח קנדי.

רצח קנדי בספרות

רצח קנדי "פירנס" מאות ספרים העוסקים בצדדים שונים של הרצח, מבחינה עובדתית. ספרים אלו נוטים להיות כתובים בשפה טכנית, ארוכים מאוד, ומנתחים לפרטי הפרטים זוויות ירי, מהירויות של קליעים, ופרטים הנוגעים לניתוחים שלאחר המוות. עם זאת חלק מן הספרים, העוסקים ישירות בשאלה "מי רצח את קנדי" או מתארים את יום הרצח, יכולים לעלות לרמה ספרותית גבוהה, וליצור עניין אנושי של ממש בדמויות ההיסטוריות. דוגמה נדירה שכזו היא ספרו של ג'רלד פוזנר "תיק סגור", שעל אף שמטרתו היא להוכיח (מבחינה מדעית ועובדתית) כי לי הארווי אוסוואלד הוא היורה היחיד, הרי שהמדובר בסקירה מקיפה של דמותו של אוסוואלד, ושל הרקע לרצח, המתעלה מעבר לכתיבה עיתונאית.

רבים מן הסופרים משתמשים ברצח קנדי כמטאפורה לרוע, או כדימוי חזק. סטיבן קינג לדוגמה, מתאר את הרשע השטני של גיבורו רנדל פלג, בספר "העמדה", כאשר הוא מספר כי בעוד פלג הולך התגלגל מכיסו כרוז של "הועדה למען משחק הוגן לקובה". דוגמה זו אינה נדירה בכתיבה פופולרית אמריקנית. מבין סופרי המתח שהתייחסו לרצח באופן ישיר בולט ג'יימס אלרוי, אשר הקדיש לנושא טרילוגיה. אלרוי הוא סופר מוערך בקרב סופרי המתח האמריקנים, ומספריו נודע הספר "סודות אל-אי", אשר זכה לגרסה מוסרטת רבת הצלחה. בטרילוגית רצח קנדי שלו, עוסק אלרוי בקשר מאפיה, CIA, בולשת, אשר הצית את הדמיון של הקהל האמריקני.

התובע המחוזי ג'ים גאריסון אשר העמיד בשנת 1969 איש עסקים מניו אורלינס בחשד לשותפות לרצח (והנאשם, קליי שאו, זוכה), העלה את גרסתו על המשפט, הכופרת בחפותו של קליי, בספרו "בעקבות המתנקשים" (In the trail of the assassins) משנת 1988. כן כתב שני ספרים נוספים, שאחד מהם הוא ספר בדיוני, העוסק ברצח דומה או מקביל לרצח קנדי, ונקרא "החוזה זרוע הכוכבים" "The Star Spangled Contract".

שני סופרים נודעים אשר הקדישו לרצח חלק מיצירתם, ונחשבים ל"סופרים קנוניים" הם נורמן מיילר ודון דלילו.

מיילר, שהיה אף ביוגרף מחונן, פרסם ב-1996 ביוגרפיה של לי הארווי אוסוואלד בשם "סיפורו של אוסוואלד: סיפור מסתורין אמריקאי" (Oswald`s Tale: An American Mystery) הנקראת כסיפור עלילה מורכב ומרתק. פרט לכך כתב מיילר, שהיה סופר פוליטי בעל אמירה נוקבת במרבית ספריו, את הספר "רוחו של הרלוט" (Harlot`s Ghost) משנת 1991 (אשר טרם תורגם לעברית). ביצירה בת 1,500 העמודים עוסק מיילר בחייו של איש CIA, ובין היתר רומז למאורעות הנוגעים לרצח קנדי, ומתאר לדמויות כאלן דאלס ואי. הווארד האנט, אשר אנשי תאוריות הקשר רואים אותם כאחראים לרצח. הספר הוא כתב ביקורת חריף כנגד הממסד האמריקני וסוכנות הביון המרכזית, אם כי הוא מתאר ביד אומן, ולעיתים מנקודת ראות אמפתית, את חייו ועבודתו של איש הסוכנות.

דלילו, זוכה פרס ירושלים לספרות בשנת 1999, כתב אף הוא ספר שלם בשם "ליברה", המתייחס לרצח, ומתאר בצורה חיה וממשית את הדמויות הראשיות - אוסוואלד, קנדי ושאר המעורבים. ביצירתו המונומנטלית, "תת עולם" מתייחס דלילו לרצח, ולחשיפתו של הסרט של אברהם זפרודר כאירוע טראומטי, אשר השפיע על חיי גיבורי הספר, המתרחש במשך כארבעה עשורים משנות החמישים ועד שנות התשעים של המאה העשרים.

בשנת 2012 ראה אור ספרו של סטיבן קינג "11/22/63", שהופיע בתרגום לעברית בשם "22/11/63 - מה היה קורה אילו יכולתם להחזיר את הגלגל לאחור?". הספר מספר את סיפורו של מורה לספרות בתיכון שמגלה שער שיכול להעביר אותו לעבר, אל שנות השישים, והוא מחליט לקחת על עצמו משימה שאפתנית - לחיות בעבר עד שיגיע לנקודת הזמן הגורלית, 22/11/63 - ולמנוע את רצח קנדי.

בשנת 2013 ראה אור בעברית ספרו של זוכה פרס פוליצר סטיבן האנטר, "הכדור השלישי", בתרגומה של שרית פרקול (הוצאת קוראים). זהו ספר מתח שגיבורו הוא בוב לי סוואגר, צלף מחונן וגיבור מלחמת וייטנאם, המנסה לחקור את תעלומת רצח קנדי. הספר, המבוסס על האירועים ועל העובדות הידועות, בודק היתכנות של תאוריות קשר מרחיקת לכת ושולל בעצם את תאוריית היורה הבודד.

רצח קנדי במוזיקה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בובי הב חיבר את שירו הנודע "Sunny" בעקבות רצח קנדי ומות אחיו, הרולד הב, למחרת בקרב סכינים. שלמה ארצי חיבר את השיר "דו"ח רצח" בעקבות רצח רבין, ובשירו מזכיר גם את רצח קנדי.

כת "מטורפי" רצח קנדי

ההתעסקות ברצח לא חדלה מהרגע שבו נורו היריות בדילי פלאזה ועד היום. מאות אתרי אינטרנט, אלפי ספרים, ירחונים ועיתונים מיוחדים מתייחסים לרצח ולתאוריות השונות בנוגע לזהות הרוצחים ומניעיהם.

המתעסקים באופן אובססיבי ברצח (ומעלים תאוריות מוזרות בנוגע אליו) קיבלו אף כינוי "Buffs" (בקירוב - "מטורפים" או "משוגעים לדבר"), והם מהווים זרם מוכר בדומה לשאר המשוגעים לדבר אחד המקובלים בתרבות האמריקנית - מומחי "מסע בין כוכבים" (Trekkies) וכדומה. גם להם ועידות ואסיפות, עיתונים וירחונים משלהם.

תופעה זו הונצחה בפרק בקומדיית המצבים הפופולרית "סיינפלד" ("החבר", פרק 17 בעונה 3) בו מנתח ג'רי סיינפלד באופן "מדעי", בדומה לניתוח שערך אוליבר סטון בסרט "JFK", את טענתם של קריימר וניומן כי שחקן הבייסבול קית' הרננדז ירק עליהם, ומגיע למסקנה כי הדבר בלתי אפשרי. זוהי אחת הדוגמאות הבולטות המדגימה את השפעת הרצח על החברה האמריקאית, החקירה הבלתי פוסקת של כל היבט ממנו, והירידה לפרטים השוליים והזניחים ביותר, תוך מתן משמעות נסתרת ועמוקה לכל פרט, וזאת בסדרה שהפכה לאבן פינה בתרבות הפופולרית האמריקנית בסוף המאה העשרים. התייחסות זו גם מראה כי כשלושה עשורים לאחר הרצח (התוכנית שודרה ב-1992) הגיעה טראומת הרצח למצב שמאפשר להתייחס לרצח באופן פארודי בפריים טיים בטלוויזיה.

ראו גם

לקריאה נוספת

מעטים הם המקורות בעברית הנוגעים לרצח. שני ספרים המקיפים את הנושא הם:

Gerald Posner "Case Closed", Warner Books 1993
Michael L. Kurtz "Crime of the Century" University of Tennessee Press, 1982.

הספר הראשון, של ג'רלד פוזנר, תומך בתאוריית היורה הבודד; השני, של מייקל ל. קורץ כתוב מנקודת ראות פרו-קונספירטיבית. אלה הן שתי דוגמאות בלבד מתוך מאות רבות שיצאו לאור בשפה האנגלית. רשימת ספרים מקיפה יותר (הכוללת גם ספרים בשפות אחרות) ניתן לראות בערך המקביל באנגלית. בעברית הופיעו תיאורים מפורטים על רצח קנדי בספרים האלו: תיאורים של היום בו נרצח קנדי :

לואיס לאו סניידר וריצ'רד ברנדון. מוריס כאן רגש העולם: גדולי העיתונאים מספרים על המאורעות שזיעזעו את העולם - 1793–1963: עברית יהושע טן-פי אחיאסף, 1969. המהדורה השנייה של ספר זה שהופיע במקור ב-1962 כוללת פרק מסיים על רצח קנדי. ארנון מגן זה קרה ביום: 32 מאורעות בתולדות העמים / [תל אביב] : הקיבוץ המאוחד 1978 כולל פרק על רצח קנדי.

הספר "רציחות פוליטיות במאה העשרים", מאת אמיל פויירשטיין, שיצא בהוצאת כתר בשנת 1986, מקדיש מספר עמודים לתיאור הרצח, והבעיות העיקריות בחקירתו.