נאו סול
סגנון מוזיקלי
נאו סול או סול מתקדם (באנגלית: Neo soul) הוא סגנון מוזיקלי שהתפתח בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 בארצות הברית ובריטניה ומשלב אלמנטים של רית'ם אנד בלוז עכשווי ומוזיקת נשמה.[1]
 | |
| מקורות סגנוניים | מוזיקת נשמה • רית'ם אנד בלוז עכשווי • היפ הופ • פאנק (Funk) • ג'אז • מוזיקה אלקטרונית • מוזיקת האוס • פופ |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | תחילת שנות ה-80 שנות ה-90, ארצות הברית בריטניה |
| מוצא |
ארצות הברית  |
| כלים | גיטרה • בס • קלידים • תופים • קולות • (שירה, ראפ) • סינתיסייזר • צופר • מכונת תופים |
| נושאים קרובים | |
| אסיד ג'אז • היפ הופ אלטרנטיבי • מוזיקה שחורה • היפ הופ נשמה • ניו ג'אז | |
  | |
הנאו סול זכה להצלחה במיינסטרים במהלך שנות התשעים, יחד עם פריצות דרך מסחריות של אמנים שונים, ביניהם דיאנג'לו, אריקה באדו, לורן היל ומקסוול. מאז הפופולריות הראשונית שלו והשפעתו על צליל הרית'ם אנד בלוז העכשווי, הנאו סול הורחב וגוון מוזיקלית באמצעות יצירותיהם של אמנים אמריקאים ובינלאומיים כאחד. הנוכחות המיינסטרימית שלה פותחה במהלך העשור הראשון של המאה ה-21, אם כי אמנים חדשים יותר הופיעו באמצעים עצמאיים יותר לשיווק המוזיקה שלהם.[2]
הערות שוליים
עריכה- ^ British Soul | AllMusic, web.archive.org, 2010-11-04
- ^ Mark Anthony Neal, Songs in the Key of Black Life: A Rhythm and Blues Nation, Psychology Press, 2003, ISBN 978-0-415-96571-2. (באנגלית)
