נובאר פאשא
נוּבָּאר פָאשָׁא (בערבית: نوبار باشا, בארמנית: Նուպար Փաշա; 4 בינואר 1825 – 14 בינואר 1899) היה פוליטיקאי ארמני-מצרי אשר שירת כראשון שבראשי ממשלת מצרים בשלוש קדנציות לא רצופות תחת שלטונם של הח'דיו המצריים אסמאעיל פאשא, תאופיק פאשא ועבאס חלמי השני.
 | |||||||
| לידה |
4 בינואר 1825 איזמיר, האימפריה העות'מאנית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
14 בינואר 1899 (בגיל 74) פריז, הרפובליקה הצרפתית השלישית  | ||||||
| שם לידה |
Նուպար Նուպարեան  | ||||||
| מדינה |
.svg){kind=small} ח'דיוות מצרים | ||||||
| דת | ישועים | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
ביוגרפיה
עריכהיליד למשפחת ארמנים באסיה הקטנה, נובאר גדל והשכיל באירופה, למד שפות זרות רבות והכיר מקרוב את התרבות והמנהגים האירופיים - כישורים ששירתו אותו בהמשך חייו.
במצרים
עריכההיה זה דודו, ששימש כמתורגמן הראשי של מוחמד עלי שליט מצרים, שהביא את נובאר למצרים. העבודה החשובה הראשונה של נובאר כללה עבודה מנהלית על סיום בנייתה של תעלת סואץ. המשנה למלך העות'מאני של מצרים, איסמאעיל פאשה אשר היה בפועל שליט על מצרים תחת סמכותה של האימפריה הבריטית (שלט בין 1863–1879), רצה לזרז את בניית התעלה, דבר שהביא לכדי סכסוכים עם חברת התעלה.
נובאר ייצג את ממשלת מצרים במשא ומתן לביטול ההוראות שבמחלוקת. הוא גם סייע בהקמת מערכת של בתי משפט מעורבים (שהחלה בשנת 1875) לדיון בתיקים משפטיים אשר כללו מצרים ואירופאים. הוא הציע כי בתי המשפט יאוישו עם שופטים מצרים וזרים, אשר ינהל גוף חוק המבוסס על החוק הצרפתי ויורכב על ידי ועדה בינלאומית.
ראש ממשלה
עריכהבלחץ בריטניה וצרפת בשנת 1878, הקים אסמאעיל את תפקיד ראש ממשלת מצרים ונובאר הושם בממשלה שעתידה להקים רפורמות כלכליות ופוליטיות; אולם רפורמות אלה פגעו בסמכותו של אסמאעיל, והוא פיטר עד מהרה את נובאר. לאחר הכיבוש הבריטי במצרים בשנת 1882 (ראו המלחמה האנגלו-מצרית), שב נובאר לתפקיד ראש ממשלה, בשנת 1884.
תחת הבריטים הוקטנה במידה ניכרת סמכותו של הח'דיו (דאז תאופיק פאשא) בזמן שהוגדלה סמכותו של ראש הממשלה. נובאר נטל בהצלחה את השליטה המצרית במשרדי המשפטים והפנים ובכך סייע בקביעת קו הפרדה בין הסמכות הבריטית למצרית בתוך המדינה.
כישרונותיו האדמיניסטרטיביים סיפקו מרכיב של יציבות שהיה חשוב מאוד להמשך השלווה של השלטון הבריטי במדינה, אך כאשר, בשנת 1888, הוא הפך לעצמאי יתרה על המתבקש ממנו וניסה לתבוע את סמכותו ביחס למשטרה הפנימית, בריטניה הבטיחה את פיטוריו.
בשנת 1894 שוב הפך נובאר לראש ממשלה, אך בריאות לקויה וחוסר סבלנות מהשליטה הבריטית הובילו להתפטרותו בשנה שלאחר מכן. בנקודה זאת הוא סיים קריירה של 50 שנה עם פנסיה מכובדת. הוא עבר מספר פעמים בין קהיר לפריז עד אשר נפטר באחרונה בשנת 1899.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- נובאר פאשא, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- נובאר פאשא, המוזיאון הבריטי (באנגלית)