נווה עמל

נווה עמל
מידע
עיר	הרצליה
תאריך ייסוד	שנות ה־50 של המאה ה־20
שטח	1,460 דונם
קואורדינטות	32°10′05″N 34°51′15″E / 32.168055555556°N 34.854166666667°E
	(למפת נתניה רגילה) נווה עמל

נווה עמל היא שכונה בצפון־מזרח הרצליה. היא מהווה כתשעה אחוזים מכלל אוכלוסיית העיר, מונה 2,400 יחידות דיור ומתפרשת על שטח של כ־1,460 דונם. מקור שמה של השכונה הוא בשל ייעודה הראשוני להיות שכונת פועלים. מיקום השכונה הוא בקצה הצפון-מזרחי של הרצליה, בקרבת רעננה. היא מצויה מדרום לשכונת יד התשעה/שביב ומצפון לשטח מפעל תע"ש שברמת השרון. במערב גובלת השכונה בדרך ירושלים ובמזרח נמצא רחוב פורצי הדרך שנושק לפרדסי מושב גבעת חן.

היסטוריה

צריף בנווה עמל

הקמת השכונה

נווה עמל הוקמה בשנות ה-50 של המאה ה-20. ייעודה היה להיות שכונת פועלים ועל כן שמה. הקמת המדינה והעלייה הגדולה שבאה בעקבותיה השפיעו על התפתחותה של הרצליה ממושבה לעיר. במשך התקופה בין נובמבר 1948 לנובמבר 1950 גדלה האוכלוסייה היהודית בישראל ב-70% והאוכלוסייה בהרצליה גדלה מ-5,300 ל-12,000 נפש, כלומר גידול של 126%. בשנים 1948–1955 בנתה חברת נווה עובד 1,200 מתוך 2,000 יחידות דיור בהרצליה והקימה מספר שכונות חדשות, ובהן נווה עמל. השכונה נבנתה בכמה שלבים והוקמה על אדמת נפקדים. השכונה הוקמה כיחידה עצמאית כמעט לחלוטין וכללה כ-812 יחידות דיור על שטח כללי של 626 דונם. בשטח זה הוקמו 600 יחידות דיור על שטח של 450–600 מ"ר ליחידה, ו-24 יחידות דיור על שטח של 950–1,200 מ"ר ליחידה. בשכונת נווה עמל הייתה חלוקה כמעט שווה בין עולים חדשים לבין ותיקי ההסתדרות ופועלים ותיקים (הכוונה לפועלים ובני משפחות עובדי הציבור והשירותים שהיו חברי הסתדרות): 412 דירות לעולים ו-400 דירות לוותיקים. את חלקה הדרומי של נווה עמל בנתה חברת "משכנות", שבנתה שיכון לעולים חדשים דתיים. העולים היו בני עליות שונות בעיקר מעליות אירופה ומיעוטם מעליית תימן. בשיכון שנבנה ב-1952 היו שני סוגים של מבנים: בתים דו-משפחתיים (48 מ"ר על יחידת שטח של 100 מ"ר) ובתים לארבע משפחות (43 מ"ר על יחידת שטח של 1,000 מ"ר).

רובם של העולים שבאו באותה תקופה היו חסרי אמצעים וכל ההון הדרוש לקליטתם ניתן על ידי המדינה. לצורך כך, נבנו כמה שיותר יחידות דיור בכמה שפחות זמן וכסף. בתחילת גל הבנייה הגדול הביאו צריפונים משני סוגים: מיובאים (שוודיים) ומתוצרת הארץ. אלה היו פתרונות הדיור הקבוע הראשונים. בסך הכל הוקמו 7,000 צריפים בכל הארץ, חלקם בנווה עמל שלב א'. שטח כל יחידת דיור היה 20 מ"ר וכל צריף שוודי היה שווה לארבע יחידות דיור, כל שתי משפחות השתמשו בשירותים משותפים. שיטת בנייה מהירה נוספת הייתה בלוקונים. המטרה של שיטה זו הייתה לחסוך את הצורך להמיר כסף למטבע זר. הבלוקון שימש כבית קבע אשר 90% ממחיר הקמתו היה שכר עבודה וחומרי גלם מקומיים. בנוה עמל שלב א' נבנו גם בלוקונים דו-משפחתיים על שטח של 500 מ"ר לשתי יחידות דיור. (הבלוקונים נבנו במקביל לצריפונים).

לעיריית הרצליה לא הייתה אפשרות להשפיע על המיקום או המבנה של נווה עמל, וזאת מאחר ששטח השכונה לא היה כלול בשטח העירוני של הרצליה באותה עת. השכונה כולה צורפה להרצליה בתחילת שנות ה-50 (כאשר רוב שטחה כבר היה מבונה). עצמאות השכונה התבטאה בכך שיחד עם הקמת יחידות הדיור הוקמו מוסדות ציבור כמו גני ילדים, בתי ספר, גני משחקים, מרפאות, צרכנייה וכו'.

במאה ה־21

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

במהלך השנים עברה השכונה תהליך ג'נטריפיקציה: היא שינתה את אופייה ומשפחות מבוססות יותר עברו לגור בה.

חינוך

בתי הספר בשכונה היו גורדון ורמב"ם. מלבד בית הספר הילדים היו לומדים בחדר (הם היו מתחלקים לקבוצות של 7–10 ילדים ולומדים עם רבי את התורה). פעילות הגיבוש היחידה בין הילדים באותה תקופה הייתה התנועה החברתית הנוער העובד. בגלל שלאמהות לא היה זמן ללמוד, בשכונה התקיימו לימודי ערב, בהם האמהות היו יכולות להשלים את השכלתן.

בהמשך נפתחו בשכונה בית הספר היסודי החרדי וולפסון ובית ספר תיכון טכנולוגי ניסויי דור.

תושבים בולטים

פרסום רב השיגה השכונה במישור הלאומי מיד לאחר רצח רבין בנובמבר 1995 כאשר התפרסם כי משפחתו של הרוצח, יגאל עמיר, מתגוררת בשכונה. מול ביתה של המשפחה התקיימו הפגנות פוליטיות מעת לעת^[1], ואימו של הרוצח, גאולה עמיר, אף איבדה את עבודתה כגננת באחד מגני הילדים בשכונה שנסגר לאחר מכן^[2]. בסמוך לבית המשפחה ניצב פארק ציבורי שנקרא על שמו של יצחק רבין^[3].

מן הצד השני, בשכונת נווה עמל גדלה וחונכה גם נשיאת בית המשפט העליון החל משנת 2017, אסתר חיות. חיות נולדה במעברת "שביב" שהפכה עם הזמן לשכונת יד התשעה, אך מיד לאחר גירושי הוריה עברה להתגורר בבית סבה וסבתה בשכונת נווה עמל הסמוכה, ובמקביל לכך היא התחנכה בבית הספר "גורדון" שבמרכז השכונה^[4].

כיום מתגוררת בשכונה חברת הכנסת לשעבר מהליכוד נורית קורן^[5], שכיהנה כיושבת ראש ועדת כנסת מיוחדת "לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן", וכן חברת הכנסת לשעבר ממפלגת קדימה יוליה שמאלוב ברקוביץ'^[6], המחזיקה כיום בתפקיד יושבת ראש הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו.