מעברה

מַעְבָּרָה, או בשם הרשמי "יישוב קליטה", היו יישובים זמניים, אשר התקיימו במדינת ישראל בשנות ה-50 של המאה ה-20. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה.

מפת המעברות בישראל

מעברת "בית ליד" בשרון, 1950

מעברה ליד נהריה, 1952

עובדת סוציאלית בביקור במעברת תלפיות, ירושלים, 1958

לולי תינוקות לצד גדרות תיל ואוהלים, במעברת כפר אונו

המעברות נועדו להחליף את מחנות העולים ונבדלו מהם בכך שדיירי המעברה נדרשו להתפרנס למחייתם, בעוד דיירי מחנות העולים פורנסו על ידי הסוכנות היהודית. ב-23 במאי 1950 פורסמה בעיתון "דבר" הידיעה: ”בשבוע שעבר הוקמה בהרי ירושלים, על מורדותיה של כסלון הדרומית, ה"מעברה" הראשונה בארץ. ה"מעברה" היא יישוב זמני, אשר תושביו, המוצאים ממחנות העולים לעבודות יעור, מתגוררים באוהלים עם משפחותיהם.”; בתוך פחות משנתיים חיו במעברות מעל 220,000 בני אדם.

הרקע להקמת המעברות

עם קום מדינת ישראל, ביוני 1948, החלה עלייה גדולה של יהודים ארצה. שערי הארץ שעד אז היו סגורים לקליטת עולים, נפתחו ויהודים רבים ביקשו לעלות. למעלה מ-900,000 נפש עלו למדינת ישראל בעשור הראשון להקמתה, נתון שאין דוגמתו בין מדינות קולטות הגירה בעולם. הגידול העצום באוכלוסיית ישראל בפרק זמן קצר ושינוי היחס בין מספר העולים החדשים לוותיקים חייבו פתרונות מוסדיים מיידיים.

בין השנים 1948 ו-1949, גדלה אוכלוסיית ישראל ב-28.3%. בשנה שלאחר מכן עמד הגידול על 16.7% ובשנה שלאחר מכן חל גידול של 15.2%. העולים הרבים שהגיעו יושבו תחילה במחנות עולים או במחנה מעבר אך הגידול הרב במספרם של העולים, הצפיפות והתנאים הקשים ששררו בהן, חייבו מציאת פתרון חלופי ראוי. לוי אשכול ששימש אז כגזבר ומנהל מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית נדרש למצוא פתרון חלופי מהיר לטיפול בקליטת העולים בכלל ובפרט במצוקת הדיור שלהם. תחילה פעל אשכול בשיטתיות לאכלוס עשרות אלפי עולים בערים מעורבות לשעבר, בשכונות שבהן התגוררו ערבים עד מלחמת העצמאות, או בכפרים ערביים נטושים ובמקביל עודד הקמת עשרות נקודות התיישבות חדשות.

תוכנית אשכול

כאשר התגברו גלי העלייה, הבינו המוסדות ואשכול בראשם כי פתרונות האכלוס הקיימים אינם נותנים מענה למצוקת הדיור, כמו גם לחוסר המעש של העולים ובכך מעודדים את התלות הכלכלית של העולים במוסדות. מחנות הצבא הבריטי ומחנות העולים החדשים שהוקמו במהירות היו מאוכלסים בעולים רבים, כאשר עלויות אחזקת המתקנים, הוצאות הכלכלה לנפש, כולל אדמיניסטרציה, היו כלירה ביום והכבידו על מוסדות המדינה הצעירים.

אשכול הגה תוכנית חדשה אשר במסגרתה יוקמו ברחבי הארץ "שיכוני עולים" או "שכונות עולים" בסמוך ליישובים וותיקים. כוונתו הייתה לייסד למעשה צורת התיישבות חדשה, שכונתה מאוחר יותר בשם "מעברה". הרעיון שעמד בבסיס הקמת המעברות היה לאפשר לעולים תעסוקה ביישוב הוותיק הסמוך למקום מגוריהם מתוך שאיפה למיזוגו של היישוב החדש עם הוותיק בעתיד, בתהליך שיסייע בשילובם של העולים ובצמצום עלויות מימונם. חוסר המעש והתלות הכלכלית תוכננו להיפתר גם באמצעות עבודות יזומות של הממשלה. בנוסף האמין המִמסד כי הקמת המעברות בפריפריה תיצור פיזור אוכלוסין שיתרום לביטחון המדינה.

תוכנית אשכול יצאה לפועל במהירות, ובמאי 1950 כבר הוקמה המעברה הראשונה בהרי ירושלים. אזכור ראשון למילה "מעברות" מופיע במכתבו של לוי אשכול אל מועצת הרי יהודה מ-21 באפריל 1950 שבו כתוב: "מעברות (כפרי עבודה)".

הרוב הגדול של יושבי המעברות התגוררו במעברות בתוך או בסמיכות לערים, שנועדו לספק תעסוקה. מעברות אחרות פעלו במקומות בהם הייתה תשתית זמינה, כמו מחנות עולים וכפרים ערביים שהפכו למעברות. סוג נוסף של מעברות היו כאלו שהוקמו בנקודות יישוב חדשות במטרה שיושביהן יעבדו בהקמת היישוב החדש. כאלו היו מעברת דימונה ומעברת קיסריה.

החיים במעברה

ההבדל העיקרי בין מחנה העולים למעברה בא לביטוי במידת האחריות של העולים לפרנסתם. במחנות העולים קיבלו העולים מזון ודיור ללא תשלום, במעברות נדרשו העולים לדאוג לפרנסתם בעצמם.

בעיית הדיור נפתרה במהירות על ידי הקמת המעברות. הקמת המעברות המבודדות יצרה פיזור אוכלוסין אך מנעה את השתלבות העולים כמו גם מציאת מקורות פרנסה. בפועל הוקמו 98 מעברות בסמיכות ליישובים וותיקים, ו-31 מעברות נוספות הוקמו הרחק מנקודת יישוב כלשהי (ירוחם לדוגמה). הבתים במעברות היו דלים ביותר מכיוון שתוכננו כפתרון זמני בלבד. סוגי המבנים הנפוצים במעברות היו: אוהלים, בדונים (מבנה דמוי צריף עשוי בד), פחונים (מבנה עשוי פח), אזבסטונים (מבנה עשוי אזבסט) וצריפונים.

תברואה

מצב התברואה במעברות היה קשה, מספר המקלחות ותאי השירותים היה קטן ביחס לאוכלוסייה והמזון הוכן בתנאים שאינם מאפשרים שמירה על ניקיונו.

המכונית היחידה והעלובה לפינוי האשפה ושלושת העובדים הסניטאריים אינם יכולים לפנות את האשפה המונחת ערימות-ערימות... משמעת נקיון אין... בתי השימוש הם למטה מכל ביקורת. בממוצע משמש בית שימוש ציבורי אחד כ-100 אנשים ויותר. בעברי ליד אחד המבנים הללו, המכילים כ-10 מקומות, תקפתני בחילה. קירות הפח של הביתנים פרוצים וילדים נכנסים תוך משחקם לתוך זוהמה זו. אדם החפץ להתרחץ או לקחת מים לשתיה חייב ללכת אל הברז המרכזי או ל"מקלחת" הכללית, שמצב הנקיון והמוסר בה אינו עולה בהרבה על המצב בבתי השימוש.

— זאב שיף, אי הדמעות בפרדס חנה, הארץ 1954

בשנת 1954 היה מספר הנפשות הממוצע ביחידת דיור במעברות 3.4, מספר הנפשות לכל תא מקלחת היה 15.9 ומספר הנפשות לכל תא שירותים היה 14.9. כמחצית מן העולים חלקו פח אשפה עם עוד 2–3 משפחות. כ-70,000 עולים חלקו פח אשפה אחד עם כ-5–10 משפחות. במרבית המעברות פונתה האשפה פחות מ-3 פעמים בשבוע. היו מעברות בהן היו תנאי ההיגיינה חמורים אף יותר: ב-4 מעברות התגוררו בחדר אחד 5 נפשות ומעלה. במעברת קורדני ב' הותקנה מקלחת אחת ל-336 איש. בכרכור היו 53 איש לתא שירותים, ובקסטינה – 48. במעברת זכרון יעקב השתמשו 23 משפחות בברז מים אחד; במעברת ראשון לציון נזקקו 30 משפחות לפח זבל אחד. במעברת תלפיות בירושלים נזקקו 100 איש למקלחת אחת; 25 משפחות – לברז מים אחד, ו-15 משפחות לפח אשפה אחד.

מים

אספקת המים למעברות לא הייתה מספקת, כ-19,500 עולים נהנו מאספקת מים לכל יחידת דיור. שאר העולים חלקו שקתות משותפות. כ-42,000 עולים נמצאו במרחק של עד 24 מטר ממקור המים. כ-42,000 עולים נמצאו במרחק של עד 49 מטר ממקור המים. כ-37,000 עולים נמצאו במרחק של עד 74 מטר ממקור המים וכ-10,000 עולים נמצאו במרחק שעלה על 75 מטר ממקור המים.

חשמל

ב-1954, ל-129,000 תושבי מעברות, לא הייתה תאורה ברחובות. לכ-102,000 עולים לא היה כלל קו חשמלי במעברה. 22,000 דיירים היו מרוחקים מרחק של קילומטר, מהקו החשמלי הקרוב יותר. רק 42,000 תושבי מעברה נהנו מחשמל בתוך יחידות הדיור.

תחבורה ותקשורת

ל-18 מעברות (כ-33,000 עולים) לא היו כבישי גישה. ב-30 מעברות שאכלסו ב-1954 42,000 תושבים לא היה שירות תחבורה ציבורי כלל. במעברות בהן היה שירות אוטובוסים, הוא עבר בתדירות של פעם ב-3 שעות או פחות. במעברות בהן לא היה שירות אוטובוסים, נמצאו כ-22,000 עולים, במרחק של כק"מ אחד מתחנת האוטובוס. ב-4 מעברות שבהן התגוררו כ-3,500 עולים, מוקמה התחנה הקרובה ביותר, במרחק של 3 ק"מ ויותר. ב-78 מעברות (מתוך 121), לא היה כלל משרד דואר. ברוב המקרים המרחק למשרד הדואר הקרוב היה ק"מ אחד לפחות. ב-57 מעברות שבהן חיו כ-83,000 תושבים לא היה כלל טלפון. ב-5 מעברות אחרות, הופעל הטלפון רק במשך היום. ב-34 מעברות נמצא הטלפון הקרוב ביותר, במרחק של ק"מ אחד לפחות. ב-12 מעברות נמצא הטלפון הקרוב, במרחק של למעלה מ-3 ק"מ.

הרכב עדתי

אף שהעלייה ההמונית בשלוש השנים הראשונות להקמת המדינה הייתה מורכבת מיוצאי אסיה, צפון אפריקה, אירופה ואמריקה בחלוקה כמעט שווה, ובשנה הראשונה להגעתם ההרכב העדתי במעברות היה באותו יחס, כבר בשנת 1952 היוו יוצאי אסיה וצפון אפריקה כ-80% מתושבי המעברות. יחס זה נשמר לאורך השנים המאוחרות יותר כאשר הסיבות לכך הן מגוונות, ונובעות הן מהעובדה שלעולים אירופאים רבים היו כבר משפחות מבוססות בארץ שעזרו לקלוט אותם, והן ממדיניות מפלה של הגופים האחראים על ההתיישבות במדינה (בעיקר של הסוכנות היהודית) ודאגתה לעולים יוצאי אירופה ואמריקה לדיור קבע (בעיקר במרכז הארץ), לעומת יוצאי אסיה וצפון אפריקה. דוגמה לשיטה המפלה ניתן לראות בפרוטוקול מתוך ישיבה מיוחדת של הסוכנות היהודית בהשתתפות דוד בן-גוריון, בה סקר ראש מחלקת הקליטה יהודה ברגינסקי את פריסת העולים עד לשנת 1956 (הישיבה התקיימה ב-10 בדצמבר באותה שנה):

ב-27 החודשים האחרונים עלו 85 אלף מצפון אפריקה ו-85% מהם הופנו לאזורי פיתוח שהם מחוץ לרצועת גדרה-נהריה, אלא הופנו למקומות כגון: באר שבע, דימונה, אילת, אופקים, עזתה, קריית גת, קריית שמונה, בצת וחצור. לגבי העלייה הפולנית הדבר שונה. בחודשיים האחרונים עלו מפולין יותר מאלפיים איש. חלקם הוכנסו למקומות ריקים שהיו בתוך הרצועה (גדרה-נהריה), משום שנשארו דירות פנויות ויכולנו להשתמש בהם, ואנו נשלח את הפולנים גם לזכרון יעקב, לבנימינה, כי את הפולנים לא נוכל לשלוח לבדונים וצריפונים, להם אנחנו צריכים שיכון המתקבל על הדעת.

טיב הקשרים בין ותיקי הארץ לבין יוצאי אירופה ואמריקה סייע לאלה האחרונים להיעזר באוכלוסיית הוותיקים (בעיקר קרובי משפחה) כדי לצאת מהמעברות. תנאי החיים הקשים במעברות גבו מחיר יקר, בעיקר במעברות המבודדות. בקרב תושבי מעברות אלה התפתחה תחושת מירמור קשה במיוחד אשר תרמה לקרע חברתי בין העולים מארצות האסלאם, שהיו רוב מניינם של אנשי המעברות, לבין יוצאי אירופה.

בשנת קיומה הששית מעברת חולון היא שכונת-עוני מצחינה ומזוהמת. חוצותיה מכוסות ערימות-זבל מרקיבות; בורות-הביוב עולים על גדותיהם, ומימיהם המעופשים זורמים לאיטם ומפלסים אפיקם בין שורות הבדונים. דלתות תאי-השימוש הציבוריים נותקו זה מכבר מעל ציריהם. סרחון כבד רובץ על המעברה. יתושים וזבובי-זבל למכביר מתעופפים מעל ערימות הפסולת. זימזומם הצורם אוזן אינו חדל משך 24 שעות היממה; ורק עם בוא הקיץ מתוספת אליו יללת חתולי-המעברה המתרבים והולכים, נוברים באשפתות וחודרים אל הבדונים… בפינה אחת הסמוכה לפחוני המקלחות, אפשר למצוא קבוצת יחפנים עירומים למחצה, המתאמת ביידוי-אבנים בחתולים ע"י קליעה מ"רוגטקה". זוהי חבורת ילדים מדובללי-שיער שפתותי-רפש מכסים את פניהם וצוארם

א. דולב, חופשה בין בדונים, מעריב, יולי 1955

פירוק המעברות

כבר בשנת 1953 החלו להתפרק המעברות, חלקן בדרך ספונטנית ובלתי מאורגנת, בשל עזיבת תושביהן למקומות אחרים וחלקן פורקו באופן מכוון על ידי המדינה במטרה להפוך את המעברה לצורת התיישבות שונה.

להפתעתם של אנשי הסוכנות, היו קבוצות עולים שסירבו לעזוב את המחנות ובחרו להישאר תחת חסות הסוכנות ובמימונה. בתגובה הפעילה הסוכנות סנקציות, הפסיקה את חלוקת המזון וסגרה את המטבחים במחנות כדי לאלץ את המתיישבים להתפנות. מינואר 1952 עד מאי 1955, ירד מספר דרי המעברות מ-157,140 נפש ל-88,116 נפש. רוב היוצאים מן המעברות עברו לשיכוני קבע בין השנים 1960-1957. בסוף 1963 נשארו במעברות 15,300 נפש.

מעברות רבות הפכו לערים ולעיירות חדשות. כך למשל: קריית מלאכי, שדרות, בית שאן, בית שמש, קריית שמונה, ירוחם ועוד. היו מעברות שהפכו לשכונות בתוך ערים קיימות דוגמת פרדס כץ בבני ברק, כפר נחמן ברעננה, עמישב בפתח תקווה ועוד.

"מעברות מודרניות"

בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים הוקמו אתרי קראוונים כדי לשמש שיכון זמני לעולים שהגיעו ממדינות ברית המועצות ומאתיופיה. אתרים אלה שימשו למעשה כמעברות, והיה להם גם תפקיד בפתרון מצוקת הדיור של תושבים מקומיים. עידן מעברות אלו תם ב-20 בינואר 2004, עם פירוקה של המעברה האחרונה: חצרות יסף.. בקראוונים אלו היו מים זורמים וחשמל בכל יחידת דיור, מאחר שהמדינה הייתה עשירה יותר, ויכלה להעמיד את הממון הנדרש לשם כך.

בשנת 2005 הוקמו שכונות קרווילות סמוך ליישוב ניצן ליד אשקלון, בחבל שלום ליד המושבים יתד ויבול, וסביב היישוב יד בנימין – כדי לשמש דיור זמני למפוני גוש קטיף עד שייבנו בתי הקבע שלהם. רבים הגדירו שכונות אלו כ'מעברות', כהסתייגות מתנאי המחיה הירודים בהן.

אזבסטון 94 א' שבקריית מוצקין הוא מבנה המעברה היחיד שעדיין מתגוררים בו.

רשימת מעברות לפי אזור גאוגרפי

הריסת הצריף האחרון במעברת תל חנן ב-4 במרץ 1964

אזור הגליל ועמק יזרעאל

• מעברת בית שאן – צורפה לבית שאן בשנת 1954
• מעברת אשרת כברי – פורקה בשנת 1957
• מעברת בית שערים או מעברת רמת ישי – פורקה בשנת 1954
• מעברת זרעים או מעברת זרעין – פורקה בשנת 1956
• מעברת יבנאל – הראשונה בארץ. הוקמה בשנת 1948
• מעברת כדורי – פורקה בשנת 1957
• מעברת מנסי – הוקמה ב-1951 בשטח כפר ערבי נטוש (אל מנסי). צורפה למושב מדרך עוז בשנת 1966
• מעברת מעלות ( מעונה עירונית) – צורפה לתרשיחא בשנת 1961 ועם היישוב מעלות אוחדו למעלות-תרשיחא בשנת 1963
• מעברת נהריה – הוקמה ב-1950, פורקה בערך ב-1958
• מעברת עין הנציב – פורקה בשנת 1954
• מעברות עפולה – 3 מעברות שהוקמו בחלקים שונים ומרוחקים זה מזה של העיר וסומנו באותיות א', ב' ו-ג' – פורקו בסוף שנות החמישים.
• מעברת פוריה – פורקה בשנת 1952
• מעברת צמח – פורקה בשנת 1957
• מעברת קריית שמונה – צורפה לקריית שמונה
• מעברת ראש פינה – צורפה לראש פינה בשנת 1952
• מעברת שימרון – מוקמה מצפון לצומת נהלל, העולים עברו למגדל העמק ורמת ישי, פורקה בשנת 1958
• מעברת שפר – הוקמה בשנת 1950 כמעברה לעולים מתימן בצמוד לפרוד ונקראה פרוד ב', פרוד העלית או פרדייה. המעברה חוסלה בשנת 1953 ובמקומה הוקם מושב שפר
• מעברת תל עדשים – פורקה בשנת 1954
• מעברת טבריה
• מעברת חצור א' וחצור ב' - מצפון לראש פינה. מעברת חצור ג' - מדרום לראש פינה.
• מעברת צפת

אזור חיפה

• מעברת אחוזה - על הכרמל. שימשה כאולפן ללימוד עברית.
• מעברת בנימינה – הוקמה ערב הקמת המדינה כמחנה עולים בשטח "מחנה 101" של הצבא הבריטי, סמוך לתחנת הרכבת ולכביש 652 (הדרך לזכרון יעקב). במקום הוקמו "גבעת ישורון", "שכונת ורבורג" וחלק מאזור התעשייה. תחנת אוטובוס בשם "מעברת בנימינה" נותרה עד היום.
• מעברת זכרון יעקב – הוקמה דרומית ליישוב, השיכונים שנבנו הפכו לחלק מהיישוב
• מעברות טירה – צורפו לטירת כרמל בשנת 1954
• מעברת כורדני א' - מצפון לקריית שמריהו בקרית ביאליק.
• מעברת עיר המפרץ– במזרח קריית ביאליק.
• מעברת כורדני ב' - בצפון-מערב קריית מוצקין
• מעברת כפר חסידים א' – צורפה לרכסים בשנת 1957
• מעברת כפר חסידים ב' – צורפה לרכסים בשנת 1957
• מעברת מעיין – בין רחוב רמב"ן לרחוב חנה סנש, במקומה נבנו חלק מרחוב הבעל שם טוב, בתי מגורים ובית ספר
• מעברת עירון – פורקה בשנת 1952
• מעברת פתח עירון – פורקה בשנת 1952
• מעברת קיסרי – צורפה לאור עקיבא בשנת 1953
• מעברת קריית נחום – צורפה ב-1951 למועצה המקומית קריית בנימין, וזו אוחדה ב-1965 עם כפר אתא לקריית אתא
• מעברת שער העלייה – במקומה נבנו שכונת מחנה דוד ששינתה את שמה ל"נווה דוד" ושכונת "שער העלייה".
• מעברת דוד מדרום ל'שער העלייה'
• מעברת כפר אתא
• מעברת שפרעם או מעברת גילעם – צורפה לקריית אתא בשנת 1958
• מעברת קריית חיים – בנייניה לא פורקו עד שנות התשעים, אוכלסה בקרוואנים עם העלייה מאתיופיה בסוף שנות התשעים
• מעברת אלרואי - בין קריית טבעון לאלרואי
• מעברת טבעון - מצפון לרמת הדסה
• מעברת עכו - מדרום לתל עכו
• מעברת קריית עמל
• מעברת עתלית
• מעברת תל חנן - נשר

אזור השרון

עולים מביאים ענפי אקליפטוס לבניית סוכה במעברת עין שמר, 1950

• מעברת אגרובנק – הוקמה על בסיס בריטי לשעבר. צורפה לחדרה בשנת 1952
• מעברת רמתיים - מצפון לשכונת גני צבי בהוד השרון
• מעברת הדר (מגדיאל) – צורפה להוד השרון בשנת 1953
• מעברת קדימה (יציב) – צורפה לקדימה בשנת 1957
• מעברת כפר נחמן – צורפה לרעננה בשנת 1958
• מעברת עמק חפר – בשנת 1957 הוקם במקומה היישוב אליכין
• מעברת פרדס חנה – הוקמה בסמוך למחנה העולים בפרדס חנה, בשטח מחנה צבאי בריטי לשעבר. מחנה העולים היה מן הראשונים שהוקמו ומן הגדולים בישראל
• מעברת כרכור
• מעברת קאקון נקראה גם "מעברת יכון" – הייתה בתחומי הכפר הערבי הנטוש קאקון בשנת 1952 שונה שמה ליישוב "יכון" ובשנת 1964 המעברה פורקה
• מעברת שבות עם או מעברת בית ליד – הפכה ליישוב שבות עם אשר ברבות הימים צורף לפרדסיה בשנת 1982
• מחנה העולים שער-מנשה – המחנה הוקם במהלך מלחמת השחרור בשטח מחנה צבאי בריטי לשעבר בשם מחנה עין שמר. רוב יושבי המחנה עלו מתימן במבצע מרבד הקסמים. מאוחר יותר הוקם במקום כפר לקשישים ובתחילת שנות ה-60 הוסב למרכז לבריאות הנפש שער מנשה. מחנה מנשה מדרום לגבעת חביבה
• מעברת תל מונד – פורקה בשנת 1954. הוקמה מועצה מקומית תל-מונד הכוללת גוש המכיל מספר יישובים ביניהם: כפר הס, חרות, עין ורד ועוד.
• מעברת ג'ליל / מעברת גלילות – הייתה בתחום הכפר הערבי הנטוש אג'ליל. בשנת 1954 צורפה להרצליה. פורקה סופית בשנת 1960 (השטח נשאר בתחומי הרצליה).
• מעברת סידנא עלי – הייתה בתחומי הכפר הערבי הנטוש אל-חרם נקראה גם רשף (על שם חורבות אפולוניה-ארסוף הסמוכות) ואחר כך נוף-ים, צורפה להרצליה בשנת 1952. חלק מהשכונה נוף ים בהרצליה.
• מעברת נחלת עדה – צורפה להרצליה בשנות ה-50. בתיה פורקו בתחילת שנות האלפיים ונבנו במקומם בניינים חדשים, רחוב אלחריזי.
• מעברת שובאקי – הייתה בתחומי הכפר הערבי הנטוש שובאקי, צורפה להרצליה ופורקה סופית בשנת 1960. במקומה הוקמה שכונת "שביב", שב-1969 שונה שמה ליד התשעה.

אזור גוש דן

• מעברת גלילות – משני צידי בריכת המים ליד הקניון, דרומית להרצליה. היו בה כמה חלקים, "הרצליה ב'", ו"הרצליה ג'". הרצליה ג' הוא שם שכונה בהרצליה.
• מעברת חיריה (נקראה גם "כפר המסובים") – הוקמה על שטח הכפר הערבי הנטוש אל-ח'ירייה. פורקה רשמית ב-1972, חלקה סופח לרמת גן וחלקה לרמת אפעל
• מעברות כפר ענא א' וכפר ענא ב' – הוקמו בשטח הכפר הערבי הנטוש כפר עאנה וצורפו בשנת 1955 למועצה המקומית אור יהודה
• מעברות סקיה א' וסקיה ב' – הוקמו על שטח הכפר הערבי הנטוש סאקיה וצורפו לאור יהודה בשנת 1957
• מעברת מחנה ישראל – הוקמה בשטח מחנה צבאי בריטי לשעבר ופורקה רשמית ב-1965. בשטח התעשייה האווירית
• מעברת פרדס רוזנבלום – צורפה לגבעת שמואל
• מעברת כפר אונו – צורפה לקריית אונו בשנת 1954
• מעברת רמת השרון (הכפר הירוק) – צורפה לרמת השרון בשנת 1954
• מעברת עמישב – צורפה לפתח תקווה
• מעברת חולון – פורקה בשנות ה-70 המוקדמות.
• מעברת בת ים
• מעברת כפר שלם
• מעברת בני ברק
• מעברת יד המעביר במקום בו שוכנת היום קריית עתידים

אזור ירושלים

• מעברת הר טוב – צורפה לבית שמש בשנת 1953
• מעברת עין כרם – צורפה לירושלים בשנת 1952
• מעברת תלפיות
• מעברת מקור חיים
• מעברת מעוז ציון/קסטל

אזור השפלה ומישור החוף

• מעברת באר יעקב – (נקראה גם "מעברת חוטר") צורפה לבאר יעקב בשנת 1965
• מעברת גבעת ברנר – צורפה לקריית עקרון בשנת 1955
• מעברת הרמה (נקראה גם "מעברת רחובות") – הוקמה מזרחית לשכונת "אושיות" ברחובות בשטח מחנה צבאי בו ישבה מפקדת חטיבת "גבעתי" במלחמת העצמאות. חלק מרחובות.
• מעברות זרנוקה א' וזרנוקה ב' – הוקמו על שטח הכפר הערבי הנטוש זרנוגה וצורפו לרחובות בשנת 1957
• מעברת יבנה – (נקראה גם "מעברת יוחנן") פורקה בשנת 1959 (במפות של אזור יבנה מסומנת מעברה בקו רוחב 142, וכן בקו רוחב 139 "מעברת יוחנן")
• מעברת אשדוד ים – בקצה הצפוני של העיר אשדוד, פורקה בשנת 1959.
• מעברת אשדוד א' – פורקה בשנת 1953, מושב בית עזרא
• מעברת נחל שורק – בשנת 1958 הוקם במקומה היישוב בני עי"ש
• מעברות עקיר ועקיר החדשה – הוקמו על שטח הכפר הערבי הנטוש עאקיר וצורפו לכפר עקרון בשנת 1953 ו-1958
• מעברת קסטינה – צורפה לקריית מלאכי בשנת 1951
• מעברת קריית גת – הוקמה בשנת 1954 וצורפה למועצה המקומית קריית גת
• מעברת שחריה – הוקמה בשנת 1956, כ-4 קילומטרים מזרחית למעברת קריית גת.
• מעברת אשקלון – שלוש מעברות שהוקמו בין 1950-1952 בתוך אשקלון ובצמוד לה.
• מעברת גדרה
• מעברת חרובית

אזור הנגב

• מעברת גבים דורות – צורפה לשדרות בשנת 1955
• מעברת סעד תקומה – פורקה בשנת 1952
• מעברת תל ירוחם – צורפה לירוחם בשנת 1952
• מעברת עזתה – שינתה שמה לנתיבות בשנת 1960
• מעברת חוליקאת – חלץ
• מעברת אופקים (בשני אתרים בישוב). אחד מסומן במפה משנת 1959.
• מעברת באר שבע - חצרים
• מעברת דימונה

ראו גם

• מחנה עולים
• שיכונים בישראל

לקריאה נוספת

• שלמה סבירסקי, לא נחשלים אלא מנוחשלים: מזרחים ואשכנזים בישראל, ניתוח סוציולוגי ושיחות עם פעילים ופעילות, מחברות למחקר ולבקורת, 1981(הספר בקטלוג ULI)
• יצחק נוי, גבעת האיריסים השחורים, ספר המתאר את היחסים שבין יישוב ותיק לבין תושבי המעברה שהוקמה בקרבת היישוב.
• תום שגב, 1949 הישראלים הראשונים, דומינו, ירושלים 1984(הספר בקטלוג ULI)
• יוסי אלפי, לובה אליאב, משני עברי המעברה, הוצאת מעריב 2006(הספר בקטלוג ULI)
• לאה רוטנשטרייך-נויפלד. יומן המעברה. 1951. יומן אוטוביוגרפי של עבודתה בסיוע לתושבי מעברת עין הנציב. מצוי בארכיון קבוץ טירת צבי, בארכיון עין הנציב. בארכיון ארץ ישראל בבר-אילן, בארכיון הקבוץ הדתי בקבוץ יבנה, ביד בן צבי.
• נצר רות. 2012. המעברה. בתוך: ההתחלה - נומה עמק - אוטוביוגרפיה משפחתית. הוצאת כרמל. עמ' 55-58.
• דליה גבריאלי נורי ומתן פלום, "מעברות" זה לא רק שם של קיבוץ - ייצוגי המעברות בתרבות הישראלית בין השנים 2015-1950, 2021
• גדי אלגזי, "התארגנות נוכח כפיפות - מאבק המעברות, 1951–1952", זמנים 149, 2024, עמ' 76–95.
• Amir Goldstein, 'The Kibbutz and the transit-camp (Maabara), the case of Kiryat Shmona', Journal of Israeli History, 35/1 (March 2016), 17-37

קישורים חיצוניים

• עליות ומורדות, נאמן למקור, הספרייה הלאומית
• מרים קצ'נסקי, המעברות, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
• מסמכים ותמונות הקשורים למעברה, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
• חיה רגב וד"ר אביגיל אורן, מחנות העולים והמעברות, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• שי להב, ‏הדי-די-טי, גדרות התיל והאשכנזים: 10 עובדות על המעברות – בלי סטיגמות, באתר מעריב אונליין, 16 בפברואר 2019
• ynet, חיים בין הפחונים, באתר ynet, 2 ביוני 2008: כתבה מ-1952
• שי פוגלמן, במעברת עמק חפר, בשנת 1952, התעורר המרי המזרחי הראשון בישראל, שנקבר בין דפי ההיסטוריה, באתר הארץ, 22 בינואר 2010
• המעברות, 1952 (מפה), באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• נוער ישראלי מבקר ילדים במעברה. יומני כרמל, ספטמבר 1949 (התחלה 4:23)
• מבצע "קורת גג" של צה"ל, יומני כרמל 1951
• יגאל ידין מבקר במעברה, יומני כרמל 1951 (התחלה 3:04)
• שירותי בריאות במעברה, יומני כרמל 1951 (התחלה 3:05)
• המעברות לקראת החורף, יומני כרמל 1951
• שעשועים וצעצועים לילדי מעברה, יומני כרמל 1952 (התחלה 3:49)
• תלמידים מתל אביב מבקרים במעברה, יומני כרמל דצמבר 1951 (התחלה 1:22)
• ממעברה לשיכון, מינהל ההסברה, ארכיון שפילברג, 1959 (התחלה 7:36)
• ניר חסון, המעברה לאקדמאים בירושלים, באתר הארץ, 1 במרץ 2019
• דינה צבי-ריקליס, מעברות | פרק 1 – תוהו ובוהו | פרק 2 – החלום | פרק 3 – השבר | פרק 4 – סרח עודף | בערוץ כאן 11, פברואר 2019
• חיים במעברה מאת לידיה בר-אב