נורית שניט
נורית שניט (נולדה ב-26 בפברואר 1944) היא משפטנית ישראלית שכיהנה כפרקליטת מחוז מרכז.
 | |||
| לידה |
26 בפברואר 1944 (בת 80) ירושלים, ישראל | ||
|---|---|---|---|
| מדינה |
ישראל  | ||
| השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים | ||
| עיסוק | משפטנית | ||
| בן זוג | פרופ' דן שניט | ||
| |||
| פרסים והוקרה | |||
| אות הוקרה "נשים במשפט" מטעם לשכת עורכי הדין בישראל | |||
  | |||
ביוגרפיה
עריכהנורית שניט נולדה בירושלים ב-26 בפברואר 1944. היא למדה משפטים במסגרת לימודי ערב, תוך כדי שירותה הצבאי, בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב והשלימה אותם לאחר מכן באוניברסיטה העברית בירושלים[1].
את תקופת התמחותה עשתה שניט אצל השופטים הדסה בן עתו וחיים שטיינברג. ב-1972, לאחר שהוסמכה לעריכת דין, התקבלה לעבודה בבית המשפט השלום בתל אביב ובמחוז מרכז של פרקליטות המדינה[2]. בשנת 1988 התמנתה כפרקליטת מחוז מרכז[3], תפקיד בו כיהנה עד שנת 2004, עת פרשה לגמלאות[1].
במהלך עבודתה בפרקליטות מחוז מרכז שמשה שניט בתפקיד התובעת במשפט הרצח של החיילת אורלי דובי ובמשפט הריגול של שמעון לוינזון[4], וכן הורתה על העמדה לדין החייל שוקי בסו שירה באביו למוות באשמת הריגה בלבד (ולא בעבירת רצח). שניט ניהלה גם את תיק השוחד של השר לשעבר סאלח טריף[5].
בחודש דצמבר 2005 מונתה שניט כחברה בוועדת זיילר לבדיקת אירועי פרשת האחים פריניאן[6].
פעילות ציבורית והוקרה
עריכהבמקביל לתפקידיה בפרקליטות, כיהנה במספר תפקידים ציבוריים ובהם כנציגת שר המשפטים בוועדה המחוזית לתכנון ובניה ובוועדה הפסיכיאטרית, שתיהן של מחוז המרכז, חברה בוועדה לתיקונים בסדרי הדין הפלילי ודיני הראיות בראשות שופט העליון אליהו מצא ועמדה בראשות הוועדה לבחינת אופן תפקוד הוועדות הפסיכיאטריות והוועדה לבחינת מעמדו של הפסיכיאטר המחוזי בבית המשפט. לאחר פרישתה לגמלאות, כיהנה בבית הדין המשמעתי של עובדי המדינה, בבית הדין של יועצי השקעות בבורסה ובוועדת העיזבונות של האפוטרופוס הכללי. משנת 2004, לאחר שעברה הכשרה באוניברסיטת תל אביב, רשומה כמגשרת בהנהלת בתי המשפט.
משנת 2005 כיהנה כדירקטורית בחברת שניב תעשיות נייר עד לשנת 2008 בה עברה לכהן כדירקטורית בדירקטוריון מדרשת שדה בוקר.
בשנת 2004 הוענק לה אות הוקרה "נשים במשפט" מטעם לשכת עורכי הדין בישראל[7].
במאי 2019, לצד בכירים לשעבר בפרקליטות המדינה ובייעוץ המשפטי לממשלה, חתמה על גילוי דעת כנגד חקיקת פסקת התגברות והרחבת חוק החסינות[8].
חיים אישיים
עריכהשניט נשואה לעורך הדין פרופ' דן שניט ואם לשלוש בנות. מתגוררת ברמת גן[1].
קישורים חיצוניים
עריכה- צבי הראל, עו"ד שניט: שופטים לוחצים לעסקות טיעון, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2003 - ראיון פרישה מפרקליטת מחוז מרכז
- עמית בן-ארויה, עורכי דין מתנהלים כאחרוני העבריינים, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2009
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 עמית בן-ארויה, עו"ד נורית שניט: "תיק קצב הזוי; השופטים השתגעו כשכתבו 100 עמודים על הנשיקה של רמון", באתר TheMarker, 6 בנובמבר 2009
- ^ עירית לינור, פרקליטי ת.א., כותרת ראשית, 20 באפריל 1988
- ^ משה פרל, סוף לניחושים: שניט פרקליטת מחוז מרכז, חדשות, 2 ביוני 1988
- ^ חן דגן, כתב ’חדשות", דמיטרי פרוקופייב (מוסקבה), אל"מ שמעון לוינזון ריגל עבור בריה"מ תמורת כסף, חדשות, 3 בספטמבר 1993
- ^ צבי הראל, טריף במשפט השוחד: פעלתי בתור איש ציבור, באתר הארץ, 29 באפריל 2003
- ^ יובל יועז, זיילר הוא הסיפור החם: כולם רוצים להופיע לפניו - מהאחים פריניאן ועד "מיסטר איקס", באתר TheMarker, 27 במאי 2006
- ^ משה גורלי, בקרב השופטים כבר יש שוויון, בסקטור הפרטי עדיין אין, באתר הארץ, 17 ביוני 2003
- ^ גילוי דעת מטעם בכירים לשעבר בפרקליטות המדינה ובייעוץ המשפטי לממשלה, 26 במאי 2019; גיא פלג, "אסור ליטול מבית משפט את הסמכות", באתר מאקו, 26 במאי 2019