ברוקלין נטס

ברוקלין נטס
Brooklyn Nets
מידע כללי
תאריך ייסוד	1967
מדינה	ארצות הברית
אולם ביתי	ברקליס סנטר (17,732 מושבים)
מיקום	ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
ליגה	ליגת ה-NBA
אזור	האזור המזרחי
בית	הבית האטלנטי
היסטוריה	ב-ABA:; ניו ג'רזי אמריקנס (1967–1968) ; ניו יורק נטס (1968–1976) ; ב-NBA:; ניו יורק נטס (1976–1977) ; ניו ג'רזי נטס (1977–2012); ברוקלין נטס (2012–הווה)
בעלים	ג'וזף צאי
מנכ"ל	שון מרקס
מאמן	ז'ורדי פרננדס
צבעי תלבושת	שחור, לבן
תארים
	אליפויות אזוריות 2
	2002, 2003
תלבושת
	מדי בית וחוץ של ברוקלין נטס
תלבושת בית	תלבושת חוץ
	אתר הקבוצה

ברוקלין נטס (באנגלית: Brooklyn Nets) היא קבוצת כדורסל מרוֹבע ברוקלין שבניו יורק, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית האטלנטי שבאזור המזרח, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם ברקליס סנטר.

ראשית דרכה של הנטס כאחת ממייסדות ליגת ה-ABA בשנת 1967 בה שיחקה הקבוצה בשם ניו ג'רזי אמריקנס. בתום עונה אחת עברה הקבוצה מעבר לנהר ההדסון, לשחק בניו יורק, ושינתה את שמה לניו יורק נטס. בליגת ה-ABA זכתה הקבוצה בשתי אליפויות, והמשיכה לשחק בניו יורק עד לאיחוד ה-ABA עם ליגת ה-NBA בשנת 1976 אז שבה הקבוצה לניו ג'רזי ונקראה ניו ג'רזי נטס. לקראת עונת 2012/2013 שבה הקבוצה לניו יורק ושינתה את שמה לברוקלין נטס.

היסטוריה

1967–1976: בליגת ה-ABA

הקבוצה הוקמה ב-1967 תחת השם ניו יורק אמריקנס, כאחת מ-11 הקבוצות המייסדות של ליגת ה-ABA. הבעלים של הקבוצה היה ארתור בראון, שפיתח כמה קבוצות מליגת ה-AAU שבסביבת ניו יורק. בראון רצה שקבוצתו תשחק בבניין הנשקייה של גדוד 69 אשר במנהטן, אך בעקבות לחץ מצידה של ניו יורק ניקס ירדה הקבוצה מהרעיון כשלושה חודשים לפני ערב הפתיחה. בראון התקשה למצוא אולם בניו יורק שישמש כאולם הביתי של האמריקנס, ולבסוף מצאו נשקייה בטינק שבניו ג'רזי אשר שימשה כאולמם הביתי. בעקבות כך שינה בראון את שם הקבוצה לניו ג'רזי אמריקנס.

האמריקנס סיימו את עונתם הראשונה במאזן שלילי 36–42, והגיעו למקום האחרון בבית המזרחי ביחד עם קנטקי קולונלס. מכיוון שהאולם שלהם היה תפוס לקראת משחק הפלייאוף נגד הקולונלס, שיכריע מי תעלה לפלייאוף, ביקשו האמריקנס לארח את המשחק באולם "לונג איילנד ארנה" שבקומאק, ניו יורק. הקולונלס סירבו לשחק באולם זה מכיוון שבפרקט של האולם שנמצא היו חסרים מספר קרשים, הרצפה לא הייתה יציבה והסלים לא היו שווים בגובהם. ראש הליגה ג'ורג' מייקן החליט שהאמריקנס נכשלו בהעמדת תנאים מינימליים שיאפשרו לערוך משחק כדורסל, והמשחק הוכרע לטובת הקולונלס.

בעונתם השנייה בליגה נשארו האמריקנס באולם לונג איילנד ארנה, למרות התקריות מהשנה שעברה, ושמה של הקבוצה שונה לניו יורק נטס. כינוי הקבוצה נקבע כ"נטס" כדי שיתחרז עם שמות שתי הקבוצות האחרות שמשחקות בניו יורק: ניו יורק מטס מליגת הבייסבול, וניו יורק ג'טס מליגת הפוטבול. בנוסף, פירוש המילה "נטס" באנגלית הוא רשתות, כחלק מהסל.

בעונה זו הנטס סיימו במקום האחרון בליגה עם מאזן 17–61, לאחר שבמהלך העונה החליפו 23 שחקנים. לאחר עונה זו, מכר בראון את הקבוצה ליצרן הבגדים רוי בו. לאחר שכשלה בניסיון להחתים את כוכב אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) לו אלסינדור (שלימים שינה את שמו לכרים עבדול-ג'באר), שנבחר בדראפט ה-NBA על ידי מילווקי באקס, החתימה הקבוצה את ריק בארי מווירג'יניה סקוויירס. בעונת 1969/1970 סיימו הנטס במקום השלישי באזור המזרחי והעפילו לפלייאוף, ובעונת 1971/1972 הם עברו לאולם "נסאו וטרנס ממוריאל קולוסיאום" אשר ביוניונדייל, ניו יורק.

ג'וליוס ארווינג, שחקן הקבוצה בין השנים 1973–1976

בעונת 1971/1972, שנתיים לאחר שרכשו את כוכב הקבוצה ריק בארי, העפילו הנטס לסדרת הגמר של ליגת ה-ABA נגד אינדיאנה פייסרס, בה הפסידו לפייסרס בתוצאה 2–4. בסיום העונה עזב בארי את הקבוצה, שהחלה בבנייה מחדש וניצחה ב-30 משחקים בלבד בעונה העוקבת.

במהלך קיץ 1973 רכשו הנטס את שחקן המפתח שלהם, ג'וליוס ארווינג, מווירג'יניה סקוויירס. עם ארווינג, סיימו הנטס את העונה עם שיא של 55 ניצחונות, וזכו באליפות ה-ABA לאחר שניצחו את יוטה סטארס בסדרת הגמר, בתוצאה 4–1. באותה עונה הוביל ארווינג את קלעי הליגה עם 27.4 נקודות בממוצע למשחק, וזכה בפרסי ה-MVP של העונה הסדירה וה-MVP של הפלייאוף.

ההצלחה נמשכה גם בעונת 1974/1975, כשהנטס שברו את שיא הניצחונות שלהם והעמידו אותו על 58 ניצחונות. למרות ההצלחה בעונה הסדירה הנטס הודחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף על ידי ספיריטס אוף סנט לואיס, בתוצאה 1–4. הנטס המשיכו את מגמת ההצלחה בעונה הסדירה גם בעונת 1975/1976, העונה האחרונה שבה התקיימה ליגת ה-ABA. בעונה זו הם ניצחו ב-55 משחקים, וארווינג זכה בפעם השלישית ברציפות בתואר ה-MVP של העונה הסדירה. בסיום העונה זכו הנטס באליפות ה-ABA השנייה של המועדון בתוך שלוש שנים, כשניצחו את דנוור נאגטס בתוצאה 4–2.

1976–1980: המעבר ל-NBA והחזרה לניו ג'רזי

בקיץ 1976 התפרקה ליגת ה-ABA, והנטס עברו לשחק בליגת ה-NBA לצד קבוצות ה-ABA דנוור נאגטס, אינדיאנה פייסרס וסן אנטוניו ספרס. לפני העונה ביצעו הנטס טרייד עם "קנזס סיטי קינגס" (לימים סקרמנטו קינגס) כשהעבירו להם שתי בחירות דראפט בתמורה לרכז נייט ארצ'יבלד.

הנטס היו צריכים לשלם לניו יורק ניקס 4.8 מיליון דולר על כך שהעבירו את משחקיהם הביתיים לאולמם, הניו יורק ארנה, ובנוסף היה עליהם לשלם 3.2 מיליון דולר נוספים כדמי הצטרפות ל-NBA. חוסר בכסף של בעלי הנטס גרם להם להתחרט על שהעלו את שכרו של ג'וליוס ארווינג, אשר סירב לשחק בנטס במשכורת מופחתת וביקש לעזוב את הקבוצה. בסופו של דבר נמכר ארווינג לפילדלפיה 76' בתמורה ל-3 מיליון דולר בלבד.

במהלך עונתה הראשונה ב-NBA נפצע כוכב הקבוצה נייט ארצ'יבלד ברגלו והחמיץ 48 משחקים, והקבוצה סיימה את העונה במאזן 22–60, המאזן הגרוע בליגה. בעונת 1977/1978 חזרה הקבוצה לשחק בניו ג'רזי, ושינתה את שמה לניו ג'רזי נטס.

שנות ה-80: התחלה מבטיחה, והמשך חסר מזל

ב-1980 הקבוצה עברה לאולם "ברנדון בירן ארנה", שמאוחר יותר נקרא אייזוד סנטר. בעונת 1982/1983, תחת המאמן לארי בראון, חוו הנטס את העונה הטובה ביותר שלהם מאז כניסתם ל-NBA כשניצחו 49 משחקים, אך לקראת סוף העונה חתם בראון על חוזה אימון לא חוקי באוניברסיטת קנזס והושעה מאימון. הנטס לא הצליחו להתאושש מהחלפת המאמן והם הודחו בסיבוב הפלייאוף הראשון על ידי ניו יורק ניקס.

דריל דוקינס, שחקן הקבוצה בין השנים 1982–1988

בעונת 1983/1984 רשמה הקבוצה את הישגה הטוב ביותר ב-NBA, כשהעפילה לסיבוב הפלייאוף השני בהובלת שחקניה דריל דוקינס, באק ויליאמס, אוטיס בירדסונג ומייקל ריי ריצ'רדסון. הנטס ניצחו בסיבוב הפלייאוף הראשון את פילדלפיה 76' שזכו באליפות בעונה שעברה, אך בחצי גמר המזרח הפסידו למילווקי באקס בתוצאה 2–4 והודחו מהפלייאוף.

בעונת 1984/1985 פציעות מרובות פגעו בקבוצה, והיא לא הצליחה לשחזר את ההישג מהעונה שעברה. למרות הפציעות הצליחו הנטס לנצח 42 משחקים בעונה זו, אך הודחו בסיבוב הפלייאוף הראשון נגד דטרויט פיסטונס בסדרה של 3 משחקים. לאחר אותה עונה לא הצליחו הנטס לסיים אף עונה במאזן חיובי במשך שמונה עונות ברציפות, עד עונת 1992/1993.

בתחילת עונת 1985/1986 מונה מאמן חדש לנטס, דייב ווהל, ששיחק בקבוצה בעונת 1967/1977. בתחילת העונה הוא עזר לקבוצה להשיג מאזן מוצלח של 23–14, אך ההתחלה המבטיחה נקטעה כששני הקלעים המובילים של הקבוצה לא יכלו לשחק; הראשון, מייקל ריי ריצ'רדסון נכשל בבדיקת סמים בפעם השלישית והושעה מליגת ה-NBA לכל חייו. השני, דריל דוקינס שיחק 39 משחקים בלבד בעקבות פציעה בגבו. באק ויליאמס ומייק ג'מינסקי שמרו על הקבוצה בתמונה, והיא סיימה את העונה הסדירה במקום השביעי במזרח. הנטס הודחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף על ידי מילווקי באקס בתוצאה 0–3. הייתה זו הופעתה האחרונה של ניו ג'רזי בפלייאוף עד עונת 1991/1992.

לקראת העונה הבאה רכשו הנטס את הסמול פורוורד אורלנדו וולרידג' במטרה לחזק את הקבוצה המגמגמת ביכולתה. במהלך העונה החליק דריל דוקינס באמבטיה וסבל מפציעה בגבו, שגרמה מאוחר יותר לפרישתו ממשחק פעיל, ואוטיס בירדסונג שיחק 7 משחקים בלבד בעקבות שבר מאמץ ברגלו. הקבוצה סיימה את העונה במאזן 24–58, המאזן הגרוע ביותר שלה מאז 1981.

בתחילת עונת 1987/1988 העבירו הנטס את דוקינס הפצוע ליוטה ג'אז, ובחרו בבחירה השלישית בדראפט את דניס הופסון הבינוני, אשר הועדף על פני שחקנים כמו סקוטי פיפן (בחירה חמישית), קווין ג'ונסון (בחירה שביעית) ורג'י מילר (בחירה 11). הנטס פיטרו את המאמן ווהל אחרי 15 משחקים בתוך העונה, ולאחר 39 משחקים נוספים החליפו גם את המאמן המחליף בוב מקינון בשחקן העבר ויליס ריד. את העונה הם סיימו עם מאזן שלילי 19–63. בעונות הבאות התקשה הופסון לעמוד בציפיות ממנו, וגם בחירות הדראפט הבאות כריס מוריס (ב-1988) ומוקי בליילוק (ב-1989) לא הושיעו את הנטס אשר רשמו בעונת 1989/1990 את המאזן הגרוע ביותר בתולדות המועדון, 17–65.

שנות ה-90 ותחילת המאה ה-21

צ'אק דיילי, מאמן הקבוצה בין השנים 1992–1994

בתחילת שנות ה-90 החלו הנטס להשתפר, כשמככבים בהם שחקנים צעירים; הנטס בחרו את הפאוור פורוורד דריק קולמן בבחירה הראשונה של דראפט 1990, ואת הרכז קני אנדרסון בסיבוב השני. כמו כן צירפו הנטס את דראז'ן פטרוביץ' בטרייד מפורטלנד טרייל בלייזרס. אף על פי שהנטס לא סיימו עם מאזן חיובי בעונת 1991/1992, הם סיימו את העונה במקום השישי במזרח והעפילו לפלייאוף. הנטס הודחו בסיבוב הראשון בסדרה נגד קליבלנד קאבלירס, כשהפסידו 1–3, ובסיום העונה התפטר מאמן הקבוצה ביל פיץ'.

הקבוצה השתפרה בעונת 1992/1993 כשמככבים בה שלושת השחקנים קולמן, פטרוביץ' ואנדרסון. בעונה זו אימן צ'אק דיילי את הקבוצה, לאחר שעזב בעונה שלפניה את דטרויט פיסטונס. פציעות של פטרוביץ' ואנדרסון לקראת סיום העונה גרמו לכך שהנטס הפסידו ב-10 מתוך 11 המשחקים האחרונים של העונה. הם סיימו את העונה במאזן 43–39, ששוב עזר להם לסיים את העונה במקום השישי במזרח וסידר להם עוד מפגש מול הקאבלירס, שניצחו את הנטס בתוצאה 4–1.

לפני עונת 1993/1994 חוו הנטס טרגדיה, כאשר פטרוביץ' נהרג בתאונת דרכים בגרמניה. על אף חסרונו של פטרוביץ' הצליחה הקבוצה לסיים את העונה עם מאזן טוב יותר מבשנה שעברה, 45–37. הנטס שוב העפילו לפלייאוף מהמקום השישי, אך הודחו בסיבוב הראשונה מול ניו יורק ניקס, בתוצאה 1–3. אחרי עונת 1993/1994 דיילי התפטר, ובמקומו מונה בוץ' בירד. את שתי העונות 1994/1995 ו-1995/1996 סיימה הקבוצה במאזן 30–52, ואחריהן פוטר בוץ' מאימון הקבוצה.

בניסיון לבנות את הקבוצה מחדש, העבירו הנטס את קולמן (לפילדלפיה) ואנדרסון (לשארלוט), ומינו את ג'ון קליפארי למאמן הקבוצה. בדראפט 1996 בחרה ניו ג'רזי את הקלע קרי קיטלס בבחירה השמינית, ובמהלך העונה צירפה את הרכז סם קאסל. את עונת 1996/1997 סיימו הנטס במאזן שלילי 26–56.

כחלק מניסיון להפיח חיים חדשים במועדון, הציגו הנטס לקראת עונת 1997/1998 לוגו חדש ומדי משחק חדשים, בגווני אפור, כחול ואדום. בבחירה השנייה של דראפט 1997 בחרו הנטס את קית' ואן הורן שקלע 19.7 נקודות בממוצע למשחק בעונת הרוקי, ועזר לקבוצה להעפיל לפלייאוף ה-NBA מהמקום השמיני במזרח. בסיבוב הפלייאוף הראשון הפסידו הנטס לשיקגו בולס בתוצאה 0–3.

עונת 1998/1999 נדחתה וקוצרה בעקבות השביתה של ארגון השחקנים, ובתחילתה סומנו הנטס כקבוצה שיכולה להפתיע. כבר במשחק הראשון של העונה נפצע סם קאסל, ולאחר 18 משחקים, כשהיו במאזן 3–15, העבירו הנטס את קאסל הפצוע למילווקי באקס בתמורה לרכז הצעיר סטפון מרבורי ממינסוטה טימברוולבס. אחרי עוד שני הפסדים קאליפרי פוטר ובמקומו מונה עוזרו דון קייסי. הקבוצה לא התאוששה מהפתיחה הרעה שלה וסיימה את העונה המקוצרת במאזן 16–34. במשחק מול אטלנטה הוקס לקראת סוף העונה, התנגש מרבורי בסנטר הפותח של הקבוצה, ג'ייסון ויליאמס, אשר שבר את עצם השוקה ופרש ממשחק פעיל.

בשנת 2000 מינו הנטס לעמדת המאמן את ביירון סקוט, ובדראפט 2000 בחרו הנטס את קניון מרטין מאוניברסיטת סינסינטי בבחירה הראשונה. באותה עונה קלע מרבורי שיא קריירה של 23.9 נקודות בממוצע למשחק ונבחר להשתתף במשחק האולסטאר, אך הקבוצה סיימה שוב מחוץ לפלייאוף, עם מאזן 26–56.

2001–2004: עידן ג'ייסון קיד

ג'ייסון קיד, שחקן הקבוצה בין השנים 2001–2008

בערב דראפט 2001 העבירו הנטס את נבחר הסיבוב הראשון אדי גריפין ליוסטון רוקטס, בתמורה לריצ'רד ג'פרסון, ג'ייסון קולינס וברנדון ארמסטרונג, וביום שלאחר הדראפט העבירו את סטפון מרבורי לפיניקס סאנס, בתמורה לשחקן האולסטאר ג'ייסון קיד והסנטר כריס דאדלי.

בעונת 2001/2002 השיגו הנטס את המאזן הטוב ביותר בהיסטוריה של המועדון ב-NBA, ‏ 52–30, אשר הציב אותם במקום הראשון באזור המזרחי. בפלייאוף גברו ניו ג'רזי על אינדיאנה פייסרס (3–2), שארלוט הורנטס (4–1) ובוסטון סלטיקס (4–2), והעפילו לראשונה לגמר ה-NBA. בסדרת הגמר התמודדו הנטס מול אלופת הליגה לוס אנג'לס לייקרס, אשר הביסה את הנטס בדרך לזכייה שלישית ברציפות באליפות ה-NBA.

לקראת עונת 2002/2003 העבירו הנטס את ואן הורן וטד מקולו לפילדלפיה 76', בתמורה לשחקן האולסטאר הוותיק דיקמבה מוטומבו. המהלך היה אמור לשפר את הקבוצה, אך רוב העונה מוטומבו לא שיחק בגלל פציעה. על אף היעדרותו הארוכה של מוטומבו, סיימו הנטס את העונה במקום השני באזור המזרחי, עם מאזן 49–33, בזכות יכולת גבוהה של קיד, ג'פרסון ומרטין. בסיבוב הראשון של הפלייאוף ניצחו הנטס את מילווקי באקס 4–2, ובשני השלבים הבאים הדיחו בסוויפ את בוסטון סלטיקס ודטרויט פיסטונס, בהתאמה, ועלו לגמר NBA שני ברציפות. בגמר התמודדה ניו ג'רזי מול סן אנטוניו ספרס, ולאחר ארבעת המשחקים הראשונים הקבוצות התחלקו בניצחונות בצורה שווה, 2–2, אך הספרס ניצחו בשני משחקים ברציפות וזכו באליפות על חשבון הנטס.

בסיום אותה עונה חתם קיד על הארכת חוזה עם הנטס, בטענה שיש לו "עניינים שהוא חייב לסיים" בניו ג'רזי. על מנת לעודד את קיד להישאר בקבוצה, החתימו הנטס את שחקן האולסטאר אלונזו מורנינג, אשר פיספס את העונה הקודמת בעקבות השתלת כליה. במהלך עונת 2003/2004, כשהקבוצה במאזן 22–20, פוטר המאמן ביירון סקוט ובמקומו מונה עוזר המאמן לורנס פרנק. על אף פתיחת העונה החלשה הצליחו הנטס לסיים במקום השלישי במזרח (47–35), ובסיבוב הפלייאוף הראשון אף הדיחו בסוויפ את ניו יורק ניקס. בחצי גמר המזרח כבר הובילו הנטס על דטרויט פיסטונס בתוצאה 3–2, אך הפסידו את שני המשחקים הבאים והודחו בידי האלופה שבדרך.

2004–2008: הגעת וינס קרטר

וינס קרטר, שחקן הקבוצה בין השנים 2004–2008

לקראת עונת 2004/2005 העבירו הנטס את קרי קיטלס וקניון מרטין ללוס אנג'לס קליפרס ודנוור נאגטס, בהתאמה, בתמורה לבחירות דראפט עתידיות. לאחר כחודש מפתיחת העונה, בעוד הקבוצה מחזיקה במאזן ניצחונות שלילי 7–15, ביצעו הנטס טרייד גדול כשהעבירו את אלונזו מורנינג, ארון ויליאמס, אריק ויליאמס ושתי בחירות דראפט עתידיות לטורונטו ראפטורס, בתמורה לשחקן האולסטאר העולה וינס קרטר. לאחר הטרייד הציגו הנטס את אחד מהקווים האחוריים הכישרוניים בליגה, עם קיד, ג'פרסון וקרטר, אך במהלך העונה נפצע ג'פרסון ונזקק לניתוח שהשבית אותו ממשחק עד לסיום העונה. פציעתו של ג'פרסון לא פגעה בנטס בצורה קשה מדי הודות לשיתוף הפעולה בין קיד לקרטר, והנטס הצליחו להגיע לפלייאוף, אך הודחו בסיבוב הראשון בסוויפ למיאמי היט על אף חזרתו של ג'פרסון בתחילת הסדרה.

בקיץ 2005 בחרו הנטס את הסמול פורוורד אנטואן רייט בבחירה ה-15 בדראפט, ורכשו את מארק ג'קסון מפילדלפיה 76'. כמו כן הם האריכו את החוזה של קליף רובינסון והחתימו את ג'ף מקיניס שהיה אמור לתת גיבוי לקיד בקו האחורי. את עונת 2005/2006 סיימו הנטס במאזן 49–33, במקום השלישי במזרח. בסיבוב הראשון של הפלייאוף ניצחו את אינדיאנה פייסרס בתוצאה 4–2, אך בחצי גמר המזרח הודחו שוב מול מיאמי היט, הפעם בתוצאה 1–4. שחקן הנטס, קליף רובינסון, הושעה על ידי הליגה בתחילת הסדרה לאחר שכשל בבדיקת סמים.

כחודשיים מפתיחת עונת 2006/2007 נפצע הסנטר הפותח ננאד קרסטיץ' בברכו והושבת עד סיום העונה. כמו כן נפצע ריצ'רד ג'פרסון אשר נעדר כחודשיים. הנטס סיימו את העונה במאזן 41–41, במקום ה-6 במזרח, ופגשו בסיבוב הפלייאוף הראשון את טורונטו ראפטורס. הנטס ניצחו את הראפטורס בתוצאה 4–2, בעיקר בזכות הופעה מצוינת של ג'פרסון ברבע הרביעי של המשחק השישי, בו ניצחו הנטס בנקודה. בסיבוב השני הודחו הנטס לאחר שהפסידו לקליבלנד קאבלירס בתוצאה 2–4.

2008–2012: פירוק הטריו קיד-קרטר-ג'פרסון

בתחילת עונת 2007/2008 חזר קרסטיץ' מהפציעה, וביחד עם הרכישה של שחקן האולסטאר לשעבר ג'מאל מגלור ובחירת הדראפט שון ויליאמס, פתחה ניו ג'רזי את העונה עם ציפיות גבוהות. בפועל עונה זו הייתה מאכזבת ביותר; פציעות בתחילת העונה לקרסטיץ' ולקרטר הפריעו לנטס להציג יכולת טובה, והקבוצה לא העפילה לפלייאוף לראשונה מזה 7 שנים, אחרי שהשיגו מאזן 34–48.

דווין האריס, שחקן הקבוצה בין השנים 2008–2010

ב-19 בפברואר 2008 העבירו הנטס את שחקן האולסטאר ג'ייסון קיד ביחד עם מאליק אלן ואנטואן רייט לדאלאס מאבריקס, וקיבלו בתמורה את הרכז דווין האריס ביחד עם קית' ואן הורן, מוריס אייגר, סאגנה ג'ופ, טרנטון האסל, 3 מיליון דולר ובחירות דראפט בסיבוב הראשון ב-2008 ו-2010. על אף היכולות הטובות יחסית של שון ויליאמס, ג'וש בון ומרכוס ויליאמס, הקבוצה המתחדשת לא הצליחה להתעלות וסיימה את העונה במקום העשירי במזרח עם 34 ניצחונות בלבד.

בעונת 2008/2009 הנטס פירקו את הטריו קיד-קרטר-ג'פרסון לחלוטין; ב-26 ביוני 2008 שלחו הנטס את ג'פרסון למילווקי באקס בתמורה לאי ג'יאנליאן ובובי סימונס. כמו כן בחרה ניו ג'רזי בדראפט את הסנטר ברוק לופז (בחירה עשירית), והפורוורדים ראיין אנדרסון (בחירה 21) וכריס דאגלס-רוברטס (בחירה 40). הנטס הוסיפו עוד שחקנים צעירים לקבוצתם כשהחתימו את אדוארדו נהרה וג'ארוויס הייס, ורכשו את קיון דולינג בטרייד מאורלנדו מג'יק. הנטס סיימו את העונה במאזן 34–48, מאזן זהה למאזן מהעונה שעברה וסיימו את העונה במקום ה-11 במזרח. ברמה האישית עונה זו הייתה מעודדת יחסית; דווין האריס שיחק לראשונה במשחק האולסטאר, וברוק לופז סיים שלישי בהצבעה לתואר רוקי השנה ב-NBA, ונבחר לחמישיית הרוקיז של העונה ב-NBA. ב-26 ביוני 2009 הנטס העבירו את קרטר לאורלנדו מג'יק, ביחד עם ראיין אנדרסון, בתמורה לרייפר אלסטון, קורטני לי וטוני באטי. הערתו של קרטר סימנה את סיומו של עידן הטריו.

ב-24 בספטמבר 2009 מיכאיל פרוכורוב, האיש השני בעושרו ברוסיה לפי ירחון פורבס, אישר את כוונותיו להפוך לבעלים היחיד של הנטס. פרוכורוב אמר שאם יהפוך לבעלים הוא ישקיע בקבוצה 700 מיליון דולר כדי לקנות אולם חדש בברוקלין, ניו יורק, כדי לקדם את הכדורסל הרוסי בעוד שלב.

אחרי שהפסידו ב-16 המשחקים הראשונים של עונת 2009/2010 פיטרו הנטס את המאמן לורנס פרנק, ועוזרו טום באריס מונה במקומו. אחרי עוד שני הפסדים רצופים ללוס אנג'לס לייקרס ולדאלאס מאבריקס הנטס קבעו שיא שלילי לפתיחת העונה ב-NBA,‏ 0–18. ב-4 בדצמבר הנטס מינו את קיקי ואנדוויי לעמדת המאמן עד סיום העונה. ב-18 בפברואר 2010 הנטס חתמו על עסקה הכוללת את אולמם הביתי הזמני, פרודנשל סנטר, שיעמוד לרשותם עד 2012 כשהאולם בברוקלין עתיד להיות מוכן. את העונה הזו סיימו הנטס עם מאזן 12–70, המאזן החמישי הכי גרוע בתולדות ה-NBA.

בדראפט 2010 הנטס קיוו לקבל את הבחירה הראשונה ולבחור בג'ון וול, אך הם קיבלו את הבחירה השלישית בלבד ובחרו בפאוור פורוורד דריק פייבורס. ב-10 ביוני הנטס מינו את אייברי ג'ונסון לעמדת המאמן, ומעט מאוחר יותר הם מינו את סם מיצ'ל לעמדת עוזר המאמן. ב-23 בפברואר 2011 ביצעו הנטס טרייד משמעותי למועדון, כששלחו את פייבורס וכוכב הקבוצה, דווין האריס, ליוטה ג'אז בתמורה לשחקן האולסטאר דרן ויליאמס. את עונת 2010/2011 סיימו הנטס עם מאזן 24–58, במקום ה-12 במזרח.

המעבר לברוקלין

ב-2004, אחרי שנכשלו להשיג עסקה על בניית אולם בניוארק, ניו ג'רזי, היאנקינטס (בעלי הנטס והניו יורק יאנקיז) מכרו את הקבוצה לברוס רטנר תמורת 300 מיליון דולר. רטנר רצה להעביר את הקבוצה לניו יורק, וב-2005 הודיעו הנטס שהם ימקמו את האולם הביתי של הקבוצה בברוקלין שבניו יורק. אחד מחברי קבוצת הרכישה הוא הראפר ג'יי זי, אשר מתגורר בברוקלין ומחזיק ב-0.07% שליטה בקבוצה. נודע ששם הקבוצה ישתנה בהתאם, או ל"ברוקלין נטס", או לשם הקבוצה הקודם "ניו יורק נטס", ולבסוף נבחר שם הקבוצה "ברוקלין נטס".

ב-23 בספטמבר 2009 הפך מיכאיל פרוכורוב לבעלים של הקבוצה והוא היה אחד מהמשקיעים באולם החדש, כשהלכה למעשה הוא היה לבעלים הרוסי הראשון של קבוצת כדורסל אמריקאית. באוקטובר 2009 הנטס שיחקו שני משחקי טרום עונה בפרודנשל סנטר. המשחקים שם היו מוצלחים בעיני בעלי הקבוצה, שחתמו על הסכם שבו נאמר שהנטס ישחקו באולם זה עד שנת 2012. אחרי שהעסקה כמעט בוטלה בעקבות בעיות עם האולם הקודם של הנטס, האייזוד סנטר, התחילו הנטס משא ומתן מחודש ולבסוף הוחלט שהנטס ישחקו בפרודנשל עד שהאולם בברוקלין יהיה מוכן. ב-2010 הקבוצה חתמה על הסכם בן שנתיים לשיתוף פעולה עם אירופלוט, הנחשבת לאחת מהספונסריות של הקבוצה.

באפריל 2012 אישר חבר המנהלים של ה-NBA את מעבר הקבוצה לברוקלין, וב-30 באפריל שונה שמה באופן רשמי לברוקלין נטס.

2012-2015: עידן פירס, גארנט ולופז

בדראפט 2012, בחרה ברוקלין באילקן קראמאן, והחליפה אותו תמורת טיישון טיילור וטורניקה שנגליה. בטרייד אחר הקבוצה שלחה את ג'ורדן פארמר, יוהאן פטרו, אנתוני מורו, ג'ורדן ויליאמס, ד'שון סטיבנסון ובחירת דראפט בתמורה לג'ו ג'ונסון מאטלנטה הוקס. בנוסף, הנטס החתימו את דרן ויליאמס על 98.7 מיליון דולר לחמש שנים נוספות בנטס יחד עם ברוק לופז וג'רלד וואלאס שחתמו על חוזה לארבע שנים^[1].

הנטס שיחקו את המשחק הראשון שלהם בברוקלין ב-3 בנובמבר 2012, בניצחון ביתי 107–100 על טורונטו ראפטורס. המשחק הראשון היה אמור להיות במקור בדרבי מול הניו יורק ניקס; עם זאת, המשחק נדחה ל-26 בנובמבר בעקבות הוריקן סנדי, ואת המשחק שנקבע מחדש ניצחו הנטס בניצחון 96–89 בהארכה^[2]. הנטס פתחו את העונה בצורה חזקה, תוך כדי מאזן של 11-4 בנובמבר. כתוצאה מכך, אייברי ג'ונסון זכה במאמן החודש של המזרח. עם זאת, נפילה חזקה של הקבוצה בחודש דצמבר בו ברוקלין ניצחה בשלושה משחקים בלבד, הובילה לפיטוריו של ג'ונסון ולמינוי זמני של עוזר המאמן פי ג'יי קרליסימו. הפיטורין של ג'ונסון הוכיחו את עצמם כאשר ברוקלין סיימה את חודש ינואר עם מאזן של 11-4 ונכנסה לסוף שבוע האולסטאר עם מאזן חיובי של 31-22^[3]. בנוסף לכך, לופז נבחר למשחק האולסטאר הראשון שלו.

לאחר מחצית העונה השנייה, בה הקבוצה הובלה על ידי דרון ויליאמס, הנטס עלו לפלייאוף הראשון שלהם מאז עונת 2006/2007. בסדרת הפלייאוף הראשונה שלהם, פגשו ברוקלין את שיקגו בולס אך הפסידו להם במשחק השביעי. עם סיום העונה, הודיעו הנטס כי קרליסימו לא ימשיך את העונה הבאה כמאמן ראשי.

ב-12 ביוני 2013 ברוקלין החתימה את ג'ייסון קיד, שפרש ממשחק רק שבוע לפני כן, בתור מאמן הקבוצה. כדי לסייע לקיד במעבר משחקן למאמן, לורנס פרנק, שהיה המאמן הראשי של נטס כששיחקו בניו ג'רזי, הוחתם כדי לשמש עוזר המאמן, יחד עם צוות המאמנים רוי רוג'רס, אריק יוז, ג'ון וולץ', ג'ו פרונטי וצ'ארלס קלאסק^[4]. ב-27 ביוני 2013, הגיעה הנהלת הנטס להסכמה עם בוסטון סלטיקס על טרייד, שבו העבירו את כריס האמפריז, ג'רלד וולאס, מרשון ברוקס, קית' בוגאנס (ב"סיין-אנד-טרייד") וכריס ג'וזף (אנ'), לצד הזכויות על שלוש בחירות הדראפט של המועדון בסיבוב הראשון בשנים 2014, 2016 ו-2018 והאופציה להחליף בין קבוצות את בחירת הסיבוב הראשון שלהן ב-2017. בתמורה קיבלה הקבוצה את פול פירס, קווין גארנט, ג'ייסון טרי ודי. ג'יי. וייט (אנ'). בכך נוצרה בברוקלין קבוצת-על עם סך כולל של 35 הופעות באולסטאר, וחמישייה פותחת של דרון ויליאמס, ג'ו ג'ונסון, קווין גארנט, פול פירס וברוק לופז. הנטס החתימו גם את אלן אנדרסון, שון ליווינגסטון, האולסטאר אנדריי קירילנקו ואת מייסון פלמלי, הבחירה ה-22 בדראפט 2013, בכדי להעמיק את הספסל. עם כל המהלכים שלה באוף סיזן, שילמה ברוקלין לשחקניה את הסכום הגבוה ביותר בליגה, 102 מיליון דולר, בנוסף למס יוקרה שהוערך ב-86 מיליון דולר.

עונת 2013/14 התחילה רע עבור הנטס, כאשר ג'ייסון קיד מתמודד עם קשיי הסתגלות למעבר משחקן למאמן, ועם פציעות שהשפיעו על יכולת הקבוצה להעמיד מערך עקבי. עד לחודש דצמבר ברוקלין עמדה במאזן מאכזב של 10-21, ועוזר המאמן הראשי לורנס פרנק הורד בדרגה לכתיבת דוחות יומיים עקב ריב בינו לבין קיד. העונה הגיעה לשיא ב-21 בדצמבר כאשר ברוק לופז נצרך לניתוח בכף הרגל ובכך סיים את העונה מוקדם בפעם השנייה בתוך שלוש שנים^[5]^[6]. הפציעה של לופז אילצה את קיד לשנות את ההרכב הפותח שלו, כך שהחמישייה הפותחת כללה את פול פירס כפאוור פורוורד וג'ו ג'ונסון כסמול פורוורד, יחד עם שני רכזים נוספים בו זמנית על המגרש. מהלך זה הפך את העונה של הנטס^[7]. הקבוצה החלה לנצח, וסיימה את חודש ינואר במאזן של 10-3 כאשר קיד זוכה בפרס מאמן החודש הראשון שלו. ב-26 בפברואר 2014, הנטס הפסידו 80–124 לפורטלנד טרייל בלייזרס. היה זה ההפסד הגרוע ביותר של הנטס מאז הפסד 63–110 לממפיס גריזליס ב-13 בדצמבר 2003.

בחודש מרץ, בו הקבוצה עמדה במאזן 12-4, זכה קיד בפרס מאמן החודש שוב, וב-1 באפריל הביסו הנטס את יוסטון רוקטס 105-96, האריכו את רצף הניצחונות הביתיים ל-14, שיא הניצחונות הרצופים של המועדון, ותפסו מקום בפלייאוף. באותה העונה ברוקלין הייתה הקבוצה הראשונה שניצחה את מיאמי היט של לברון ג'יימס, דוויין ווייד וכריס בוש בכל 4 המשחקים העונתיים^[8]. בסיום העונה הנטס סיימו עם 44 ניצחונות ופלאמלי נבחר לחמישיית הרוקיז של העונה.

בסיבוב הראשון בפלייאוף הנטס ניצחו את טורונטו ראפטורס במשחק 7 בהפרש של נקודה. עם הניצחון, ג'ייסון קיד הפך למאמן הרוקי הראשון בתולדות ה-NBA שמנצח במשחק 7. היה זה גם הפעם הראשונה של המועדון בה הם השיגו ניצחון במשחק 7. בחצי גמר המזרח פגשו שוב הנטס את מיאמי היט, הפסידו להם 4-1 בסדרה ובכך סיימו את העונה.

ב-1 ביולי 2014 עבר קיד בטרייד למילווקי באקס בתמורה לשתי בחירות דראפט בסיבוב השני ב-2015 וב-2019^[9], ולמחרת חתם ליונל הולינס כמחליפו של קיד לארבע עונות^[10]. בעונתו הראשונה של הולינס בברוקלין רשמו הנטס מאזן שלילי של 38-44, והעפילו לפלייאוף בקושי מהמקום השמיני במזרח, אותו השיגו בניצחון מול אינדיאנה פייסרס במשחקם האחרון לעונה. עם זאת, בסיבוב הפלייאוף הראשון התמודדו הנטס מול המדורגת ראשונה אטלנטה הוקס והצליחו לנצח שני משחקים בסדרה שנגמרה בתוצאה 2–4 לטובת ההוקס.

2016-2018: בנייה מחדש

עונת 2015/2016 נפתחה בקצב גרוע במיוחד בשביל הנטס, כאשר הם מצליחים לנצח את המשחק הראשון של העונה רק לאחר שבעה הפסדים רצופים ובזמן שלשנת 2016 הם נכנסו עם מאזן של 9-23 . לאחר שהקבוצה ניפתה את דרון ויליאמס וג'ו ג'ונסון, ב-10 בינואר 2016, הודיעו הנטס כי הם נפרדים מהולינס ומג'נרל מנג'ר בילי קינג (אנ')^[11]. טוני בראון (אנ') מונה למאמן הזמני של הקבוצה, וב-18 בפברואר 2016, מונה שחקן העבר שון מרקס לג'נרל מנג'ר של הקבוצה^[12]. מרקס העיד כי ברצונו לפתוח בתהליך ארוך של בנייה מחדש שייקח שנים, דבר שפרוחורוב הודה בו. במכתב פתוח שכתב ב-Yahoo! sports בפברואר 2016, התנצל פרוחורוב על גישתו הקודמת שהסתמכה על הוצאות חופשיות ומיידיות, ואמר שעכשיו הוא מבין שזו לא הדרך הטובה ביותר לבנות קונטנדרית^[13].

באפריל 2016, הנטס שכרו את עוזר מאמן הניקס וההוקס לשעבר קני אטקינסון כמאמן הקבוצה^[14]. בקיץ 2016, הצוות התחיל וכמעט השלים את תהליך הבנייה מחדש שלו על ידי הבאת שחקנים מהשוק או בטריידים. בסוף הקיץ הצטרפו לקבוצה רנדי פוי, אנתוני בנט, טרבור בוקר, לואיס סקולה וג'רמי לין^[15]. עם זאת, למרות הפגרה המוצלחת, בעונת 2016/2017 נפלו הנטס אפילו מתחת לציפיות הנמוכות ביותר כשהבטיחו את מאזן הליגה הגרוע ביותר כבר באמצע העונה כשעמדו על מאזן של 8-33, וכשהפסידו במשך 11 משחקים רצופים. רצף הפסדים זה היה הארוך ביותר שלהם מאז ה-0-18 בעונת 2009/2010. זה היה בין היתר משום שהרכז הפותח ג'רמי לין החמיץ 29 מתוך 41 המשחקים ששיחקו עד לאותה נקודה בעקבות פציעה בהאמסטרינג. ב-9 בינואר 2017, הנטס שחררו את אנתוני בנט, שהיה הבחירה הראשונה בדראפט 2013, והביאו במקומו את קווינסי אייסי שקיבל חוזה ל-10 ימים. הם סיימו בסופו של דבר במאזן 20-62, הגרוע ביותר בליגה. ההפסדים הרבים, שהיו יכולים להשיג לברוקלין בחירה במקומות הראשונים בדראפט, סייעו דווקא לבוסטון, שהחזיקה בזכויות על בחירת הדראפט של הנטס בעקבות הטרייד על פירס וגארנט.

דיאנג'לו ראסל

ביוני 2017 העבירה הקבוצה את ברוק לופז ובחירת דראפט ללייקרס, בתמורה לדיאנג'לו ראסל ולטימופיי מוזגוב; היא סיימה את העונה העוקבת, עונת 2017/2018, עם 53 הפסדים והחמיצה את הפלייאוף בפעם השלישית ברציפות. במהלך הזמן הזה, ארבעת הבחירות שברוקלין העבירה לבוסטון עבור גארנט ופירס יהפכו למרקוס סמארט, ג'יילן בראון, ג'ייסון טייטום וקולין סקסטון. סמארט זכה בפרס שחקן ההגנה של העונה ב-NBA בעוד שבראון וטייטום הפכו לכוכבי הסלטיקס ואף זכו באליפות ה-NBA לשנת 2024.

ב-20 ביוני 2018, הנטס העבירו בטרייד את מוזגוב, הבחירה ה-45 בדראפט 2018 ובחירת הסיבוב השני בדראפט 2019 עבור דווייט הווארד, אך הוא נופה בהמשך העונה. הטרייד פינה מקום בתקרת השכר לקראת עונת 2019/2020.

בפברואר 2019 היה דיאנג'לו ראסל לשחקן ברוקלין הראשון מאז ג'ו ג'ונסון ב-2014 שנבחר למשחק האולסטאר של ה-NBA. ברוקלין בראשותו של ראסל, בחירות הדראפט האחרונות ג'רט אלן וקאריס לוורט, ושחקני ליגת הפיתוח, ספנסר דינווידי וג'ו האריס, עלתה על הציפיות וסיימה את עונת 2018/2019 במקום השישי במזרח, עם מאזן של 40–42, מה שהבטיח לה מקום בפלייאוף. אמנם בסופו של דבר כבר בסיבוב הראשון הפסידו הנטס לפילדלפיה 76' בחמישה משחקים.

2019-2023: עידן אירווינג ודוראנט

קיירי אירווינג

ג'יימס הארדן

קווין דוראנט

ביולי 2019 הועבר קווין דוראנט לקבוצה הניו-יורקית באמצעות טרייד, ובתמורה אליו עבר לגולדן סטייט ווריורס בין היתר ראסל, שחקנה המוביל של הנטס בשנים שקדמו לטרייד^[16]. אל דוראנט, זוכה שתי אליפויות עם הווריורס וה-MVP של הגמר ושל הליגה לשעבר, הצטרף קיירי אירווינג מבוסטון סלטיקס^[17].

באוגוסט 2019 החליט מיכאיל פרוכורוב למכור את המועדון תמורת 2.35 מיליארד דולר לאיש העסקים הסיני ג'וזף צאי.

באמצע חודש ינואר של שנת 2021 ברוקלין הביאו בטרייד מרובע עם הרוקטס, אינדיאנה וקליבלנד את ה-MVP לשעבר ג'יימס הארדן. היוצאים מהקבוצה היו - ג'רט אלן, קאריס לוורט וטוריאן פרינס. כמו כן הם ויתרו על 7 בחירות דראפט (4 מתוכם עם אופציות להחלפה). אלן ופרינס עברו לקליבלנד קאבלירס, לוורט לאינדיאנה פייסרס, וליוסטון רוקטס עברו האולסטאר ויקטור אולדיפו וארבע בחירות דראפט.

בן סימונס

בלייק גריפין

הקבוצה הייתה מועמדת לזכייה באליפות בעונת 2020/2021, אך הפסידה לאלופה בסופו של דבר, מילווקי באקס, ב-7 משחקים. גם ב-2021/2022 הייתה הקבוצה מועמדת חזקה אחרי הטרייד עם פילדלפיה 76' שהעביר את הארדן לפנסילבניה ואת בן סימונס לנטס, אך הקבוצה הובסה 0–4 בסיבוב הראשון על ידי בוסטון סלטיקס.

עד פברואר 2023 עזבו את הקבוצה שלושת כוכביה הגדולים, כשהארדן עבר לפילדלפיה באמצע עונת 2022, אירווינג עבר לדאלאס מאבריקס^[18] ודוראנט עבר לפיניקס סאנס^[19].

יריבויות היסטוריות

היריבות עם ניו יורק ניקס

ערך מורחב – הדרבי של ניו יורק (כדורסל)

קבוצת ניו יורק ניקס נחשבת ליריבה הגדולה ביותר של הנטס. הסיבות העיקריות הן קרבת המקומות והאחריות של הניקס במידה מסוימת למכירתו של ג'וליוס ארווינג - אחד השחקנים הגדולים ביותר שעברו בנטס. ארווינג נמכר מאחר שהנטס נחשבו ל"פולשים" כשנכנסו לאזורם של הניקס כשעברו לליגת ה-NBA. היריבות הייתה גדולה לכל אורך ההיסטוריה של המועדונים, והיא אף התחזקה בתחילת שנות ה-2000.

אחרי הטרייד של סטפון מרבורי בתמורה למושיעה של הקבוצה, ג'ייסון קיד, הנטס הפכו לקבוצה השלטת באזור המזרח. בהתאם לאי ההסכמה הארוכה באמצעים התקשורתיים בין שני מועדוני הכדורסל האלה, ההחתמה של קיד היוותה את הסימן שהנטס לא יהיו כינור שני לניקס. במשך השנים הבאות הנטס ניצחו את הניקס ברוב המשחקים והשיגו במשחקים מולם מאזן 20–4. היריבות קיבלה פנים חדשות כאשר מרבורי, ששיחק בעבר בנטס והועבר לפיניקס סאנס בתמורה לקיד, הצטרף לניקס בשנת 2004.

כמה משחקני הניקס אמרו שהם רוצים לפגוש את הנטס בפלייאוף, אחרי שהייתה אלופת המזרח פעמיים ברצף, אך בפעם הראשונה שהם נפגשו הנטס הדיחו את הניקס בסוויפ בסיבוב הראשון, 4-0. אף על פי שבשנים האחרונות הקבוצות נחלשו, היריבות ביניהן ובין אוהדיהן עדיין קיימת. כשהנטס שיחקו בביתם שבניו ג'רזי נגד הניקס, צעקות בוז נשמעו לשני הצדדים; הסיבה לכך היא שאוהדי הניקס יכלו להגיע לאולמם של הנטס בקלות, שכן בין המקומות הפריד רק נהר ההדסון ולאוהדי הניקס הרבה יותר זול להגיע לאולם הקודם של הנטס, אייזוד סנטר, מאשר למדיסון סקוור גארדן של הניקס.

היריבות עם בוסטון סלטיקס

קבוצת בוסטון סלטיקס הפכה ליריבה של הנטס בתחילת שנות ה-2000, בהן נפגשו מספר פעמים בפלייאוף. ביל וולטון אמר על יריבות זו במהלך פלייאוף 2002: "זו היא התחלה של עוד יריבות קלאסית של ה-NBA"^[^{דרוש מקור]}. קניון מרטין, שחקן הנטס, אמר: "האוהדים שלנו שונאים אותם, והאוהדים שלהם שונאים אותנו"^[^{דרוש מקור]}. אף על פי שכרגע הסלטיקס הם אחת מהקבוצות המצליחות לאורך ההיסטוריה של הליגה ולנטס הייתה הצלחה קצרה, העובדה ששתיהן בבית האטלנטי שומרת על היריבות בין הקבוצות.

לוגואים

סמל הקבוצה בעונת 1967/1968
סמל הקבוצה בין השנים 1968–1972
סמל הקבוצה בין השנים 1972–1977
סמל הקבוצה בעונת 1977/1978
סמל הקבוצה בין השנים 1978–1990
סמל הקבוצה בין השנים 1990–1997
סמל הקבוצה בין השנים 1997–2012
סמל הקבוצה מאז שנת 2012

מאמני הקבוצה

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024:

בליגת ה-ABA

מאמן	שנים	עונה סדירה				פלייאוף				הישגים
מאמן	שנים	משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה	משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה	הישגים
מקס זסלופסקי	1967–1969	156	53	103	0.340	—	—	—	—	—
יורק לאריס	1969–1970	84	39	45	0.464	7	3	4	0.429	—
לו קרנסקה	1970–1973	252	114	138	0.452	30	13	17	0.433	—
קווין לוגרי (2)	1973–1976	252	168	84	0.667	32	21	11	0.656	שתי זכיות באליפות ה-ABA‏ (1974, 1976)

בליגת ה-NBA

מאמן	שנים	עונה סדירה				פלייאוף
מאמן	שנים	משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה	משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה
קווין לוגרי	1976–1980	363	129	234	0.355	2	0	2	0.000
בוב מקינון	1980–1981	47	12	35	0.225	—	—	—	—
לארי בראון	1981–1983	158	91	67	0.576	2	0	2	0.000
ביל בלייר	1983	6	2	4	0.333	2	0	2	0.000
סטן אלבק	1983–1985	164	87	77	0.530	14	5	9	0.357
דייב וול	1985–1987	179	65	114	0.363	3	0	3	0.000
בוב מקינון (2)	1987–1988	39	10	29	0.256	—	—	—	—
ויליס ריד	1988–1989	110	33	77	0.300	—	—	—	—
ביל פיץ'	1989–1992	246	83	163	0.337	4	1	3	0.250
צ'אק דיילי	1992–1994	164	88	76	0.537	9	3	6	0.333
בוץ' בירד	1994–1996	164	60	104	0.366	—	—	—	—
ג'ון קליפארי	1996–1999	184	72	112	0.391	3	0	3	0.000
דון קייסי	1999–2000	112	44	68	0.393	—	—	—	—
ביירון סקוט	2000–2004	288	149	139	0.517	40	25	15	0.625
לורנס פרנק	2004–2009	466	225	241	0.483	38	18	20	0.474
טום באריס	2009	2	0	2	0.000	—	—	—	—
קיקי ואנדוויי	2009–2010	64	12	52	0.188	—	—	—	—
אייברי ג'ונסון	2010–2012	176	60	116	0.341	—	—	—	—
פי. ג'יי. קרליסימו	2012–2013	54	35	19	0.648	7	3	4	0.429
ג'ייסון קיד	2013–2014	82	44	38	0.537	12	5	7	0.417
ליונל הולינס	2014–2015	119	48	71	0.403	6	2	4	0.333
טוני בראון	2015–2016	45	11	34	0.244	—	—	—	—
קני אטקינסון	2016–2020	308	118	190	0.383	5	1	4	0.200
ז'אק ווהן	2020	10	7	3	0.700	4	0	4	0.000
סטיב נאש	2020–2022	161	94	67	0.584	16	7	9	0.438
ז'אק ווהן (2)	2022–2024	129	64	65	0.496	4	0	4	0.000
קווין אולי	2024	28	11	17	0.393	—	—	—	—
ז'ורדי פרננדס	2024—הווה	—	—	—	—	—	—	—	—

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)

ג'נרל מנג'ר	תקופה	הישגים
מל באסל	1967–1969	–
צ'ארלס ת'יוקאס	1969–1970	–
לו קרנסקה	1970–1973	–
רוי בו	1973–1974	זכייה באליפות ה-ABA‏ (1974)
דייב דבושר	1974–1975	–
רוי בו	1975–1978	זכייה באליפות ה-ABA‏ (1976)
צ'ארלס ת'יוקאס	1978–1981	–
בוב מקינון	1981–1983	–
לואיס שאפל	1983–1986	–
בוב מקינון	1986–1987	–
הארי ולטמן	1987–1990	–
ויליס ריד	1990–1996	–
ג'ון קליפארי	1996–1999	–
ג'ון נאש	1999–2000	–
רוד ת'ורן	2000–2004	זכייה בפרס מנהל העונה (2002)
אד סטפנסקי	2004–2007	–
רוד ת'ורן	2007–2008	–
קיקי ואנדוויי	2008–2010	–
רוד ת'ורן	2010	–
בילי קינג	2010–2016	–
פרנק זאנין	2016	–
שון מרקס	2016–	–

הישגים ופרסים

שיאים למשחק בודד

חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 60, קיירי אירווינג מול אורלנדו מג'יק, 15 במרץ 2022.

ריבאונדים: 27, באק ויליאמס מול גולדן סטייט ווריורס, 1 בפברואר 1987.

אסיסטים: 22, רוברט פק מול דאלאס מאבריקס, 23 בנובמבר 1996.

חטיפות: 11, קנדל גיל מול מיאמי היט, 3 באפריל 1999.

חסימות: 13, דריל דוקינס מול פילדלפיה 76', 5 בנובמבר 1983.

שיאי קריירה בקבוצה

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד^[20]. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות:

ריבאונדים:

אסיסטים:

חטיפות:

חסימות:

פרסים אישיים

רוקי השנה ב-NBA

מנהל השנה ב-NBA

רוד ת'ורן - 2002

מאמנים במשחק האולסטאר של ה-NBA

ביירון סקוט - 2002

חמישיית העונה הראשונה ב-NBA

ג'ייסון קיד - 2002, 2004

חמישיית העונה השנייה ב-NBA

חמישיית העונה השלישית ב-NBA

חמישיית ההגנה הראשונה ב-NBA

ג'ייסון קיד - 2002, 2006

חמישיית ההגנה השנייה ב-NBA

באק ויליאמס - 1988
ג'ייסון קיד - 2003, 2004, 2005, 2007

חמישיית הרוקיז הראשונה ב-NBA

חמישיית הרוקיז השנייה ב-NBA

משתתפים במשחק האולסטאר של ה-ABA

טוני ג'קסון - 1968
וולטר סיימון - 1969
לוורן טארט - 1970
ריק בארי - 1971, 1972
ביל מלקיוני - 1971, 1972, 1973
בילי פולץ - 1973, 1975
לארי קינון - 1974, 1975
ג'וליוס ארווינג - 1974, 1975, 1976
בראיין טיילור - 1975, 1976

משתתפים במשחק האולסטאר של ה-NBA

באק ויליאמס - 1982, 1983, 1986
אוטיס בירדסונג - 1984
מייקל ריי ריצ'רדסון - 1985
קני אנדרסון - 1994
דריק קולמן - 1994
ג'ייסון ויליאמס - 1998
סטפון מרבורי - 2001
ג'ייסון קיד - 2002, 2003, 2004, 2007, 2008
קניון מרטין - 2004
וינס קרטר - 2005, 2006, 2007
דווין האריס - 2009
דרן ויליאמס - 2012
ברוק לופז - 2013
ג'ו ג'ונסון - 2014
דיאנג'לו ראסל - 2019
קווין דוראנט - 2021, 2022
קיירי אירווינג - 2021
ג'יימס הארדן - 2021

MVP של העונה ב-ABA

ג'וליוס ארווינג - 1974, 1975, 1976

MVP של פלייאוף ה-ABA

ג'וליוס ארווינג - 1974, 1976

רוקי העונה ב-ABA

בראיין טיילור - 1973

חמישיית העונה הראשונה ב-ABA

ריק בארי - 1971, 1972
ביל מלקיוני - 1972
ג'וליוס ארווינג - 1974, 1975, 1976

חמישיית העונה השנייה ב-ABA

בראיין טיילור - 1975

חמישיית ההגנה ב-ABA

חמישיית הרוקיז ב-ABA

שחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאות

מספר	שחקן	תפקיד	שנים בקבוצה	שנת הפרשה
3	דראז'ן פטרוביץ'	קלע	1993-1990	1993
5	ג'ייסון קיד	רכז	2008-2001	2013
23	ג'ון ויליאמסון	קלע	1980-1973	1990
25	ביל מלקיוני	רכז	1976-1969	1976
32	ג'וליוס ארווינג	סמול פורוורד	1976-1973	1987
52	באק ויליאמס	פאוור פורוורד	1989-1981	1999

סגל שחקנים בעונת 2024/2025

סגל ברוקלין נטס

שחקנים

מידע נוסף

עמדה	#	ארץ	שם	גובה	תאריך לידה	אוניברסיטה/מדינת מוצא
SF	0	ארצות הברית	דאריק וייטהד	1.98 מטרים	1 באוגוסט 2004	אוניברסיטת דיוק
SF/PF	1	ארצות הברית	זאייר ויליאמס	2.06 מטרים	12 בספטמבר 2001	אוניברסיטת סטנפורד
SF/PF	2	ארצות הברית	קמרון ג'ונסון	2.03 מטרים	3 במרץ 1996	אוניברסיטת קרוליינה הצפונית
PG/SG	7	ארצות הברית	שייק מילטון	1.96 מטרים	26 בספטמבר 1996	אוניברסיטת סאות'רן מתודיסט
SG	8		יונקסי צ'וי (כ)	1.96 מטרים	28 במאי 2003	סין
PF	9	ארצות הברית	טרנדון ווטפורד	2.03 מטרים	9 בנובמבר 2000	אוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה
PG/PF	10	אוסטרליה	בן סימונס	2.08 מטרים	20 ביולי 1996	אוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה
SG/SF	13	ארצות הברית	טייריס מרטין (כ)	1.98 מטרים	7 במרץ 1999	אוניברסיטת קונטיקט
SG/SF	16	ארצות הברית	ג'יילן מרטין (כ)	1.98 מטרים	28 בינואר 2004	—
PG	17	גרמניה	דניס שרודר	1.85 מטרים	15 בספטמבר 1993	גרמניה
PF/C	20	ארצות הברית	דיירון שארפ	2.06 מטרים	6 בנובמבר 2001	אוניברסיטת קרוליינה הצפונית
PF	21	ארצות הברית	נואה קלאוני	2.06 מטרים	14 ביולי 2004	אוניברסיטת אלבמה
SF/PF	22	ארצות הברית	ג'יילן וילסון	1.98 מטרים	4 בנובמבר 2000	אוניברסיטת קנזס
SG	24	ארצות הברית	קאם תומאס	1.91 מטרים	13 באוקטובר 2001	אוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה
SF/PF	28	ארצות הברית	דוריאן פיני-סמית'	2.01 מטרים	4 במאי 1993	אוניברסיטת פלורידה
C	33	ארצות הברית	ניקולס קלקסטון	2.11 מטרים	17 באפריל 1999	אוניברסיטת ג'ורג'יה
SF	44	קרואטיה	בויאן בוגדנוביץ'	2.01 מטרים	18 באפריל 1989	קרואטיה
SG	45	ארצות הברית	קיאון ג'ונסון	1.96 מטרים	10 במרץ 2002	אוניברסיטת טנסי