נייר טואלט

נייר טואלט (מצרפתית Papier de toilette, "נייר שירותים") הוא מוצר מנייר טישו שעיקר תכליתו הוא ניקוי פי הטבעת לאחר עשיית צרכים, ומשמש גם לקינוח האף וניגובו או לניגוב כללי. לרוב, הנייר עדין ורך, על מנת למנוע חיכוך או גירוי בעת השימוש. נייר טואלט שונה בהרכבו מממחטת נייר. הוא מתוכנן כך שיתפרק במגע עם מים, על מנת למנוע סתימות במערכת הביוב. סוגים אחדים של נייר טואלט נועדו להתפרק בבורות שופכין, ואילו אחרים - לא.

נייר זה משמש גם לניגוב האף בעת הצורך. משום כך נהגו לכנותו בעבר "נייר אף".

היסטוריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מתקן לנייר טואלט מניו זילנד בדמות ניו זילנדית היסטורית

התיעוד המוקדם ביותר לשימוש בנייר טואלט הוא מסין, במהלך המאה ה-14. נייר הטואלט התעשייתי הראשון ששווק בלעדית עבור שימוש בבית שימוש יוצר בידי ג'וסף גייטי (Gayetty) בארצות הברית בשנת 1857. קודם להמצאה זו השתמשו בעלי אמצעים בצמר, בתחרה או בקנבוס לרחיצת ההיטהרות, בעוד שחסרי הממון השתמשו בידיהם בעת עשיית צורכיהם בנהרות, או ניקו עצמם באמצעות חומרים שונים, כגון סמרטוטים, שבבי נסורת, עלים, עשב, חציר, אבן, חול, אזוב מצוי, מים, שלג, עלי תירס, קליפות פרי, עורות או צדפות, בהתאם לאזור הגאוגרפי, מזג האוויר או מנהגים חברתיים. ברומא העתיקה נעשה שימוש בספוג על מקל, אשר לאחר השימוש הוחזר לדלי ובו מי מלח.

ב-21 בדצמבר 1891 נרשם הפטנט על נייר הטואלט.^[1]

נייר הטואלט הפך במאות ה-19 וה-20 למצרך יומיומי בכל רחבי העולם. חשיבותו הוכחה כאשר הקומיקאי ג'וני קרסון סיפר בתוכניתו בדיחה תמימה על מחסור אפשרי בנייר טואלט. בעקבות הבדיחה נרשמה בהלת קניות, שגרמה למחסור אמיתי בנייר הטואלט.^[2]

את נייר הטואלט נהוג להתקין בגליל כאשר העיטורים מופנים כלפי חוץ והנייר נופל רחוק מהקיר, אולם קיימת מחלוקת רבה באשר לתצורת ההתקנה. בפטנט הרשום של נייר הטואלט מוצגת צורת ההתקנה.

בגליל הנייר המודרני לרוב מוטבעים עיטורים בצידו החיצוני. עיטורים אלו משמשים לעיתים לזהות את המותג.

בהלכה

בתלמוד (שבת פ"א)^[3] מסופר על קינוח עם צרורות, "אבנים מקורזלות" (אבנים מחודדות בצד אחד) ו"פרפיסא" (צמח שגדל בעציצים).

שומרי שבת משתמשים בשבת אך ורק בנייר טואלט חתוך מראש, כדי להימנע ממלאכת קורע וממלאכת מחתך (לפי חלק מהדעות), שהן מל"ט מלאכות האסורות בשבת. לשם כך ניתן להשתמש בנייר טואלט רגיל, אותו קורעים לפני השבת בכמות מספקת. יצרני נייר טואלט בישראל מייצרים גם נייר חתוך מראש, המותאם מלכתחילה לשימוש בשבת.^[4] ובכך נותנת מענה לדרישה הלכתית נוספת. על חבילות נייר טואלט כשרות נאמר שהן נעשו "ללא חילול שביעי" כלומר שהמפעל שומר שבת, אלא שהמילה "שבת", שהיא אחד משמות האל לא מופיעה ככזו אלא בכינוי שביעי על מנת למנוע את ביזוי המילה שבת. לעיתים מופיע על החבילה רק הכיתוב ש"ש (שומר שביעי).^[5]

כיוון שהמינוח "אשר יצר" משמש כלשון נקייה לציון עשיית צרכים (על פי ברכת אשר יצר הנאמרת עם סיומם), כונה בעבר נייר הטואלט ביידיש "אשר יצר פּאפּיר", דהיינו, נייר אשר יצר.^[6]