נייר לקמוס

נייר לקמוס (מכונה גם נייר ליטמוס; בגרמנית: Lackmus; באנגלית: Litmus) הוא נייר מיוחד העשוי מתמציות צבע שנלקחו מחזזיות. הוא משמש לרוב כאינדיקטור pH, על מנת לבדוק האם חומר מסוים הוא חומצה או בסיס. נייר לקמוס קיים בשלושה צבעים: אדום, כחול וסגול. נייר לקמוס כחול הופך אדום במגע עם חומר חומצי, ואילו נייר לקמוס אדום הופך כחול במגע עם חומר בסיסי. נייר לקמוס נייטרלי הוא סגול. ניתן לייצר נייר לקמוס גם מתמיסות מימיות שמתפקדות באופן דומה.

היסטוריה

השימוש הראשון המתועד בנייר לקמוס היה בשנת 1300 לספירה, על ידי האלכימאי הספרדי ארנולדוס דה וילה נובה.

מהמאה ה-16 ואילך, הצבע הכחול נלקח מחזזיות שונות, בעיקר באזור הולנד.

מקור השם העברי (המקובל גם בגרמנית ובשפות אחרות, אך לא באנגלית) בשפה ההולנדית: לאק (ורנית) + מוס (חזזית).

שימוש

נייר לקמוס כחול ישנה את צבעו לאדום בסביבה חומצית (pH נמוך מ-4.5), ואילו בסביבה בסיסית (pH גדול מ-8.3) יישאר כחול (ערכי ה-pH מציינים את רגישותו של נייר הלקמוס; מבחינת ההגדרה הכימית pH גבוה מ-7 הוא בסיסי ונמוך מ-7 - חומצי).

השימוש העיקרי בנייר לקמוס הוא לקביעה האם תמיסה היא חומצית או בסיסית. נייר לקמוס מגיב באופן מיידי בטמפרטורת החדר.

ישנם סוגים שונים של נייר לקמוס: כאלה המודדים ערכים רק בטווח החומצי או רק בטווח הבסיסי, כאלה המודדים את כל טווח הערכים, נייר שרק מבדיל בין בסיס לחומצה. כמו כן הנייר מגיע בנגזרות קטנות או בגליל ארוך.

עקרון מדעי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הריאקציה הכימית המשנה את המבנה המולקולרי של אינדופנול(אנ') במגע עם חומצה (אדום) או בסיס (כחול)

מקורות טבע

לקמוס יכול להימצא בסוגים שונים של חזזיות. הצבען נלקח במיצוי מזנים כגון: Roccella tinctoria (דרום אמריקה), Roccella fuciformis (אנגולה ומדגסקר), Roccella pygma (אלג׳יריה), Roccella phycopsis, Lecanora tartarea (נורווגיה, שוודיה), Variolaria dealbata, Ochrolechia parella, Parmotrema tinctorum ו-Parmelia Parmelia.

כיום, המקורות העיקריים הם Roccella montagnei (מוזמביק) ו-Dendrographa leucophoea (קליפורניה).

ראו גם

יון הידרוניום
יון הידרוקסיד

קישורים חיצוניים

נייר לקמוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)