ניקולאי אבידגור
ניקולאי אבידגור (בדנית: Nicolai Abildgaard; 11 בספטמבר 1743 – 4 ביוני 1809)[1] היה צייר, פסל, אדריכל ופרופסור לציור, מיתולוגיה ואנטומיה הנאו-קלאסית בקופנהגן, דנמרק. רבות מיצירותיו היו בארמון כריסטינסבורג המלכותי.[2]
.jpg) | |
| לידה |
11 בספטמבר 1743 קופנהגן, דנמרק  |
|---|---|
| פטירה |
4 ביוני 1809 (בגיל 65) קופנהגן, דנמרק |
| שם לידה |
Nikolai Abraham Abildgaard |
| מקום קבורה |
בית הקברות אסיסטנס |
| מקום לימודים |
האקדמיה הדנית המלכותית לאמנויות יפות |
| תחום יצירה |
ציור, פיסול, art of drawing, אדריכלות |
| יצירות ידועות |
Culmin's Ghost Appears to his Mother, Ymir Suckling the Cow Audhumla, The Wounded Philoctetes, The Temple of Happiness |
| בן או בת זוג |
Juliane Marie Abildgaard (1803–?) |
  | |
ביוגרפיה
עריכהניקולאי אברהם אבידגור נולד בקופנהגן, דנמרק, כבנם של אן מרגרטה (לבית בסטהולם) וסורן אבידגור, שרטט.[3]
אבידגור הוכשר על ידי אמן ציור לפני שהצטרף לאקדמיה המלכותית הדנית לאמנות בקופנהגן, שם למד בהנחייתם של יוהאן אדוארד מנדלברג ויוהנס וידוולט. הוא זכה בשורה של מדליונים באקדמיה בשנים 1764–1767.[4] מדליית הזהב הגדולה מהאקדמיה זכה בשנת 1767 כללה מלגת נסיעות והוא חיכה חמש שנים לממשה. הוא סייע לפרופסור יוהאן מנדלברג מהאקדמיה כחניך בסביבות 1769 לציור עיטורים לארמון המלוכה בפרדנסבורג. ציורים אלה הם קלסיים, מושפעים מאמנים קלסיים צרפתיים כמו קלוד לוריין וניקולא פוסן.[5]
השתלמות באירופה
עריכה
אף על פי שאמנים בתקופה ההיא בדרך כלל נסעו לפריז ללימודים נוספים, אבידגור בחר לנסוע לרומא, שם שהה בשנים 1772–1777. הוא יצא לנסיעה לנאפולי בשנת 1776 עם ינס יול. שאיפותיו התמקדו בז'אנר ציור ההיסטוריה. בהיותו ברומא למד את ציורי הקיר וציוריהם של רפאל, טיציאן ומיכלאנג'לו. בנוסף למד תחומים אמנותיים אחרים (פיסול, אדריכלות, קישוט, ציורי קיר) ופיתח את הידע שלו במיתולוגיה, עתיקות, אנטומיה ופרספקטיבה.
בחברת הפסל השוודי יוהאן טוביאס סארגל והצייר הנרי פוסלי, הוא החל להתרחק מהקלסיקה שלמד באקדמיה. הוא פיתח הערכה לספרות של שייקספיר, הומרוס ואוסיאן (המשורר הגאלי המשוער). הוא עבד עם נושאים מהמיתולוגיה היוונית והנורדית, שהציבו אותו בחזית הרומנטיקה הנורדית.
הוא עזב את רומא ביוני 1777 בתקווה להיות פרופסור באקדמיה בקופנהגן. הוא עצר לשהייה בפריז והגיע לדנמרק בדצמבר של אותה שנה.
קריירה אקדמית ואמנותית
עריכהבשנת 1778, זמן קצר לאחר שהצטרף לאקדמיה, מונה לפרופסור. הוא לימד מיתולוגיה ואנטומיה בנוסף לציור הסגנון הנאו-קלאסי. ינס פטר מלר היה בין תלמידיו. מעבר לתפקידו באקדמיה, הוא היה פרודוקטיבי מאוד כאמן בשנים 1777–1794. הוא הפיק לא רק יצירות מונומנטליות, אלא גם יצירות קטנות יותר כגון איורים. הוא עיצב תלבושות נורדיות ישנות. הוא אייר את יצירותיהם של סוקרטס ואוסיאן. בנוסף הוא עשה קצת פיסול ותחריטים הוא התעניין במיתולוגיה, המקראית והספרותית.[6]
.jpg)
כצייר היסטורי מלכותי, הוזמן אבידגור בסביבות 1780 על ידי ממשלת דנמרק לצייר יצירות מונומנטליות גדולות, על ההיסטוריה של דנמרק, לקשט את חדר האבירים (רידרסאל) בארמון כריסטינסבורג. זו הייתה משימה יוקרתית ורווחית. הציורים שילבו תיאורים היסטוריים עם אלמנטים אלגוריים ומיתולוגיים שהיללו והחמיאו לשלטון. חלקי הדלתות תיארו, באלגוריה, ארבע תקופות היסטוריות בהיסטוריה של אירופה. אבידגור השתמש באלגוריה ציורית, כדי להעביר רעיונות ולהעביר מסרים באמצעות סמלים לציבור מעודן שהבין צורת סימבולית זו.
הוא עשה ניסיון כושל להיבחר לתפקיד מנהל האקדמיה בשנת 1787 ונבחר פה אחד לתפקיד כעבור שנתיים, כיהן כמנהל בתקופה 1789–1791. היה לו המוניטין של עריץ ולקיחת לעצמו כמה שיותר משימות מונומנטליות של האקדמיה.[7]
אבידגור נודע גם כאדם חילוני ודוגל ברפורמה פוליטית. אף שירותו לממשלה (וביצירות האמנות שלו), הוא כמעט ולא תמך במלוכה או בכנסיית המדינה. הוא נקלע למחלוקות בסוף המאה ה-18 בגלל אמירותיו הקשות וציוריו הסאטיריים. הוא קיבל השראה מהמהפכה הצרפתית, ובשנים 1789–1790 הוא ניסה לשלב את האידיאלים המהפכניים הללו בחדר האבירים בארמון כריסטינסבורג. עם זאת, המלך דחה את עיצוביו.
העימותים שלו עם הממסד הגיעו לשיאם בשנת 1794, כאשר הציג את הציור האלגורי שלו "צדק שוקל את גורל האנושות", והיה מבודד פוליטית ומנותק מהדיון הציבורי על ידי צנזורה.
השריפה בארמון כריסטינסבורג, בפברואר 1794, השפיעה גם היא על הקריירה שלו, שכן שבעה מתוך עשרת הציורים המונומנטליים של הפרויקט הגרנדיוזי נהרסו בשריפה. הפרויקט הופסק וכך גם ההכנסות שלו.
עם זאת, לאחר אותה שריפה הרסנית, הוא התחיל לקבל משימות דקורטיביות וגם קיבל את ההזדמנות לעבוד כאדריכל. הוא עיטר את ארמון לבצאו (הידוע כארמון כריסטיאן השמיני) באמלינבורג (1794–1798). הוא גם תכנן לבנות מחדש את ארמון כריסטינסבורג, אך הוא לא הצליח להשיג את המשימה.[8]
בתחילת המאה ה-19, העניין שלו בציור הוחזר כאשר צייר ארבע סצנות מהקומדיה של טרנס אנדריה.
בשנת 1804 קיבל משימה בסדרת ציורים לחדר הכס בארמון החדש, אך חילוקי דעות בין האמן לנסיך הכתר עצרו את הפרויקט הזה. עם זאת, הוא המשיך לספק לחצר המלכות עיצובים לרהיטים ועיטורי חדרים.
הוא נבחר שוב לכהן כמנהל האקדמיה משנת 1801 ועד מותו.
חיים אישיים
עריכהאבידגור התחתן עם אנה מריה אוקסהולם (1762–1822) בשנת 1781. נישואיו השניים בשנת 1803 היו עם ג'וליאן מארי אוטסן (1777–1848).
היו לו שני בנים ובת מהנישואים.
הוא מת בשנת 1809. ניקולאי אברהם אבידגור קבור בבית הקברות בקופנהגן.
גלריה
עריכה
.jpg)
קישורים חיצוניים
עריכה
- ניקולאי אבידגור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ניקולאי אבידגור, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ inc Encyclopaedia Britannica, The New Encyclopaedia Britannica, Chicago : Encyclopaedia Britannica, Inc., 2010, ISBN 978-1-59339-837-8
- ^ 91 (Salmonsens konversationsleksikon / Anden Udgave / Bind I: A—Arbejdergilder), runeberg.org (בדנית)
- ^ "Søren Abildgaard", translate.google.com
- ^ Philip Weilbach, Dansk Konstnerlexikon, indeholdende korte Levnedstegnelser over Konstnefe, som indtil Udgangen af 1876 have levet ... i Danmark eller den danske Stat, Höst og Sön, 1877. (בדנית)
- ^ Carl Frederik Bricka, "Abildgaard, Nicolai Abraham, 1743–1809", runeberg.org (בדנית)
- ^ Nicolai Abildgaard | lex.dk, Den Store Danske (בדנית)
- ^ "Nicolai Abraham Abildgaard", www.kulturarv.dk
- ^ Christian VIII’s Palace, The Danish Monarchy - Front Page, 13 בדצמבר 2011 (באנגלית)