ניקולס גיין

ניקולס כריסטובל גיין בטיסטה (בספרדית: Nicolás Cristóbal Guillén Batista;‏ 10 ביולי 1902 – 16 ביולי 1989) היה משורר קובני. כחבר המפלגה הקומוניסטית של קובה משנת 1937 השתתף גיין באורח פעיל בחיי התרבות של ארצו ובפוליטיקה שלה. גיין נחשב לדמות ראשונה במעלה בתרבות האפרו-אנטילית של המאה העשרים ולאחד מגדולי המשוררים שהצמיחו האיים הקריביים בזמננו. מעבר לעיסוק המתמיד בשאלות חברתיות, ובעיקר בבעיית העוני והקיפוח על רקע גזעי, ניכרת בשירתו ההתעניינות בשורשי התרבויות האפריקניות העממיות, ומקצביהן המוזיקליים זוכים לביטוי נאמן ברבות מיצירותיו.

ניקולס גיין
Nicolás Guillén

לידה	10 ביולי 1902 קמגואיי, קובה
פטירה	16 ביולי 1989 (בגיל 87) הוואנה, קובה
שם לידה	Nicolas Guillen
מדינה	ברית המועצות
מקום לימודים	אוניברסיטת הוואנה
שפות היצירה	ספרדית
סוגה	שירה
תקופת הפעילות	מ-1927
פרסים והוקרה	דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בורדו-מונטן (1976) National Prize for Literature (Cuba) (1983) פרס ויארג'יו-ורסיליה הבינלאומי (1971) פרס בוטיוב הבינלאומי (1976) עיטור הדגל האדום של העמל עיטור הידידות בין העמים פרס השלום הבין-לאומי ע״ש סטלין העיטור הלאומי חוסה מרטי

קורות חייו

ניקולס קריסטובל גיין בטיסטה נולד ב-10 ביולי 1902 בקמגואיי המשמשת כבירת המחוז הנושא אותו שם. ניקולס הוא בנו של העיתונאי ניקולס גיין אורה וארחליה בטיסטה ארייטה. אביו חשף אותו למוזיקה אפרו-קובנית בגיל צעיר מאוד.

ב-1917 אביו מחה בכתביו על זיופים אלקטורליים וכתוצאה מכך חוסל על ידי חיילים בהתקוממות פוליטית ואימו הייתה צריכה לגדל אותו ואת אחיו בכוחות עצמה. לאורך גדילתו של גיין, הוא נחשף לגזענות רבה מכיוון החברה.

ב-1919 גיין סיים את לימודי התיכון ושנה לאחר מכן הוא החל לפרסם את שיריו, ולעבוד עם עיתונים כמו "קמגאויי גרפיקו" ו"אורטו".

ב-1922 התחיל ללמוד משפטים באוניברסיטת הוואנה, ופרש בעקבות אכזבתו מהמצב של האוניברסיטה- דבר שהביא לידי ביטוי בשירו " מלבד ספרי הלימוד שלי" שיר סאטירי על חיי האוניברסיטה שלו.

גיין חזר לעיר הולדתו והתחיל לארגן ולנהל את המגזין ליס, שהחזיק מעמד זמן קצר. בקמגאווי גיין עסק בדברים שונים, הכוללים עבודה כמתקן הגייה ולאחר מכן כעורך בעיתון "הקמגאוייני". כמו כן, עבד בעיריית קמגאווי. בשנת 1937 הצטרף למפלגה הקומוניסטית. בשנים אלו סיקר כעיתונאי את מלחמת האזרחים בספרד. לאחר שסורב להיכנס לארצות הברית בשנת 1940, סייר באופן נרחב באמריקה הדרומית, סין ואירופה. בשנים אלו התגברו מאפיינים של דיאלקטיקה מרקסיסטית בשיריו. בשנת 1953 ממשל קובה בראשות פולחנסיו בטיסטה מנע מגיין מלחזור לקובה, והוא נאלץ לבלות שנים בגלות בצ'ילה. אחרי המהפכה הקובנית ב-1959, התקבל גילן בברכה על ידי הנשיא החדש, פידל קסטרו.

נפטר בגיל 87 ממחלת פרקינסון ונקבר בבית העלמין קולון שבהוואנה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניקולס גיין בוויקישיתוף

• ניקולס גיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ניקולס גיין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ניקולס גיין, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ניקולס גיין, באתר Discogs (באנגלית)

ערך זה הוא קצרמר בנושא משוררים ובנושא קובה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.