נכס צאן ברזל

נכס צאן ברזל (או צאן ברזל) הוא מושג הלכתי-משפטי המהווה כינוי לעסקת הלוואה-פיקדון, שמטרתה להבטיח את הקרן של בעל הנכסים המופקדים ביד השומר, שמצידו מרוויח את השימוש בנכסים ואף את הרווחים העשויים או העתידים לצאת מהם.

בעברית המודרנית משמש הביטוי "נכס צאן ברזל" לתיאור עצם שיש לו חשיבות תרבותית-היסטורית גדולה. נכסי צאן ברזל קיימים בתחומי השירה, הספרות, המוזיקה והאדריכלות, או כל תחום אחר שיש לו השפעה תרבותית בחברה מסוימת.

במקור

עסקת צאן ברזל שימשה במקורה לבעלי צאן, הדורשים טיפול רב, ולא יכלו לטפל בצאן כראוי. אלו נהגו להעניק את הצאן לרועה צאן או לכל אדם אחר שהביע נכונות לטפל בצאן על מנת לקבל חצי מרווחיהן, חלבן, וולדותיהם וצמרן – בעוד שמחצית מהרווחים שייך לבעלים. מצד שני, השומר קיבל אחריות מלאה על הצאן. כאשר הגיעה העסקה לסיומה, תבע הבעלים את הצאן מהשומר. אם נגרם הפסד כלשהו לצאן, היה על השומר לשלם לבעלים את ההפסד המלא ולהעמיד את הצאן על שוויין המקורי^{[דרושה הבהרה]}. על שם פעולה זו נקראת עסקה זו בשם "צאן ברזל", כי העסקה דומה לברזל – כמו שברזל לא משתנה לעולם כך שווי הצאן לא משתנה.

על עסקה זו מפורט בתוספתא:

אי זהו צאן ברזל? היו לפניו מאה צאן, אמר לו: הרי הן עשויות עליך למחצה, לשליש ולרביע, במאה של זהב, והוולדות והגזין שלך. ואם מתו – אתה חייב באחריותן, ואתה מעלה לסלע מכל אחד ואחד מותר.

— תוספתא בבא מציעא פרק ה', הלכה ז'

אף על פי שהעסקה הייתה נפוצה בעיקר בצאן, הפך השימוש בעסקה לנפוץ יותר ויותר, ובעלי נכסים שונים שחפצו לזכות בשמירה חינם על נכסיהם היו מעניקים את נכסיהם למי שהביע נכונות לעמוד בתנאי העסקה, שהייתה משתלמת לשני הצדדים.

במיוחד נהוג היה להשתמש בעסקה זו בין בעל ואשה. האשה מביאה עמה לנישואין נכסים שהיו שלה לפני הנישואין, ובעלה יכול היה לקחת את תוצריהם, אך אם מתו חייב היה להשיב את תמורתם. (זאת בהתחשב בתנאי שקבעו האשה והבעל ביניהם. לאשה יש גם אפשרות להשאיר את הנכסים ברשותה, ואז דינם היה כנכסי מלוג שהבעל מקבל את הרווחים, אך האחריות אינה מוטלת עליו).

מקבל אדם צאן ברזל מאשתו, והוולדות והגזין שלו. ואם מתו – חייב באחריותן.

— תוספתא בבא מציעא פרק ה', הלכה ו'

באופנים מסוימים, חז"ל אסרו את העסקה וקבעו שהיא ריבית. בין האופנים שנאסרו על ידי חז"ל קיימים שני סוגים:

• כאשר שני הצדדים חולקים ברווחים בשווה. במקרה כזה איסור הריבית הוא מדרבנן.
• כאשר היה מדובר בהלוואה גמורה. אופן זה נחשב לריבית גמורה האסורה מהתורה. המטפל בצאן התחייב לשלם את שוויים ובכך למעשה קנה אותן מבעליהן. מכיוון שעדיין לא שילם את השווי, התחייב לשלם מדי שנה סכום קצוב לבעליהן, כך שללא ספק שילם סכום זה עבור הזמן שבו ממתין בעליו של הצאן עבור הכסף, דבר הנאסר על ידי התורה כאיסור ריבית.

ראו גם

• נכסי מלוג

קישורים חיצוניים

• הערך "צאן ברזל", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• נכסי צאן ברזל, באתר "שפה עברית"
• נכסי צאן ברזל, באתר "דעת"
• הערך "נכסי צאן ברזל", באתר ויקישיבה

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.