נמר ערפילי טאיוואני
נמר ערפילי טאיוואני (שם מדעי: Neofelis nebulosa brachyura; קרוי גם נמר ערפילי פורמוסני), הוא אחד משלושת תת-המינים של נמר ערפילי מצוי, שהיה אנדמי לאי טאיוואן והוכחד מן העולם. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1862 על ידי הקונסול הבריטי בטאיוואן רוברט סווינואי (Swinhoe). הילידים המקוריים של טאיוואן – הטאיוואנים האבורג'ינים, היו משתמשים בפרוותו של הנמר הערפילי כלבוש. כיום נותרו מספר פוחלצים של הנמר הערפילי במוזיאונים בטאיוואן. הנמר הערפילי היה הטורף השני בגודלו בטאיוואן לאחר דוב שחור פורמוסני.
 נמר ערפילי טאיוואני
| |
|---|---|
איור של נמר ערפילי טאיוואני
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפים |
| תת־סדרה: | דמויי חתול |
| משפחה: | חתוליים |
| סוג: | נמר ערפילי |
| מין: | נמר ערפילי מצוי |
| תת־מין: | נמר ערפילי טאיוואני |
| שם מדעי | |
 Neofelis nebulosa brachyuraסווינהו, 1863 | |
| |
אנטומיה
עריכהבתיאור המדעי הראשון של הנמר על ידי סווינואי הוא ציין את קוצר הזנב של תת-המין הטאיוואני, המהווה כמחצית מאורך הזנב של תת-המינים האחרים שביבשת אסיה. מעבר לכך תת-המין היה די דומה לתת-המינים האחרים: הגולגולת הייתה צרה וארוכה יותר משל חתולים אחרים, ושרירי לסת חזקים. בדומה לתת-המינים האחרים, הניבים של הנמר הערפילי היו ארוכים ביותר ביחס לגולגולת מכל מיני משפחת החתולים. אורך ניב ממוצע היה כ-4 ס"מ. ראשו של הנמר הערפילי היה קטן ובעל חרטום קצר ואוזניו היו קצרות ועגלגלות. האף היה ורוד-אדמדם ומשולש, והעיניים היו קטנות יחסית עם קשתית ירקרקה, צהבהבה או אפרפרה.
מבנה הגוף של הנמר הערפילי היה מוצק וגמיש ביותר, ורגליו היו קצרות יחסית לחתולים אחרים. הגפיים האחוריות היו ארוכות מהקדמיות, ועל כן פלג גופו האחורי היה גבוה מהקדמי ושיווה לו מראה כפוף ומעוגל. כפות הרגליים היו עבות וגדולות ובעלות טפרים חזקים והזנב היה ארוך ועבה. לא הייתה דו-צורתיות זוויגית בולטת בין הזכר לנקבה. משקל הנמר הערפילי היה 18 עד 22 ק"ג, גובהו בכתפיים היה 50–60 ס"מ, ואורך ראשו וגופו היה 75–105 ס"מ.
פרוותו של הנמר הערפילי הטאיוואני הייתה זהה לזו של תת-המינים האחרים. צבעה היה חום צהבהב חיוור, חולי או בז', והרוזטות שלה היו גדולות ועבות בדומה לעננים או ערפילים ומיוחדות במינם – כפי שאופייני לסוג זה: צורת הרוזטות הייתה לא סדירה וכללה אליפסות, חצאי ורבעי עיגולים, כתמים צרים, רחבים או משולשים; צבע הרוזטות היה כהה מעט מהצבע הכללי של הפרווה – חום צהבהב כהה, חום-זית או חום אפרפר, כשהקצה האחורי של כל רוזטה היה ממוסגר באופן חלקי בשחור פחם. בחלק האחורי של הגב, בשידרת הזנב ובגפיים היו כתמים קטנים יותר ושחורים לגמרי בצורת אליפסה או עיגול. העורף התאפיין בפסים שחורים בינוניים שהשתרעו עד לכתפיים, והראש התאפיין בנקודות שחורות גדולות במצח ובכתמים משולשים או צרים באזור הלחיים. הגחון, הלוע, הסנטר והשפתיים היו בצבע לבן בוהק, ומעל העיניים היו גבות לבנות בולטות.
אקולוגיה
עריכה
בית הגידול של הנמר הערפילי היה בעיקר יערות גשם ממוזגים, יערות גשם טרופיים ויערות ירוקי-עד בגבהים של 2,500 מטר מעל פני הים, אך הוא היה מצוי גם ביערות משניים וביצות-מנגרובים.
אין כלל מידע על הפעילות וההתנהגות של הנמר הערפילי הטאיוואני, אך די ברור שהאקולוגיה שלו הייתה דומה לתת-המינים האחרים. הנמרים היו פעילים בבדידות בעיקר בשעות הלילה ועל כן היו נצפים לעיתים רחוקות. הרגליים הגדולות והקצרות והזנב הארוך הפכו את הנמר הערפילי למותאם ביותר לחיים על העצים. הנמר הערפילי ידוע כחתול הגמיש והמיומן ביותר בטיפוס על עצים, ותת-מינים שחיים כיום נצפו כשהם עוסקים באקרובטיקה כגון טיפוס איטי על תחתית הגזע או קפיצה מענף לענף. נמרים אלו גם מסוגלים לאחוז בענפים ברגליהם האחוריות בלבד בדומה לקופים.
הנוכחות של הנמר הערפילי על העצים הייתה מאפשרת לו מן הסתם לצוד גם ציפורים, סנאים ומכרסמים. עם זאת, הנמרים הערפילים מבלים את מרבית הזמן על העצים במנוחה, בעוד שהציד העיקרי מתרחש לרוב על הקרקע. הטרף הקרקעי הפוטנציאלי של הנמר הערפילי באי הורכב ממונטיאק סיני, סרו טאיוואני, חזיר טאיוואני, אייל סיקה, עופרים של אייל סמבר, פנגולין סיני, ארנבת סינית, מקוק סלעים פורמוסני, חיות מבויתות, ואולי גם חמוס סיבירי, חמוס השלגים, דלק צהוב-גרון, גירית סמורית סינית, לוטרה אירופאית, נמיית הסרטנים, זבד הודי קטן ובעלי חיים נוספים המצויים בטאיוואן. שיטת ההריגה של הנמר הערפילי היא שבירת עמוד השידרה על ידי נשיכה חזקה בעורף. כדי לגרור את טרפו הנמר היה אוחז בחוזקה בבשר באמצעות ניביו ושיניו ולאחר מכן היה מניף בפתאומיות ובמהירות את ראשו לאחור וחוזר חלילה.
ההיריון היה נמשך עד 95 ימים, כאשר הנמרה הערפילית הייתה ממליטה לרוב שני גורים. גורי הנמר היו נולדים אומנם עם הכתמים הערפיליים הגדולים שמאפיינים את הפרטים הבוגרים, אולם הכתמים היו שחורים לגמרי עד גיל שישה חודשים. משקל הגור בעת הלידה היה כ-140 גרם, והגור היה פותח לראשונה את עיניו בגיל 10 ימים או פחות מכך. הגורים היו מסוגלים ללכת לאחר 20 ימים, ולטפס על עצים בתוך שישה שבועות מהלידה. הגורים היו נשארים לצד אימם במשך עשרה חודשים. הגורים הגיעו לבגרות לאחר 20–30 חודשים.
תוחלת החיים הייתה בסביבות 11 שנים.
היסטוריה והכחדה
עריכה
תפוצתו ההיסטורית של הנמר הערפילי הטאיוואני השתרעה על פני רוב היערות שבאי. בעקבות כריתת יערות רחבה ברחבי האי, נדחקו הנמרים הערפילים בהדרגה לבתי גידול מתאימים ומבודדים בסביבות הר ג'ייד והר טאוו. ברגע שהוגבל תחום תפוצתם, הפכה הכחדתם על ידי ציד לבלתי נמנעת.
מראיונות וסקרים שנעשו בשנת 1986 בקרב 70 ציידים מקומיים עלה, כי התצפית המאושרת האחרונה על הנמר הערפילי התרחשה באזור הר טאוו בשנת 1983. לאחר מכן התברר שהתצפית המאושרת האחרונה על הנמר התרחשה מספר שנים מאוחר יותר, לאחר שבשנת 1989 נמצאה פרווה של פרט צעיר באזור הפארק הלאומי טארוקו. ב-1990 דיווחו המקומיים כי בפארק הלאומי יושאן נראתה חיה שעשויה להיות נמר ערפילי, אם כי התצפית לא אושרה. בשנים 2000–2004 נפרסו מצלמות נסתרות רבות בשמורת הר טאוו ושמורת טווין, אך לא תועד אף פרט של הנמר הערפילי. בשל כך מאמינים כי נסתם הגולל על סיכויי ההישרדות של תת-מין זה.
באזור בית הגידול האחרון של הנמר הערפילי הטאיוואני שוכנת כיום שמורת הטבע הר טאוו, המשתרעת על פני 480 דונם, והיא כוללת את היערות הבתוליים האחרונים של טאיוואן.
קישורים חיצוניים
עריכה
- נמר ערפילי טאיוואני, באתר ITIS (באנגלית)
- נמר ערפילי טאיוואני, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- נמר ערפילי טאיוואני, באתר GBIF (באנגלית)
- נמר ערפילי באתר ADW
- מידע על הנמר הערפילי הטאיוואני