נעמי כרמון
נעמי כרמון (נולדה ב-15 בנובמבר 1940 בחיפה) היא פרופסור אמריטה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, המתמחה בסוגיות של צדק חברתי, התחדשות עירונית ושיקום שכונות, מדיניות דיור ותכנון שכונות, וגם בתכנון רגיש למים. חלוצה בתחום ההיבטים הסוציולוגיים בתכנון עירוני[דרוש מקור].
 | |
| לידה |
15 בנובמבר 1940 (בת 84) חיפה, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| ענף מדעי |
תכנון עירוני סוציולוגיה |
| מקום מגורים |
 ישראל |
| מקום לימודים | |
| מוסדות |
הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים (הטכניון)  |
| פרסים והוקרה |
פרס רופין (1990) אות "יקירת התכנון" (2016) |
  | |
ביוגרפיה
עריכהכרמון נולדה בחיפה, בתם הבכורה של אשרית (לבית בנדה) ונתן בן-דב (רוזנזומן בעבר). היא גדלה בחיפה, למדה בבית הספר הריאלי והושפעה ממורים כגון שמעון בר-חמא ומאיר קיסטר. הייתה חניכה ומדריכה בתנועת הצופים ורקדה בלהקת ריקודי עם בישראל של עיריית חיפה.
כרמון שרתה בצה"ל בחיל המודיעין. במסגרת שירותה הצבאי קיבלה לראשונה תעודת הצטיינות כתורמת למחקר.
כרמון גרה בחיפה, נשואה ליוסי כרמון, מהנדס מכונות ומיזוג אוויר, אימם של זיו כרמון - דיקן למחקר ופרופסור לשיווק ב-INSEAD, נגה כרם – רופאת ילדים וראש היחידה למתבגרים במרכז רפואי בני ציון, וברק כרמון – כלכלן ויועץ פיננסי עצמאי. אחיה, ד"ר יוסי בן-דב הוא המנהל של בית הספר הריאלי העברי בחיפה.
לימודים אקדמיים
עריכהכרמון למדה לתואר אקדמי ראשון בסוציולוגיה ובהיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים. בראשית 1964 הייתה הסטודנטית הראשונה שהתקבלה לתואר מתקדם בטכניון על בסיס תואר קודם במדעי החברה והרוח. היא למדה בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול (הטכניון), ואת מחקריה לתארים שני ושלישי הנחתה פרופ' בלהה מנהיים.
בין המאסטר לדוקטורט, זכתה כרמון במלגת לימודים למחלקה ללימודים עירוניים ולתכנון עירוני ב-MIT, במסגרתם עברה תקופת חניכות בחברת הייעוץ הבינלאומית "Abt Associates".
קריירה אקדמית
עריכההמינוי הראשון של כרמון כמרצה באקדמיה היה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב. יחד עם עמיתה יצחק סמואל, היא ייסדה שם את ההתמחות ב"סוציולוגיה יישומית". לאחר שלוש שנים בתל אביב, היא חזרה לחיפה ולטכניון, קיבלה מינוי בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים ושם התקדמה למרצה בכיר, פרופסור חבר ופרופסור מן המניין וזכתה בקתדרה על-שם יוסף מאירהורף בתכנון ערים ואזורים [דרושה הבהרה]. במקביל, היא שימשה כחוקרת בכירה במוסד שמואל נאמן, מכון מחקר למדיניות לאומית.
כרמון כיהנה כפרופסור אורח באוניברסיטאות ברחבי העולם, כולל MIT ו-UCLA בארצות הברית, UBC בוונקובר שבקנדה, ואוניברסיטת אוקלנד בניו זילנד. היא השתתפה והציגה בכנסים והוזמנה להרצות באוניברסיטאות בישראל ובשאר העולם.
כפרופסור אמריטה, כרמון ממשיכה בפעולתה האקדמית: מנחה סטודנטים לתואר שני וולדוקטורט, שותפה למחקרים ממומנים, מכהנת בוועדות טכניוניות וארציות ויועצת לגופים ציבוריים ולמלכ"רים. בעשר השנים האחרונות היא גם מכהנת כנציבת הטכניון למניעת הטרדה מינית.
אות "יקירת התכנון" הוענק לכרמון על ידי איגוד המתכננים בישראל, בהערכה לתרומתה להוראה ומחקר ולהשפעתה המשמעותית על התכנון במדינת ישראל.
תחומי מחקר וכתיבה
עריכהכרמון היא מראשוני החוקרים את הסוציולוגיה של העיר בישראל, וכיום היא בכירת הפרופסורים בתחום זה [דרוש מקור]. החוט המחבר את מחקריה הוא חתירה להבין את ההשפעה של תכנון עירוני ותוצריו על איכות החיים של תושבי הערים, ובחינה של אמצעים להגדלת התועלות מתכנון עירוני לתושבים במקומות מגוריהם, בעיקר תושבים מעוטי משאבים. מחקרה מצא ביטוי בהשתתפות ב"ישראל 2020 – תוכנית-אב לישראל בשנות האלפיים". כרמון עמדה בראש "החלופה החברתית", אחת מארבע החלופות שנותחו בדרך לקביעת "תמונת העתיד", החלופה שחרתה על דגל התוכנית את המטרה "איכות חיים לכל" והצביעה על אמצעים לתכנון דיור ושירותים מכלילים ובהישג יד לכל האוכלוסיות בכל אזורי הארץ[1]., אותה גישה הנחתה את הסדנה הבינלאומית שכרמון כינסה בטכניון, בהשתתפות בכירי החוקרים הממקדים את עבודתם בשאלות חברתיות של תכנון עירוני; שני תריסרי אורחים מארצות הברית וממדינות אירופה יחד עם כתריסר עמיתים ישראלים עסקו בהיבטים תאורטיים ויישומיים של קידום צדק חברתי בפיתוח עירוני; את מסקנותיהם הם פרסמו בספר שערכה כרמון עם עמיתתה מאוניברסיטת הרווארד[2].
כרמון חיברה למעלה מ-200 יצירות כתובות: ספרים, מאמרים, מונוגרפיות, דו"חות מחקר ופרסומים אחרים. מרבית פרסומיה באנגלית.
כרמון מוכרת בישראל ומחוצה לה בזכות מחקריה בנושאי התחדשות עירונית ושיקום שכונות.[דרוש מקור] כרמון השתמשה בתובנותיה לבניית מודל יישומי, שפורסם מחוץ לישראל כ"אסטרטגית הפניקס" לעדכון מלאי הדיור[3], ובישראל בשם "אסטרטגיה אורגנית" להתחדשות עירונית[4]. כרמון ניהלה שני מחקרי הערכה מקיפים ורב-דיסציפלינריים של פרויקט שיקום השכונות, האחד התבסס על מחקר מקיף של עשרה חקרי מקרה, בעזרת שיטת מחקר "משולבת"[5], והשני על ניתוחים סטטיסטיים של נתוני למ"ס מעשרות שכונות בקבוצות ניסוי וביקורת[6]. הממצאים והמסקנות שפורסמו בספרות הבינלאומית הפכו את ניסוי השיקום הישראלי, אשר נבנה מצירופי תוכניות חברתיות ופיזיות, למודל שזוכה להתעניינות ולחיקוי במדינות אחרות. ניתוחיה של כרמון את ההיסטוריה של התחדשות עירונית בעולם המערבי הפכו את הטיפולוגיה שיצרה - שלושה "דורות" של אסטרטגיות לחידוש עירוני[7][8] – למטבע לשון מקובלת בכנסים מדעיים בינלאומיים שעוסקים בהתחדשות עירונית [דרוש מקור];
כן עוסקת כרמון במדיניות דיור מראשית ימיה כחוקרת; החל ממחקר הדוקטורט שהתייחס למדיניות פיזור האוכלוסייה באמצעות בניית שיכונים לעולים בשנותיה הראשונות של המדינה[9], דרך מחקר שהעריך את השגת מטרותיה של מדיניות הדיור הממשלתית במלאת 50 לישראל[10][11] ומחקר על כשלים בפירעון משכנתאות בישראל[12][13], ועד מחקר ומאמר חדש שמנתח דיור בר-השגה בערים גלובליות (ניו יורק ולונדון)[14].
בנוסף לכך, יחד עם עמיתים, פוסט-דוקטורנטים וסטודנטים לתארים שני ושלישי, כרמון עוסקת בנושאים ובמחקרים הבאים, רובם מחקרים ממומנים: דיור והתחדשות עירונית – הערכת אסטרטגיות להתחדשות מגורים עירוניים, מנקודת ראות של צדק חברתי (במימון הקרן הלאומית למדע - ISF); התחדשות עירונית בפריפריה הישראלית (במימון משרד הבינוי והשיכון); דיור בר-השגה בערים גלובליות: ניו יורק ולונדון כמקרי בוחן (במימון ליידי דייוויס); קואופרטיבים עירוניים בישראל; תכנון רגיש למים – מניקוז קונבנציונלי לניהול בר-קיימא של נגר עירוני (במימון קק"ל); הערכה של השגת מטרות של ניהול נגר עירוני בשטחים ציבוריים פתוחים (במימון קק"ל); חוסן עירוני – מדידת חוסן עירוני וחקר הגורמים המשפיעים עליו; אמצעים לחיזוק החוסן העירוני בערי ישראל; שינויים חברתיים בקהילות עירוניות וכפריות – מחאה חברתית ב-2011: מה הניע אנשים לצאת לרחובות בתל אביב ובניו יורק? סטודנטיפיקציה בקהילות פריפריאליות בישראל: יחסים חברתיים מרחביים בין סטודנטים במכללות ותושבים מקומיים.
פעילות ציבורית-מקצועית
עריכהבצד עבודה אקדמית, כרמון מילאה תפקידים אקדמיים וציבוריים רבים. בטכניון היא כיהנה כסגן דיקן לענייני מחקר ומוסמכים, עמדה בראש התוכנית לתארים גבוהים בתכנון ערים ואזורים והכניסה בה חידושים, ניהלה (בשתי תקופות) את המרכז לחקר העיר והאזור, שבמסגרתו נערכו וראו אור עשרות מחקרים פורצי דרך, והייתה חברה בוועדות כלל-טכניוניות מגוונות. היא כיהנה כנשיאת האגודה הסוציולוגית, העלתה אותה לראשונה על רשת האינטרנט ופיתחה בה את הקהילות המקצועיות, הממשיכות לשגשג. היא השתתפה ועמדה בראש ועדות של המועצה להשכלה גבוהה להעלאות לדרגות פרופסור במכללות. היא עמדה בראש ועדת התכנון של המועצה לישראל יפה והייתה חברת מזכירות באגודה לזכויות האזרח. השתתפה בוועדות מוניציפליות, שימשה כדירקטורית בחברה הכלכלית של חיפה, וייעצה (פרו-בונו) למלכ"רים בתחומי התמחותה. לעיתים מזומנות היא הוזמנה לוועדות כנסת, להשמיע דעת מומחה בנושאים תכנוניים, כמו גם בנושאי השכלה גבוהה ונשים באקדמיה. היא שימשה כנציגת ציבור בשתי ועדות שהקימה הממשלה: ועדת רוטקופף לבחינת המדיניות הקרקעית וניהול הקרקע המוכרזת כחקלאית בישראל (כשליש מאדמות המדינה), וועדת בן-אליעזר שהוקמה במלאת 100 שנה לתנועה הקיבוצית, כדי להמליץ על המשך הדרך מבחינה ארגונית ומשפטית, לנוכח "משבר הקיבוצים", הוועדה שיצרה את מושגי "הקיבוץ המתחדש" ו"הקיבוץ השיתופי".
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ כרמון וחבריה, 1997. חלופה חברתית. דו"ח מחקר במסגרת "ישראל 2020 – תוכנית אב לישראל בשנות האלפיים" בהנהגת אדם מזור. חיפה: הטכניון.
- ^ Publications | PennIUR, penniur.upenn.edu
- ^ The Phoenix Strategy for Updating Housing Stock: Preventing Neighborhood Deterioration and Promoting Sustainable Development, Journal of the American Planning Association, 68:4, 2002A, pp. 416-434.
- ^ התחדשות עירונית: אסטרטגיה אורגנית לחידוש מלאי הדיור הוותיק. אתר "מרחב – התנועה לעירוניות בישראל", 2008, 2014
- ^ Integrated Evaluation: A Synthesis of Approaches to the Evaluation of Broad-Aim Social Programs. Socio-Economic Planning Sciences, 18:6, 1984, pp. 381-389 (with Rachelle Alterman and Moshe Hill).
- ^ השפעת הפרויקט לשיקום שכונות המצוקה בישראל על צמצום פערים בחברה הישראלית ועל סטטוס השכונות. הרבעון לכלכלה, מספר 143, כרך 36, 1990, עמ' 440–471 (עם מירה ברון ואורי בן-ציון).
- ^ שיקום עירוני: שלושה דורות של מדיניות והדגמתה בשכונות תל אביב – יפו. עמ' 105–140 בתוך: דוד נחמיאס וגילה מנחם (עורכים), מחקרי תל אביב – יפו, כרך שני. תל אביב: הוצאת רמות.
- ^ Three Generations of Urban Renewal Policies: Analysis and Policy Implications. Geoforum, 30:2, 1999, pp. 145-158.
- ^ Housing Policy as a Tool of Social Policy. Social Forces, 58:1, 1979, pp. 336-351 (with Bilha Mannheim).
- ^ "מדיניות השיכון של ישראל: 50 השנים הראשונות". עמודים 381–486 בתוך: דוד נחמיאס וגילה מנחם, 1999. המדיניות הציבורית בישראל. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.
- ^ Housing Policy in Israel: Review, Evaluation and Lessons. Journal of Israel Affairs, 7:4, 2001, pp. 181-208.
- ^ בן שטרית, גילת ונעמי כרמון, 2006. הלוואות משכנתא בישראל: כשלים בפירעונן. חיפה: ספרי המרכז לחקר העיר והאזור (200 עמודים) (ISBN 965-409-031-7) .
- ^ הלוואות משכנתא לדיור וכשלים בפירעונן: מבוא לנושא עם פרספקטיבה השוואתית בינלאומית. הרבעון לכלכלה, כרך 57, גיליון 4, 2010, עמ' 319–355 (עם גילת בן שטרית).
- ^ Affordable Housing Plans in London and New York: Between Marketplace and Social Mix. Housing Studies, 30:7, 2015, pp. 993-1015 (with Nathan Marom)