סאות'המפטון (כדורגל)

סאות'המפטון
מידע כללי
כינוי	הקדושים, סוטון
תאריך ייסוד	1885 כסנט מרי'ס YMA
אצטדיון	אצטדיון סנט מרי, סאות'המפטון ; (תכולה: 32,551)
בעלים	ספורט לנדר
יו"ר	גאו ג'ישנג
ליגה	צ'מפיונשיפ
	http://southamptonfc.com
תלבושת

מועדון כדורגל סאות'המפטון (באנגלית: Southampton Football Club) הוא קבוצת כדורגל מקצוענית מסאות'המפטון, אנגליה. כינוי הקבוצה הוא "הקדושים" (The Saints). בין השנים 1898 ל-2001 שיחקה הקבוצה באצטדיון הדל (Dell Stadium), אלא שתכולתו הקטנה אילצה את הקבוצה לעבור בשנת 2001 לאצטדיון גדול יותר, אצטדיון סנט מרי (32,551 מקומות ישיבה). מדייה המסורתיים כוללים חולצת פסים אדומה-לבנה ומכנס שחור.

יריבתה המושבעת של סאות'המפטון היא פורטסמות', השוכנת אף היא בדרום אנגליה. אף שעד שנות החמישים הייתה סאות'המפטון בצילה של פורטסמות', מ-1960 ואילך היו אלה הקדושים ששהו בליגה הגבוהה יותר כמעט מדי שנה. סאות'המפטון אף ניצחה את פורטסמות' בכל משחק גביע בין השתיים.

הקבוצה ידועה בין השאר במחלקת הנוער שלה שהצמיחה שמות בולטים כמו אלן שירר, ויין ברידג', אלכס אוקסלייד-צ'מברלין, תיאו וולקוט וגארת' בייל.

היסטוריה

השנים הראשונות

סאות'המפטון נוסדה בשנת 1885 תחת השם St Mary's Church Young Men Association (אגודת הגברים הצעירים של כנסיית מרים הקדושה). 13 שנים לאחר מכן שונה שמו של המועדון לסאות'המפטון סנט מרי'ס, ומכאן כינויים "הסיינטס". הקבוצה הצטרפה לליגה הדרומית (מקבילתה של הפוטבול ליג) בשנת 1894 וזכתה באליפות הליגה הזו בין השנים 99–1897 ושוב ב-1901, 1903 ו-1904. ב-1899 הגיע המועדון לגמר גביע ה-FA, אך הובס 0–4 על ידי ברי. היה זה הראשון מבין ארבעה משחקי גמר שבהם ישתתף בעתיד; למשחק הגמר השני הגיעה הקבוצה ב-1902, אך הפעם הפסידה 1–2 לשפילד יונייטד.

סאות'המפטון התקבלה לליגה השלישית של הפוטבול ליג בשנת 1920, נוכח התפרקותן של קבוצות רבות במהלך מלחמת העולם הראשונה. הקבוצה הצליחה להעפיל לליגת המשנה האנגלית ב-1921, שם הוסיפה לשחק ב-31 השנים הבאות. במהלך מלחמת העולם השנייה נחת פגז גרמני באצטדיון הדל, מה שחייב את סאות'המפטון לשחק בפראטון פארק, מגרשה הביתי של יריבתה השנואה פורטסמות'.

הקבוצה כמעט ועלתה לליגה הבכירה בשנת 1949, לאחר שחסרה לה נקודה אחת בלבד. הפרש שערים עדיף פחות מנע ממנה להעפיל לליגה הבכירה בשנת 1950. כעבור 3 שנים ירדו הקדושים חזרה לליגה השלישית. רק ב-1960 שבה הקבוצה לליגת המשנה, כשהחלוץ דרק ריבס כובש לזכותה 39 שערים. הקבוצה הגיעה לחצי גמר גביע ה-FA בשנת 1963, אך נוצחה 0–1 על ידי מנצ'סטר יונייטד מול 68,000 צופים בווילה פארק.

העלייה על מפת הכדורגל

היה זה המאמן טד בייטס שהעלה את סאות'המפטון לראשונה בתולדותיה לליגה האנגלית הבכירה בשנת 1966, לאחר שסיימה במקום השני בליגת המשנה. החלוץ רון דייוויס כבש 43 שערים לזכות הקבוצה בעונה הבאה והשאיר אותה בליגה הבכירה בשמונה השנים הבאות. פעמיים בתקופה זו סאות'המפטון העפילה למפעלים אירופים, עד שירדה בסופו של דבר בשנת 1974 לליגת המשנה.

היום המהולל ביותר בתולדותיו של מועדון הכדורגל סאות'המפטון אירע במאי 1976. קבוצתו של לורי מקנמי, אז בליגת המשנה, זכתה בגביע ה-FA הראשון בתולדותיה לאחר ניצחון 0–1 על מנצ'סטר יונייטד באצטדיון ומבלי. הזכייה אותתה על תקופה טובה באצטדיון הדל, שכן כעבור שנתיים בלבד עלתה סאות'המפטון לליגה הבכירה. ב-1979 שוב מצאו עצמם הקדושים בוומבלי, הפעם בגמר גביע הליגה האנגלית, בו הפסידו 2–3 לנוטינגהאם פורסט. בשורותיה של סאות'המפטון שיחק אז אלן בול האגדי, אחד מיני כוכבים רבים ששיחקו בקבוצה בתקופה זו.

החתמתו של כוכב המבורג, קווין קיגן, שזכה פעמיים בפרס כדור הזהב, הייתה הברקה של המאמן לורי מקנמי, שהותירה את עולם הכדורגל כולו בהלם. קיגן, כמו גם השוער המפורסם פיטר שילטון, היו אחראים לאחת מעונותיה המוצלחות ביותר של הקבוצה מאז ומעולם (1983/1984), בה סיימה במקום השני אחרי ליברפול האלופה והעפילה לחצי גמר גביע ה-FA.

הקבוצה העפילה למפעלים אירופיים בפעם הרביעית בחמש שנים לאחר שסיימה את עונת 1984/1985 במקום החמישי בטבלה. ב-1986 שוב העפילה לחצי גמר גביע ה-FA, אך הודחה על ידי ליברפול. מקמני עזב את המועדון בסוף העונה והוחלף על ידי שחקן הסיינטס בעבר, כריס ניקול. ניקול הוביל את הקבוצה לשלב חצי גמר גביע הליגה, אך גם הפעם הודחה על ידי ליברפול. הקבוצה חוללה היסטוריה בשנת 1989 כשבהרכבה הראשי הופיעו שלושה אחים - דני, רודני וריימונד וואלאס.

ב-1990 הקבוצה נהנתה מההתקפה השנייה בטיבה בליגה, עם 71 שערי זכות. החלוץ מתיו לה טיסיה, מלך שערי הקבוצה, זכה בפרס הכדורגלן הצעיר של השנה, שעה שעמיתו רודני וואלאס תופס את המקום השני. לה טיסיה היה מלך שערי הקבוצה גם ב-1991, ורשם לזכותו כמה הופעות בנבחרת אנגליה עד לפרישתו ממשחק פעיל בשנת 2002. גם אלן שירר הצעיר, אז קפטן נבחרת הכדורגל האולימפית של אנגליה, גילה בשלב זה כישרון יוצא דופן בהתקפה של הסיינטס.

ניקולס פוטר בסוף 1991 אף שהצליח להימנע מירידה בחמש שנותיו במועדון. תחתיו התמנה איאן ברנטפוט למאמן הקבוצה. ברנטפוט הוביל את המועדון לגמר גביע הליגה, בו הפסידה 2–3 לנוטינגהאם פורסט. שירר היה מלך שערי הקבוצה בשנת 1992 עם 21 כיבושים.

סאות'המפטון בפרמייר ליג

לקראת עונת 1992/1993, עונתה הראשונה של הליגה הבכירה במתכונתה החדשה כפרמייר ליג, רכשה בלקברן רוברס את אלן שירר בסכום שיא של שלושה מיליון ליש"ט. רוברס רכשו גם את שוער סאות'המפטון טים פלאוורס תמורת 2 מיליון ליש"ט, הסכום הגבוה ביותר ששולם עבור שוער כדורגל מאז ומעולם.

המועדון נחלש משמעותית בעקבות זאת ובינואר 1994 ברנטפוט פוטר. אלן בול שב למועדון, הפעם כמאמן, ואילו לורי מקמני חזר כמנהל מקצועי. כנגד כל הסיכויים הצליחו להשאיר את הקבוצה בפרמייר ליג. העונה הבאה הסתיימה טוב יותר, כשסאות'המפטון מסיימת במקום העשירי בטבלה. בול עזב בעונה הבאה לטובת מנצ'סטר סיטי, ומאמן הנוער דייב מרינגטון תפס את מקומו. מרינגטון הצליח בקושי להימנע מירידה, כשקבוצתו מסיימת את עונת 1995/1996 במקום ה-17 בטבלה, מקום אחד מעל הקו האדום.

לקראת עונת 1996/1997 מונה כוכב ליברפול ונבחרת סקוטלנד לשעבר, גרהם סונס, למאמן הקבוצה. סונס החתים מספר שחקנים, ביניהם הבלם הנורווגי קלאוס לונדקוואם, החלוץ הנורווגי אגיל אוסטנסטנד והקשר הישראלי אייל ברקוביץ'. בעונתו הראשונה במועדון נאלץ סונס להתמודד בתחתית הטבלה, אך ניצל בסופו של דבר מירידה לליגת המשנה. המשחק הזכור ביותר של "הקדושים" מאותה עונה היה הניצחון 6–3 על מנצ'סטר יונייטד משערים של אוסטנסטנד (3), ברקוביץ' (2, איש המשחק) ומתיו לה-טיסייה (1).

סונס התפטר בעונה שלאחר מכן ותחתיו מונה מאמן סטוקפורט קאונטי, דייב ג'ונס. ג'ונס הוביל את המועדון למקום ה-12 בעונת 1997/1998. אך סאות'המפטון פתחה נורא את עונת 1998/1999, כשצברה נקודה אחת משמונת משחקיה הראשונים. עם זאת, שיפור ניכר חל ביכולתה של הקבוצה בחלקה השני של העונה ומספר ניצחונות רצופים איפשרו לה לשרוד בליגה על חשבונה של צ'רלטון אתלטיק.

ג'ונס נאלץ לעזוב את הקבוצה לאחר עונת 1999/2000 (בה סיימה במקום ה-13) נוכח האשמות שווא בדבר התעללות בילדים. גלן הודל, מאמן נבחרת אנגליה לשעבר, התמנה למאמן הסיינטס בינואר 2000 והצליח גם הוא להשאיר את הקבוצה בפרמייר ליג, לפני שעזב במרץ 2001 לטובת טוטנהאם הוטספר.

סטוארט גריי, מאמן הכושר של הקבוצה, קודם בתפקיד והתמנה למנג'ר זמני עד לסוף עונת 2000/2001. בין היתר רשם לזכותו ניצחון בלתי נשכח 2–3 על ארסנל באצטדיון הדל. מינויו הפך לקבוע בקיץ 2001, שעה שהמועדון עבר לביתו החדש באצטדיון סנט מרי בן 32,000 המקומות. 32 מיליון ליש"ט הושקעו בבנייתו. אולם עונת החניכה של האצטדיון נפתחה בכי רע, עם שני ניצחונות בלבד משמונה המשחקים הראשונים של הקבוצה. גריי פוטר במהירות ותחתיו הוחתם מאמנה הסקוטי של קובנטרי סיטי, גורדון סטראכן. הלה הצעיד את המועדון לסיום במקום ה-11 בפרמייר ליג.

סטראכן הפתיע רבים כשהוביל את קבוצתו למקום השמיני בעונת 2002/2003, מיקום השיא שלה אי פעם בפרמייר ליג, וכן להופעה רביעית בגביע ה-FA מול ארסנל באצטדיון המילניום. באותה עונה התבלט בקבוצה ג'יימס ביטי שהבקיע 23 שערים.

מכל מקום, כיוון שארסנל כבר הבטיחה לעצמה מקום בליגת האלופות, הופעתם של הקדושים בגמר הגביע הספיקה להם כדי להבטיח מקום בגביע אופ"א לקראת עונת 2003/2004. אולם סאות'המפטון נוצחה כבר בסיבוב הראשון על ידי סטיאווה בוקרשט הרומנית, והיציבות במועדון נתערערה עוד יותר נוכח הודעתו של סטראכן כי בכוונתו לפרוש מהמועדון בסוף העונה.

בסופו של דבר סטראכן עזב לפני כן, בפברואר 2004. מאמן קבוצת המילואים של סאות'המפטון, סטיב ויגלי, היה למאמן זמני, עד שנמצא מחליף בדמותו של סקוטי נוסף, מאמן פלימות' ארגייל לשעבר פול סטארוק. הלה הביא את הקבוצה למקום ה-12 המכובד בעונתו הראשונה במועדון.

אך סטארוק התפטר במפתיע כעבור שני משחקים בלבד בעונת 2004/2005. סטיב ויגלי זכה לאמונו של יושב ראש סאות'המפטון רופרט לואו והוחתם על בסיס קבוע, אולם לא הצליח לשנות את פני הדברים בקבוצה. תחת הדרכתו הקבוצה ניצחה רק פעם אחת ב-14 משחקים, והנהלת המועדון חשה כי ישנו צורך במציאת מאמן מנוסה יותר. לואו החתים את הארי רדנאפ, מאמן פורטסמות'.

ואולם גם רדנאפ לא הצליח להתחמק מהבלתי נמנע. ב-15 במאי 2005, ירדה סאות'המפטון מהפרמייר ליג מהמקום האחרון, אליו הידרדרה בעקבות הפסד ביתי 1–2 למנצ'סטר יונייטד. כך נסתיימו להן 27 עונות רצופות בליגה האנגלית הבכירה.

2006 והלאה

המועדון נדרש לבצע שינויים כדי להסתגל לחיים בליגת המשנה: רדנאפ נותר בתפקידו כמאמן, אולם עוזרו ג'ים סמית' פוטר מהמועדון. על אף מכירתו של כוכב הקבוצה פיטר קראוץ', סאות'המפטון רכשה מספר שחקנים ובהם בדניס וייז, קמיל קוסובסקי, ריקרדו פולר ומרסלו טחארה. הקבוצה, הייתה צפויה בעיני רבים לשוב לפרמייר ליג בתום עונת 2005/2006, אך לאחר פתיחת עונה טובה יכולתה של הקבוצה התדרדרה והיא סיימה במקום ה-12.

עונה לאחר מכן סיימה הקבוצה את העונה במקום ה-6, והשתתפה במשחקי המבחן על העלייה לפרמייר ליג. הקבוצה פגשה את דרבי קאונטי בחצי גמר וסיימה איתה בשוויון בסיכום שני המשחקים, הפסד בדו-קרב פנדלים מנע מהקבוצה עלייה למשחק הגמר על העפלה לפרמייר ליג והשאיר את הקבוצה עונה נוספת מחוץ לפרמייר ליג.

מצבה של הקבוצה הידרדר לאחר הניסיון הכושל לחזור לפרמייר ליג, שנתיים מאוחר יותר ובעקבות עונה גרועה במיוחד מצאה את עצמה סאות'המפטון נושרת לליגה השלישית לאחר שהקבוצה סיימה את העונה במקום הלפני האחרון.

עקב חובות אשר רבצו על הקבוצה פתחה סאות'המפטון את עונת 2009/2010 במינוס 10 נקודות עקב החוק האנגלי הגורר הפחתת נקודות לקבוצות ההולכות להליך של פירוק, הפחתת הנקודות פגעה בקבוצה והיא לא הצליחה לחזור אל ליגת המשנה וסיימה את העונה במקום השביעי בלבד.

בעונת 2010/2011 שבה הקבוצה לאחר שנתיים של היעדרות אל ליגת המשנה לאחר שסיימה את העונה במקום השני. שנה לאחר מכן שבה הקבוצה לפרמייר ליג אחרי 7 שנות היעדרות לאחר שסיימה במקום השני.

בעונת 2016/2017 העפילה סאות'המפטון לשלב הבתים של הליגה האירופית, והוגרלה לשחק באותו בית עם אינטר מילאנו, ספרטה פראג והפועל באר שבע והודחה בשלב זה כשהיא מסיימת במקום השלישי.

ב-25 באוקטובר 2019, סאות'המפטון ספגה את התבוסה הביתית הגבוהה ביותר שלה בתולדות הפרמייר ליג, כאשר הובסה בביתה 0–9 על ידי לסטר סיטי.

לאחר שבעה מחזורים בעונת 2020/2021 מוקמה הקבוצה במקום הראשון בפרמייר ליג, הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות הפרמייר ליג שהקבוצה ממוקמת במקום הראשון בליגה ולראשונה מאז 1988^[1]. ב-2 בפברואר 2021 ספגה הקבוצה הפסד חוץ משפיל למנצ'סטר יונייטד, שנגמר בתוצאה 0–9.

בתחילת שנת 2022 נקנו 80 אחוז ממניות המועדון על ידי איש העסקים הסרבי דרגאן סולאק בסכום המוערך כ-100 מיליון ליש"ט.^[2] בתום עונת 2022/2023 נשרה הקבוצה לצ'מפיונשיפ לאחר 11 עונות רצופות בפרמייר ליג. בתום עונת 2023/2024 חזרה הקבוצה לפרמייר ליג.

סגל הקבוצה

נכון ל-15 בספטמבר 2024

מס'		עמדה	שם
1	אנגליה	שוער	אלכס מקארתי
2	אנגליה	מגן	קייל ווקר-פיטרס
3	אירלנד	מגן	ראיין מנינג
4	אנגליה	קשר	פליין דאוונס
5	אנגליה	בלם	ג'ק סטפנס (קפטן)
6	אנגליה	בלם	טיילור הארווד-בליס
7	ניגריה	קשר	ג'ו אריבו
8	אירלנד	קשר	ויל סמולבון
9	אנגליה	חלוץ	אדם ארמסטרונג
10	אנגליה	קשר	אדם לאלאנה
11	סקוטלנד	חלוץ	רוס סטיוארט
12	אנגליה	מגן	רוני אדווארדס
13	אנגליה	שוער	ג'ו לומלי
14	אנגליה	קשר	ג'יימס ברי
15	אנגליה	בלם	ניית'ן ווד
16	יפן	מגן	יוקינארי סוגאווארה

מס'		עמדה	שם
17	צ'ילה	חלוץ	בן בררטון דיאס
18	פורטוגל	קשר	מתאוש פרננדש
19	אנגליה	חלוץ	קמרון ארצ'ר
20	גאנה	קשר	קמאלדין סולמאנה
21	אנגליה	מגן	צ'רלי טיילור
22	חוף השנהב	קשר	מקסוול קורנה (בהשאלה מוסטהאם יונייטד)
24	סקוטלנד	קשר	ראיין פרייסר
26	צרפת	קשר	לזלי אוגוצ'וקוו (בהשאלה מצ'לסי)
27	אנגליה	קשר	סם אמו-אמייאו
28	ספרד	מגן	חואן לריוס
30	אנגליה	שוער	ארון רמסדייל
31	אירלנד	שוער	גווין בזונו
32	ניגריה	חלוץ	פול אונואצ'ו
33	אנגליה	קשר	טיילר דיבלינג
35	פולין	בלם	יאן בדנארק
37	גרמניה	בלם	ארמל בלה-קוצ'אפ