קווין קיגן

ג'וזף קווין קיגן (אנגלית: Joseph Kevin Keegan; נולד ב-14 בפברואר 1951) הוא כדורגלן עבר ומאמן כדורגל אנגלי יליד יורקשייר, לשעבר שחקן ומאמן נבחרת אנגליה. לאחר חזרה מפרישה אימן את ניוקאסל יונייטד.

קווין קיגן
Kevin Keegan

מידע אישי
לידה	14 בפברואר 1951 (בן 73) ארמת'ורפ שבאנגליה
שם מלא	ג'וזף קווין קיגן
גובה	1.73 מטר
עמדה	חלוץ
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1968–1971 1971–1977 1977–1980 1980–1982 1982–1984 סקנתורפ יונייטד ליברפול המבורג סאות'המפטון ניוקאסל יונייטד 124 (18) 230 (68) 90 (32) 68 (37) 78 (48)
נבחרת לאומית כשחקן
1972–1982 אנגליה 63 (21)
קבוצות כמאמן
1992–1997 1998–1999 1999–2000 2001–2005 2008 ניוקאסל יונייטד פולהאם נבחרת אנגליה מנצ'סטר סיטי ניוקאסל יונייטד
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

קריירה

לאחר שהחל את הקריירה שלו כקשר סקאנתורפ יונייטד, במדיה רשם 120 הופעות, עבר קיגן לליברפול בקיץ 1971 תמורת 35,000 לירות שטרלינג. ביל שאנקלי החליט להסב אותו לחלוץ לאחר משחק אימון בטרם התחילה העונה והוא מצידו הבקיע שער לאחר 12 דקות בהופעת הבכורה שלו בליגה מול נוטינגהאם פורסט.

ב-1972 ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת במשחק נגד ויילס בקארדיף.

ב-1973 הובילו צמד החלוצים קיגן וג'ון טושאק את ליברפול לאליפות ראשונה מזה שבע שנים ולזכייה בגביע אופ"א, לאחר שקיגן הבקיע צמד במשחק הראשון מבין שני משחקי הגמר נגד בורוסיה מנשנגלדבך.

צמד נוסף של קיגן בגמר גביע הביא לליברפול את הגביע האנגלי ב-1974 לאחר שגברה 3:0 על ניוקאסל יונייטד. ב-1976 שחזרה ליברפול את הדאבל של 1974 (אליפות וגביע אופ"א) והפעם הבקיע קיגן גם בבית וגם בחוץ נגד קלאב ברוז'.

עונת השיא של קיגן בליברפול הייתה עונתו האחרונה. לאחר שהכריז באמצע העונה על כוונתו לעזוב בסופה כדי לשחק בחו"ל, עזר קיגן לליברפול לזכות באליפות ולראשונה גם בגביע אירופה לאלופות ב-1977. במשחק הגמר שנערך ברומא פגשה הקבוצה שוב את היריבה המוכרת בורוסיה מנשנגלדבך וקיגן הוכיח שוב את יכולתו במשחקים חשובים כשסחט מברטי פוגטס עברה ברחבה ובעיטת עונשין מ-11 מטר.

למגינת לבם של אוהדי הקבוצה, מכרה ליברפול את כרטיסו להמבורג תמורת חצי מילון לירות שטרלינג בסוף אותה עונה. קיגן עזב את ליברפול כשבאמתחתו 100 שערים ב-323 הופעות. מי שיועד להחליפו אצל האדומים היה קני דלגליש.

עם קבוצתו הגרמנית המבורג זכה קיגן לא רק בדאבל (ב-1979) אלא גם בהכרה ביכולתו האישית: שני תוארי כדור הזהב ברצף ב-1978 וב-1979. ב-1982 חזר לאנגליה ושיחק בסאות'המפטון ובניוקאסל, איתה עלה לליגה הראשונה.

מינויו של בובי רובסון לתפקיד מאמן הנבחרת לאחר גביע העולם ב-1982 בישר את קץ הקריירה שלו כשחקן הנבחרת. לאחר ששמע מהתקשורת ולא מרובסון עצמו שהוא לא יהיה שחקן הרכב בנבחרת יותר, קיגן ביטא בפומבי את אי שביעות רצונו ולא שב יותר לשחק עבור ארצו. בעשר שנותיו כשחקן הנבחרת צבר 21 שערים ב-63 הופעות כולל 31 הופעות כקפטן, אך הנבחרת בתקופתו כשלה בניסיונה להעפיל לשני גביעי עולם (1974 ו-1978) כמו גם לאליפות אירופה שביניהם. הדקות הבודדות ששיחק כמחליף במונדיאל 1982, שגם בו לא עברה אנגליה את שלב הבתים השני, מהווים את סך כל הקריירה של קיגן בגביע העולם. קיגן היה פצוע ב-1982 ועשה מאמץ מיוחד להכשיר את עצמו כדי לשחק ולו משחק אחד במסגרת הזו.

בסוף עונת 1984 פרש קיגן ממשחק פעיל (לאחר ששוב נתן הודעה מוקדמת בראשית העונה) ועבר לגור בספרד, שם חי שבע שנים.

קריירת אימון

ב-1992 חזר קיגן לאנגליה ולניוקאסל, אותה העלה ליגה בשנית, הפעם כמאמן. בחמש השנים שלו במועדון הצליח קיגן לא רק להביא את ניוקאסל לפרמייר ליג אלא אף לסיים במקום השני ב-1996, אחרי מאבק על האליפות עם מנצ'סטר יונייטד. המאבק האמור לווה גם במלחמה פסיכולוגית וחילופי האשמות בתקשורת בינו לבין אלכס פרגוסון. אולי חשובה יותר אפילו מהסגנות ב-1996 הייתה רכישת כרטיסו של אלן שירר מבלקברן רוברס תמורת 15 מיליון לירות שטרלינג - הסכום הגבוה ביותר ששולם עד אז עבור שחקן בעולם כולו. שירר הפך למנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה ולשחקנה הגדול ביותר בכל הזמנים.

בינואר 1997 התפטר קיגן מתפקידו ומונה למנהל תפעולי של פולהאם מליגת המשנה השנייה (למעשה הליגה השלישית באנגליה). שנה לאחר מכן, כשריי וילקינס התפטר מאימון הקבוצה לקח עליו קיגן את התפקיד. הקבוצה שהייתה מדורגת במקום ה-18, זכתה באליפות ובמספר שיא של נקודות, אולם עזיבתו בסוף העונה על מנת לקבל עליו את אימון הנבחרת עוררה את כעסם של אוהדיה.

תקופתו של קיגן כמאמן הנבחרת לא הייתה מוצלחת. הוא אמנם הצליח להשיג את הניצחונות הדרושים כדי להעפיל ליורו 2000 אך נכשל בטורניר עצמו. הוא התפטר מאימון הנבחרת לאחר ההפסד לגרמניה במשחק הראשון של מוקדמות מונדיאל 2002 (המשחק האחרון ששוחק באצטדיון ומבלי הישן).

עד לחזרתו מפרישה, התחנה האחרונה בקריירת האימון שלו הייתה מנצ'סטר סיטי שם, יחד עם שחקנים כניקולא אנלקה וכאייל ברקוביץ' הצליח בעונת 2001/02 לשבור את שיאי המועדון במספר נקודות ושערי זכות ולהעלות את הקבוצה לפרמייר ליג. בעונות שלאחר מכן הוא גם הצליח לבסס את הקבוצה בליגה ואפילו להשתתף עימה בגביע אופ"א. הכרטיס למפעל האירופי הוענק למועדון, שסיים רק במקום התשיעי בליגה, עבור משחק הוגן (fair play).

לאחר כארבע שנים בסיטי הודיע קיגן על התפטרותו ועל פרישתו מאימון, אך בשנת 2008 הוא חזר במפתיע למשרת המנג'ר בניוקאסל, לאחר שהקבוצה פיטרה את סם אלרדייז.

תארים

כשחקן

ליברפול

• אליפות אנגליה (3): 1972/73, 1975/76, 1976/77
• הגביע האנגלי (1): 1973/74
• גביע אירופה לאלופות (1): 1976/77
• הליגה האירופית (2): 1972/73, 1975/76

המבורג

• אליפות גרמניה (1): 1978/79
• גביע הגרמני (1): 1978/79

אישיים

• כדור הזהב (2): 1978, 1979

כמאמן

קבוצתיים

ניוקאסל

• אליפות אנגליה (1): 1992/93

מנצ'סטר סיטי

• ליגת המשנה באנגליה (1): 2001/02

פולהאם

• ליגת המשנה באנגליה (1): 1998/99

אישיים

• מאמן החודש בפרמייר ליג: נובמבר 1993, אוגוסט 1994, פברואר 1995, אוגוסט 1995, ספטמבר 1995

קישורים חיצוניים

• קווין קיגן, באתר Transfermarkt
• קווין קיגן, באתר National Football Teams
• קווין קיגן, באתר FootballDatabase.eu
• פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
• קווין קיגן - פרופיל באתר הרשמי של ליברפול