סאלח ג'בר
סייד סאלח ג'בר (בערבית - سيد صالح جبر; תעתיק מדויק - סיד צאלח ג'בר; 1896–1957)[1] היה ראש ממשלת עיראק.
 | |||||
| לידה |
1896  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1957 (בגיל 61 בערך) | ||||
| מדינה |
עיראק | ||||
| מפלגה | המפלגה הסוציאליסטית של האומה | ||||
| |||||
  | |||||
חייו
עריכהג'בר, בן למשפחה שיעית מן המעמד הבינוני, עלה לעמדת השפעה פוליטית והתחבב על נורי סעיד שהיה המוציא והמביא בפוליטיקה העיראקית בתקופת שלטון השושלת ההאשמית בעיראק. בחודש מרץ 1947 החליף את סעיד בראשות הממשלה, לאחר מערכת בחירות, והיה השיעי הראשון שכיהן בתפקיד זה. הוא נחשב לרפורמיסט מתון, אך לבן טיפוחיו של סעיד, ולאיש המקובל על הבריטים שההסכם האנגלו-עיראקי משנת 1930 ותוצאות המלחמה האנגלו-עיראקית משנת 1941 העניקו להם מעמד מיוחד בעיראק.[2]
עיקר פעלו של ג'בר היה במדיניות החוץ. ג'בר הוביל את מדינות הליגה הערבית בתקופה חשובה בה היה עליהן להתייחס להחלטת החלוקה בארגון האו"ם, ולהקמת מדינת ישראל, לקראת סיום המנדט הבריטי. בשלוש ועידות של הליגה, בחודשים ספטמבר עד דצמבר 1947, בעיירה סאופר שבלבנון, בעאליי שבלבנון, ובקהיר, הוביל ג'בר את הקו הקיצוני, דרש כי אם תתקבל הצעת החלוקה תיושם החלטה קודמת של הליגה שהתקבלה בעיר בלודאן ב-1946 ולפיה יחרימו מדינות ערב את ארצות הברית ובריטניה בחרם כלכלי ומדיני, והביא למינויו של הקצין העיראקי איסמעיל ספואת לראש "ועדה צבאית" שתפקידה לבחון את ההתנגדות הצבאית להקמת מדינת ישראל.[3]
באותה תקופה דובר על חידוש ההסכם בין בריטניה ועיראק. על אף שתוקף החוזה היה עד שנת 1957 חיפש ג'בר את ההזדמנות לשנותו ולשפר את התנאים שניתנו לעיראק במסגרתו.[4] בינואר 1948 יצא לבריטניה, ושם, בעיר פורטסמות' חתם עם שר החוץ הבריטי, ארנסט בווין על הסכם חדש.[5] ההסכם העניק לעיראק מידה רבה יותר של עצמאות, אך הותיר את הנוכחות הצבאית הבריטית על אדמת עיראק, ואת חופש התנועה הבריטי בנהר שט אל-ערב.[3]
קבלת ההסכם נתקלה בהתנגדות חריפה מאוד של האופוזיציה, שלא הייתה מוכנה לקבל כל הסכם שיותיר נוכחות בריטית על אדמת עיראק.[6] עם שובו של ג'בר לעיראק, נתקל במהומות של סטודנטים ותלמידי תיכון, המוחים על ההסכם. המהומות, המכונות "מהומות הו'תבה", סיכנו את המשטר, והיה צורך לדכא אותן באלימות שהביאה לעשרות הרוגים. העוצר ההאשמי, עבד אל-אילה נאלץ לנער חוצנו מג'בר ומההסכם שאליו הגיע באופן פומבי, על מנת לדכא את המהומות. ג'בר איבד את בסיס השליטה שלו, ולא יכול היה להמשיך לתפקד כראש ממשלה.[7] ב-27 בינואר 1948 התפטר ג'בר, והוחלף במדינאי השיעי מוחמד א-סדר.
בשנת 1950 שימש ג'בר כשר הפנים העיראקי בממשלתו של תאופיק א-סווידי. במרץ 1950 הביא לחקיקת החוק שאיפשר את יציאת יהודי עיראק בצורה ליגאלית מן המדינה, ולמעשה נתן גושפנקא רשמית לעלייתם, המכונה מבצע עזרא ונחמיה שהתרחשה מזה מספר חודשים באופן בלתי ליגאלי ובקנה מידה גדול.[8] החוק קצב מועד של שנה לכל יהודי שיסכים לצאת מעיראק, בתנאי שיסכים לוותר על רכושו.[9]
במהלך שנות ה-50 הוביל ג'בר מפלגה שיעית שנקראה "מפלגת העם הסוציאליסטית", והתמודדה מספר פעמים בבחירות לפרלמנט, כשהיא מייצגת את המיעוט השיעי, ועומדת לרוב באופוזיציה לממשלות השונות שהקים נורי סעיד.[10]
ב-1957 מת ג'בר.
הערות שוליים
עריכה- ^ סאלח ג'בר אתר גלריית הפורטרטים הלאומית
- ^ מיכאל אפל, המזרח התיכון בימינו; עיראק - מלוכה, מהפכה, רודנות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2005, עמ' 83
- ^ 1 2 אל"מ (מיל) אברהם איילון, המעורבות העיראקית במלחמת העצמאות, מערכות 246, ספטמבר 1975
- ^ עיראק תובעת ביקורת החוזה עם בריטניה, דבר, 28 באפריל 1947
- ^ הסכם חדש בריטניה-עיראק, על המשמר, 11 בינואר 1948
- ^ יעקב שמעוני, מדינות ערב, פרקי היסטוריה מדינית, הוצאת עם עובד, 1994, עמ' 515
- ^ מחכים להתפטרות ממשלת עיראק, על המשמר, 23 בינואר 1948
- ^
דבורה הכהן, עליית עזרא ונחמיה, העלייה מעיראק, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- ^ המיליון שנשכח
- ^ פרצופו של הפרלמנט העיראקי החדש, דבר, 13 ביוני 1954
