סדרת הפסגה

סדרת הפסגה (באנגלית: The Summit Series, בצרפתית: La Série du Siècle - "סדרת המאה", ברוסית: Суперсерия СССР — Канада - "סדרת-העל ברית המועצות - קנדה") הייתה סדרה של 8 משחקים בין נבחרות ההוקי קרח של ברית המועצות וקנדה במהלך חודש ספטמבר 1972, כאשר נבחרת קנדה מורכבת לראשונה משחקנים מקצוענים מליגת ה-NHL.

הסדרה, שנהגתה כסדרת משחקי ידידות, גלשה עד מהרה למאבק יוקרה ספורטיבי ופוליטי שהוכרע בצורה דרמטית, שינה את פני ההוקי קרח העולמי, ותרם לענף – כמו גם לתרבות ולזיכרון הקולקטיבי, בעיקר בקנדה - כמה רגעים מכוננים.

הרקע לסדרה

באותה תקופה, ליגת ה-NHL הייתה נחלתם הכמעט בלעדית של שחקנים קנדים, בעוד שבהוקי קרח הבינלאומי שלטה נבחרת ברית המועצות ביד רמה, כאשר קנדה שולחת לטורנירים הבינלאומיים – להם לא ייחסה חשיבות - שחקנים חובבים, צעירים, ותלמידי מכללות. באותה תקופה אף החרימה קנדה את ההוקי קרח הבינלאומי בדרישה לפתוח את אליפות העולם ולאפשר לשחקני ליגת ה-NHL להשתתף בה.

מצב העניינים הזה גרם למאבק על מעמד המעצמה הגדולה של הענף – ברית המועצות טענה לבכורה עקב היותה הנבחרת השלטת בהוקי הבינלאומי, ואילו קנדה ראתה בהוקי הבינלאומי כולו ענף חובבני בעוד שבקנדה מדובר בספורט הלאומי, ומקצועני הענף – שרובם קנדים - מרוכזים כולם ב-NHL.

את הרעיון להפגיש לראשונה את נבחרת ברית המועצות עם נבחרת קנדה שתורכב לראשונה משחקני NHL, על מנת להכריע את הוויכוח, הגה אלן איגלסון, עורך דין קנדי ששימש יושב ראש ארגון שחקני ה-NHL. הוא הגיע להסכמות עם איגוד ההוקי קרח הסובייטי על מתכונת הסדרה – ארבעה משחקים ראשונים בקנדה ולאחריהם ארבעה משחקים בברית המועצות, והסדרה שווקה בשם "סדרת הידידות" (באנגלית: The Friendship Series).

קנדה הופיעה ללא כמה מכוכביה הגדולים - המגן בובי אור, שנחשב באותה תקופה למגן הטוב בעולם, נעדר מהסדרה בגלל פציעה. כמו כן, באותה תקופה קמה ליגת ה-WHA - ליגה מקצוענית נוספת בצפון אמריקה שניסתה להתחרות ב-NHL. על מנת לקבל את הסכמת ה-NHL לקיום הסדרה, נאלצה נבחרת קנדה לוותר על שחקנים שערקו ל-WHA, כולל שניים שהיו אמורים להיות כוכבי ההתקפה הגדולים שלה – גורדי האו ובובי האל. למרות זאת, קנדה שלחה לסדרה נבחרת משופעת בכוכבי NHL מהדרגה הראשונה.

גם ברית המועצות הופיעה ללא שני שחקנים חשובים, החלוץ אנטולי פירסוב והמגן ויטאלי דבידוב, בשל מחלוקת עם מאמן הנבחרת, וסבולוד בוברוב.

המשחקים בקנדה

משחק מס' 1 התקיים ב"מונטריאול פורום" שבמונטריאול ב-2 בספטמבר. קנדה פתחה אותו בשני שערים מהירים – אך עד מהרה התברר לקנדים הבטוחים בעצמם שהסובייטים עולים עליהם בטכניקה, ברמת ההחלקה, ובכושר הגופני. לסובייטים היה גם יתרון של גיבוש קבוצתי עקב העובדה שהתאמנו רבות כנבחרת, בעוד נבחרת קנדה הייתה אוסף כוכבים שנאספו אד הוק מקבוצות ה-NHL והתאמנו ביחד מעט מאוד. בנוסף, הציגו הסובייטים את השוער ולדיסלב טרטיאק, שנחשב לשוער הטוב בעולם באותה תקופה. ברית המועצות השתלטה על המשחק והביסה את קנדה בקלות, 7:3. שחקני קנדה המבויישים נמלטו מהקרח ולא לחצו את ידי השחקנים הסובייטים.

משחק מס' 2 התקיים ב"מייפל ליף גארדנס" שבטורונטו ב-4 בספטמבר. קנדה זילזלה פחות, מימשה הפעם את יתרון משחק הכוח שלה, ניצחה 4:1, והשוותה את תוצאת הסדרה.

משחק מס' 3 התקיים ב"וויניפג ארנה" שבוויניפג ב-6 בספטמבר. קנדה הוליכה ברוב שלבי המשחק, אולם הסובייטים חזרו מפיגור שני שערים וכפו תיקו 4:4, תוצאה שגרמה למפח נפש בקנדה ולביקורת קשה על הנבחרת.

משחק מס' 4 התקיים ב"פסיפיק קוליסיאום" שבונקובר ב-8 בספטמבר. בעקבות התוצאות הלא מחמיאות במשחקים הקודמים קיבל הקהל את נבחרת קנדה בקרירות. ברית המועצות שלטה במשחק, הובילה ברוב שלביו, וניצחה 5:3 כדי לסיים את החלק הקנדי של הסדרה ביתרון. הקהל הקנדי שרק בוז לנבחרתו כשירדה מזירת הקרח.

משחקי ההכנה של קנדה בשוודיה

נבחרת קנדה, המומה מתוצאות הביניים של הסדרה ובמורל נמוך, וחוששת לבאות לקראת המשחקים בברית המועצות, יצאה לסדרה של שני משחקים בשוודיה מול הנבחרת המקומית, כדי להתרגל לזירת הקרח של ההוקי הבינלאומי (הרחבה יותר מזו של ה-NHL). במשחק הראשון ניצחה קנדה 4:1, ובמשחק השני נזקקה לשער 45 שניות לסיום כדי לכפות תיקו 4:4 בתצוגה לא משכנעת. מצב הרוח בנבחרת בא לידי ביטוי במשחק מרובה בעבירות ובפרובוקציות, דבר שרק החמיר את הביקורת של העיתונות והקהל בקנדה על נבחרתם.

המשחקים בברית המועצות

למצב הקשה של קנדה בסדרה נוספה בעיה נוספת - מכת עזיבות, כאשר חמישה שחקנים עזבו את הנבחרת ולא הגיעו איתה לברית המועצות, הן משום שלטענתם לא קיבלו זמן משחק מספיק במשחקים הקודמים, והן מתוך רצון חלק מהם להקדים את הכנותיהם לעונת ה-NHL הקרובה. עם זאת, למרות הביקורת על נבחרת קנדה מבית והמצב הקשה של קנדה בסדרה, הגיעו עם הנבחרת לברית המועצות למעלה מ-3000 אוהדים קנדים.

כל ארבעת המשחקים הבאים של הסדרה התקיימו במתחם הספורט לוז'ניקי במוסקבה.

משחק מס' 5 התקיים ב-20 בספטמבר. בעידוד הקהל שלה, הפתיעה קנדה את הסובייטים בשני השלישים הראשונים של המשחק וסיימה אותם ביתרון 4:1. אלא שבשליש השלישי שוב נטתה הכף לטובת הסובייטים, והם חוללו מהפך וניצחו 5:4 כדי ליצור יתרון גדול של שני ניצחונות בסדרה, כשנותרו שלושה משחקים לסיומה.

משחק מס' 6 התקיים ב-24 בספטמבר. המשחק היה קשוח מאוד, וסימן נקודת מפנה באופי הסדרה, בשל שני גורמים: שיפוט חד צדדי של צמד השופטים במשחק (ממערב גרמניה) ששרקו מספר עצום של עבירות לנבחרת קנדה, ועבירה מכוונת של הקנדי בובי קלארק עם מקל ההוקי שלו על קרסולו של הכוכב הסובייטי ולרי חרלמוב, שגרמה לפציעתו למשך שארית הסדרה - חרלמוב נעדר בשל פציעתו ממשחק מס' 7, ושיחק פצוע ובמצב פיזי ירוד במשחק מס' 8. מכאן והלאה קיבלה הסדרה אופי של קרב ספורטיבי, פוליטי ותרבותי, מעבר ליוקרה של שליטה בעולם ההוקי קרח. המשחק הלך והתמלא בקטטות והרחקות. קנדה הייתה זו שעלתה ליתרון, והסובייטים שלחצו הצליחו רק לצמצם. קנדה ניצחה 3:2, וצימצמה את היתרון הסובייטי בסדרה.

משחק מס' 7 התקיים ב-26 בספטמבר, והמשיך את הגוון הקשוח והמלחמתי שקיבלה הסדרה. בנבחרת קנדה טענו שציוד האימון שלהם נעלם בדרכים מסתוריות, ושצלצולי טלפון ממטלפן עלום העירו אותם שוב ושוב משנתם בלילה שלפני המשחק. המשחק התפתח למשחק צמוד כאשר אל הדקות האחרונות נכנס המשחק במצב של שוויון 3:3, אבל 2 דקות ו-6 שניות לסיום המשחק הצליח הקנדי פול הנדרסון להבקיע את שערו של ולדיסלב טרטיאק, ולהכריע את המשחק ב-4:3 דרמטי לנבחרת קנדה, שהשוותה את תוצאת הסדרה על סף המשחק האחרון שלה.

משחק מספר 8

המשחק השמיני, שהתקיים ב-28 בספטמבר והיה אמור להיות האחרון בסדרה ידידותית, הפך להיות למשחק שיכריע את הסדרה כולה כאשר הוא מנקז לתוכו את כל אווירת העוינות שהלכה והתגברה בין הצדדים. המשחק היה משופע באירועים יוצאי דופן, עוד לפני תחילתו ותוך כדי מהלכו.

בתחילה הודיעה נבחרת ברית המועצות שאם המשחק יסתיים בתיקו, היא תכריז על עצמה כמנצחת בסדרה בגלל הפרש שערים – דבר עליו לא סוכם לפני תחילת הסדרה. הכרעה באמצעות הפרש שערים במקרה של שוויון בניצחונות מקובלת בהוקי קרח הבינלאומי, אך לא ב-NHL, וקנדה דחתה את ההכרזה הסובייטית.

לאחר מכן רבו שני הצדדים על הרכב השופטים במשחק, כאשר הסובייטים דרשו שהשופטים הגרמנים ממשחק מס' 6 ישפטו גם במשחק הזה, וקנדה סירבה ואיימה לפרוש מהסדרה. לבסוף החליטו הצדדים שכל קבוצה תבחר שופט אחד.

בשליש הראשון של המשחק, כאשר הסובייטים הובילו 1:0, שרק אחד השופטים עבירה למגן הקנדי ז'אן-פול פאריזה. פאריזה מחה וספג עבירה נוספת, ואז החליק מספר פעמים לכוון השופט עם מקל ההוקי מונף באוויר כשהוא מאיים להכותו. האירוע החמור הסתיים בהרחקתו של פאריזה מהמשחק.

לאחר שני השלישים הראשונים הוליכו הסובייטים 5:3 ונראו בדרך לניצחון. אלא שקנדה צמצמה מיד עם תחילת השליש השלישי, וכ-7 דקות לסיום נראה היה שהשוותה ל-5:5 – אלא שהשופטים התמהמהו באישור השער, ונתנו את האות לאירוע יוצא דופן נוסף.

אלן איגלסון, יושב ראש ארגון שחקני ה-NHL שהגה את הסדרה, ניסה לפרוץ מהיציע אל זירת הקרח כדי למחות, נעצר על ידי המשטרה הסובייטית, ונראה היה שהוא עומד להיות מוצא מהאולם. שחקני נבחרת קנדה החליקו במהירות לכוון היציע, נופפו את מקלותיהם אל השוטרים, ואחד מהם קפץ אל היציע, חילץ את איגלסון מידי השוטרים וגרר אותו אל זירת הקרח. השחקנים ליוו את איגלסון כשהוא צועק ומניף אגרופים דרך זירת הקרח אל הספסל הקנדי, והשקט שב על כנו כשהשער אושר לבסוף והתוצאה נקבעה על 5:5.

"שער המאה"

"שער המאה". המבקיע פול הנדרסון חוגג בזרועותיו של חברו לנבחרת, איוון קורנויה.

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

כשהמשחק נכנס לדקה האחרונה שלו ונראה היה שיסתיים בתיקו, דבר שיאפשר לסובייטים לטעון לניצחון בסדרה, ניהלה קנדה התקפה. נראה היה שההתקפה משתבשת בשל מסירה לא מדויקת, אבל טעות בהגנה הסובייטית איפשרה לפול הנדרסון - שכבש את שער הניצחון במשחק מס' 7 - להשתלט על הדיסקית חופשי מול שערו של ולדיסלב טרטיאק. החבטה הראשונה של הנדרסון נעצרה על ידי רגלו של טרטיאק שהשתטח על הקרח - אולם הדיסקית חזרה אל הנדרסון, שבחבטה שנייה הצליח להכניע את טרטיאק ולהבקיע שער, 34 שניות לסיום המשחק והסדרה כולה, ולקבוע את התוצאה על 6:5 לקנדה. זו הייתה גם התוצאה הסופית, וקנדה ניצחה במשחק ובסדרה.

השער המכריע של הנדרסון הפך לאבן דרך בתרבות הקנדית, כאשר בקנדה רואים בו את השער החשוב ביותר בתולדות הענף ומכנים אותו "שער המאה". תמונתו של הנדרסון מונף על ידי חבריו לקבוצה לאחר השער הונצחה על בולים ומדליות והפכה לאחת התמונות המכוננות בתרבות ובהיסטוריה של קנדה. ב-2017, לרגל יום העצמאות ה-150 של קנדה, בחרה רשות השידור הקנדית (CBC) את השער לאירוע הספורטיבי החשוב ביותר בתולדות קנדה.

עולם ההוקי קרח אחרי סדרת הפסגה

סדרת הפסגה שינתה את עולם ההוקי קרח לבלי הכר. בקנדה למדו להכיר ברמתו של ההוקי הבינלאומי, שעד אז זכה מצידם לזלזול. הם גילו שהפער בין ה-NHL לצמרת ההוקי הבינלאומי אינו גדול כפי שחשבו, ואולי אף לא קיים כלל, ושיש להם הרבה ללמוד מההוקי הבינלאומי – על חשיבות האימונים בתקופת הפגרה, חשיבות האימונים הכלליים מחוץ לזירת הקרח, שיטות לפיתוח טכניקה טובה יותר, והחשיבות של משחק מסירות מהיר.

כמו כן תרמה סדרת הפסגה לפריצת דרך בארגון מפעלים משותפים ל-NHL ולהוקי הבינלאומי, דוגמת "גביע קנדה" וגביע העולם בהוקי קרח, ושיאו של התהליך הגיע עם השתתפות ה-NHL באולימפיאדות החורף מאז סוף שנות ה-90 של המאה ה-20 ועד 2014.

ב-NHL למדו גם להכיר בכשרונותיו ויכולותיו של השחקן האירופי, ומאז סדרת הפסגה ועד היום הלך ועלה משקלם של השחקנים האירופים ב-NHL.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של סדרת הפסגה

מדיה וקבצים בנושא סדרת הפסגה בוויקישיתוף

• סדרת הפסגה של 1972 עיצבה את ההוקי המודרני, מתוך אתר ה-NHL. פורסם בספומבר 2012 במלאת 40 שנה לסדרה