סוניה בלקינד

סוניה (אלכסנדרה) בֶּלְקִינְד (1870, להויסק, פלך מינסק, האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה) – 20 בספטמבר 1943 תל אביב^[1]^[2]^[3]), הייתה רופאת הנשים הראשונה בארץ ישראל. אחותם הצעירה של ישראל בלקינד, אולגה חנקין, שמשון בלקינד ופניה בלקינד מתנועת הביל"יים (אשתו של ישראל פיינברג).

קורות חיים

בלקינד עלתה לארץ ישראל ב-1888 עם הוריה, שפרה ומאיר בלקינד, לראשון לציון, שממנהּ גורשו לגדרה עקב מרידת המשפחה בפקידות הברון רוטשילד. היא הייתה מורה לצרפתית בבית הספר העברי הראשון ביפו שהקימו אחיה ישראל ואביה מאיר ב-1889^[4]

בשנת 1898 נסעה לז'נבה על מנת ללמוד רפואה, צעד נדיר עבור אשה יהודייה באותם ימים. עם סיום למודיה שבה לארץ ישראל כרופאה, ועבדה בבית החולים שער ציון ביפו.^[5] בשנת 1905 נסעה לפריז על מנת להתמחות כרופאת נשים והייתה לרופאת הנשים הראשונה בארץ ישראל.

עם חזרתה לארץ ב-1907 שימשה כרופאת הגימנסיה הרצליה במקביל לעבודתה בבית החולים. כמו כן הייתה מבין מייסדי ההסתדרות הרפואית בישראל. ב-11.1.1912 השתתפה בישיבת הייסוד שנערכה בגימנסיה הרצליה לבחירת הוועד הראשון להסתדרות הרופאים, ונבחרה לחברת הוועד הראשון של הסתדרות הרופאים.^[6] היושב ראש היה הד"ר יהודה לייב פוחובסקי.^[7] בזמן מלחמת העולם הראשונה טיפלה במגורשי תל אביב במקומות נדודיהם השונים, כאשר רוב הרופאים גורשו או גויסו. ב-1917 נעצרה ונשלחה להשפט בדמשק בשל גילוי מחתרת ניל"י (שבן אחיה, נעמן בלקינד היה בין פעיליה) היא זוכתה מאשמה וחזרה לתל אביב.

בלקינד הייתה בת זוגו של מנדל חנקין, אחיו של יהושע חנקין (בן זוגהּ של אולגה, אחותה של סוניה). האחים חנקין ומשפחותיהם גרו שניהם בבית ב"ים החולות" רחוב אלנבי 105 אשר נבנה על ידי סוניה שהתגוררה בקומה העליונה בעוד בקומה הראשונה גרו יהושע ואולגה, ולידם בדירה קטנה יותר דובה וביתה אכסה בלקינד. בבית הייתה חצר גדולה ובה גן בו גודל הדשא הראשון בארץ ישראל.

בלקינד הייתה פעילה בתחום הרפואה הציבורית והמונעת, וקידמה את רפואת הנשים. הייתה חברת הנהלה בבית ההבראה "שלוה" שייסדה אחותה אולגה חנקין ב-1938, שנועד למטופלים מועטי אמצעים.^[8]^[9] היא פתחה בתל אביב מרפאה פרטית ובה טיפלה ביהודים וערבים, נוצרים ומוסלמים ונבחרה לחברת כבוד של ההסתדרות הרפואית בישראל.

לפני מותה ציוותה סכום כסף לשתי מטרות, הקמת בית מרגוע עבור רופאים שהזדקנו בראשון לציון והשלמת בניינו של "בית הרופא" בתל אביב.

לאחר פטירתהּ נקברה בבית העלמין הישן בראשון לציון.

"בית הרופא ע"ש ד"ר אלכסנדרה בלקינד" בראשון לציון נחנך עשרים שנה לאחר מותה, ב-1963.

לקריאה נוספת

צפורה שחורי-רובין ושפרה שורץ, אלכסנדרה בלקינד: סיפורה של רופאה עברייה פורצת דרך, איתי בחור-הוצאה לאור, זכרון יעקב, 2012.

קישורים חיצוניים

דוד תדהר (עורך), "סוניה בלקינד", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 680
נדב מן, משפחת פיינברג: בחזרה לימי ראשית הציונות ב', באתר ynet, 10 ביולי 2008
סוניה (אלכסנדרה) בלקינד-חנקין באתר עדת ראשון לציון

הערות שוליים

^ דרכה האחרונה של ד"ר א.בלקינד ז"ל, הַבֹּקֶר, 22 בספטמבר 1943
^ לווית ד"ר אלכסנדרה בלקינד, דבר, 22 בספטמבר 1943
^ ד"ר אלכסנדרה (סוניה) בלקינד, הַבֹּקֶר, 21 בספטמבר 1943
^ "רופאיה של ארץ-ישראל 1799-1948", נסים לוי, יעל לוי, הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, מהדורה שנייה, עמוד 122
^ שפרה שורץ, "קופת-חולים הכללית - עיצובה והתפתחותה כגורם המרכזי בשירותי הבריאות בארץ-ישראל", המרכז למורשת בן-גוריון, קריית שדה-בוקר, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1997, עמוד 8
^ ד"ר אפרים סיני, "במלוא העין - מעולמו של רופא", צ'ריקובר מוציאים לאור בע"מ, תל אביב, 1984, עמוד 143
^ ד"ר אפרים סיני, "במלוא העין"-מיומנו של רופא, צ'ריקובר מוציאים לאור בע"מ, 1984, עמוד 140.
^ בית שלוה, הַבֹּקֶר, 16 בנובמבר 1939
^ מוסד פונה לעזרת הציבור והוא ראוי לה, דבר, 16 בינואר 1941