סוציולוגיה של הדת
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: חוסר סדר, קישורים פנימיים. | |
הסוציולוגיה של הדת היא תחום בסוציולוגיה העוסק בפרקטיקות, במבנים חברתיים, ברקע ההיסטורי, בנושאים כלל עולמיים ובתפקידים של הדת בחברה. בסוציולוגיה של הדת ישנו דגש מיוחד על הדת כתופעה הקיימת כמעט בכל החברות, גם כיום וגם בכל ההיסטוריה האנושית המתועדת. הסוציולוגים של הדת מנסים להסביר את ההשפעה של החברה על הדת ואת ההשפעה של הדת על החברה, או במילים אחרות, את יחסי הגומלין הדיאלקטיים ביניהם.
רקע
עריכההתאורטיקנים הקלאסיים של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, התעניינו במיוחד בדת ובהשפעותיה על החברה. בין הוגי דעות אלה היו אמיל דירקהיים, מקס ובר וקרל מרקס. התפישות של הוגים אלו, בדומה לאפלטון ואריסטו מתקופת יוון העתיקה והפילוסופים הנאורים מהמאות ה-17-19, ממשיכות להיות רלוונטיות גם כיום. בין הסוציולוגים הבולטים של הדת של ימינו ניתן למנות את פיטר ברגר, רונדי סטארק ורוברט וות'נו.
בקהילה המדעית, בראשיתה של המאה ה-19, שלטה הסברה כי האמונה הדתית תיעלם תוך כדי תהליכי הקדמה שעוברת הציוויליזציה. הטענה הייתה כי האנושות עוברת מחשיבה המתאפיינת בביטויים מאגיים ומיסטיים, לקודים ומערכות חשיבה המאורגנים סביב הנחות לוגיות, שיטתיות-מדעיות. תאורטיקנים רבים כדוגמת קרל מרקס, גאורג זימל, אדוארד טיילור, אמיל דורקהיים ומקס ובר תיארו את הדת, בשל כך, כמצע של אמונות טפלות, מיתולוגיות, קסמים, מאגיה וכישוף. בהמשך התגבשה תאוריה זו לכדי פרדיגמה מובילה, על פיה, יחד עם (ואולי בעקבות) תהליכי מודרניזציה כדוגמת רציונליזציה, תיעוש, בירוקרטיזציה, התמחות ועיור, החוויה המודרנית מכילה בתוכה גם תהליכי חילון.
ההנחה כי העולם נמצא במגמה של חילון נכנסה למחלוקת החל מהמאה ה-20, בעקבות תנודות שונות במידת הדתית של החברה. בסוף המאה ה-20 נבלמה הירידה במידת הדתיות של אנשי העולם, ואף עלתה השפעתם במקרים מסוימים, למשל, במדינות פוסט-קומוניסטיות. החל משנות ה-70 של המאה ה-20, וביתר שאת בשנות ה-80, בלטו לעין גם במערב התפתחויות חברתיות ופוליטיות אשר הראו כי בזירה הציבורית והפוליטית פועלים כוחות דתיים חזקים. המחקר הסוציולוגי והאנתרופולוגי החל להצביע על פריחתם של כתות, תנועות, ארגונים וקהילות דתיות חדשות, וכן על הקצנה גוברת והולכת של זרמים בתוך הדתות המונותאיסטיות כתגובה למודרנה.
התנודות השונות במגמות והמורכבות שלהן הביאו למחלוקת במחקר, שנבעה בעיקר מאופן הגדרתו של החילון. לראיה, ניתן לראות את טענתם של סוציולוגים מסוימים הטוענים כי ביקורים קבועים בכנסייה ואמונות דתיות יכולות להתקיים במקביל לירידה בהשפעתם של מנהיגי דת על נושאים פוליטיים וחברתיים. מידת יכולת הניבוי של תהליכים חברתיים היא סוגיה מרכזית בסוציולוגיה של הדת וניתן לראות דעות סותרות בקרב הסוציולוגים. בזמן שסוציולוגים רבים ניבאו עלייה בדתיות, היו כאלה שטענו, כאמרתו של ניטשה, כי "אלוהים מת".
סיווגים של התארגנות דתית
עריכהלאורך השנים ביקשו סוציולוגים רבים לסווג את הדתות השונות: מקס ובר חילק את הדתות השונות לשני טיפוסים אידיאליים - "כנסייה" ו"כת" (sect). בעוד שכנסייה מבקשת להכליל תחת כנפיה את כל האנשים באזור נתון, מרגע לידתם ועד מותם, כת היא קבוצה דתית שפרשה מהכנסייה ומתבססת על בחירה מודעת של המאמין להיות חלק מהקבוצה.
רוי ווליס סיווג את הארגונים הדתיים על פי שני ממדים - האם הארגון נתפס בקרב החברה בה צמח כלגיטימי ומכובד וכיצד הארגון תופס את עצמו - האם כדרך היחידה להגיע לגאולה או דרך אחת מני רבות. לפי גישה זו:
- כנסייה - נתפס כלגיטימי בעיני החברה וכדרך היחידה לגאולה בעיני המאמינים.
- sect (כת) - נתפס כסוטה מן הנורמה המקובלת וכדרך היחידה לגאולה בעיני המאמינים.
- cult - נתפס כסוטה מן הנורמה המקובלת וכדרך אחת מני רבות לגאולה.
- דנומינציה (denomination) - נתפסת כלגיטימית בעיני החברה ולא רואה עצמה כדרך היחידה להגיע אל הגאולה.
בשונה מהמשמעות השלילית המיוחסת למילים "כת" ו "סקטה" בשפה היומיומית, הסוציולוגים נותנים למושגים אלו הגדרות מדויקות ללא הקונוטציה השלילית הנלוות ורואים בקבוצות אלו סוג נוסף של התארגנות דתית.
תפישת הדת בסוציולוגיה קלאסית
עריכהלאמיל דורקהיים, קרל מרקס ומקס ובר היו תאוריות מוצקות ומורכבות מאוד לגבי טבעה והשפעתה של הדת. ובר ודורקהיים במיוחד קשים להבנה, היות שאינם מציגים במאמריהם הקשרים ודוגמאות. עם זאת, הדת הייתה משתנה חברתי חשוב בתאוריות של שלושתם:
קרל מרקס
עריכהמרקס לא ראה בעבודותיו תגובה אתית או אידאולוגית לקפיטליזם של המאה ה-19 (למרות שמאוחר יותר זה התפרש כך). בעיניו, מאמציו כוונו למען, מה שניתן לכנות, מדע שימושי. מרקס תפס את עצמו כמפתח תאוריה חברתית- כלכלית למען התפתחות האנושות. כפי שכתב כריסטיאנו: "מרקס לא האמין במדע לשם מדע...הוא האמין שהוא מקדם תאוריה שתהיה מכשיר שימושי למהפכה סוציאליסטית"(124) (מפרשים אחרים של מרקס מבחינים בין מרקס האידאולוג ובין מרקס המדען). בשורש רעיונותיו של מרקס עמדה תפיסה כי האנשים מונעים על ידי היגיון ואילו הדת מנוגדת להיגיון, מסתירה את האמת ומטעה את המאמינים בה. כפי שנראה מאוחר יותר, מרקס ראה בקיומו של הניכור החברתי את לב ליבו של אי-השוויון החברתי. האנטיתזה לניכור זה היא חופש ועל מנת לקדם את החופש יש לחשוף את הפרט אל האמת ולתת לו את הכלים לבחור אם לקבל או לשלול אותה.
יחד עם זאת, "מרקס לעולם לא טען שיש לאסור את קיומה של הדת"(כריסטיאנו, 126) למצב הכלכלי המדכא ששרר באותה תקופה באירופה הייתה השפעה מרכזית על התאוריות של מרקס. עם ההתפתחות המואצת של התיעוש באירופה, מרקס וחברו אנגלס הגיבו לצמיחה של מה שנקרא "ערך העודף". מרקס ראה את הקפיטליזם כמאפשר לקפיטליסטים העשירים להתעשר יותר בו בזמן שהפועלים שלהם נהיו עניים יותר (הפער והניצול הם "ערך העודף" של הקפיטליזם). מעבר לניצול, הפועלים הורחקו יותר ויותר מהתוצר המוגמר שהם עצמם עזרו לייצר ולא נהנו מתחושת הסיפוק הכרוכה באחריות על התוצאה הסופית - התוצר המוגמר. פועל המבצע עבודה שגרתית חד גונית ואינו שותף לכל שלבי הייצור יסבול, על פי קרל מרקס, מתסכול ומניכור. על ידי מכירת עבודתם תמורת שכר "הפועלים מאבדים קשר עם האובייקט שהם מייצרים ונהיים הם עצמם אובייקטים. הפועלים עוברים פיחות לרמה של מצרך – חפץ..."(שם 125). לעובד הפשוט נאמר שהוא כלי הניתן להחלפה, דבר המוליד התמרמרות קיצונית. וכאן, על פי מרקס, נכנסת הדת. כהגדרתו של מרקס, הדת היא "אופיום להמונים", המשרתת את אי השוויון החברתי.
כפי שציין נורמן בירנבאום, אחד מפרשניו של מרקס, "הדת (הייתה) תגובה רוחנית לניכור" (שם 126). כתגובה לניכור, מרקס חשב שהדת משרתת את האידאולוגיות המטפחות את הקפיטליזם המדכא. לפיכך, "הדת היא הכוח המשמר את שליטת מעמד חברתי אחד על חשבון מעמדות אחרים" (שם 127 ). במילים אחרות, הדת משרתת את האליטות השולטות על ידי מתן לגיטימציה לסטאטוס-קוו ומסיחה את דעתו של העם מן הפערים החברתיים.
אמיל דורקהיים
עריכהאמיל דורקהיים מיקם את עצמו בגישה הפוזיטיביסטית ותפס את מחקרו החברתי כאובייקטיבי ומדעי. הוא היה מעוניין להבין מה מלכד את החברה המודרנית המורכבת. לטענתו של דרקהיים, באמצעות סמלים, נורמות וערכים משותפים, הדת משמשת כפונקציה חשובה בלכידות החברתית.
דורקהיים, צרפתי חילוני ורציונלי מאוד בעצמו, הקדיש 15 שנה לחקר של מה שתפס כדתות "פרימיטיביות" בקרב האבוריג'ינים הקדמונים באוסטרליה. מטרתו הייתה להבין את הצורות הבסיסיות של חיים דתיים המשותפות לכלל החברות. בספרו המפורסם "התבניות האלמנטריות של החיים הדתיים" דורקהיים טוען שהטוטמים שהאבוריג'ינים באוסטרליה סוגדים להם, משקפים את תפיסתם של האוסטרלים לגבי החברה עצמה. לטענתו, דבר זה נכון לא רק לאבוריג'ינים, אלא לכל החברות. הדת, לפי דורקהיים, היא לא "דמיונית", למרות שהוא התעלם מדברים שמאמינים רבים חושבים לחיוניים. הדת היא מאוד ממשית, היא ביטוי של החברה עצמה ואכן, אין חברה ללא דת. האנשים כפרטים, תופסים את חיי החברה ככוח הגדול מהם- ונותנים לתפיסה הזאת ביטוי על טבעי. כתוצאה מכך, האנשים מביעים את עצמם בצורה דתית קבוצתית, דבר שלפי דורקהיים, מעצים עוד יותר את הכוח הסמלי של הדת.
דת היא ביטוי של המצפון הקולקטיבי של החברה, המורכבת ממיזוג של תפיסות אינדיבידואליות, אשר בהמשך יוצרות מציאות משל עצמה. מכאן נובע שלחברות הפחות מורכבות, כמו האבוריג'ינים האוסטרליים, ישנן שיטות דתיות מורכבות פחות, כולל אלילים שונים לכל שבט. ככל שהחברה מורכבת יותר, כך גם השיטה הדתית שלה יותר מורכבת. ככל שקיימים יותר מגעים בין החברות, כך גדלה יותר הנטייה להדגיש את האוניברסליות בשיטות הדתיות. אולם, ככל שחלוקת העבודה גורמת לפרט להרגיש חשוב יותר, המערכות הדתיות מתרכזות יותר בגאולת הפרט ובמצפונו.
דורקהיים הגדיר את הדת "כמערכת מאוחדת של אמונות ומנהגים הנוגעת לדברים קדושים, כלומר, דברים מוקצים ואסורים – אמונות ומנהגים שכל הנאמן להם, מתאחד סביבם לקהילה מוסרית אחת הנקראת כנסייה". מדובר בהגדרה פונקציונלית, ולפיה, התפקיד של הדת היא בלכידות חברתית ובפיקוח על החברה. על פי דורקהיים, הדת עורכת הבחנה ברורה קודש ובין חול, וזוהי הבחנה מקבילה להבחנה בין אלוהים ובין האנושות. הגדרה זו אינה קובעת מה יכול להיחשב כקדוש. לפיכך סוציולוגים מאוחרים יותר (במיוחד רוברט בלה) הרחיבו את התובנות של דורקהיים ומדברים במושגים של דת אזרחית או דת המדינה. לדוגמה, ניתן לראות שלדת האזרחית האמריקאית ישנם הסמלים המקודשים לה כגון הדגל האמריקאי, אברהם לינקולן, מרטין לותר קינג ועוד. סוציולוגים אחרים לקחו את דורקהיים לכיוונים אחרים, כמו הדת של הספורט המקצועי או מוזיקת רוק.
מקס ובר
עריכהובר ביקש להראות שאפשר להבין את ההתנהגויות השונות של בני האדם רק בתוך הקשר תפיסת המציאות הכללית שלהם. כדי להבין התנהגות כלכלית מסוימת, או התנהגות אישית או קבוצתית יש להבין את התפיסה הדתית של הקבוצה - במה היא מאמינה ואיך היא מפרשת את העולם. ובר גם רצה להראות איך תפיסה דתית מכוננת תפיסה כלכלית, ושינוי בתפיסה דתית מוביל לשינוי כלכלי. במאמרו המפורסם "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם", ובר אומר שיש כמה סוגים של חברות קפיטליסטיות, כל אחת ביחס למבנה שלה, אבל הוא מבקש למצוא את הקווים המשותפים בין חברות אלו לשירטוט דמות משותפת של קפיטליזם. רווחים גדולים וצבירה אינסופית + ארגון רציונלי של הייצור הם המאפיינים הייחודיים של הקפיטליזם ע"פ וובר. כלומר השגת הרווח הכספי באמצעות משמעת שיכלית ולא באמצעות הרפתקאה או מלחמה. הקפיטליזם הוא איפה, עידון רציונלי של יצרים אלו. הארגון הרציונלי מודרני של המפעל הקפיטליסטי כרוך בהנהלת חשבונות ובהפרדת משק הבית מהעסק. השכרת כוח העבודה הפרטי לבעלי היצור נעשית באמצעות מערכת בירוקרטית שמתפתחת עם השוק, לא חשוב אם היא נמצאת בידיים פרטיות או לא (בנקודה זו נעוץ ההבדל בין וובר למרקס). ובר שיער כי הבנה מסוימת של הפוסטטנטיזם היה חלק מהגורמים להתפתחות הקפיטליזם.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- Kevin J. Christiano, et al, (2001), Sociology of Religion: Contemporary Developments, AltaMira Press, U.S. Max Weber, Sociology of Religion
קישורים חיצוניים
עריכה
דת וסוציולוגיה, דף שער בספרייה הלאומית
