סטיאג'יט ריי
סטיאג'יט ריי (בבנגלית: সত্যজিত রায় or সত্যজিৎ রায়, קרי, שׁוֹטּוֹגִ'יט רַיי, באנגלית: Satyajit Ray; 2 במאי 1921 – 23 באפריל 1992) היה במאי קולנוע הודי-בנגלי. הוא נולד בכלכותה (קולקטה של היום) למשפחה בנגלית בולטת בתחום האמנויות. את דרכו האמנותית החל בתחום הקולנוע המסחרי, אולם לאחר פגישתו עם הבמאי הצרפתי ז'אן רנואר ולאחר שצפה בסרט הנאו-ריאליסטי האיטלקי גונבי האופניים בעת ביקור בלונדון, החליט להפוך לבמאי עצמאי.
.jpg) | |
| לידה |
2 במאי 1921 קולקטה, נשיאות בנגל, הראג' הבריטי  |
|---|---|
| פטירה |
23 באפריל 1992 (בגיל 70) קולקטה, הודו |
| מדינה |
הודו |
| תקופת הפעילות |
1950–1991 (כ־41 שנים) |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
Bijoya Ray (1949–1992) |
| צאצאים |
Sandip Ray |
| פרסים והוקרה |
|
| http://www.satyajitray.org/ | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ריי ביים שלושים ושבעה סרטים, בהם סרטים עלילתיים, סרטים דוקומנטריים וסרטים קצרים. הוא אף עסק בכתיבה, בהוצאה לאור, באיור, עיצוב גרפי וביקורת סרטים. סרטו Pather Panchali (1955), זכה ב-11 פרסים בינלאומיים, כולל פרס המסמך האנושי הטוב ביותר בפסטיבל קאן. סרט זה, לצד סרטיו Aparajito (1956), ו-Apur Sansar (1959), יוצרים את טרילוגיית אפו (The Apu Trilogy). סטיאג'יט כתב את התסריטים, ליהק, צילם, ערך, ואף עיצב את הכתוביות ומודעות הפרסום לסרטיו. במהלך עבודתו זכה לפרסים רבים, כולל 32 פרסים לאומיים לקולנוע בהודו, 2 פרסי פילמפייר, וכן פרסים בפסטיבלי סרטים רבים. בשנת 1992 זכה בפרס אוסקר לשם כבוד, על מפעל חיים.
סטיאג'יט ריי נחשב לאחד מגדולי היוצרים של הקולנוע של המאה ה-20, בשנת 1992, סקר מבקרי ה-Sight & Sound דירג את ריי במקום ה-7 ברשימת 10 הבמאים המובילים בכל הזמנים.[1]
משפחתו וילדותו
עריכהמשפחתו של סטיאג'יט ריי היא משפחה בנגלית ידועה וניתן לשחזר לפחות עשרה דורות במשפחה זו. סבו של ריי, אוּפֶּנְדְרוֹקִישׁוֹר ריי, היה סופר בנגלי ידוע, ואף מאייר, פילוסוף, מוציא לאור, אסטרונום חובב ומנהיגה של תנועת ברהמו סמאג', תנועה דתית חברתית אשר פעלה בבנגל במאה ה-19. שוּקוּמַר ריי, בנו של אופנדרוקישור ואביו של סטיאג'יט, היה סופר בנגלי פורץ דרך בתחום ספרות ילדים וחרוזים היתוליים, ואף היה מאייר ומבקר. ריי נולד לשוקומר וסופראבהה בקולקטה. אביו נפטר כאשר היה כבן שלוש ומשפחתו התקיימה מהכנסתה הדלה של אימו. הוא סיים לימודי תיכון בקולקטה ולימודי תואר ראשון בכלכלה בהצטיינות, אף שמשיכתו הייתה תמיד לתחום האמנויות. בשנת 1940 התעקשה אימו כי ימשיך לימודיו באוניברסיטת וישווה בהרטי של רבינדרנת טאגור. למרות חוסר רצונו לעזוב את קולקטה, הוא ציית לבקשת אימו. בעת לימודיו אלה ניטעה בו ההערכה לאמנות המזרח.
בשנת 1943 החל לעבוד עבור הוצאה לאור Signet Press, שם אייר כריכות ספרים. בין הספרים שאייר הייתה אף גרסה לילדים של הרומן הבנגלי הנודע Pather Panchali, אשר הותיר עליו רושם עז והיה לנושא הסרט הראשון שיצר. רבים מן האיורים שיצר עבור אותו הספר הפכו לתמונות בסרט שיצר.
בשנת 1947 ייסד, יחד עם יוצרים נוספים, את החברה לקולנוע של כלכותה, באמצעותה נחשף ליצירות קולנועיות זרות רבות. ריי הקפיד לאורך תקופה זו ללמוד קולנוע באופן יסודי. בתקופת מלחמת העולם השנייה יצר קשרי חברות עם חיילים אמריקאים שהוצבו בכלכותה ומהם למד על סרטי הקולנוע האמריקאיים שהוצגו בעיר.
בשנת 1949 הוא נישא לביג'ויה דאס, בת דודתו ואהובתו לאורך שנים. לזוג נולד ילד אחד, סנדיפ, אשר הפך אף הוא לבמאי קולנוע ברבות השנים. באותה שנה ביקר בכלכותה ז'אן רנואר לצורך צילום סרטו "הנהר" (בצרפתית: Le Fleuve). ריי סייע לרנואר במציאת אתרים לצילום הסרט. בעת הכרותם זו סיפר ריי לרנואר על רצונו ליצור סרט על פי עלילת הספר Pather Panchali ורנואר עודדו להוציא רעיון זה לפועל. בשנת 1950 נשלח ריי ללונדון על ידי סוכנות הפרסום D.J. Keymer כדי לעבוד במשרד הראשי של החברה. בעת שהות של שלושה חודשים בלונדון הוא הספיק לצפות ב-99 סרטים. בין הסרטים בהם צפה היה סרטו הנודע של ויטוריו דה סיקה, גונבי האופניים, אשר השפיע עמוקות על דרכו. שנים אחר כך סיפר ריי כי יצא מבית הקולנוע עם שכנוע עמוק להפוך לבמאי קולנוע.
שנות טרילוגיית אפו
עריכהעם שובו מלונדון החליט כי סרטו הראשון יהיה סביב עלילתו של הספר Pather Panchali, המספר על שנות ילדותו של אפו, ילד קטן בכפר בנגלי. לצורך יצירת הסרט אסף ריי צוות חסר ניסיון, אף שהצלם סוברטה מיטרה, והמנהל האמנותי בנסי צ'אנגרגופטה, הפכו מאוחר יותר ליוצרים ידועים. רוב השחקנים בסרט היו חובבים. צילומי הסרט החלו בשנת 1952, והתקציב בא מחסכונותיו האישיים של ריי. ריי קיווה כי לאחר שיצלם את הקטעים הראשונים בסרט, יצליח לגייס את התקציב הדרוש להשלמת הפרויקט, אולם הוא לא הצליח במשימה זו. צילומי הסרט נמשכו לאורך שלוש שנים, עקב אילוצי תקציב. השלמת הסרט התאפשרה בשנת 1955, בזכות הלוואה מממשלת מערב בנגל. הסרט זכה להצלחה רבה בקרב המבקרים והקהל הרחב. הסרט הוצג בבתי הקולנוע, בהודו ומחוצה לה, משך תקופה ארוכה ולריי הוענקו פרסים רבים על יצירתו. במהלך יצירת הסרט ריי סירב לקבלת סיוע מגורמים שבקשו להשפיע על התסריט, או לפקח על הפקת הסרט, ואף סירב לבקשת גורמים ממשלתיים (אשר סייעו בסופו של דבר להפקת הסרט) לשנות את סיום הסרט ל"סוף טוב" שבו משפחת הילד עוברת לפרויקט שיכון. ריי אף זכה לעידוד רב מבמאי הקולנוע ג'ון יוסטון, אשר לו הראה קטע מסרטו בעת שזה ביקר בהודו.
סרטו השני של ריי, אפראג'יטו (הבלתי נלאה), מתמקד בשאיפותיו של הגבר הצעיר, אפו, ובאמו האוהבת. מבקרים רבים מצאו כי סרטו זה עולה באיכותו על סרטו הראשון. הסרט זכה בשנת 1957 בפרס אריה הזהב בפסטיבל הסרטים של ונציה. בטרם השלים את טרילוגיית אפו יצר ריי שני סרטים נוספים. הראשון היה קומדיה בשם Parash Pathar והשני Jalsaghar שנחשב לאחד החשובים בסרטיו.
בעת שיצר את הסרט השני על תולדותיו של אפו, ריי עדיין לא חשב על יצירת טרילוגיה והרעיון עלה רק כאשר נשאל על כך בעת שהיה בפסטיבל הסרטים בוונציה. הסרט השלישי Apur Sansar (עולמו של אפו) נוצר בשנת 1959. בדומה לתגובות לשני הסרטים הראשונים בטרילוגיה, היו מבקרים שמצאו כי סרט זה עולה על קודמיו, ומהווה שיא חדש ביצירתו של ריי. בסרט מתוארים ימיו של אפו, המתגורר בבית צנוע בעיר כלכותה, כשהוא קרוב לסף העוני. אפו נישא בנישואים חריגים לאפרנה, והסרט מתאר את חיי נישואיהם ויש הרואים בו "אחד התיאורים הקולנועיים החיוביים הקלאסיים של חיי נישואים", אך בסופם טרגדיה. הסרט זכה לביקורות קשות בבנגל, וריי הגיב להן במאמר שפרסם. אף שזכה להצלחה רבה בחייו המקצועיים, ריי לא שינה את אורחות חייו והמשיך לחיות יחד עם אמו ומשפחתו המורחבת בבית שכור.
תחילת שנות ה-60
עריכהבתקופה זו התמקדה יצירתו של ריי בסרטים שעסקו בתקופת שלטון הראג' הבריטי בהודו, כינוי לתקופת השלטון הקולוניאלי בין השנים 1858–1947 בתת-היבשת ההודית. בתקופה זו יצר את הסרט דווי, סרט דוקומנטרי על רבינדרנת טאגור, סרט קומי בשם מהאפורוש, וכן סרט על פי תסריט מקורי שלו. הוא אף יצר סדרת סרטים המתמקדת בדמותה של האשה ההודית.
סרטו דווי (על שם האלה ההינדית) מתמקד בחקר האמונות הטפלות בחברה ההינדית. הסרט מספר על אשה צעירה שחמיה מעלה אותה לדרגת אלה. ריי חשש כי הצנזורה ההודית תפסול את הקרנת הסרט, או שתדרוש להוציא קטעים מתוכו, אולם הסרט הוצג במלוא אורכו. בשנת 1961, על פי דרישתו של ראש ממשלת הודו ג'ווהרלל נהרו, ניתן לריי תקציב להפקת סרט דוקומנטרי על רבינדרנת טאגור, לכבוד יובל המאה להולדתו. כיוון שהיו סרטים מעטים בלבד בהם צולם טאגור, ריי ניצב מול האתגר של יצירת סרט מתמונות בודדות וצילומי רקע, והוא העיד כי יצירת הסרט גזלה פרק זמן השווה ליצירת שלושה סרטים עלילתיים. באותה שנה הוציא ריי לאור מחדש את ירחון הילדים סאנדש (בבנגלית: שׁוֹנְדֶשׁ), שאותו פרסם לראשונה סבו. ריי הפך למאייר הראשי של הירחון ואף כתב בו סיפורים ומאמרים רבים המיועדים לילדים. כתיבה הייתה לריי מקור הכנסה עיקרי בתקופה שלאחר הוצאת הירחון לאור.
בשנת 1962 ביים ריי את הסרט קנצ'נז'ונגה, על פי תסריט מקורי אותו כתב. היה זה הסרט הראשון אותו צילם בצבע. סרט מספר את סיפורה של משפחה מן המעמד הגבוה המבלה אחר צהריים בדרג'ילינג, עיר ציורית למרגלות ההרים, שם מנסה המשפחה לשדך את בתם הצעירה למהנדס שהתחנך בלונדון. במחצית הראשונה של שנות השישים ביקר ריי ביפן ונהנה ממפגש עם הבמאי אקירה קורוסאווה שאת עבודתו העריך מאוד. בשנת 1964 ריי יצר את הסרט צ'רולטה (Charulata) אשר מבקריו ראו בסרט זה את יצירתו המושלמת ביותר. הסרט מבוסס על סיפור קצר של טאגור ומספר על אשה בודדה, במאה ה-19 בבנגל, ורגשותיה המתפתחים כלפי גיסה.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של סטיאג'יט ריי
סטיאג'יט ריי, ברשת החברתית Goodreads
סטיאג'יט ריי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
סטיאג'יט ריי, באתר AllMovie (באנגלית)
סטיאג'יט ריי, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- סטיאג'יט ריי, באתר Metacritic (באנגלית)
סטיאג'יט ריי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
סטיאג'יט ריי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
סטיאג'יט ריי, באתר Discogs (באנגלית)
סטיאג'יט ריי, באתר Songkick (באנגלית)- סטיאג'יט ריי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ "Sight and Sound Poll 1992: Critics". California Institute of Technology. אורכב מ-המקור ב-16 באוקטובר 2013. נבדק ב-29 במאי 2009.
{{cite web}}: (עזרה)