סטפנוס השני
סטפנוס השני (בלטינית: Stephanus II; 715 – 26 באפריל 757) כיהן כאפיפיור בין השנים 752–757. בחלק מרישומי הכנסייה הוא מכונה סטפנוס השלישי, שכן האפיפיור שקדם לו, האפיפיור הנבחר סטפנוס, נפטר משבץ מוחי שלושה ימים לאחר שנבחר לכס הקדוש ולפני שהוכתר באופן רשמי. החל משנת 1960 הוסר זה האחרון מרשימת האפיפיורים וסטפנוס השלישי כונה "סטפנוס השני" לאלתר. לפיכך, ההיסטוריונים של הכנסייה מכנים אותו "סטפנוס השלישי (השני)". תקופתו של סטפנוס מסמלת את המעבר מן האפיפיורות הביזנטית (אנ') לאפיפיורות הפרנקית (אנ').
 | |||||
| מתת פפין הגוץ לאפיפיור סטפנוס השני | |||||
| לידה |
715 רומא | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
26 באפריל 757 (בגיל 42 בערך) רומא | ||||
| מדינה | מדינת האפיפיור | ||||
| מקום קבורה |
בזיליקת פטרוס הקדוש  | ||||
| דת |
הכנסייה הקתולית | ||||
| |||||
  | |||||
ביוגרפיה
עריכהסטפנוס נולד למשפחת אצולה רומית, משפחת אורסיני ובבגרותו מונה לדיאקון. לאחר מותו של האפיפיור הנבחר סטפנוס הוא נבחר פה אחד לאפיפיור, והפך בכך לאפיפיור ה"מערבי" הראשון מזה זמן רב, לאחר שליטה כמעט מוחלטת של האימפריה הביזנטית במינוי האפיפיורים.
סטפנוס זכור בהיסטוריה בעיקר בשל העובדה שהוא ביקש עזרה מפפין הגוץ במאבקו נגד הלומברדים, אשר כבשו את האקסרכיה של רוונה ב-751 ואיימו לכבוש גם את רומא. האפיפיור לא יכול היה לקבל עזרה מהאימפריה הביזנטית, מכיוון שיחסי הכס הקדוש עם השושלת הסורית ששלטה על האימפריה היו רעועים והאימפריה עצמה הייתה עסוקה במאבקים מול בית עבאס. כל מה שקונסטנטינוס החמישי יכול היה להציע לאפיפיור הוא משלוח מתווך אשר ילווה את האפיפיור בדרכו לפגישתו עם אייסטולף מלך הלומברדים בפאביה. כאשר פגישה זו לא הובילה לכדי פשרה, לא נותרו בפני קונסטנטינוס החמישי אפשרויות לסייע לאפיפיור.
כך, לא נותרה לסטפנוס ברירה, אלא לפנות לפפין ולבקש שיגן על הכס הקדוש. סטפנוס אפילו עבר את האלפים (בשנת 754) והגיע לפריז על מנת לטעון באופן אישי בפני פפין. על פי כותבי הכרוניקות של התקופה, סטפנוס לבש בגדי אבלות והשתחווה לרגלי פפין, על מנת לשכנעו. ב-6 בינואר 754 סטפנוס קידש (מחדש, לאחר שהאפיפיור זכריה כבר עשה זאת ב-751) את פפין כמלך השושלת הקרולינגית ובניו קרל וקרלומן כיורשיו. בתמורה, פפין פנה לטפל באיום מצד אל-אנדלוס, ונטל על עצמו את תפקיד מגן הכנסייה מול הלומברדים. הוא נלחם בלומברדים והשיב את רוונה לידי הכס הקדוש, אך הותיר את מלכי הלומברדים על ממלכתם. לאחר מותו של אייסטולף, היה סטפנוס בעמדת כוח שאפשרה לו להשפיע על מינוי מלך לומברדיה החדש, דזידריוס.
לקשרים אלה בין פפין לבין האפיפיור משמעות רבה. ראשית, הטריטוריה ש"העניק" פפין לאפיפיור, הקרויה מתת פפין, היא זו שמאוחר יותר הפכה למדינת האפיפיור והיוותה בסיס לוותיקן של ימינו. שנית, קשרים אלה הובילו מאוחר יותר לקשריו של בנו קרל הגדול עם הכנסייה, ולהמלכתו כ"קיסר האימפריה הרומית הקדושה".
האפיפיור פאולוס הראשון, שירש את סטפנוס, היה אחיו.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- סטפנוס השני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| הקודם: זכריה (האפיפיור הנבחר סטפנוס לא מונה רשמית) |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: פאולוס הראשון |