סיון שביט

סיון שביט (נולדה ב-12 בדצמבר 1967) היא זמרת ויוצרת ישראלית.

סיון שביט

שביט, 2010
לידה	12 בדצמבר 1967 (בת 57)
מוקד פעילות	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1989
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב, תלמה ילין
סוגה	רוק, בלוז, פופ
שפה מועדפת	עברית
חברת תקליטים	הד ארצי, התו השמיני, היי פידליטי
פרופיל ב-IMDb

ביוגרפיה

סיון שביט יוצרת וזמרת רוק, בלוז ופופ, בוגרת "תלמה ילין" במגמת משחק, למדה קולנוע בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 1989 החלה את הקריירה המוזיקלית שלה, כשהקימה הרכב רוק הנושא את שמה "סיוון", שכלל את ז'אן ז'אק גולדברג, עמוס פרידמן וזיו גולנד, שהלחין את השירים והיה אחראי גם על העיבודים המוזיקליים. ההרכב הופיע והוציא לרדיו מספר סינגלים, ובהם "האופנוען" (המתבסס על דמות האופנוען מהסרט "ראסטי ג'יימס" ויצא לאור בתקליט "נענע אוספ מספר אחת"), "נסיכות לא מתות" (שנכלל בהמשך באוסף שירי שנות השמונים שיצא ב-1996), ושירים נוספים. על אף שהייתה בעיצומן של הקלטות לאלבום בכורה, בעל גוון רוקי אקספרסיבי, בחרה שביט לעצור את התהליך וליצור לעצמה קו מוזיקלי חדש.

בפברואר 1996, אחרי שבע שנים של איסוף וחיפוש, הוציאה את אלבום הבכורה שלה, "הכחול האפור הזה", שהתאפיין באווירה מלנכולית ועיבודים לכלי מיתר. המילים נכתבו על ידי שביט והלחנים משותפים לה ולאמיר צורף שהפיק מוזיקלית. מתוך האלבום בלטו שיר הנושא, "נשקי אותי", ו"ורדימון" שהפכו את שביט לאחת היוצרות המושמעות ביותר באותה שנה. לשיר "הכחול האפור הזה" צולם וידאו קליפ בפילם שחור-לבן, בבימויה של תמר קרוון. בהקלטות האלבום השתתפו בין היתר צורף בגיטרה, רועי שקד בתופים, רונן שפירא בפסנתר, סינתיסייזר, אורגן, ואקורדיון, וכן נגנים נוספים.

בין השנים 1996 ל-2006 שיתפה שביט פעולה עם יוצרים רבים: היא ביצעה את השיר "קסם" באלבום "הופעה חיה בבארבי" של עמיר לב, הייתה שותפה עם אסף אמדורסקי ויהלי סובול לכתיבת המילים של שירו של אמדורסקי "15 דקות", שרה עם יוסי בבליקי את "24 שעות ביממה" מתוך האלבום "דצמבר" (הפסקול של הדרמה הטלוויזיונית "שרמן בחורף"), שרה בסינגל "סופרמן" מתוך הספר של אשכול נבו "ארבעה בתים וגעגוע", הופיעה עם אביתר בנאי במופע האינטימי המשותף "מתי נתנשק", שרה ב"עדר של שוורים" מתוך האלבום "שיר טיול" של בנאי וחתומה על הפקת שירה באלבומו "עומד על נייר". בנוסף השתתפה בפרויקטים "עוד מעט נהפוך לשיר" של גלי צה"ל ו"שירים באור מלא", וביצעה את השיר "שלכת" מתוך הפרויקט והאלבום "שלושים".

במהלך אותן שנים שיחקה בשתי דרמות טלוויזיוניות: ב-1997 ב"גרגר על הריס" (מתוך הסדרה "סיפורים קצרים על אהבה"), וב-1999 ב"כאילו כלום לא קרה". כמו כן שימשה כמדבבת בסרטי הנפשה ובסדרות ילדים, כגון "תניני התנין", "חוש-חש הבלש", "טמבלינה", "איפה אפי?", "נסיך הרעם", "בילבי", "מרד התרנגולים","חתולי החלל", "מועדון החברים של מיקי מאוס" (מיני מאוס), "המומינים", "טלמאניה", "אצבעונית", "החלילן מהמלין", "טלטאביז" (לה-לה), "הנימנומים", "טינקרבל", "טינקרבל והאוצר האבוד" ו"טינקרבל והסוד הקסום".

בשנת 2004 הופיע שירה של שביט "נשקי אותי" בשתי סצנות מרכזיות בסרט המצליח "ללכת על המים" של איתן פוקס וגל אוחובסקי. באותה שנה החלה גם לדבב את גברת מלפפון חמוץ בסדרה "קובי קובי". בשנת 2005, בעודה בשלבים האחרונים של עבודה על אלבומה השני, נבחר השיר "ללב שלי אין בית" להיות שיר הנושא של הסדרה "אהבה זה כואב", בכיכובם של דנה מודן ואסי כהן. קליפ לשיר המשלב סצנות מהסדרה בוים על ידי אורי שיצר.

בשנת 2006 הוציאה שביט את אלבומה השני, "וניל", שהוקלט באופן עצמאי. האלבום מאופיין באווירה אוורירית יותר ופחות מלנכולית מקודמו. שביט כתבה את כל שירי האלבום, והלחנים משותפים לה ולאמיר צורף, שגם הפיק מוזיקלית. מתוך האלבום בלטו ברדיו השירים "כרטיס טיסה", ו"את מי את משקה דמעות". ל"כרטיס טיסה" צולם וידאו קליפ בבימוי של עודד בן נון ומיכל ברזיס. בקיץ 2007, יותר משנה לאחר צאת האלבום השני, הוציאה שביט קליפ נוסף מאלבומה "וניל" לשיר "את מי את משקה דמעות". הקליפ מתרחש לילה אחד בבית קפה גלמוד ועוטף לתוכו ואריאציות ואינטרפרטציות שונות של המין הנשי, כאשר כל הדמויות בקליפ מסמלות אמרה או התפתחות מסוימת של נשים בתקופות שונות בחייהן.

בשנת 2007 הייתה שביט מועמדת בקטגוריית זמרת השנה לשנת 2006 בטקס פרסי "עמ"י" של ערוץ 24. לאלבומה של יהודית רביץ "עיר קטנה" שיצא באותה שנה כתבה והלחינה את השיר "כשתבוא אהבה". כמו כן ליוותה שביט בשירה את דידי ארז, שמלווה אותה כגיטריסט בהופעות, בשיר "כל מבט" מתוך אלבומו "כל מבט".

ביוני 2010 הוציאה שביט את אלבומה השלישי, "בניינים נמסים". מתוך האלבום בלטו השירים: "מבטים לרצפה" ו"הצעד הבא". גם באלבום זה כתבה שביט את כל השירים והלחינה אותם יחד עם אמיר צורף. בעיבודים השתתף, לצד שביט וצורף, עובד אפרת. במקביל ליציאת האלבום הציגה שביט תערוכת עבודות צילום בגלריית 'חללית' בתל אביב, חלקן של העבודות מופיעות בעטיפה ובחוברת של האלבום.

ב-2012 פרסמה שביט וידאו קליפ בבימויה, לשיר "ארוחת יום שישי", מתוך האלבום "בניינים נמסים".

באפריל 2013 הוציאה לאור שביט, שיר ראשון "מרפסת נפתחת" ווידאו קליפ בבימויה, מתוך אלבומה הרביעי.

חיים אישיים

שביט בזוגיות עם המפיק המוזיקלי אמיר צורף, השניים הורים לבן. בשנת 2010 עברו השניים להתגורר בברלין.

אחיותיה הקטנות הן העיתונאית והפעילה לזכויות בעלי חיים אורי שביט והמשוררת והסופרת שרי שביט.

דיסקוגרפיה

• "הכחול האפור הזה" - 1996 (הד ארצי)
• "וניל" - 2006 (התו השמיני)
• "בניינים נמסים" - 2010 (התו השמיני, היי פידליטי)

קישורים חיצוניים

• סיון שביט, ברשת החברתית פייסבוק
• סיון שביט, סרטונים בערוץ היוטיוב
• סיון שביט, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• סיון שביט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• סיון שביט, באתר שירונט
• סיון שביט, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
• סיון שביט, באתר ספוטיפיי
• סיון שביט, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
• סיון שביט, באתר Discogs (באנגלית)
• סיון שביט, באתר Tab4u
• סיון שביט, באתר סטריאו ומונו
• סיון שביט, דף שער בספרייה הלאומית
• סיון שביט, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
• סיון שביט, באתר טיידל (באנגלית)
• ערן סויסה, נשקו אותה, באתר nrg‏, 21 בינואר 2010
• נויה כוכבי, עכבר העיר אונליין, סיון שביט: הכחול האפור ההוא, באתר הארץ, 4 ביוני 2010
• רז ישראלי, אחרי שש שנים: סיון שביט עדיין נמשכת לעצב, באתר nrg‏, 10 בנובמבר 2016