סנונית הרפתות
סנונית הרפתות (שם מדעי: Hirundo rustica) היא המין הנפוץ ביותר במשפחת הסנוניתיים.[2]
 סנונית הרפתות
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | תרופודה |
| משפחה: | סנוניתיים |
| סוג: | סנונית |
| מין: | סנונית הרפתות |
| שם מדעי | |
 Hirundo rusticaליניאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
 ירוק: תפוצה כלל-שנתית; צהוב: אזור רבייה; כחול: אזורים שאינם אזורי רבייה | |
| |
מאפיינים
עריכהסנונית הרפתות היא ציפור שיר קטנה. צידו העליון של גופה כחול כהה בוהק, הצד התחתון בהיר, צידו התחתון של הראש אדום-חום, רגליה קצרות, הזנב ארוך ומתפצל בקצהו בצורה דמוית-מזלג, והכנפיים מחודדות וארוכות אף הן. אורכה של סנונית הרפתות 16–21 ס"מ, מתוכם 2–6 ס"מ הן נוצות הזנב. מוטת כנפיה 32–35 ס"מ, ומשקלה 16–22 גרם.[3][4]
סנונית הרפתות היא מעופפת מעולה: היא יכולה לשהות זמן רב באוויר, והיא אף תופסת חרקים ושותה מים תוך כדי תעופה.[5] תזונתה של סנונית הרפתות מורכבת מחרקים מעופפים. הפרט המזוהה המבוגר ביותר שנמצא בטבע היה בן קרוב ל-16 שנים.[4]
תפוצה
עריכהסנונית הרפתות מצויה ביבשות אירופה, אסיה, אפריקה ואמריקה. קיימים שישה תת-מינים מובחנים של סנונית הרפתות, שמתרבים לרוחב חצי הכדור הצפוני. ארבעה מתת-המינים הם נודדים מובהקים, ואזורי החריפה שלהם מכסים את מרבית חצי הכדור הדרומי, החל ממרכז ארגנטינה, ופרובינציית הכף שבדרום אפריקה בדרום, ועד דרום-מזרח אסיה והודו בצפון. הנדידה מתבצעת בלהקות.
סנונית הרפתות אינה בסכנת הכחדה, וגודל האוכלוסייה העולמית מוערך בכמה מאות מיליונים. עם זאת, האוכלוסייה העולמית נמצאת בירידה יציבה עקב פגיעה ישירה ועקיפה בבתי גידול, שינוי האקלים וכן פגיעה ישירה בציפורים ובקיניהן.[6]
בישראל יש אוכלוסייה יציבה (כלומר נמצאת בארץ כל השנה) מתת-המין H. r. transitiva, וגם אוכלוסייה חולפת מתת-המין H. r. rustica.[3]
קינון במבנים מעשה ידי אדם
עריכהסנונית הרפתות בונה קן דמוי ספל; כשהקן צמוד לקיר צורתו חצי ספל. הקן עשוי מבוץ המעורב במעט קש, בתוספת חומרים רכים לריפוד. הקן מוצמד לקיר קרוב מאוד לתקרה, או נשען על עצם כלשהו (צינור, כרכוב וכדומה) קרוב מאוד לתקרה. עונת הקינון העיקרית בישראל היא מרץ-אוגוסט, אך סנוניות מעטות עשויות להתחיל לקנן מוקדם יותר ולסיים את הקינון מאוחר יותר. מחזור קינון נמשך קרוב לחודש וחצי, וזוג אחד עשוי לקיים 1–3 מחזורי קינון בעונה. סנוניות הרפתות עשויות להשתמש באותו קן במשך שנים רבות.[4]
סנונית הרפתות מעדיפה להשתמש במבנים מעשה ידי אדם לקינון. כתוצאה מכך קיים במקומות מסוימים קשר בין מידת תפוצתה לבין ההתיישבות האנושית באזור. שמה העברי של סנונית הרפתות, בדומה לשמה האנגלי (סנונית האסמים), מקורו בכך שמקומות אלו היו במשך אלפי שנים אתרי הקינון המועדפים על מין זה ביישובים של בני אדם. סנוניות הרפתות הסתגלו גם לקינון בערים, סמוך לתקרה של מעברים מקורים. בתחילת שנות האלפיים בקירוב עברו סנוניות רבות בישראל לקנן בחניונים תת-קרקעיים.[7]
קינון הסנוניות במבנים עירוניים מעורר לעיתים קרובות קונפליקט עם אנשים שמסתייגים מהקן עצמו או מהלשלשת הנופלת ממנו וממקומות העמידה של הסנוניות. עיקר הקונפליקט ניתן לפתרון בעזרת לשלשית — מדף קל מאוד (מפלסטיק או מקרטון) המוצמד תחת הקן.[8] לשלשיות קלות משווקות ביפן, ואילו בישראל יש להכין אותן באופן עצמאי, למשל במסגרת שיעורים מיוחדים.[7]
סנונית הרפתות ניזונה מחרקים מעופפים, ולכן היא יכולה להביא ברכה לאדם; ייתכן שזוהי הסיבה לתפוצתן הגבוהה של אמונות טפלות חיוביות לגבי סנונית הרפתות וקינה. קיימות מספר רב של התייחסויות תרבותיות לסנונית הרפתות — בספרות ובספרות דתית — בשל הימצאותה בקרבת יישובים אנושיים ונדידתה השנתית המובהקת (אצל חלק מתת-המינים).[4][9]
סנונית הרפתות היא הציפור הלאומית של אסטוניה.
לינה בחניונים
עריכהסנוניות הרפתות שאינן מקננות נוהגות ללון בלהקות בתוך צמחייה סבוכה כגון קנים. בעולם נצפו ריכוזי לינה המונים מאות אלפי סנוניות ואפילו מיליוני סנוניות. ריכוז גדול יחסית — רבבות סנוניות לפחות — התקיים בישראל במחצבות ברקת בשנות ה-80 של המאה הקודמת.[10]
בתחילת שנות האלפיים בקירוב עברו סנוניות יציבות רבות בישראל ללון בחניונים תת-קרקעיים (ולפעמים בגובה קומת הקרקע) במשך כל השנה. ריכוזים אזוריים עשויים לכלול למעלה מאלף סנוניות בחניון אחד. הסנוניות בוחרות בחניונים כחללים ענקיים המוגנים הן מפגעי מזג האוויר הן מטורפים; בחניונים יש גם מקומות עמידה מיטביים (צינורות כיבוי ותעלות חשמל) באורך מאות מטרים.[11]
ריבוי הלשלשת בריכוזי לינה של סנוניות בחניונים הביא גל של פעילות עבריינית שנועדה לפגוע בסנוניות, לצד פעולות חוקיות מאולתרות שנועדו להרחיקן. מזעור הקונפליקט בין הסנוניות לבני-האדם בחניון מחייב זהירות רבה וידע מתאים. הפעילות המבטיחה ביותר למניעת הקונפליקט צריכה להתבצע בשלבי התכנון והבנייה של החניון.[11]
-
ביצי סנונית הרפתות, אוסף מוזיאון טולוז -
קן סנוניות -
סנוניות הרפתות
.jpg)
קישורים חיצוניים
עריכה
- סנונית הרפתות, באתר ITIS (באנגלית)
- סנונית הרפתות, באתר NCBI (באנגלית)
- סנונית הרפתות, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- סנונית הרפתות, באתר Internet Bird Collection (באנגלית)
- סנונית הרפתות, באתר GBIF (באנגלית)
- אריאל צבל, סנוניות – קינון ולינה בבניינים, מכון אדם וחיה
- שלומית ליפשיץ, סנונית הרפתות, המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית
- ד"ר נוח רוטרי, סנונית הרפתות, הספרייה הווירטואלית של מטח
הערות שוליים
עריכה- ^ סנונית הרפתות באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ Angela K. Turner and Chris Rose, Swallows and Martins: An Identification Guide and Handbook, Boston: Houghton Mifflin, 1989, עמ' 164-169
- ^ 1 2 אסף מירוז, סנונית רפתות, אתר הצפרות הישראלי
- ^ 1 2 3 4 שלומית ליפשיץ, סנונית הרפתות, המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר ובגינה
- ^ David Snow and Christopher M. Perrins, The Birds of the Western Palearctic, concise edition (2 volumes), Oxford: Oxford University Press, 1998, עמ' 1061-1064
- ^ Barn Swallow, The IUCN Red List of Threatened Species, Version 2024-1
- ^ 1 2 מכון אדם וחיה (2024-03-23), לחיות בשלום עם סנוניות, נבדק ב-2024-07-18
- ^ אריאל צבל, שאלות ותשובות על קינון סנוניות באזורי מגורים ועסקים, מכון אדם וחיה, 2021
- ^ Mark Cocker and Richard Mabey, Birds Britannica, London: Chatto & Windus, 2005
- ^ נילי פרידלנדר, הסנוניות בחרו במחצבת ברקת ללינת לילה, מעריב, 1984, 12 באוקטובר, עמ' 12
- ^ 1 2 אריאל צבל, לינת סנוניות בחניונים: תמונת מצב והצעות לפתרון קונפליקטים, מכון אדם וחיה, 2022