סנט ג'ון (איי הבתולה)
סנט ג'ון (באנגלית: Saint John) הוא אי בים הקריבי, חלק מאיי הבתולה של ארצות הברית - טריטוריה של ארצות הברית.
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
הים הקריבי  |
| קואורדינטות | 18°20′23″N 64°44′58″W / 18.3396764°N 64.7495816°W |
| שטח | 50.8 קילומטר רבוע |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
ארצות הברית |
| אוכלוסייה | 3,881 (2020) |
| אזור זמן | UTC-4 |
| עיר ראשית |
קרוז ביי |
|
(למפת איי הבתולה של ארצות הברית רגילה) | |
  | |
האי הוא הקטן משלושת הגדולים באיי הבתולה של ארצות הברית (סנט תומאס וסנט קרואה גדולים ממנו).
האי ממוקם כ-6 ק"מ מזרחית לסנט תומאס, ו-6 ק"מ דרומית מזרחית לאי טורטולה באיי הבתולה הבריטיים. שטח האי 50.8 קמ"ר ומתגוררים בו 4,197 תושבים (סקר משנת 2000 [1]).
היסטוריה
עריכההאי סנט ג'ון יושב לראשונה על ידי אינדיאנים משבט הארוואק שהיגרו לאזור זה מחופי קולומביה וונצואלה בשנת 300 לספירה לערך. הארוואק התגוררו באי עד שנת 1300 לערך, עת נכבש האי על ידי אינדיאנים משבט הקאריב. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו באזור מפרץ סינמון (Cinnamon Bay) התגלו ממצאים פרה-קולומביאנים רבים.
האירופאי הראשון שגילה את האי היה כריסטופר קולומבוס, במסעו השני לאמריקה בשנת 1493.
האי יושב על ידי חברת איי הודו המערבית הדנית בשנת 1672. החברה כינתה את האי סנט ג'ון (בדנית: Sankt Jan). בשנת 1754 ממשלת דנמרק החלה לנהל את ענייני המושבה והקימה באי מטעי גידול קנה סוכר. מטע סוכר אנאברד היה הידוע במטעים אלה.
בשל החום הרב באי ואדמותיו הפוריות שגשגו מטעי האי, שהשתמשו בעיקר בעבדים שהובאו מאפריקה ככח עבודה. בשנת 1775 היה מספר העבדים באי גדול ממספר המתיישבים הדנים פי ארבעה. אוכלוסיית האינדיאנים המקומית הוכחדה במגפות ובעבודה הקשה במטעים.
העבדות באי בוטלה ב-3 ביולי 1848.
בשנת 1917 רכשה ארצות הברית את האי במטרה להקים בו בסיס ימי ולמנוע התבססות גרמנית בחצי הכדור המערבי. האי נרכש יחד עם סנט תומאס וסנט קרואה בעלות של 25 מיליון דולרים, וכן בתמורה להכרת ארצות הברית בשלטונה של דנמרק בגרינלנד.
תושבי האי הם תושבי ארצות הברית, אולם אין הם מורשים להצביע בבחירות לנשיאות ארצות הברית. יש להם נציגים בקונגרס, אולם אין לנציגים זכות הצבעה בקונגרס. מאז שנת 1972, עת קיבלו תושבי האי אוטונומיה, הם רשאים לבחור את מושל האיים וכן בית מחוקקים מקומי בן 15 מושבים.
בשנת 1956 תרם לורנס רוקפלר את אדמותיו הרבות באי לשירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית. על אדמות אלה הוקם הפארק הלאומי איי הבתולה המשתרע על כ-60% משטחי האי.
ממשל
עריכהתושבי איי הבתולה של ארצות הברית בוחרים בית מחוקקים בו 15 מושבים מדי ארבע שנים. מתוך 15 המושבים, שבעה הם מסנט קרואה, שבעה מסנט תומאס וסנט ג'ון, ואחד נבחר על ידי תושבי כלל האיים, אולם הוא חייב להיות תושב סנט ג'ון.
כמו כן, מדי ארבע שנים בוחרים תושבי האיים מושל לאיים.
לאי סנט ג'ון אין ממשל מקומי. המושל ממנה לכל אי מנהלן, לו אין סמכויות משלו, אך הוא מייעץ למושל.
העיר העיקרית באי היא קרוז ביי. בעבר הייתה העיר קורל ביי מרכז הכלכלה באי בשל הנמל הטבעי של העיר, אולם נמל זה קישר בעבר את האי לאיי הבתולה הבריטיים ובעיקר לאי טורטולה.
דמוגרפיה
עריכהעל פי סקר שנערך בשנת 2000 באי מתגוררים 4,197 תושבים, מרביתם בערים קרוז ביי או קורל ביי, בחופו המזרחי של האי.
תחבורה
עריכה
באי אין שדות תעופה. הגישה היחידה לאי היא באמצעות סירות או שירות מעבורת מהאיים סנט תומאס וכן מהאיים וירג'ין גורדה, ג'וסט ואן דייק, אנגאדה וטורטולה שבאיי הבתולה הבריטיים.
כלכלה
עריכהבעבר עיקר כלכלת האי התבססה על גידול קנה סוכר במטעים. עם ביטול העבדות קרסה כלכלת האי. כיום מרבית כלכלת האי מתבססת על התיירות.
תיירות ואתרים בעלי חשיבות
עריכההנמל העיקרי של האי הוא נמל קרוז ביי במערב האי.
מרבית שטחי האי הם פארק לאומי מיוער. התיירים המגיעים לאי, נופשים ברובם בחופי הרחצה המצויים בחופו הצפוני של האי. חוף טרנק ביי שבאי נחשב לאחד מ-"10 חופי הים הטובים בעולם" על פי מגזין התיירות קונדה נאסט טרוולר. חלק גדול מחופי האי נחשבים שמורת טבע ואינם פתוחים לציבור.
בקרבת חופי האי אתרי צלילה רבים. שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית הציבה שלטים תת-מימיים המסבירים על שוניות האלמוגים ובעלי החיים באזור.
קישורים חיצוניים
עריכה
- סנט ג'ון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)