עבד אל-רזאק אל-סנהורי
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
עבד אל-רזאק אל-סנהורי (בערבית: عبد الرزاق السنهوري; 1895 – 1971) הוא משפטן מצרי הנחשב לאחד מגדולי המשפטנים שקמו לאומה הערבית, ולמשפטן המשפיע ביותר במזרח התיכון במאה השנים האחרונות. מפעלו הגדול ביותר היה כתיבת הקודקס האזרחי המצרי המשמש במצרים עד ימינו והועתק למדינות ערב רבות.
 | |||||||||||||||||
| לידה |
11 באוגוסט 1895 אלכסנדריה, מצרים  | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
21 ביוני 1971 (בגיל 75) קהיר, מצרים | ||||||||||||||||
| מדינה |
מצרים | ||||||||||||||||
| השכלה |
אוניברסיטת קהיר | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
תולדות חייו
עריכהסנהורי נולד באלכסנדריה שנחשבה עיר קוסמופוליטית, ב-1895. בגיל 18 החל ללמוד בבית הספר למשפטים של קהיר. השפה הרשמית בבית הספר הייתה אנגלית אך האווירה שם הייתה לאומית ואנטי-בריטית. ב-1914 נפטר אביו, שהיה פקיד ממשלה, וכדי לפרנס את עצמו החל לעבוד במשרד האוצר. ב-1917 סיים את לימודיו ראשון מבני כיתתו והחל לעבוד בפרקליטות ביהמ"ש המעורב באל-מנסורה, אולם לאחר שיזם שביתת פקידים, והשתתף במהומות אנטי-בריטיות, הורחק לביהמ"ש באסיוט שבדרום מצרים.
ב-1920 קיבל משרת מרצה בבית הספר לשופטים שרעיים, אך שנה לאחר מכן יצא לאוניברסיטת ליון שבצרפת לכתיבת דוקטורט. במסגרת לימודיו שקד על כתיבת שתי עבודות דוקטורט (ולכן תוארו הוא "דוקטור דוקטור" להבדיל מ"דוקטור" שהוא יחסית שיגרתי לאנשי משפט ממורשת המשפט הקונטיננטלי): אחת עסקה במגבלות חוזיות על חופש העיסוק במשפט האנגלי, והשנייה בח'ליפות האסלאמית, שורשיה, התפתחותה וסיכויי חזרתה לאחר שבוטלה ב-1924 עם הפיכת טורקיה לרפובליקה על ידי מוסטפא כמאל אטאטורק.
ב-1926 חזר מצרפת והתמנה כמרצה למשפט אזרחי באוניברסיטה בקהיר. ב-1934 נטען שהיה אחראי להתארגנות פוליטית חשאית של סטודנטים ולפיכך הושעה זמנית (אף שהכחיש את הטענה). בהמשך נסע לעיראק לעמוד בראש הפקולטה למשפטים בבגדאד, וכשחזר ב-1936 התמנה לדיקאן הפקולטה למשפטים בקהיר. לאחר שנה אולץ שוב לעזוב 'מסיבות פוליטיות'.
יחד עם חבריו מאהר ונקראשי יסד את המפלגה הסעדיסטית שפרשה מאחת ממפלגות השלטון, מפלגת הוופד. המפלגה הסעדיסטית תויגה כנציגת בעלי הקרקעות הגדולים וההון בפרלמנט. בכירי מפלגת הוופד התנקמו בו מספר פעמים – בכל פעם שהוקמה ממשלה ופדיסטית הוא הודח מכל תפקידיו, וחזר אליהם כשהוקמה ממשלה סעדיסטית. ב-1937 הדיח אותו מנהיג מפלגת הוופד מתפקידיו, אך הוא חזר אליהם אחרי שנה. ב-1942 הוזמן סנהורי לעיראק לנהל את בית הספר למשפטים בבגדד ועסק שם בניסוח הקודקס האזרחי העיראקי. מעיראק הוא המשיך לבקר בחריפות את מפלגת הוופד שבה היה חבר מוסטפא א-נחאס פאשה שהיה אז ראש ממשלת מצרים, ומצרים דרשה מעיראק לרסן את סנהורי. בעקבות הלחץ המצרי הסכימו בעיראק שסנהורי יתפטר מתפקידו וישוב למצרים, אולם סנהורי בקש מקלט מדיני בעיראק. המשבר בין המדינות סביב סנהורי העיב על ניסיונות לארגן פסגה ערבית[1].
ב-1944 חזר למצרים והתמנה לשר חינוך. בשנת 1949 השתתף סנהורי בניסוח החוקה של סוריה[2]. ב-1949 התמנה לראש ביהמ"ש המנהלי העליון (מועצת המדינה) שהיה בנוי במתכונת הconceil d'Etat הצרפתי. בשנת 1950 דווח שהוא חתם על עצומת סטוקהולם לאיסור השימוש בנשק גרעיני[3]. במהלך מהפכת יולי 1952, התייצב סנהורי לצד הקצינים החופשיים[4], והיה אחד משלושת האישים במועצת העוצרים, שנטלה את סמכויות המלך פארוק. כמו כן, סנהורי היה היועץ המשפטי של מועצת המהפכה וניסח חלק מחוקיה[5]. באוגוסט 1952, בעקבות התנגדותו של ראש ממשלת מצרים, עלי מאהר, לרפורמה האגררית שהוביל מוחמד נגיב עלה שמו של סנהורי כתומך ברפורמה וכמועמד להחליף את מאהר[6]. לאחר ההשתלטות הראשונה של גמאל עבד אל נאצר על השלטון, ניסה סנהורי לפשר בינו לבין מוחמד נגיב והציע הצעות להקמת משטר רב מפלגתי במצרים[7]. אולם בסוף מרץ 1954 סילק נאצר סופית את נגיב ובאותו זמן הותקף סנהורי על ידי המון שפרץ לבניין שבו נערכה ישיבה של מועצת ההפיכה. סנהורי נפצע בראשו והתגונן בירי מאקדחו שהביאה למותם של שניים מהתוקפים[8]. התוקפים היו תומכי נאצר שבקשו לחזק את שלטונו נגד המתנגדים לשלטון היחיד שלו[9][10].
באפריל 1954 הוציא נאצר את מפלגות האופוזיציה אל מחוץ לחוק, וקבע שכל מי שהיה חבר במפלגות אלו במשנת 1942 עד שנת 1952 יודח מהפוליטיקה המצרית ל-10 שנים, בגלל ששירת את המשטר הישן. בהתאם, הודח גם סנהורי מתפקידו כראש מועצת המדינה[11].
לאחר פרישתו הוא עסק בחיבור קאנוני של ספרי פרשנות הקודקס האזרחי, ה"אלוסיט פי שרח אלקאנון אלמדני" המשמש עד ימינו מקור משפטי משמעותי בשיטת המשפט הקונטיננטלית המצרית (כתבי מלומדים).
הקודקס של סנהורי
עריכההרקע ההיסטורי של הקודקס
עריכהההיסטוריה הכללית של מצרים והקודקס של סנהורי
עריכההרקע עליו צמח הקודקס של סנהורי היה הרצון ב"תנקיח", ליטוש, של החברה המצרית. באותם ימים, כתוצאה מההשפעה המערבית החזקה (בעיקר הבריטית) התפתחה מצרים והפכה למדינה מודרנית, אך הקיטוב החברתי בה העמיק. פירות העושר זרמו בעיקר לבני מעמד מסוים, שהורכב בעיקרו מנתינים זרים. השכבה האינטלקטואלית של מצרים ביקשה רפורמה שתצעיד את מצרים אל עבר קידמה אך תשמור על מבנה החברה הישן שלה, על תחושת הלכידות של האומה המצרית ושתשמור אמונים למורשת המפוארת המצרית-הערבית-האיסלמית. בשל הצורך בתנקיח בוצעה הפיכת הקצינים הצעירים, ותחתיו גם נכתב הקודקס של סנהורי. סנהורי כמו רבים אחרים ראה את המשפט האיסלמי כשווה ערך למשפט המערבי. הוא סבר כי מדובר בשתי מערכות שיונקות האחת מהשנייה ויחסי הכוחות ביניהם משתנים מפעם לפעם- הפרעונים השפיעו על היוונים שהשפיעו על הערבים שהשפיעו על האירופאים שכעת משפיעים על המזרח. מכאן שהקודקס המשפטי האידיאלי יהיה כזה שייקח את הטוב משני העולמות. הוא ייחס לכל אחד מהם חשיבות שווה, והעניק להם כבוד דומה. היו שייחסו לסנהורי את השימוש במשפט האיסלמי כדי להעביר את הרפורמות המערביות שביקש לבצע באמצעות השתלת מרכיבים איסלמיים שיירצו את הגורמים השמרניים.
הרקע ההיסטורי של המשפט הקודיפקטיבי במצרים והקודקס של סנהורי
עריכהראשית השימוש בקודקסים קונטיננטליים בנוסח ה"קוד נפוליאון" הייתה ב-1876 שעה שהוכנס לשימוש הקוד סיביל הצרפתי בבתי המשפט המעורבים (בתי המשפט שהוקמו במסגרת הקפיטולציות ונועדו לפתור סכסוכים בהם עורבו אנטרסים זרים או שאחד הצדדים היה זר). ב-1883 תורגם הקודקס לערבית והחל משמש גם בבתי המשפט האהליים (בתי המשפט הילידיים ששימשו את האוכלוסייה המקומית). עם השנים הוקמו מספר ועדות שביקשו לחבר קודקס מצרי מקורי, כאשר הצוות שחיבר הלכה למעשה את הקודקס הרלוונטי היה סנהורי ומורו הצרפתי מאונ' ליון, הפרופ' למברט ששקדו על המלאכה מ-1938. ב-1942 הוגש נוסח ראשוני שנשלח למיטב המוחות המצריים (אנשי דת, רוח, משפט ושלטון) שלאחריו החלה בחינה מחודשת של הקודקס לאור הערותיהם, ב-1945 הוגשה לבית התחתון שביצע בו מספר שינויים, ב-1946 הועבר לבית העליון שגם הוא ביצע בו מספר שינויים ואישר אותו ב-1948. ב-15.11.49 נכנס הקודקס של סנהורי לתוקפו, ושנים לאחר מכן הוא יועתק או ישפיע עמוקות על הקודקסים של סוריה, עיראק, לוב, סודאן, אלג'יריה, ירדן, תימן וכווית.
יחודו של הקודקס של סנהורי
עריכהקודקס סנהורי כחיבור בין מזרח ומערב
עריכהכאמור, גדולתו של הקודקס היא בחיבור שהוא מבצע בין המסורת המשפטית האיסלמית, הפקה, שהיא המרכיב המשפטי של השריעה (ההלכה האיסלמית) והדין המערבי (בעיקר הצרפתי). סנהורי הצליח להכניס עקרונות וכללים איסלמיים ששיקפו לטעמו את המורשת הערבית-המצרית-האיסלמית לקודקס מודרני. ראשית קבע סנהורי את השריעה כמקור שלישי שאליו פונה השופט כאשר אינו מוצא תשובה לשאלה המשפטית בדין או בהיקש מן הדין. עם זאת הקודקס סתר לעיתים במובהק את השריעה כאשר למשל איפשר הלוואה בריבית. סנהורי עשה שימוש (יש שיאמרו מרחיק לכת) בשני עקרונות איסלמיים מובהקים: מוסד הח'ליפות ורעיון האג'מאע. לעניין החליפות טען סנהורי כי אין חובה שהחליף יהיה אדם מסוים, וכי הפרשנות הנכונה למוסד החליפות היא שהיא משקפת את האומה הערבית. אם בעבר היה נכון לראות באדם מסוים כמי שמייצג את רצון האומה, בעידן המודרני ארגון בנוסח האו"ם שיאגד תחתיו את האומות הערביות (ארגון האומות המזרחיות) יכול להוות את החליפות העומדת מעל בעלי הסמכויות המדיניות והדתיות השונים. האג'מאע הוא אחד ממקורות השריעה. לצד הקוראן המפורש (נץ), הסונות (חדית') והקיאס (אנ') (היקש) יש אפשרות לעשות שימוש בנהוג בציבור, בקונצנזוס, האג'מאע. סנהורי סבר שבאמצעות האג'מאע ניתן יהיה לשמור על מודרניות הקודקס ולזכות ללגיטמיות שלו בעולם ערבי דמוקרטי. סנהורי אף הרחיק לכת כשביקש לפתוח את שערי האיג'תיהד, דהיינו להמשיך במלאכת כתיבת ההלכה האיסלמית (חדית') שנחתמה. כמו גם הוא ביקש לזקק מן השריעה את המרכיב המשפטי תוך התעלמות ממרכיבים אחרים, וזאת בניגוד לגישה המקובלת באסלאם לפיה יש לראות את השריעה בראייה הוליסטית.
קודקס סנהורי כקודקס סוציאליסטי-חברתי
עריכהההשפעה הסוציאליסטית על קודקס סנהורי ניכרת בשורה ארוכה של הוראות חוק. בדיני החוזים למשל קובע הקודקס את כללי הצדק הטבעי כמקור משפטי, אם כשל בית המשפט למצוא מענה בחוק או בשריעה. כמו כן, הוא קבע כללי טיפול מיוחדים לתניות מקפחות בחוזים אחידים. דוגמאות נוספות מתחום דיני החוזים מצוי בסמכויות שניתנו לבימ"ש לצמצם פיצויים מוסכמים מוגזמים או להגביל את גובה הריבית. את דיני הקניין הכפיף סנהורי ל"פונקציה החברתית של הקניין"- מושג סובייטי מובהק שמהותו כי זכות הקניין משנית לזכויות החברתיות של הציבור, והראשונה תדחה מפני האחרונות אם הן מתנגשות אחת בשנייה בעת ש"הכפיים מעוינות" דהיינו מידת האמת של כל אחד מהצדדים דומה. הקודקס מעודד את שיתוף הקניין בקביעת הסדרים מיוחדים להתנהגות בין מספר שותפים לבעלות על קרקע אחת, להתנהגות של דיירים בבית משותף, להתנהגות של בני משפחה שכל אחד מחבריה בעל חלקה קטנה מתוך מכלול החלקות המשפחתי (מציאות מקובלת במצרים) וכו'. את ההשפעה החברתית הזו תולים כמובן בהשפעה הרבה שהיה לרעיון הסוציאליסטי על העולם בשנים בהם פעל סנהורי. ההשפעה הסובייטית על המזרח התיכון בפרט הייתה רבה ביותר, והמפלגות השונות שדגלו בפאן-ערביות (הנאצריסטית, הבעת') היו מפלגות סוציאליסטיות-לאומיות.
לקריאה נוספת
עריכה- גיא בכור. בחיפוש אחר סדר חברתי: סנהורי והולדת המשפט האזרחי הערבי המודרני (המרכז הבינתחומי הרצליה, 2004).
- Hill, Enid. Al-Sanhuri and Islamic Law, (1987), ISBN 977-424-170-3.
הערות שוליים
עריכה- ^ סכסוך דיפלומאטי עירק־מצרים, הַבֹּקֶר, 28 בינואר 1944
- ^ זכות בחירה לאישה המשכילה בסוריה, על המשמר, 1 באוגוסט 1949
- ^ אישים במצרים ובלבנון חתמו על עצומת השלום, על המשמר, 6 ביוני 1950
- ^ פארוק נאלץ להתפטר וגורש ממצרים, הארץ, 27 ביולי 1952
- ^ יישללו זכויותיהם של מדינאי המשטר הישן במצרים, דבר, 16 באפריל 1954
- ^ עלי מאהר מאיים בהתפטרותו, הארץ, 28 באוגוסט 1952
- ^ קציני ההפיכה יקימו מפלגה, הארץ, 12 במרץ 1954
- ^ מועצת ההפיכה המצרית חזרה לשלטון, חרות, 30 במרץ 1954
- ^ נגיב נכנע, שערים, 30 במרץ 1954
- ^ מאחורי הקלעים של מהפכה, מעריב, 9 באפריל 1954
- ^ חוסלה פעילות שלוש מפלגות האופוזיציה במצרים, חרות, 16 באפריל 1954