עדה בן-נחום
עדה בן-נחום (13 בספטמבר 1927 – 18 בדצמבר 1990) הייתה מחזאית, תסריטאית, עיתונאית ומתרגמת ישראלית. ממייסדי תיאטרון באר שבע, מנהלת כללית בתיאטרון החאן ומנהלת אמנותית בתיאטרון בית ליסין, בתיאטרון הילדים והנוער ובהבימה.
 | |
| לידה |
13 בספטמבר 1927 חיפה, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה |
18 בדצמבר 1990 (בגיל 63) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
ישראל  |
| עיסוק | מנהלת אמנותית, מחזאית |
  | |
ביוגרפיה
עריכהבן-נחום נולדה בחיפה, לימודיה בפילוסופיה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים נקטעו עם הכרזת החלוקה על ידי האו"ם.
בשנת 1947 התגייסה לחיל השדה ובמלחמת העצמאות הייתה חבלנית ולוחמת קרבית, ובין היתר, נטלה חלק בקרבות רמות נפתלי במלחמת העצמאות, במהלכם הוציאה מכלל פעולה משוריין של צבא ההצלה. עם סיום המלחמה נכללה ברשימת מומלצי צה"ל לעיטור גיבורי ישראל, ולאחר המלחמה סיימה את לימודיה, תוך עבודה בשירותי המודיעין וגידול ארבע בנות.
בן-נחום הוזמנה להשתתף בתוכנית הרדיו "שלושה בסירה אחת" בקול ישראל, הופעתה המוצלחת הובילה להזמנה לתוכניות שונות וכתיבת מערכונים ופזמונים עבור אמנים ולהקות סאטיריות ובהמשך גם תסריטים עבור הטלוויזיה והקולנוע כמו "אריאנה" ו"פישקה במילואים".
בשנת 1961 כתבה עם בעלה, ארנון, את מדריך הטיולים "מדריך התייר ביוון".
בן-נחום כתבה טור שבועי סאטירי במעריב, ותרגמה כמאתיים מחזות שמרביתם הגיעו להציג על בימות תיאטראות הרפרטואר בישראל, כמו גם בבימות לימודיות וניסיוניות. עם המחזאים שאת מחזותיהם תרגמה נמנים: מולייר, קרלו גולדוני, מישל דה-גלדרודה, אדוארדו דה פיליפו, מרסל פניול, ז'ורז' פדו ואוגו בטי.
החל משנות ה-70 כתבה ועיבדה מחזות, בהם: המחזמר "עלי כינור", "כפיים", "מטורף על הגג", "מתי תתחתן עם אשתי?", "שבעה במכה אחת", "החייט הקטן", "איפה ארץ ישראל?" ו"היטב הרה לך יונה" על פי סיפור יונה הנביא המקראי.
בשנת 1973 הייתה שותפה להקמת תיאטרון באר שבע, יחד עם גרי בילו, ביימה מספר מחזות והייתה חברה בהנהלתו הציבורית. בין השנים 1976–1979 ניהלה את תיאטרון הילדים והנוער של אורנה פורת.
בשנים 1981–1984 הייתה המנהלת הכללית של תיאטרון החאן הירושלמי, ובין השנים 1978–1990 הייתה המנהלת האמנותית של תיאטרון בית ליסין.
בן-נחום כתבה תסריטים דוקומנטריים עבור הטלוויזיה הלימודית, ובהם "המלחמה על השלום", "לאן נעלמה אירנה קליין?", "ערי שוליים" - סרט שניבא את התפרצות "הפנתרים השחורים". עבור תסריטה "סליחה תקלה" זכתה בשנת 1976 בפרס הראשון לתסריטים של המועצה לתרבות ואמנות. בנוסף, כתבה את "קרפיון חי" - סרט טלוויזיה באורך מלא.
בשנת 1990 התמנתה למנהלת האמנותית של תיאטרון הבימה, ולאחר מספר שבועות נפטרה ממחלה. הותירה אחריה בעל, ארנון בן-נחום, וארבע בנות.
לאחר מותה מוענק לזכרה פרס לתרגום מחזות, הפרס בגובה 5,000 שקל, מחולק מדי שנה מטעם קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב ומאורגן על ידי תיאטרון בית ליסין.[1]
ב-2013 הוצבה לוחית זיכרון על ביתה בתל אביב.
קישורים חיצוניים
עריכה
- עדה בן-נחום, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- רשימת הפרסומים של עדה בן-נחום, בקטלוג הספרייה הלאומית
עדה בן-נחום, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- עדה בן-נחום, באתר הבימה
- עדה בן-נחום, באתר "הבמה"
- עדה בן-נחום, במערכת לחיפוש אנשי במה
- עדה בן-נחום, באתר יצוג
- עדה בן-נחום: "מחליפים ציוד", מעריב, 27 בינואר 1984
- חיים נגיד, עדה בן-נחום - לתפקד מנהל אמנותי של בית לסין, מעריב, 22 ביולי 1987
- חיים נגיד, בית לסין, בלי אפליה, מעריב, 10 בספטמבר 1987
הערות שוליים
עריכה- ^ מרב יודילוביץ', פרס עדה בן נחום לתרגום מחזות - לשמוליק לוי, באתר ynet, 1 בפברואר 2005