עלי כינור

"עלי כינור" הוא אחד מסיפורי הילדות של הסופר שלום עליכם. הסיפור מתאר בגוף ראשון את חוויותיו של ילד שגדל בעיירה יהודית במזרח אירופה ולומד בחדר.

עלי כינור

מידע כללי
מאת	שלום עליכם
שפת המקור	יידיש
תורגם לשפות	עברית
הוצאה
הוצאה	כנרת זמורה-ביתן דביר
הוצאה בעברית
תאריך	1956
תרגום	יצחק דב ברקוביץ
תאריך	1980
תרגום	אוריאל אופק

הסיפור נכתב ביידיש, תורגם לראשונה לעברית על ידי חתנו של שלום עליכם יצחק דב ברקוביץ', ובמשך השנים נעשו לו תרגומים נוספים. הסיפור הכתוב בעברית נכלל בספר שבו אוסף סיפורים קצרים ונושא אף הוא את השם "עלי כינור". הספר יצא לאור בסדרת מרגנית של הוצאת זמורה בשנת 1980, בתרגומו של אוריאל אופק. במשך השנים עובד הסיפור למחזות ולמחזות זמר והוצג במקומות רבים.

עלילת הסיפור

זמלה הוא ילד שגדל בעיירה יהודית בסביבה דתית מחמירה, ואוהב מוזיקה. הוא נמשך כבחבלי קסם אל הצלילים שמעלים הכלי זמרים המופיעים בחתונות שבעיירה, אך כאשר הוא מנסה להתקרב ולגעת בכלי נגינתם הם מרחיקים אותו בגסות. יותר מכל אוהב זמלה את צלילי הכינור והוא אף מתאווה לנגן בו. פעמים רבות הוא מדמיין שהוא שומע את נעימת הכינור ומחקה בסתר את תנועות הגוף של ישעיקה הכנר. אך אין לו דרך שבה יוכל להשיג כינור.

במשפחתו של זמלה מעריכים לימודי תורה והליכות כבדות ראש, היחס למוזיקה ולשירה הוא מזלזל ביותר, וזמלה יודע שעליו להסתיר ממשפחתו את חיבתו למוזיקה, את השפעתה עליו ואת תאוותו לנגן בכינור. יום אחד עולה רעיון בראשו והוא מנסה בהסתר להסיר כיסוי עץ מדרגש ישן חסר שימוש שעומד בביתם ולהכין ממנו כינור, אך אביו תופס אותו בשעת מעשה, גוער בו ומענישו. הימים חולפים וזמלה הילד הופך לנער, והתאווה לנגן בכינור לא רק שאינה נעלמת אלא אף מתגברת. באחד הימים בעוברו ליד בית משפחת כלי זמרים שכל אחד מבניה מנגן בכלי אחר, הוא מעז ללכת אחר קולות הנגינה והשמחה, נכנס לבית ומסכם עם אבי המשפחה שילמדו לנגן בכינור בשיעורים פרטיים. היה צורך לשמור את הדבר בסוד מפני שמשפחת הכליזמרים אינה משפחה מכובדת, היא ענייה, בניה מכלים ימיהם בנגינה ובביטול זמן, ואף אינם מקפידים על חוקי הדת. אבי המשפחה מכונה "נפתלצי בליזקן" ואף "פאותיו מופשלות לאחור". אסור שמשפחתו של זמלה תדע שהוא בקשר עימם ועוד יותר מכך, שהוא מתכוון ללמוד מהם נגינה! לרוע מזלו של זמלה, הוא נופל למשכב מיד לאחר הביקור, ואחד מבני המשפחה המוזיקלית שבא אל ביתו כדי לברר מדוע אינו מגיע אל שיעור הנגינה מגורש בבושת פנים. כך מסוכלת התוכנית של זמלה ללמוד נגינה בהסתר.

כאשר זמלה מתבגר מגיע שדכן שמציע לחתנו עם אסתר'ל שהיא כלה מכובדת ועשירה. המשפחה מתלהבת וזמלה שיש בו חיבה אל העלמה המוכרת לו מילדותם אף הוא שמח לשידוכין. מאותו היום בו נודע כי זמהלה הפך לחתן, משתנה יחס הסביבה אליו ונעשה מכבד ומנומס יותר. כך משתנה גם יחסו של לקוח נוצרי, המכונה פאן פולקובניק, אשר נוהג להגיע אל בית המרזח של אביו. אותו לקוח מוצא עתה את זמלה ראוי לשיחה והוא משתפו בסיפוריו על עברו, על שרותו הצבאי ועל הימים בהם כיהן כמנצח על תזמורת. לשמע ידיעה אחרונה זו נזקפות אזניו של זמלה, אהבתו לכינור צפה ועולה, והוא שואל את בן שיחו אם הוא מנגן בכינור. הנוצרי עונה לו בחיוב ומזמינו אל ביתו בשבת לשמוע את נגינתו. מדי שבת הולך זמלה אל בית הנוצרי מאזין לנגינתו ונשמתו חוגגת. הוא אינו שוכח כי עליו להסתיר את מעשיו ממשפחתו פן יבולע לו, ואכן הוא מצליח בכך לאורך תקופה, אך בשבת אחת שבה עוקב השדכן אחר זמלה, הוא מבחין בכניסתו אל בית הנוצרי, ומיד רץ ומספר להורי זמלה וגם לאבי הכלה שהוא ראה את זמלה בבית הנוצרי מחלל שבת. השידוך הנכבד בוטל מיד על ידי אבי הכלה, ואביו של זמלה אשר נפגע עמוקות מן הביזיון שבדבר, נופל למשכב. זמלה מעולם לא ראה את אביו עצוב וסובל כל כך והוא מחליט בלב כבד שלא יתקרב עוד אל צלילי מוזיקה ונגינה.

עקבות התקופה ויסודות אוטוביוגרפיים בסיפור

הסיפור "עלי כינור" הוא אחד מסיפורי הילדות של שלום עליכם אשר מסופר בגוף ראשון מפיו של ילד הגדל בעיירה ולומד בחדר. שלום עליכם גדל בעיירה יהודית באוקראינה במחצית השנייה של המאה ה-19 ובסיפור קיימים יסודות אוטוביוגרפיים מילדותו וגם פרטים שמלמדים על התקופה, על המקום ועל החברה שבה גדל.

היחס לדת מכתיב ההתנהגות היומיומית בעיירה. ההקפדה על קלה כחמורה נדרשת מהחברה ומהפרט, גם אם הוא עדיין ילד. שלום עליכם כמו גם חבריו נדרש ללמוד בחדר מגיל צעיר ביותר, לא להשתובב ולהיות קשוב וממושמע למבוגרים.

יחסי הורים וילדים באותה תקופה היו בדרך כלל נוקשים. הילד לא נחשב, קיימות דרישות רבות ממנו, הקפדה על מעשיו והתנהגותו, חוסר התחשבות בצרכיו, וחוסר תקשורת בין הורים לילדים. לפי המתואר בסיפורי שלום עליכם הוא גדל עם אם חורגת ואב קשוח. גם ב"עלי כינור" רצונו בהאזנה למוזיקה, מעשיו וחשיבתו העצמאית נחשבו להתמרדות מוזרה ומרגיזה. והוא נענש בגללה לעיתים קרובות. תיאור המשפחה הקשה של זמלה בסיפור מודגש בהשוואה לתיאור בית הכליזמרים שממנו עולים תדיר צלילי נגינה וקולות שמחה וצחוק, ולבו של זמלה כמה להיטמע ביניהם.

עיסוק יהודי העיירה בניהול בית מרזח: אביו של זמלה שבספור הוא בעל בית מרזח, זה היה גם עיסוקו של אביו של שלום עליכם, כמו גם משלח ידיהם של יהודים נוספים שחיו במזרח אירופה בסביבה אנטישמית. בסביבה זו היו גם גויים עשירים שייצרו משקאות חריפים משדות חיטה ותפוחי אדמה שברשותם. הם הגיעו להסכם עם היהודים שאלו האחרונים יעבדו עבורם והם יבטיחו אותם מפני פוגרומים והתפרצויות אנטישמיות.

היחס בין יהודים לנוצרים: עבודה בבית מרזח הפגישה יהודים עם נוצרים, אך בדרך כלל נמנעו היהודים מקרבה אליהם, בבחינת "כבדהו וחשדהו". מהסיפור עולה יחס של ריחוק וחשדנות מעם אנשי העיירה כלפי פאן פולקובניק הנוצרי, ואילו יחסו של זמהלה אליו מאפיין את שלום עליכם, הבחור שתפיסתו והתנהגותו שונים משל אנשי העיירה שבה גדל והוא מרשה לעצמו לפרוץ גבולות.

מעשה השידוך שמופיע בסיפור אף הוא מאפיין את התקופה ההיא שבה ההורים והשדכן הם שהחליטו על הזיווג. וכמו בסיפור תלמיד חכם וכלה עשירה נחשבו זוג מוצלח והצעירים קיבלו עליהם את דין השידוך בדרך כלל ללא עוררין.

אהבת המוזיקה: שלום עליכם המבוגר חקר את המוזיקה היהודית והתעמק בה, ומכאן יש לשער שסיפורו "עלי כינור" מבוסס על אהבת המוזיקה שהייתה בו כבר בהיותו ילד.

הספר "עלי כינור"

הספר "עלי כינור" יצא לאור בסדרת מרגנית של הוצאת זמורה בשנת 1980 ותורגם לעברית על ידי אוריאל אופק. הוא כולל את הסיפורים: האולר, עלי כינור, האתרוג, הדגל, בת הרבי, השעון, אסתר, צער בעלי חיים, גזלנים, דמי חנוכה, צורהלה, פסח שנשבת, הרי סיני, סוף העולם, ירק לשבועות. הסיפורים הנכללים בספר הם סיפורי ילדות תמימים ומלאי הומור המסופרים בגוף ראשון מפי ילד, ועל אף ששם הילד המספר משתנה מסיפור לסיפור הרי שהפרטים האוטוביוגרפיים מילדותו של שלום עליכם המפוזרים בהם מורים כי כולם עוסקים בו ובילדותו.

המחזה והמחזמר "עלי כינור"

הסיפור "עלי כינור" עובד למחזה וכן למספר גרסאות של מחזות זמר.

ההצגה הועלתה לראשונה בתיאטרון הבימה בדצמבר 1935. התרגום והבימוי נעשו על ידי ברוך צ'מרינסקי, המוזיקה נכתבה על ידי פורדהאוז בן ציסי ועל התנועה הייתה אחראית פאני ליוביץ. היא הוצגה כ"מעשיה אידילית-אגדית על נפש יהודית המבקשת לה תיקון בעולם האמנות באמצעות דמויות מעוצבות להפליא." ההצגה זכתה להצלחה, חודשה והועלתה בהבימה שוב מדי מספר שנים.

בשנת 1975 הועלה המחזמר "עלי כינור" בתיאטרון באר שבע בבימויו של חנן שניר ובשנת 2004 הועלתה בתיאטרון באר שבע גרסה של המחזמר מאת הבמאי רפי ניב.

מערכת החינוך מצאה את המחזמר מתאים ביותר להפקות בית ספריות והוא עולה לא אחת כהצגה בית ספרית.

ביקורות

הביקורות למחזה היו ברובן טובות. באתר זמרשת מופיעות ביקורות על פי תחקיר שערך חיים קינן בתוכנית הרדיו "שאלה של טעם" ב-16 באוגוסט 1985.

על ההצגה הראשונה שהועלתה ב-1935 כתב יעקב פיכמן: "קומדיה יהודית נאה שחינו של שלום עליכם וחינה של הבימה עליה".

בביקורת על ההצגה שהועלתה ב-1980 ב"הבימה" שיבחה מבקרת התיאטרון חווה נובק את משחקה של דליה פרידלנד אשר גילמה את דמותו של זמלה. מבקר התיאטרון אליקים ירון כתב על אותה הצגה כי "נעים לשוב ולחזות" בה.

על ההצגה שהועלתה ב-1989 כתב מבקר התיאטרון בועז עברון "אין לי אלא דברי שבח על הצגת 'עלי כינור'" ושיבח את שחקניה.

ראו גם

• יהדות פולין

קישורים חיצוניים

• עלי כינור בפרויקט בן-יהודה
• "עלי כינור" בארכיון הבימה
• השיר "הבה נתפייסה", הוקלט ב-1949 על תקליט בביצוע עדה טל ואברהם ניניו, בליווי תזמורת הד ארצי
• עלי כינור - הקלטת שמע מאת תיאטרון באר שבע, 1975, באתר הספרייה הלאומית
• כתבה על הצגת "עלי כינור", תיאטרון "הבימה", 1979, ביוטיוב
• קטעים מתוך "עלי כינור" בביצוע שחקני תיאטרון "הבימה" (שנות הארבעים והחמישים לערך)
• מאה שנה להולדת הסופר שלום עליכם, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1959