עדינה כהנסקי
עדינה כהנסקי (1887, ה'תרמ"ב – 7 במאי 1950, כ' באייר ה'תש"י) הייתה איכרה סופרז'יסטית ופעילת ציבור בראשון לציון. אחת משתי הנשים הראשונות שנבחרו למועצת עיר בארץ ישראל, כיהנה כסגנית יו"ר המועצה המקומית ראשון לציון החל מ־1919 והייתה חברת נבחרת במועצה למשך 15 שנה.
 | |
| לידה |
1887 וילקובישק, פלך סובאלק (ליטא) |
|---|---|
| פטירה |
7 במאי 1950 (בגיל 63 בערך) כ' באייר ה'תש"י ראשון לציון |
| מדינה |
ישראל  |
| מקום קבורה | ראשון לציון |
| תאריך עלייה | 1902 |
| מקום מגורים | 1883–1894 ליטא, 1884–1902 ארגנטינה, 1902–1950 ראשון לציון |
| כינויים נוספים | Eide Kagansky, Kohansky |
| פעילות בולטת | סגן יו"ר מועצת ראשון לציון וחברת מועצה למשך 15 שנה |
| ידוע בשל | מאבקה למען שוויון זכויות נשים ביישוב ובמדינה החדשה |
| תקופת הפעילות | 1917–1950 (כ־33 שנים) |
  | |
ביוגרפיה
עריכהכהנסקי נולדה בווילקובישק, פלך סובאלק שבליטא, בשנת 1882, לשיינע-טריינה אברמסון ויעקב יהושע כהנסקי. בשנת 1894, בהיות בת 11 היגרה עם משפחתה לארגנטינה במסגרת ההתיישבות החקלאית שיזם הברון הירש.[1] המשפחה התיישבה במחוז אנטרה ריוס, תחילה בקולוניה 'סאן אנטוניה' ומאוחר יותר בקולוניה 'קלרה'. את לימודיה היא עשתה תחילה בבית הספר היסודי של הקולוניה ומאוחר יותר בבית ספר תיכון בעיר הבירה בואנוס איירס. בגיל 19, בשנת 1902, בעקבות רצונו של אביה לעלות לארץ ישראל ולעבוד את אדמתה, עלתה עם משפחתה והשתקעה בראשון לציון. אביה חלם לעבוד ביקב אך לא התקבל לעבודה על כן המשפחה פתחה חנות מכולת ומאפייה שכללה מסעדת פועלים. אביה נפטר כעבור חצי שנה. לאחר מותו סייעה כהנסקי לאמה בהפעלת העסק המשפחתי. בנוסף החזיקה חנות ספרים קטנה בצריפה הקטן שהיה ממוקם ברחוב ירושלים. שם מכרה לתלמידי בית הספר העברי הראשון את ספרי הלימוד.[2] הצריף כלל גם אכסניה לאורחים שהגיעו לעיר. בית משפחת כהנסקי והמסעדה היוו מוקד לרבים מאנשי העלייה השנייה ומחיי השפה העברית שהיו מגיעים לעיר. ביניהם: דוד בדר, יצחק בן-צבי, נחום טברסקי, יוסף חיים ברנר, יוסף ויתקין, אלימלך דבורקין, אליעזר בן-יהודה, יוסף לישנסקי ואנשי השומר.[3]
כפי שהיא מעידה על עצמה במכתב ברכה ליום הולדת שישים למשורר חיים נחמן ביאליק בשנת 1933, כהנסקי למדה עברית בהשפעת היצירה בְּעִיר הַהֲרֵגָה של ביאליק וכדי שתוכל לקרוא יצירות מאת סופרים עבריים.[4] מכתביה ניתן להיווכח כי היא למדה עברית במהירות וברמה גבוהה, סייע לה המורה יוסף ויתקין אשר עודד אותה לפרסם את כתביה, תחילה בעיתון "הפועל הצעיר" ובהמשך בירחון "האשה", בעיתון "הארץ" וב"הבוקר".
עם היוסד המושבה באר יעקב, ב־1907, רכשה כהנסקי יחד עם בני משפחתה 50 דונם קרקע במושבה. כהנסקי הייתה מגיעה על המושבה בה התגוררה אחותה טובה לעבוד את האדמה ולנטוע עצים על אף שהיא עצמה לא התגוררה בה. כהנסקי הלכה לעולמה ב-7 במאי 1950, בראשון לציון.
פעילות ציבורית
עריכהכהנסקי הייתה חברה באגודת נשים בראשון לציון ובהסתדרות נשים עבריות. היא לקחה חלק פעיל במאבק הנשים בראשון לציון להשגת זכות לבחור ולהיבחר, זכות שעד אז לא הייתה קיימת בארץ ישראל.[5] היה זה המאבק הראשון בארץ ישראל להכרה בזכות הנשים שהוכתר בהצלחה. כתוצאה מפעילות זו, הובילה עם נשים נוספות מאבק על זכות ההצבעה לנשים במושבה ראשון לציון. המועצה החליטה לתת זכות הצבעה לנשים בבחירות שהתקיימו אותה שנה. ב-6 דצמבר 1919 יצאו כל נשות המושבה אל הקלפי להצביע. שתי נשים קיבלו את מספר הקולות הרב ביותר לוועד המושבה: נחמה פוחצ'בסקי ועדינה כהנסקי אשר זכו ברוב קולות המצביעים, פוחצ'בסקי במקום הראשון עם 173 קולות וכהנסקי במקום השני עם 167 קולות.[6] נחמה פוחצ'בסקי ויתרה על זכותה לעמוד בראשות המועצה אך כהנסקי כיהנה כסגן יו"ר וועד המושבה והמשיכה לכהן כחברת וועד המושבה למשך 15 שנה. בנוסף לחברותה בוועד המושבה היא כיהנה כיושבת ראש ועדת הבחירות. כמו כן, היא הייתה חברה בוועד בית הספר העברי הראשון, בהסתדרות נשים עבריות שעסקה בטיפוח האם והילד, ובהתאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות, שהגנה על האישה בכל הנגע לחיי המשפחה. הייתה פעילה בוויצו וחברה בוועד "הלוואה וחיסכון" של המושבה. בצעירותה הייתה כהנסקי חברה ב"הפועל הצעיר" ומאוחר יותר בחרה להיות חברה בברית הצה"ר (ברית הציונים הרוויזיוניסטים). בשנת 1936 חתמה על מגילת היסוד להקמת מוזיאון רוטשילד במושבה. בסוף ימיה בחרה להתרחק מכל פעילות פוליטית והקדישה עצמה לעבודה חקלאית וללימוד עברית.
לקריאה נוספת
עריכה- יפה ברלוביץ, "בית משפט של אישה אחת: סיפורה של נחמה פוחצ'בסקי כהיסטוריה מקומית של נשים (ראשון לציון 1934-1889)", חוקה אחת ומשפט אחד לאיש ולאישה, נשים, זכויות ומשפט בתקופת המנדט, עורכים: אייל כתבן, מרגלית שילה, רות הלפרין קדרי, רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשע"א 2010, עמ' 325–371.
- אייבי סישל ומירי בר-זיו לוי, תרומתן של נשות העלייה הראשונה לבניית קהילת דוברי עברית בראשון לציון, קתדרה 169 (תשע"ט), עמ' 75–108.
- ד"ר סילביה פוגל-ביז'אווי המאבק על המובן מאליו, 1994, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- מרגלית שילה, המאבק על הקול: נשות היישוב וזכות הבחירה 1926-1917, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי; שדה בוקר: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב - מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2013.
- מרגלית שילה, אתגר המיגדר: נשים בעליות הראשונות, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007.
- Margalit Shilo, Girls of Liberty: The Struggle for Suffrage in Mandatory Palestine, Brandeis University Press, 2016.
- נורית גוברין, "נשים בעיתונות העברית - ההתחלות" בתוך קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה, כרך ג', 2008, הוצאת כרמל, ירושלים. עמ' 271–291.
- המאבק על הקול הנשי בארץ ישראל – Jewish Women Archive
- בנעליה = In her shoes : תערוכה לציון 100 שנים למתן זכות בחירה לנשים בראשון-לציון לראשונה בארץ ישראל / עיצוב קטלוג: קובי לוי טקסטים: יונא שפירא, יעל פרוינד-אברהם.
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ מתוך סקר מתיישבים משנת 1895 שנערך בקולוניה קלרה שבאנטרה ריוס, ארגנטינה.
- ^ בית הספר העברי הראשון, באתר עיריית ראשון לציון
- ^ דוד תדהר (עורך), "עדינה כהנסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2158
- ^ עדינה כהנסקי, כיצד קוראים את ביאליק?, מכתב ברכה למלאות 60 שנה למשורר חיים נחמן ביאליק, 1933
- ^ מרגלית שילה, המאבק על הקול: נשות היישוב וזכות הבחירה 1926-1917, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי; שדה בוקר: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב - מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2013. עמ' 40.
- ^ יפה ברלוביץ, "בית משפט של אישה אחת: סיפורה של נחמה פוחצ'בסקי כהיסטוריה מקומית של נשים (ראשון לציון 1934-1889)", חוקה אחת ומשפט אחד לאיש ולאישה, נשים, זכויות ומשפט בתקופת המנדט, עורכים: אייל כתבן, מרגלית שילה, רות הלפרין קדרי, רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשע"א 2010, עמ' 328.